30 מילים ולא יותר כולל הערך בוויקיפדיה של Sault, אחד ההרכבים המוזיקליים המעניינים והפוריים ביותר בשנתיים האחרונות.
קשה להאשים את עורכי ויקיפדיה על הערך הדל. קצת בדומה לבנקסי וזהותו המסתורית, Sault עושים ככל שביכולתם כדי להסתיר מאיתנו מידע לגביהם. הם לא מופיעים גם כשאין מגפה בחוץ, הם לא מתראיינים בכלל, הנוכחות שלהם ברשתות החברתיות פונקציונלית לחלוטין, עטיפות האלבומים מינימליסטיות ושמות האלבומים מסתכמים בספרה (אלבומם הראשון נקרא 5, האלבום השני נקרא 7) או בשם הקוד האמנותי ל"תעזבו אותנו באמא'שכם": "ללא שם" (Untitled).
את הזמן ש-Sault חסכו על מסעות יחסי ציבור ונסיעות מפסטיבל אחד למשנהו, הם ניצלו כדי לעשות מוזיקה. המון מוזיקה. בתוך 17 חודשים Sault הוציאו כבר ארבעה אלבומים. תפסת מרובה לא תפסת? זה לא המקרה. כל אחד מהאלבומים זכה לשבחי המבקרים ויצר סביב Sault בסיס מעריצים נאמן שמחכה בשקיקה ליצירה הבאה שלהם, שעל פי ניסיון העבר עשויה להגיע מהר מאוד.
באתר Album of the Year, המדרג את אלבומי השנה בעולם על פי שקלול ציונים שקיבלו בביקורות בתקשורת, ניצב אלבומם השני (Untitled (Rise, במקום השני, כשמעליו רק Fetch The Bolt Cutters של פיונה אפל. (...Untitled (Black Is, שיצא בסך הכול 12 שבועות לפני Rise, מדורג אף הוא בעשירייה הראשונה של אלבומי השנה - במקום השביעי מעל האלבום החדש של בוב דילן.
מה בכל זאת ידוע על Sault? לא הרבה. כן ידוע שמדובר בשלישייה שבסיסה בלונדון. זהות חברי ההרכב לא אושרה ולא הוכחשה על ידיהם. על סמך רסיסי מידע שלוקטו ממקומות שונים, בהרכב מעורב המפיק Inflo (דין ג'וסייה קאבר) שעבד עם זמר הסול המוערך מייקל קיוואנוקה, שאף מתארח באחד מאלבומי ההרכב. על פי רוב ההערכות, שתי חברות ההרכב הנוספות הן Cleo Sol (קלאופטרה ניקוליץ'), זמרת וכותבת מלונדון ו-Kid Sister (מליסה יאנג), ראפרית אמריקנית שאירחה את קניה ווסט בשירה "Pro Nails". ייתכן וישנם מוזיקאים נוספים שמעורבים בפרויקט הזה באופן כזה או אחר.
בניגוד לביוגרפיה העמומה, המסרים של Sault, במיוחד בשני אלבומיהם האחרונים, דווקא בהירים ונוקבים. ב-12 ביוני, פחות מחודש לאחר מותו של ג'ורג' פלויד שהצית מהומות ענק ברחבי ארצות הברית וגם מחוצה לה, הודיעו Sault על יציאת האלבום (...Untitled (Black Is בציוץ בטוויטר: "אנחנו מציגים את האלבום שלנו untitled כדי לסמן נקודה בזמן שבה אנשים שחורים ואנשים ממוצא שחור נלחמים על חייהם. נוח על משכבך בשלום ג'ורג' פלויד וכל אלו שסבלו מאלימות משטרתית וגזענות מערכתית. השינוי קורה, אנחנו מרוכזים". כפי שניתן להבין, המוזיקה של Sault היא אכן מוזיקת מחאה, אבל כזו שמוגשת בתחכום ובערמומיות. אין כאן מסרים מהירים שנורים מלוע של תותח בסגנון "פאבליק אנמי". במקום זאת, Sault אורגים טריפ מוזיקלי צבעוני החוגג את שלל גווניה של המוזיקה השחורה, ולתוכו שוזרים במפתיע אמירות נוקבות. ביד אמן הם מתיכים Fאנק, סול, רית'ם אנד בלוז, אפרו-ביט, האוס ודיסקו ויוצרים מהם משהו חדש, מרענן והרמוני, לעיתים פופי וקליט ולעיתים פסיכדלי ומרחף.
בעוד העושר המוזיקלי של Sault מלטף מכל הכיוונים והסגנונות המוזיקליים מתחלפים במהירות מסחררת אפילו מבלי להרגיש, אמירות קצרות וכואבות כמו "למה הם יורים בנו?" המופיעות ללא התראה מוקדמת חובטות כמו מכת נבוט בראש. הן מנחיתות אותך בבת אחת מהענן המפנק עליו שכבת אל הבטון המחוספס של המציאות הקשה של האדם השחור בימינו.
קחו לדוגמא את I Just Want to Dance מאלבומם האחרון, יציאת דיסקו מושלמת שאלמלא סגנונם האנטי-מסחרי יכולה הייתה להפוך ללהיט ענק. השירה הFאנקית של הסולנית, תהיה מי שתהיה, מוליכה את המאזין שולל, מובילה אותו הישר אל מועדוני דיסקו אגדיים מהסבנטיז ואז פוערת את רצפת הרחבה תחתיו ומנחיתה אותו הישר אל 2020. אותה זמרת ש"רק רוצה לרקוד" כפי שרומז שם השיר מסבירה: "הריקוד גורם לי להרגיש חיה, אני זועמת, איבדנו עוד חיים" והזמר שמצטרף אליה זועק "נמאס לי לשמוע שקרים, למה האנשים שלי תמיד מתים? למה הורגים אותנו כל הזמן?".
עוד במוזיקה:
לצד מגפת הקורונה והשפעותיה מרחיקות הלכת על העולם, מחאת Black Lives Matter הפכה לאירוע העוצמתי והמשפיע ביותר של התקופה. במהירות מדהימה, אך ללא קמצוץ של פשרה על איכויות ההפקה ובכישרון מוזיקלי שלא נשמע כמוהו בשנים האחרונות, Sault הלחינו וביצעו את הפסקול המשקף ביותר של הזמנים הללו.
אולי יום אחד הם יחליטו להיחשף באופן רשמי, אולי יעדיפו לשמור על הארשת המסתורית. זה לא באמת משנה. בעולם שמקדש את הטפל והשולי, Sault מפנים את הזרקור בחזרה אל העיקר – המוזיקה והמסר. בלי רעש וצלצולים ועם הרבה עבודה קשה ותפוקה נדירה, Sault הם ההרכב המוזיקלי המעניין ואולי גם החשוב ביותר של 2020. הם מוכשרים, מקוריים, חדשניים, מודעים חברתית ובכפפה רכה של משי הם מכניסים לנו אגרוף עוצמתי בבטן.
צילום: AP, ירון ברנר
