עמוק בתוך הסגר השלישי - הרביעי? החמישי? איבדנו מניין - ודומה שכבר צפינו בכל מה שיש לעולם התוכן והסטרימינג להציע לנו. אבל זו רק אשליה, כי העולם הזה אינסופי. תמיד יש מה לראות, נושן וחדש, עלילתי ותיעודי, סרט וסדרה, זה פשוט לא נגמר. אז אחרי נבירה נוספת בפלטפורמות התוכן הזמינות לצופה הישראלי, הנה עוד כמה דברים שווים מאוד שייתכן ופספסתם במהלך הסגרים הקודמים - מהטיפוסים הנועזים והאומללים שנשלחים לשרוד בעירום בטבע הכי קשוח שיש, ועד לעיניים המוטרפות של ניקולס קייג' במותחן מד"בי פסיכדלי לחלוטין.
דמו של זאוס
סדרת האנימציה המוצלחת הזאת של נטפליקס מצטרפת בגאון לאורווה ההולכת וגדלה של סדרות האנימציה המקוריות שמעלה ענקית הסטרימינג בשנים האחרונות, וספציפית לתת הז'אנר של סדרות האנימציה המושפעות בבירור מהאנימה היפני, אך נעשות מחוץ ליפן. אחרי "קסטלווניה" הנפלאה ו"שש ידיים" המלבבת, הגיע האפוס הזה - בשמונה פרקים - שגם הוא תוצרת ארצות הברית. הפעם, עוסק הסיפור במיתולוגיה היוונית - וספציפית במאבק האיתנים המתחולל בין זאוס רודף השמלות ואשתו הזועמת הרה, אשר מבקשת לנקום בבעלה המתהולל דרך בנו האנושי-למחצה הרון. המלודרמה עזה, הפאתוס מרקיע שחקים, הדם זורם כיין, והאנימציה שבאמצעותה כל זה מובא למסך אולי תיראה לכם מעט פרימיטיבית בדקות הראשונות, אבל עד מהרה תישבו גם אתם ביופיה המכשף, המושפע בבירור מאמנות יוונית עתיקה. נטפליקס כבר הזמינה עונה נוספת מיוצרי הסדרה, האחים ולאס וצ'רלי פרלאפנידס (ממוצא יווני, כמובן!), והאחים מצדם טוענים שמראש כיוונו את כל העניין לחמש עונות. יאסו! נטפליקס
דיג קטלני
איך ניתן לתמצת לכמה שורות את מלוא היריעה של הסדרה האגדית הזאת, שרצה בהצלחה בדיסקברי כבר 16 עונות, הציגה בפנינו מלוא החופן גיבורים מחוספסים ומרתקים, ותיעדה אותם מנהלים מלחמות הישרדות הירואיות בים ברינג הסוער, שם הם דגים סרטני-ענק לפרנסתם? ולא רק עם מזג האוויר המצמית הם מתמודדים, אלא גם עם תקלות טכניות רבות ומגוונות, ספינות מתחרות, עם אנשי צוותם שנדרשים למאמץ כמעט לא אנושי, עם משפחותיהם, עם עצמם, ובעיקר עם גבירת המזל, אשר פה מעניקה להם שלל ששווה מאות אלפי דולרים, ושם שולחת אותם חזרה ליבשה ללא כלום מלבד חובות עתק. ובכן, לא ניתן לתמצת את "דיג קטלני", אולי הדוקו-ריאליטי בצורתו הטהורה והממכרת ביותר, עבור מי שטרם חווה את הסדרה. מה שכן ניתן לעשות זה להמליץ עליה בחום, ולסייג שבהחלט לא חובה להתחיל איתה מהעונה הראשונה ששודרה אי שם ב-2005. למעשה, כמעט כל פרק שתנסו יתפוס אתכם חזק ולא ישחרר, כמו מלכודות המתכת המאסיביות שבאמצעותן לוכדים האמיצים האלה, המטורפים האל, את שללם היקר. דיסקברי
אדם זר
כמו רבות מיצירותיו של הרלן קובן, אלו שעובדו למסך ואלו שנותרו על הדף, גם דרמת המתח "אדם זר" היא עניין ממכר לחלוטין. עם זאת, שלא כמו רבות מיצירותיו של קובן, זו הספציפית איננה מתדרדרת למחוזות מופרכים ומרגיזים, אלא משמרת עד לסופה רף קבוע של מתח ומסתורין אפקטיביים ואמינים (הכל יחסי, כן?). הסיפור עוקב אחר קורותיו של אדם פרייס (ריצ'רד ארמיטג'), פרקליט בעיירה בריטית קטנה שנקלע למערבולת אישית שהולכת ומאבדת שליטה, לאחר שאישה מסתורית (האנה ג'ון-קיימן) ניגשת אליו ומספרת לו סוד גורלי שלכאורה הסתירה ממנו אשתו קורין (דרבלה קירוון). וזוהי רק נקודת הפתיחה של העלילה הסבוכה שטווה פה קובן, בתצוגה של מקצוענות ז'אנרית שלא מאפשרת לך להסיט עיניך מהמסך עד לסוף, כשכל הסודות מתגלים. אומנם בשלב הזה כבר משתררת בך תחושת ריקנות קלה, בבחינת "אה, זה הכל?" - אבל מדובר באפקט אופייני לסוגה הספציפית הזאת, ובהחלט לא דיל ברייקר מבחינת כל מי שתר אחר הסחות דעת מהנות ומותחות מזן "אדם זר", בטח בעת נואשת שכזאת. נטפליקס
עיר ב-48 שעות
ריצ'רד איואדה הבריטי הוא שחקן ("צוות איי.טי"), קומיקאי, תסריטאי, במאי ("צוללת"), סופר, מה לא. ריצ'רד איואדה הוא גם טיפוס מיזנטרופי, נוירוטי, מבריק ויובשני להפליא, שהחל מ-2015 קיבל על עצמו לנדוד ברחבי העולם בשליחות ערוץ 4 הבריטי, תחת כלליו של פורמט פשוט: איואדה מגיע לעיר אקראית כשהוא מלווה באורח סלב אחר מדי פרק, ולרשותו 48 שעות בלבד כדי לבדוק את אתריה התיירותיים, לסעוד במסעדותיה, לחוות את האטרקציות שהיא מציעה, ולעיתים קרובות, להביע את מורת רוחו הגלויה מכל אלה ועוד. וזה משעשע להפליא, הרבה בגלל אופיו המלגלג והציני של איואדה, שלאורך כל הדרך נראה ומתנהג כמי שכפאו שד. בין אורחיו עד כה נמנו סטיבן מרצ'נט, לינה דנהאם, כריס או'דאוד, נואל פילדינג, ג'ון האם ופול ראד, והכימיה המשתנה של איואדה איתם אחראית לחלק מהותי מהכיף. מדובר בתוכנית הטיולים המהנה ביותר שתמצאו, באחריות. yes
אתה לא מכיר אותי
מי שכבר צפה ב"נערות שעשועים", חתיכת הטראש המהבילה והידועה לשמצה של הבמאי פול ורהובן ("זיכרון גורלי", "גברים בחלל") מ-1996 – אחד מהסרטים הגרועים של הניינטיז, לכל הדעות – יהנה מהסרט התיעודי הזה אודותיו הרבה יותר מאשר מי שלא מכיר אותו כלל. אבל גם מי שלא צפה ימצא ממה ליהנות פה, הרבה בגלל ש"אתה לא מכיר אותי" כולל המון קטעים מהסרט, ומנסה לשרטט את האופן שבו הפך לקאלט ברבות השנים. לא קאלט של "כל כך גרוע שזה טוב", אלא קאלט אמיתי, כזה שמעלה על נס זוויות התבוננות אחרות, מחמיאות יותר של הדרעק הזה, ואף מציע גאולה לכוכבת הסרט אליזבת ברקלי ("הצלצול הגואל") שראתה את הקריירה שלה נקברת לחלוטין בעקבותיו. במקרה הגרוע, עדיין תוכלו לצחוק בכל פעם שמפציעה סצנה מהסרט, כי באמת, הן עדיין מעוררות השתאות בבוטותן וטמטומן. yes
צבע מהחלל
אומנם סרט האימה ההזוי הזה, שמבוסס על סיפור של חלוץ סיפורת האימה ה.פ.לאבקראפט (שאת קורותיו הפרובלמטיות כבר סקרנו בעבר), איננו לכל טעם. אבל מי שמחפש חוויה ז'אנרית מעט שונה יבוא על סיפוקו פה, תודות לטאץ' הייחודי שהביא עמו במאי הקאלט ריצ'רד סטנלי (ששב פה לכס הבמאי כמעט רבע מאה אחרי ניסיונו הכושל לביים את "האי של דוקטור מורו" בכיכובו של מרלון ברנדו), ותודות לטירוף הבלתי מרוסן של ניקולס קייג' בתפקיד הראשי. קייג' מגלם חוואי אלפקות (!) שהולך ומאבד את זה – יחד עם בני משפחתו – אחרי שמטאור מתרסק בשטח החווה, מביא עימו צבעים ביזאריים (בעיקר סגול) והתפתחויות בוטניות מדאיגות, ונוגס בשפיותם של כל הבאים איתו במגע. וזה מוזר בהרבה מאיך שזה נשמע, וגם משעשע למדי, בין כל הזוועות. מדובר בחתיכת טריפ, כן, אבל חובבי קייג' – וחובבי טריפים ויזואליים מטורללים – יבלעו אותו בתאווה רבה. yes
עירום ומפוחד
כל מי שחש, ולו לרגע, שקשה לו, מוזמן לצפות בכל פרק נתון של תוכנית הריאליטי הזו, שרצה כבר יותר משבע שנים ומעמידה את משתתפיה בפני אתגר הישרדות פשוט אך מצמית: 21 יום בטבע קשוח, לבד (ולעיתים בזוגות או שלישיות), ובעירום. זאת אומרת, המשתתפים יכולים לקושש זרדים ולהכין לעצמם איזור חלציים, אם בא להם, אבל בדרך כלל הם עסוקים מדי בניסיונות נואשים להכין לעצמם מחסה, למצוא איזה חיפושית שאפשר לנשנש בעבור גרם של חלבון, להוציא את הזבובים שהחליטו להטיל ביצים בתוך בשרם, ולהימנע מטורפים, כי להיטרף זה לא כיף. רמת ההארדקור של הסבל והייסורים שהם עוברים היא מה שיחזיר אתכם לעוד ועוד פרקים של התוכנית, אם כי לא בטוח שהסנטימנט שתיקחו מזה יהיה קשור לניצחון הרוח האנושית, אלא יותר משהו בסגנון "אלוהים ישמור, כמה טוב שאני לא הבחור הזה, שבדיוק פולה קוצים רעילים מישבנו אחרי שנפל על שיח תוך כדי מנוסה מנמלים טורפות". אבל גם זה משהו, לא? דיסקברי ויוטיוב
סדר אותי
הדרמה הקומית האפיזודיאלית הזו, שמתרחשת בניו יורק, לא מתנהלת כמו שום דבר אחר על המסך. כל פרק משמש למעשה כסרט קצר עם גיבורים שונים, מבחר לא הומוגני בעליל של תושבי העיר, כשהכל מחובר יחד באופן רופף למדי על ידי דמות אחת: הדילר המתוק, חסר השם, שנודד בעיר על אופניו ומספק ללקוחותיו חומר טוב, אוזן קשבת ולעיתים, כתף לבכות עליה. מגלם אותו בן סינקלייר, שיחד עם אשתו לשעבר קטיה בליצ'פלד (השניים נפרדו תוך כדי העבודה על הסדרה אך המשיכו בשיתוף הפעולה שלהם) יצר, כתב וביים את היצירה המפעימה הזו. והיא מפעימה בגלל העשייה רבת התושייה והדמיון (פרק אחד נפלא מצולם מנקודת המבט של כלב), בגלל תצוגות המשחק הנהדרות של שחקנים שאת רובם מעולם לא ראיתם וכנראה שלא תראו שוב, ובעיקר בגלל ההומניות המרגשת שלה, האמונה שלה בטוב לב, בגאולה הטמונה בקשר אנושי פשוט, שעוברת בה כחוט השני. הסיפורים ב"סדר אותי" קטנטנים, כמעט אזוטריים – אבל אין כמעט פרק שלא ימלא את לבכם עד גדותיו, ובימים טרופים אלו מדובר על חיסון נחוץ בפני עצמו. HOT, yes, סלקום tv
הסרטים שעשו אותנו
מה יותר טוב מלצפות בקלאסיקות אייטיזיות כמו "ריקוד מושחת", "מת לחיות", "מכסחי השדים" ו"שכחו אותי בבית" (טוב, הוא מ-1990, אבל בואו לא ניתן לזה להפריע לנו)? ובכן, בהנחה שכבר צפיתם בהם אלף פעמים, מה שיותר טוב זה לצפות בסדרת הדוקו המענגת הזו שמדי פרק נכנסת לעובי הקורה של תהליך עשיית הסרטים האהובים הללו, ועושה זאת בשנינות ואנרגיה למכביר. העריכה המניפולטיבית והמשעשעת לא חדלה מלבדר, וכנ"ל לגבי הסיפורים הפיקנטיים מאחורי הקלעים שתורמים האנשים שיצרו אותם. הבעיה היחידה של הסדרה היא שכרגע תמצאו בנטפליקס רק את עונתה הראשונה ובה נסקרים ארבעת הסרטים הללו, ועוד חצי עונת ספיישל ובה מובאים הסיפורים שמאחורי קלאסיקות הכריסמס "קטן עליו" (Elf, בשמו המקורי, בכיכובו של וויל פארל) ו"הסיוט שלפני חג המולד". תביאו עוד, לעזאזל, זה מעולה. נטפליקס
המלך של סטטן איילנד
פיט דיווידסון, כך יודע כל מי שכבר צפה בקומיקאי הגמלוני ב-SNL, הוא טעם נרכש. אם אינכם מחובביו, ייתכן שיהיה לכם מעט קשה עם "המלך של סטטן איילנד", הקומדיה של ג'אד אפאטו ("הדייט שתקע אותי", "בתול בן 40") שמבוססת על חייו של דיווידסון, ובה הוא מככב בתפקיד הראשי. בתפריט: תיאור התמודדותו של דיווידסון עם הדיכאון, והשפעתה הנמשכת של הטרגדיה שעיצבה את חייו – מותו של אביו הכבאי (במציאות, נספה האב במהלך אירועי 11 בספטמבר, כשבסרט משנים אפאטו ודיווידסון את הנסיבות במעט). אבל גם למי שטרם נשבה בקסמו הסרדוני, האינטליגנטי ומלא התיעוב העצמי של דיווידסון מומלצת הצפייה בסרט הנפלא הזה, החם והמתוק למרות עוקצנותו, שמביא אל הבמה את מלוא כישרונו של דיווידסון, ומאפשר לו להתעמת עם הנוירוזות שלו באופן כן, מבדר וכובש. אפאטו, מצדו, לא מנסה להאפיל על הכוכב שלו ברמת הטיפול הקולנועי שהוא מעניק לכל העניין, והתוצאה היא סרט לא מאוד ממושמע שמתעכב על שטויות פה ושם, אך בכל העת נותר אורגני, חופשי ונעים. הקומיקאי האדיר ביל בר, בתפקיד הכבאי המחוספס שמתחיל לנהל רומן עם אמו של דיווידסון (מריסה טומיי) למגינת לבו, הוא בונוס משמח. yes
