בטקס חלוקת פרסי גלובוס הזהב ה-72 שנערך ב-2015 בהוליווד, קטפה השחקנית הבריטית ג'ואן פרוגט את פרס שחקנית המשנה המצטיינת בסדרה טלוויזיה על גילום אנה מיי סמית', המשרתת הראשית ב"אחוזת דאונטון". וזה המקום לציין עבור אנשים שאינם מכורי הסדרה, שאנה נאנסה על ידי משרת של אחד מאורחי האחוזה - והסצנה חוללה רעש והתנגדות. בנאום התודה שלה, פרוגט סיפרה על נשים ששרדו אונס, שהזדהו עם הדמות שגילמה וכתבו לה מכתבים אישיים. "אני לא יכולה לגלות מה הן כתבו לי", התעקשה פרוגט, כששוחחתי איתה לפני כשבוע בריאיון טלפוני. "זה חסוי ואני לא יכולה לבגוד באמון הכותבות, שחלקן סיפרו בכנות על החוויות שלהן. אני שמחה על כך שהן הרגישו שהן יכולות לבטוח בי מספיק. בנאום אזכרתי את אחת הנשים שאמרה שהיא לא בטוחה למה היא בעצם כותבת, אבל היא רצתה להרגיש שמקשיבים לה. בנאום אמרתי שאני מקווה שבכך שאני פונה אליה מבמת גלובוס הזהב היא תרגיש ששמעו אותה".
גם אחרי הופעתה בסדרת המתח הבריטית המעולה והסוחפת "שקרן/שקרנית" (שעונתה השנייה משודרת בימים אלה ב-yes), שבה היא מגלמת קורבן של סם אונס, פרוגט קיבלה תגובות רבות. "מעניין, הפעם לא שלחו לי מכתבים, אבל נשים וגברים ניגשו אליי פנים מול פנים לספר לי על מה שהם עברו. הופתעתי מכמות הנשים הזרות שהרגישו שהן יכולים לדבר איתי בכנות כזו. היו כאלה שניגשו אליי ואמרו: 'אלוהים אדירים, זה קרה לי ובזמנו לא פעלתי כי לא הייתי בטוחה במאה מה קרה לי'. היו גם כאלה שרק אחרי הסדרה הבינו שמשהו כזה קרה גם להן, ועד אותו רגע לא הצליחו למצוא הסבר למה שקרה להן. הסדרה דחפה אותן להתמודד עם מה שהן חשבו שקרה אבל פחדו מדי להכיר בו באמת. לשמוע את מי שעבר דברים נוראים כאלה מספר עליהן - זה מכניס אותך לפרופורציה".
"שקרן/שקרנית", שנוצרה על ידי הארי וג'ק וויליאמס והגיעה למסכים ב-2017, כבשה את טבלאות הרייטינג בבריטניה וקיבלה ביקורות משבחות. כעת, כאמור, משודרת אצלנו העונה השנייה והאחרונה. פרוגט מגלמת את לורה, מורה מוכשרת, פיקחית ומסורה שזה עתה נפרדה מהחבר שלה. היא יוצאת לדייט עם אנדרו (בגילומו של יואן גריפית'), מנתח מוערך שמנסה להתאושש ממות רעייתו. ביום שלמחרת הדייט, לורה מרגישה שמשהו לא כשורה קרה בדייט. מסתבר שהיא לא היחידה שהייתה קורבן של המנתח, הנוהג לסמם את הנשים שיוצאות איתו לפגישה רומנטית. בעונה השנייה אנו לומדים פרטים מפתיעים על עברו, בעוד לורה צריכה להתמודד עם האשמות (אותן לא נפרט מטעמי ספוילרים, במידה ועדיין לא ראיתם את העונה הראשונה).
"בזמן הצילומים של העונה הראשונה לא ידענו כמה הסדרה תהיה אקטואלית", מספרת פרוגט. "שלושה או ארבעה שבועות אחרי שהסדרה יצאה בבריטניה, התפוצצה פרשיית המפיק הארווי ויינשטיין והחל דיון גלובלי בנושא ונחשפו עוד אנשים שניצלו את כוחם בדרכים נוראיות. הסדרה הפכה לחלק מהשיח הזה ועוררה דיון ושאלות".
וזה המקום לציין ש"שקרן/שקרנית" היא לא הסדרה היחידה המדוברת בימים אלה שעוסקת בסם אונס - "להרוס אותך" תוצרת HBO, אותה כתבה הכוכבת שלה מיקיילה קול על סמך חוויות אישיות, עושה הרבה רעש.
"לפני תחילת העונה הראשונה של 'שקרן/שקרנית' חקרתי המון על תקיפות מיניות, כשלרוב התוקף מוכר לקורבן ובסיטואציה מעורבים אלכוהול או סמים", מספרת פרוגט. "זה יכול להיות מצב מאוד מבלבל עבור הקורבן, כי הוא לא יכול בהכרח לזכור את התקיפה במלואה. הזדעזעתי לגלות כמה המקרים האלה נפוצים. למעשה, היו כמה מקרים בהם הכניסו משהו למשקה ואנשים מתעוררים ולא יודעים בדיוק מה קרה להם כי מישהו כפה עליהם סיטואציה שלא רצו בה. זה כאמור קורה לא רק לנשים. חקרתי את הנושא לעומק ודיברתי עם קורבנות אונס כדי להבין בדיוק מה קרה להם, בסיטואציות שונות, ואיך התנהל התהליך אחרי המאורע".
פרוגט מעידה שהתפקיד של לורה היה מאוד מאתגר מבחינתה. "כפי שאתה ודאי מבין, מדובר במצב מלחיץ מאוד. אבל זה המתכון לדרמה טובה, כך שאני נהנית מהאתגר. בנקודות מסוימות התפקיד גם היה קשה פיזית".
מאז "שקרן/שקרנית" את מפחדת ללכת לברים או לצאת לדייטים עם גברים?
פרוגט פורצת בצחוק. "לא, אני לא מפחדת. תמיד הייתי זהירה ומודעת בעניין המשקאות בברים. כשהייתי צעירה הייתה לי חברה שהכניסו לה משהו למשקה. למזלה, חבר שלה היה איתה והוא הביא אותה הביתה. כשהיא חזרה הביתה היא הרגישה רע, למרות שהיא לגמה רק כוס וחצי של יין, ובגלל שהיא הרגישה כל כך רע - ההורים שלה שלחו אותה לבית החולים. בדקו לראות אם יש לה שרידי GHB בדם, והבדיקה יצאה חיובית - אפילו שמדובר בחומר שנשאר בדם לזמן קצר בלבד. מאז אני מאוד זהירה עם המשקאות שלי כשאני יוצאת. יש לי מזל שאני וחברותיי תמיד מגוננות אחת על השנייה ובודקות שכולן נכנסו למונית בשלום והגיעו הביתה בחתיכה אחת. לא משנה אם אתה גבר או אישה, חשוב לוודא שכל החברים שלך מגיעים הביתה בשלום".
בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה נתקלת כבר במקרים של הטרדות מיניות?
"לא, אני שמחה וגאה לומר שלא סבלתי מהטרדה מינית בשום צורה בעבודה. בצעירותי, כן חוויתי מה שמוגדר רשמית כהטרדה במסיבות או בברים. תודה לאל שזה לא היה משהו קיצוני. במקרים של נגיעות לא במקום - תמיד הסתובבתי מיד ואמרתי לנוגעים להפסיק. להטריד אז היה מקובל יותר, ונפלא שעכשיו אנחנו אומרים: 'לא, זה לא בסדר לגעת במישהו בצורה אינטימית בלי הזמנה - זו לא התנהגות ראויה'".
אז את בוודאי מרוצה מתנועת MeToo?
"בהחלט. חשוב לנהל את הדיון הזה ולחנך את החברה ואת הדור הצעיר לדעת מהי התנהגות מקובלת ומה לא. העובדה שהדיון מתקיים בהיקף כה רחב היא מאוד חיובית, משום שעכשיו הרבה יותר ברור מה היא התנהגות חברתית מקובלת ומה לא, איזו התנהגות כדאי לנו להכיל ואיזו לא. רק כך מתחיל שינוי: כשאנשים פתוחים וכנים בנוגע לחוויות שלהם והשפעתן עליהם, ולעובדה שלכולנו יש אחריות על מעשינו".
אגב, שינית את הדעה שלך על שקרים ומקומם בחברה בעקבות הסדרה?
"לא שיניתי את דעתי. הדעה שלי תמיד הייתה קבועה בנושא. יש סוגים שונים של שקרים, למשל כאלה שנאמרים כדי לא לפגוע ברגשות של אדם אחר, ואני חושבת שזה בסדר. יש שקרים שנאמרים כדי להסתיר הפתעה נעימה. צריך לשפוט שקר לפי הכוונה שמאחוריו. אני מאמינה גדולה בכנות ותמיד הייתי, ואדבוק בדעתי עוד יותר אחרי ההתנסות שלי בלשחק את לורה".
פרוגט, שחוגגת החודש יום הולדת 40, נולדה בכפר בצפון יורקשייר. בגיל צעיר היא הצטרפה לקבוצת תיאטרון וכשהייתה בת 13 עברה לעיר אחרת כדי ללמוד משחק. כעבור שלוש שנים היא כבר קיבלה תפקיד טלוויזיוני ראשון ומאז היא מטפסת בהתמדה לעבר הפסגה. ואז הגיעה "אחוזת דאונטון", שזיכתה אותה בשלוש מועמדויות לאמי ובזכייה בגלובוס הזהב, והפכה את פרצופה למוכר בכל קצות הגלובוס.
למה לדעתך "אחוזת דאונטון", שעוסקת ביחסי מעמדות בבריטניה, נהייתה כזאת הצלחה גלובלית?
"אף אחד לא ציפה או אפילו חלם שהסדרה תיהפך לכזאת הצלחה אדירה. אם הייתי יודעת מה סוד ההצלחה - הייתי יכולה למכור אותו עבור הון. הסדרה משלבת בתוכה המון דברים, כמו אהבה, פחד, אושר, אבל ורגשות אחרים שמלווים אותנו בחיים. אז היא אוניברסלית וכולנו יכולים להזדהות איתה, משום שכולנו חווינו את הרגשות הללו".
בסדרה הזאת קיבלת משימה מאתגרת לשחק מישהי שהותקפה מינית, והעלילה מציגה את ההשלכות של התקיפה. האם זה זלג לחיים הפרטיים שלך?
"אני משתדלת להשאיר את העבודה בעבודה כמה שניתן. אבל כשאת עובדת על קו עלילה כל כך רגיש כמו במקרה האונס, את עושה המון מחקר כדי להצליח להציג אותו נכון. הסוגיה העסיקה אותי כל כך הרבה שלא יכולתי שלא לקחת אותה איתי הביתה לפעמים. לא הייתי אומרת שזה היה בהכרח דבר רע, ולא הייתה לזה השפעה שלילית על החיים שלי. זו העבודה שלי לשקוע בעולם של הסיפור ככל שאוכל, אז התשובה היא כן ולא".
כשנפרדת מ"אחוזת דאונטון" שמרת למזכרת משהו מהתלבושות או מהסט?
"האמת שלא שמרתי כלום. לא יכולנו כי כל הפרופס בהפקה היו או יקרים להחריד או שהם ישר הועברו לאחסון, בגלל שכבר בנו עליהם לצילומי הסרט, שהתבסס על הסדרה. בכל מקרה, זה היה פרויקט מופלא לקחת בו חלק ותקופה נפלאה. אני תמיד אהיה אסירת תודה שהייתי חלק מהסדרה".
פרוגט הקימה לאחרונה חברת הפקה והיא מפתחת מספר פרויקטים לטלוויזיה. "זה תהליך די ארוך אבל אני נהנית מההקמה של הצוות וההפקה. הסוד הוא בטיימינג. כמובן שכרגע בגלל הקורונה קשה להרים פרויקטים, אבל אני בכל זאת נהנית מהתהליך - כשיש לך רעיון ואת מנסה להפוך אותו למציאות. זה משהו שמאוד קוסם לי".
איך את חושבת שווירוס הקורונה ישנה את התעשייה?
"מובן שכרגע אין יותר מדי תוכניות שמופקות. בבריטניה חזרו לצלם דרמות יומיות, אבל בהפקות שומרים על ריחוק חברתי בין השחקנים ומנסים לעבוד בהתאם להנחיות הקיימות. כרגע אנחנו מחכים לראות אם הממשלה תשנה את ההנחיות שקשורות לביטוח - כי חברות ביטוח לא יכולות לתת כיסוי לשום דבר שקשור לקורונה. אז כרגע ההפקות היחידות שחזרו להצטלם הן אלו שהתחילו לפני שהתפרצה המגיפה. אנחנו מקווים שהדברים יחזרו לשגרה עבור כולנו לקראת סוף השנה, אבל מי יודע מה יקרה. צריך לקחת כל יום ביומו".
מה עשית בתקופת הסגר?
"הצלחתי להעסיק את עצמי. התאמנתי, עשיתי קצת פרויקטי אודיו שיכולתי לעשות מהבית וקידמתי את העונה השנייה של 'שקרן/שקרנית'. הייתה לי גם הזדמנות להשלים סדרות, סרטים וספרים. הייתי פרודוקטיבית למדי".
בזמן הסגר יצא לך ללמוד משהו חדש על עצמך?
"האם למדתי על עצמי משהו חדש? כנראה. אני בטוחה שכן".