לקריסטן סטיוארט לא היה ברור למה הבמאי של "ספנסר", פבלו לארין, כל כך להוט ללהק אותה לתפקיד של הנסיכה דיאנה. אחרי הכל, כשהיא הסתכלה במראה היא ראתה שם שחקנית אמריקאית בכירה, שאמנם אמא שלה מאוסטרליה אבל המבטא שלה זועק "אני מקליפורניה". רגשות עמוקים - או רדודים - כלפי בית המלוכה לא היו לה. "זה לא שגדלתי כאן", היא אומרת ומתכוונת לבריטניה, לשם הגיעה כדי לקדם את הסרט על אחת הדמויות האהובות בתולדות הממלכה. "יש לי זיכרון חד של המוות שלה, אבל זה מסוג הדברים שנדבקים, כמו 'הייתי בבית ספר בזמן של 11 בספטמבר'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אבל עכשיו, כלומר במפגש שנערך לאחרונה, סטיוארט נמצאת במקום אחר לגמרי, זה שמנסה לנער מעצמו את האישה שהיא נשמה, אכלה, שתתה וחלמה כדי לפצח כל פרט, מהמבטא ועד שפת הגוף. זאת לא משימה פשוטה, כשבית המלוכה כרגיל בכותרות ומנגד הוליווד התמלאה ברחשים של אוסקר על התפקיד, ודי בצדק. בכל ראיון בערך - ויש כטריליון כאלה - היא מתבקשת להצביע על הדמיון בינה ובין דיאנה, על היחסים בין הנסיכים ויליאם והארי, או על הרעיון הכללי של מונרכיה. ויש לאישה החכמה הזאת מה להגיד, אבל סטיוארט צריכה לעבור הרבה מאוד "המממ", "וואטאבר" וגם "פאקינג" בדרך לשם. "זה קשה עכשיו", היא מספרת על האופן שבו העבודה על "ספנסר" טילטלה אותה, "כל כך הושפעתי ממנה. אני מנסה להיזכר מה הרגשתי לפני הסרט הזה".
קורס הרענון העצמי של סטיוארט מתחיל בהבהרה חשובה: היא אמנם מפורסמת וגם סבלה מהפפראצי יותר מפעם אחת, למשל, כשהם תפסו אותה בוגדת בבן הזוג שלה לשעבר והקולגה לסרטי "דמדומים, רוברט פטינסון, אבל אין מה להשוות בינה ובין דיאנה. "צילמו אותי הרבה", אומרת סטיוארט, "אבל לא קרוב אפילו למה שהיה אצלה. היא הייתה האדם הכי מתועד בהיסטוריה. אני חושבת עליה כעל מישהי שרצתה לברוח. אני לא בורחת מכלום, אני אוהבת את מה שאני עושה. אני זוכה לבחור, אני זוכה לטעות. היא לא הייתה יכולה לעשות בחירות או טעויות. אף פעם.
"אני כן יכולה לדמיין איך זה להרגיש שכולם מסתכלים עלייך", היא מוסיפה. "כי לפעמים את אומרת משהו כמו, 'אני פרנואידית, אני לא יכולה להיכנס לפאקינג חדר בלי שכולם יבהו בי' - ובעצם לאף אחד לא אכפת. או שאולי כן? עם התחושה הזאת אני יכולה להזדהות. אבל במובן הרחב זאת התנסות אחרת לגמרי".
"באמריקה אנחנו אובססיביים לסלבס וצופים בחיים שלהם כמו בטלוויזיה. גם משפחת המלוכה נוסעת בכל העולם כדי לגרום לכולם לאהוב אותם. זה מעניין בגלל שהמלוכה כרעיון, היא די אפלה ובאותו זמן היא רוצה לשמור על האומה מאוחדת ועל העולם חופשי. הם עובדים קשה בלמשוך תשומת לב. אולי זה הטבע האנושי להיות מרותק אליהם. אני יודעת שאני מרותקת"
זה לא רק המצלמות. זאת גם התחושה שהציבור מצפה ממך לגלם תפקיד ולמלא משבצת.
"אני מניחה שיש אנשים שרוצים ממך משהו ספציפי, אבל באמת שלא אכפת לי. אני לא אמורה להיות אידיאה עבור כל אחד. מצד שני, תדמיין מה זה להתבגר כשאת מאמינה בפנטזיה ששומרת על האומה במשך מאות שנים. זאת גלולה מרה במיוחד לבלוע, להיכנס פנימה ולהבין שזה לא נכון בשבילך, וזה לא יסתדר. ואת מאשימה את עצמך ומרגישה דחויה. לדיאנה לא הייתה דרך לנצח. אין לי מושג איך זה לחיות ככה. ציפיות זה דבר מצחיק. וואטאבר".
סטיוארט נזקקה לפאה מהודרת, תלבושות מפוארות ואימוני מבטא קשים כמו טירונות בגבעתי כדי להיות כל כך משכנעת בתור דיאנה. אבל על פרט אחד לא היה לה שום צורך להתאמן: החשמל באוויר כשהיא נכנסת לחדר. אל הסוויטה שבה ממתינה לה קבוצה מצומצמת של עיתונאים במסכות, במלון יוקרתי במרכז לונדון, היא צועדת בקלילות עם מסכה על הפנים וכובע שכתוב עליו Daddy. ה"היי!" שלה מסכם היטב את היכולת להיות נבוכה ובטוחה בעצמה בו־זמנית.
אבל מלפני המצלמות, זה סיפור אחר: סטיוארט מוכיחה ב"ספנסר", שעלה לאקרנים בישראל, שהיא מסוגלת לסחוב סרט שלם שבו היא מופיעה ברובן המוחלט של הסצנות, ועוד מבעד לסגנון האינטימי ואף חודרני של לארין. הבמאי הצ'יליאני למעשה ממשיך כאן את הקו האמנותי של "ג'קי" (2016), שבו ביים את נטלי פורטמן בתפקיד ג'קי קנדי: שם הוא נבר באישיותה של האלמנה של הנשיא קנדי מיד אחרי ההתנקשות בחייו. ב"ספנסר" הוא מחזיר את הצופים למפגש השנתי של משפחת המלוכה בחג המולד של 1991, כשהנישואים של דיאנה והנסיך צ'ארלס כבר בעצם גמורים והנסיכה סובלת מהפרעות אכילה, מההטרדות של התקשורת ומהכתף הקרה של בני ובנות המשפחה. את החום האנושי היא מקבלת ממשרתת אחת ומשני בניה הקטנים. בדומה לעונה הרביעית והפנטסטית של "הכתר", גם "ספנסר" לא יוסיף בריאות למלכה אליזבת, שתיבדל לחיים ארוכים. "לדיאנה היה מין כישרון כזה, לגעת באנשים", אומרת סטיוארט. "הסרט הזה עצוב וקשה, אבל היא נלחמה בשביל משהו יפה. אז לשחק את זה הרגיש יפה ולהיות היא היה כיף".
למה לדעתך העולם כה אובססיבי למשפחת המלוכה?
"זה סיפור שכיף לצפות בו. זה מביך, אבל זה הזכיר לי למה באמריקה אנחנו אובססיביים לסלבס וצופים בחיים שלהם כמו בטלוויזיה. גם משפחת המלוכה נוסעת בכל העולם כדי לגרום לכולם לאהוב אותם. זה מעניין בגלל שהמלוכה כרעיון, היא די אפלה ובאותו זמן היא רוצה לשמור על האומה מאוחדת ועל העולם חופשי. יש בזה כל כך הרבה סתירות. אני ממש מבינה למה אתה צריך לחפש משהו להשתייך אליו, להאמין בו. הם עובדים קשה בלמשוך תשומת לב. אולי זה הטבע האנושי להיות מרותק אליהם. אני יודעת שאני מרותקת".
ספנסר – טריילר
יש לך הרבה דיאלוגים בסרט עם הדמויות של ויליאם והארי. חשבת על האופן שבו הם יקבלו את הסרט?
"זה מוזר להגיד את זה על מישהי שלא תהיה לי הזדמנות לפגוש, אבל אני חושבת שהמורשת שלה היא שניהם. הם מתפקדים בעולם בצורה מאוד חיובית. זה מוזר להתנהג כאילו אני מכירה אותם, אבל אני מרגישה קרובה אליהם. הם דמויות ציבוריות ולכולם יכולה להיות דעה עליהם. אני חושבת שההשפעה של הילדים האלה רלוונטית היום והיא ממשיכה להיות חיובית בדיון על טאבו, סטיגמות וכנות. אני לא מלוכנית או אנטי-מלוכנית, אבל דיאנה תמכה בילדים שלה והיא הייתה פאקינג האמא של המלכים לעתיד והיא רצתה שהם יהיו המלכים הכי טובים שהם יכולים להיות".
זה נראה כאילו הסרט שינה אותך.
"ברור שזה שינה אותי, אני משתנה כל פאקינג יום".
בגיל 31, השחקנית שהחלה להופיע בסרטים כבר בגיל שמונה (הוריה עובדים בתעשייה) ופרצה לתודעה ב-2008 בתור הערפדית לעתיד בלה מ"דמדומים", נראית הרבה יותר נינוחה כלפי המסלול שבחרה לעצמה: פחות שוברי קופות מפלסטיק והרבה יותר סרטים קטנים ועצמאיים, שבו "דמדומים" היה היוצא מהכלל ולא הכלל. ב-2019 היא כיכבה ב"מלאכיות של צ'רלי", אבל ייתכן שהכישלון שם הבהיר לסטיוארט שעדיף לדבוק באינסטינקטים שלה. "יש לי חוש ריח ממש טוב לגבי מה שאני רוצה", היא אומרת, "אני רוצה לעשות סרטים טובים, סרטים שמרגישים אמיתיים ונוגעים וכיפיים. אני לא סוגרת אף דלת. אם מסתכלים על הסרטים שעשיתי, הם לא הולכים בנתיב אחד". על תפקידה ב"ספנסר" הייתה מועמדת השנה לפרס גלובוס הזהב שהתקיים לפני כחודש, אך הפסידה אותו במפתיע לניקול קידמן. בימים אלה היא עוברת לראשונה לצד השני של המצלמה, בסרט שהיא תביים.
בנוסף, וזה כנראה אפילו יותר חשוב, סטיוארט סיימה לעשות חשבון לאחרים בנוגע לחיים הפרטיים שלה. בעבר, למשל, הביעה אי-נחת עקב הדרישה ממנה להגדיר את נטיותיה המיניות, לאחר שהחלה להיראות בפומבי עם בנות זוג. "התעצבתי במנטליות אולד-סקול, שאת רוצה לשמור על הקריירה שלך ועל ההצלחה שלך ועל הפרודוקטיביות שלך, ויש אנשים בעולם שלא אוהבים אותך ולא אוהבים את זה שאת יוצאת עם בנות, והם לא אוהבים שאת לא מזדהה כ'לסבית' אבל את גם לא מזדהה כ'הטרוסקסואלית'", אמרה בראיון, "ואנשים רוצים לדעת דברים, אז מה את לעזאזל?"
היום, כשהמודעות לפלואידיות מינית הרבה יותר גבוהה - וסטיוארט מקפידה לתת קרדיט לדור הצעיר ממנה שעזר לה להרגיש בנוח - זה נראה אחרת גם מבחינתה. רק לאחרונה חגגה את אירוסיה לתסריטאית והשחקנית דילן מאייר, אחרי שנתיים של זוגיות (לפני כן סטיוארט הייתה במערכת יחסים עם הדוגמנית סטלה מקסוול). אם הסתקרנתם, מאייר היא זאת שהציעה: "אני גם רציתי להציע", סיפרה סטיוארט להווארד סטרן, "אז אני חושבת שהראיתי שאני רוצה והיא קלעה בול".
בנוגע למהפכה החשובה ביותר של הוליווד בדור האחרון, מי-טו, סטיוארט הייתה שם הרבה קודם. כבר בגיל 14 היא גילמה נערה שמפסיקה לדבר אחרי אונס מזעזע, בסרט המוערך "רק לדבר". זמן קצר אחרי פרסום התחקירים נגד הארווי וויינשטיין, ב־2017, היא סיפרה כיצד הייתה עדה להטרדות על הסט ואף פעלה כדי למנוע אותן. "אני אפילו לא יכולה להגיד לכם כמה פעמים הצלתי מאפרות", אמרה בכנס של מגזין 'וראייטי', "וכשאני אומרת 'הצלתי' אני מתכוונת לזה שאמרתי באותו רגע, 'היי, לא! מזדיין'".
אלא שגם סטיוארט נקלעה בעצמה למבוכה, כשכיכבה ב־2016 ב'קפה סוסייטי' של וודי אלן, למרות הטענות החמורות של בתו המאמצת, דילן פארו, שלפיהן הבמאי תקף אותה מינית. סטיוארט ספגה ביקורת על ההסבר הצולע שלה להחלטה. "בסוף היום, אני וג'סי דיברנו על זה", היא אמרה אז על שיחה שהייתה לה עם הכוכב השני של הסרט, ג'סי אייזנברג. "אם היו מציקים לנו בגלל כמות החרא שנאמר עלינו שהוא לא נכון, החיים שלנו היו נגמרים. ההתנסות של עשיית הסרט הייתה כל כך מחוץ לזה. זה היה מאוד משתלם עבור שנינו להמשיך". אייזנברג, אגב, אמר בתגובה שהוא לא זוכר שיחה שכזאת.
מאז שודר כתב האישום הדוקומנטרי "אלן נגד פארו" ורבים מהשחקנים והשחקניות שעבדו לצד אלן הביעו חרטה. עכשיו, לראשונה, נדמה שגם סטיוארט עושה זאת במידה מסוימת, לא לפני שהיא נראית מופתעת לחלוטין. זה קורה אחרי שאדם כלשהו בחדר, אולי יחצן של הסרט ואולי אחד מאנשיה של השחקנית, מודיע כנהוג שהגיע הזמן לשאלה האחרונה. אני אומר לה ש'ספנסר', על הביקורות המעולות והדיבור הצפוף על אוסקר, הוא גם הזדמנות לסכם את 20 שנותיה הראשונות כשחקנית. האם יש משהו שהיא מתחרטת עליו, וספציפית על העבודה עם אלן?
"וואו, תראה אותך", היא אומרת ולוקחת פאוזה כדי לשקול, למדוד ולארוז את תשובתה. "לא", היא אומרת לבסוף, "אם אני באמת מתחרטת על משהו, זה שסוג של בגדתי בעצמי בזמנו וכולנו גדלנו ולמדנו והעולם משתנה. והנה אנחנו פאקינג כאן. נתראה חבר'ה, תודה!"
פורסם לראשונה: 07:08, 11.02.22
