קרול קינג חלמה להיות זמרת, אבל לקח לה לא מעט זמן עד שהגיעה ליעד שהציבה לעצמה. היא נולדה כקרול קליין לפני 79 שנה למשפחה יהודית בברוקלין, וכבר כשהייתה בתיכון הקימה רביעייה מוזיקלית. בקולג' למדה באותה הכיתה עם ניל סדקה שהוציא בהשראתה את הלהיט Oh! Carol, אך לקח לה ארבע שנים עד שהחזירה לו בשיר תשובה משלה עם Oh! Neil. בקולג' היא התיידדה גם עם עוד שני סטודנטים יהודים ניו יורקים חובבי מוזיקה - פול סיימון וג'רי גופין. הראשון היווה עבורה מודל להשראה, עם השני היא התחתנה וכתבה כמה מלהיטי הפופ המצליחים ביותר במחצית הראשונה של שנות ה-60. כבר ב-1961 הצמד קינג-גופין רשמו בינגו ראשון עם Will You Love Me Tomorrow, שהוקלט על ידי הרכב הדו-וופ הנשי השירלס, וכבש בנקל את המקום הראשון במצעד הפזמונים האמריקני. לאורך השנים, הלהיט הוקלט גם על ידי בן אי. קינג, דאסטי ספרינגפילד, רוברטה פלאק ואפילו איימי ויינהאוס. עשר שנים אחרי יציאתו של השיר לראשונה, החליטה קינג להקליט את השיר העצוב הזה בעצמה עבור אלבום המופת שלה, Tapestry, שכעת מציינים 50 שנים ליציאתו.
אבל קינג של תחילת הסיקסטיז עדיין לא הייתה זמרת. האהבה שלה ושל גופין פרחה באותה התקופה והשירים שהם כתבו ביחד אפילו יותר: The Loco-Motion, שהקליטה הזמרת ליטל אווה (ובהמשך קיילי מינוג), Go Away Little Girl שהצמד תרם לסטיב לורנס (שלא עשה חיל בהמשך השנים), או Crying in the Rain שביצעו האחים אברלי (ובהמשך גם להקת א-הא). Chains, שיר נוסף של השניים שדווקא לא הפך ללהיט, הגיע בסוף לאלבום הבכורה הביטלס. קינג נהנתה מכך שהשירים שלה עובדים, אבל גם התחילה לשאול את עצמה למה היא נותנת אותם לאחרים, ולא משאירה אותם לעצמה? אז היא ניסתה גם לבד, אבל מה שעבד נהדר בדמיון שלה או ליד הפסנתר שבסלון, הלך קצת פחות טוב במצעדים. היא התאכזבה, אבל לא התייאשה. לקראת סוף שנות ה-60, ולאחר גירושיה מגופין, היא עזבה את ניו-ג'רזי, חצתה את אמריקה והתיישבה בקצה השני שלה - בשכונת לורל קניון שבלוס אנג'לס, המרכז המוזיקלי של החוף המערבי באותם ימים. שם היא הקימה את להקת The City והוציאה איתה אלבום שלא השאיר חותם רב, או שירים ששווה לשוב אליהם.
ראשית שנות ה-70 והחיים בגבעות הירוקות של לורל קניון, שבה התגוררו אז חברי קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, פרנק זאפה, בריאן וילסון, ג'וני מיטשל, ג'יימס טיילור ואחרים עשו לה טוב. אלבום הסולו הראשון שלה, Writer, יצא ב-1970 והשכן טיילור תרם כמה קולות רקע ועוד כמה מהלכים יפים על הגיטרה האקוסטית שלו. המבקרים כתבו ששווה להקשיב לה, אבל מעטים עשו זאת אז. קינג דווקא לא התרגשה מקבלת הפנים הצוננת. היא אספה את הגרעין שעבד איתה כאן – טיילור עם הגיטרה האקוסטית שלו והמפיק לו אדלר, כדי להקליט שירים חדשים ועוד כמה מהשירים שכתבה בעבר לאחרים, ובהם Will You Love Me Tomorrow (בו היא נעזרה בעוד חברה טובה מהשכונה - ג'וני מיטשל) ו-(You Make Me Feel Like) A Natural Woman, שכבר הפך לקלאסיקה מיידית לאחר שאריתה פרנקלין ביצעה אותו ב-1967.
ב-10 בפברואר 1971, יום אחרי יום הולדתה ה-29 של קינג, האלבום Tapestry יצא, ובדיוק כמו השיר שפותח אותו, האדמה התחילה לזוז לכיוונה. 10 מיליון עותקים נמכרו רק בארצות הברית, ו-15 מיליון נוספים בשאר העולם. היא קטפה ארבעה פרסי גראמי, כולל זכייה ראשונה כזמרת ואת שיר השנה עבור You've Got a Friend. טיילור, שהגרסה שהקליט לשיר הזה באותה שנה להטה גם היא במצעדים והיה האיש שדחף אותה לשיר את השירים שלה בעצמה, מחא כפיים באושר.
12 השירים הנהדרים שמרכיבים את Tapestry לא הציעו מבנה מוזיקלי בלתי שגרתי ששינה את פני הפופ. להיפך, העיבודים ברובם היו מתוקים ורכים ואת הפסנתר היפה של קינג השלימו פה לא מעט כלי נשיפה וקשת, ותיפוף מעט ג'אזי במקום חטיבת קצב קרבית. גם העטיפה המקסימה של האלבום, המציגה את הזמרת המתולתלת בביתה כשהיא נשענת על אדן חלון גדול עם חתול שממלא רבע מהפריים, לא בדיוק גרמה למיליונים שרצו לרכוש אותו לצאת למסע דרכים מטורף. זהו אלבום, שבדומה לשמו, מומלץ להאזין לו בבית (עם או בלי שמיכת טלאים), ולהרגיש שאתה לא לבד בעולם. יש לך חבר.
זהו אלבום נטול פילרים. מ-I Feel the Earth Move הפותח עם הפסנתר המרקד, השירה הבלוזית החמה של קינג והגיטרה הג'אזית שעונה לה בפזמון, דרך It's Too Late - שיר הפרידה הפמיניסטי שבו האישה היא זו שעוזבת את הגבר, עבור ב-Beautiful שקינג כתבה באופן ספונטני לאחר נסיעה ברכבת התחתית של ניו-יורק, ועד ל- (You Make Me Feel Like) A Natural Woman החותם בגרסה מינימליסטית יחסית רק עם הפסנתר, כי קינג באמת שלא צריכה יותר מזה. זו הייתה ונותרה חגיגת סופט-רוק שנתנה דחיפה עצומה לז'אנר שפרח לאורך הסבנטיז.
אבל חוץ מהנאה מוזיקלית עצומה שעבדה כבר אז ומחזיקה עד היום, השירים באלבום עשו דבר חשוב בהרבה. לא רק עבור קינג, אלא עבור כמעט כל זמרת-יוצרת שהגיעה אחריה, מג'ניס איאן, ריקי לי ג'ונס, דרך קייט בוש, סוזאן וגה, טורי איימוס ועד לאדל, כולל כל מי שביניהן. הם הוכיחו שנשים יכולות להפוך לכוכבות פופ מצליחות ויוצרות משפיעות, לא פחות מהגברים. במקרה של קינג, זה היה אפילו יותר. עד להופעת Thriller של מייקל ג'קסון ב-1982, יצירת המופת הזו של קינג אחזה בתואר אלבום הסולו הנמכר ביותר בהיסטוריה.
לקינג אין קול גדול במיוחד, וכאשר משווים את הביצועים שלה באלבום למה שעשו פרנקלין, פלאק ואחרות לשיריה, הם מעט מחווירים. אבל היו לקינג כמה תכונות חשובות – חוץ מכתיבת שירי פופ מושלמים - שהפכו אותה לאחת הכוכבות הגדולות בתחילת הסבנטיז: היא נשארה פשוטה, נגישה ובעיקר אותנטית. מי ששמע אותה שרה, האמין לה. המכירות האדירות ושבחי המבקרים היו רק בונוס.
קינג הכתה על הברזל הרותח של Tapestry והמשיכה להוציא אלבומים במרץ לאורך שנות ה-70. ב-1972 יצא האלבום Rhymes and Reasons, אמנם פחות קנוני מקודמו, אך עדיין פנינת סופט-רוק שראויה לסיבוב נוסף. ב-1973 קינג רשמה עוד היסטוריה קטנה-גדולה כשערכה מופע חינם בסנטרל פארק בניו יורק שאליו נהרו 100 אלף איש. תור הזהב שלה הסתיים ב-1976 עם האלבום Thoroughbred שבו אירחה עוד שני שכנים טובים שלה מלורל קניון – גרהאם נאש ודיוויד קרוסבי. בתחילת האייטיז היא שבה לשתף פעולה עם לו אדלר, אך התוצאה הייתה פושרת מבעבר, והשירים נשמעו מיושנים אל מול הפופ הסינתטי ששטף אז את אמריקה. בהמשך היא הציעה באלבומיה חיבורים מפתיעים (או מוזרים) אפילו יותר, כמו עם הגיטרות של אריק קלפטון וסלאש.
למרות כל הניסיונות לשחזר את ההצלחה המטורפת שרשם הבלוקבסטר שלה מ-1971, היא לא ממש הצליחה בכך, ובשנות ה-90 אפילו חזרה למשלח היד הראשון שלה וכתבה שירים למריה קארי וסלין דיון, לא שתיים שמצטיינות בביצועים מאופקים לשירים. ב-2010, כ-40 שנה לאחר שנפגשו לראשונה, איחדו טיילור וקינג כוחות מחדש במסגרת מופעים במועדון הטרובדור המיתולוגי בלוס אנג'לס. מופע הקאמבק המצליח של השניים, שגם תועד באלבום, הסתובב בהמשך ברחבי ארצות הברית וסיפק לא מעט רגעי נחת לבומרז המבוגרים.
גם 50 שנה אחרי שיצא, Tapestry היה ונותר אחד הרגעים הכי יפים בתולדות הפופ האמריקני. 44 וקצת הדקות המושלמות שכאן, שהפכו את קינג למלכה אמיתית לפני חצי מאה, מרכיבות קורס חובה לכל יוצרת מתחילה שכותבת שירים על הפסנתר בבית וחולמת שהעולם ישמע אותה, ואותם.
