כשפיטר סארסגארד היה נער בן 13 בסנט לואיס, דוד שלו לימד אותו לטפל בדבורים, ועד היום הכוכב ההוליוודי נהנה לטפח כוורות. "העבודה המרכזית שלי עכשיו היא להיות הורה ומגדל דבורים", העיד הכוכב ההוליוודי העסוק מתמיד, כשנפגשנו בגינה פורחת ומלבבת בלידו של ונציה. "אני מגדל דבורים בברוקלין ובוורמונט. ואלה של ברוקלין מזכירים ומזכירות לי את הא.נשים של ניו-יורק".
"זכרונות" - טריילר
(באדיבות בתי קולנוע לב)
ואיפה אפשר לרכוש את הדבש שלך?
"אני לא מאמין גדול באיסוף מסיבי של דבש. אני לוקח כמות קטנטנה לעצמי ומשאיר לדבורים את השאר".
סארסגארד לא שכח את דודו המנוח שהנחיל לו את רזי הכוורות והדבש, עת זכה בשנה שעברה בפרס השחקן המצטיין בפסטיבל ונציה. סארסגארד זכה בפרס בזכות הופעתו כחולה דמנציה בסרט "זכרונות". בנאום התודה, סארסגארד התקשה לעצור את דמעותיו והקדיש את הגביע לדודו המנוח, שסבל מדמנציה ומת במהלך הקורונה.
גם בפגישתנו סארסגארד הירבה לדבר על הדוד שלו, "שהיה קרוב אליי מאוד. תמיד קראתי לו 'באבה' – שזה המונח של הדרום לדוד. הוא שיחק בתור סנטר בקבוצת פוטבול ואחר כך הוא היה מתאגרף וכבאי. דוד שלי מת בגלל CTE (אנצפלופתיה כרונית טראומטית - א.ק), שקורית בין היתר מפגיעות ראש במשחקי פוטבול ואגרוף, ומובילה לאובדן הדרגתי של זיכרון ושל כישורים מוחיים נוספים. מאחר ומדובר באדם שהיה דמות חשובה מאוד בחיי, הרגשתי שזה היה ממש קסם שהסרט 'זכרונות' התגלגל אליי.
"ב'זכרונות' התבקשתי לשחק אדם עם דמנציה בגיל 52 - ודוד שלי לקה במחלה בגיל 48. הוא היה אדם כייפי, חיובי ושמח ממש עד ליום מותו, וזה מה שהכי תרמתי ממנו לתפקיד. הדוד העמיד פנים שהוא מכיר את כולם, בגלל שהוא בעצם היה מודע שהוא לא מכיר אף אחד. חשבתי שזה מקסים. דוד שלי לא היה אדם שהתאבל יותר מדי על המחלה שלו ותמיד התעניין באנשים אחרים. הוא מת בבית אבות בתקופת הקורונה – כשרוב העובדים למעשה עזבו - אבל הוא תמיד נשאר באבה כזה. הרוח של חיוביות, אהבה, חסד ומחילה שאפיינה אותו נשארה איתי".
"זכרונות", שמגיע עכשיו לישראל, נוצר על-ידי הבמאי היהודי-מקסיקני מישל פרנקו, שחי כעת בתל-אביב. סארסגארד מגלם את סול, גבר ניו-יורקי שפוגש בפגישת מחזור מכרה מהעבר שלו – סילביה (אותה מגלמת ג'סיקה צ'סטיין), עובדת סוציאלית מברוקלין. למחרת המפגש סילביה מוצאת להפתעתה את סול, רטוב וקפוא מחוץ למפתן ביתה. בין השניים נרקם קשר שמעורר שדים וסודות מהעבר. "התפקיד ב'זכרונות' מאוד קסם לי, בגלל שבפני הדמות שלי ניצב מכשול גדול", אומר סארסגארד. "בהרבה תפקידים ראשיים, המכשולים העומדים בפני הדמויות לא מרגישים משמעותיים מספיק וב'זכרונות', זה היה אתגר גדול".
7 צפייה בגלריה
התפקיד קסם לו. סקארסגארד וג'סיקה צ'סטיין, מתוך "זכרונות"
(צילום: באדיבות בתי קולנוע לב)
בגיל 53, סארסגארד נמצא בתקופה הכי טובה ועסוקה בקריירה שלו. בפסטיבל ונציה 2023 הוצגו שלושה סרטים בכיכובו, והשנה סרטו החדש "5 בספטמבר" חנך את המסגרת "אוריזונטי אקסטרה". מוונציה הוא המשיך לפסטיבלים אחדים בצפון אמריקה. "5 בספטמבר" נחשב לאחד השמות הכי לוהטים ומדוברים בעונת הפרסים הנוכחית, ולסארסגארד יש סיכוי גדול להיות מועמד לאוסקר שחקן המשנה.
הסרט, שבוים על ידי טים פלבאום, יוצר שוויצרי, עוקב אחר צוות טלוויזיה אמריקאי שסיקר את התחרויות והאווירה של המשחקים האולימפיים במינכן 1972, ומצא עצמו מתעד את מתקפת הטרור של המחבלים הפלסטיניים, שהסתיימה ברצח 11 ספורטאים ומאמנים ישראלים.
סארסגארד מגלם את אחד מאנשי הצוות החדשות האמריקאים - רון ארלדג', מפיק טלוויזיה בכיר שהתמחה תחילה בשידורי ספורט ולימים הפך לדמות משמעותית ועטורת-פרסים בתחומי האקטואליה. "במשדר של משבר בני הערובה צפו 900 מיליון בני אדם. אנשי הצוות האמריקאי דיווח בלייב על האירוע, היה להם שידור לווייני – ורוב הסרט מתרחש בחדר הבקרה. הסרט עוסק יותר בעיתונות ובשידור חי, מאשר במשבר החטופים הישראלים עצמו", מסביר סארסגארד, "הסרט עוסק באתיקה ועיתונאות, ואני תמיד מתעניין במה שהשידור החי עשה לחדשות כפי שאנו רואים אותן היום. יש לי הרבה רגשות מעורבים לגבי סיקור חי של אירועים. אבל הם סייעו לצדק במקרים מסוימים, כמו באלימות משטרתית למשל".
אחת הסיבות לרצון של סארסגארד להופיע ב"5 בספטמבר" היא העובדה ששון פן נמנה על המפיקים. "הסרט הראשון שעשיתי אי פעם היה עם שון – 'גבר מת מהלך'. שמרתי איתו על קשר לאורך השנים, והוא מישהו שאני מאוד מעריץ גם כשחקן וגם כאדם. מאוד אהבתי גם את הרעיון של הבמאי טים פלבאום, לשלב צילומים דוקומנטריים מהאולימפיאדה. לטים גם הייתה תשומת לב מטורפת לחלוטין לפרטים בכל דבר והוא הקפיד על האותנטיות של הציוד שנראה באולפן".
"הטעם שלי בקולנוע חריג. ייתכן שהטעם שלי הוא מה שמפיל אותי"
סארסגארד נולד בבסיס צבאי באילינוי, ובילדותו המשפחה הרבתה לנדוד בשל עבודת אביו – מהנדס בחייל האוויר. "הייתי ילד שלא הלך כל הזמן לבית הספר והפכתי לאוטודידקט. אז לא מפתיע שאני משחק אאוטסיידרים".
בגיל 7, סארסגארד החליט שהוא רוצה להיות שחקן כדורגל. "למה דווקא כדורגל ולא פוטבול? בגלל שכדורגל היה קטע גדול בסנט לואיס שבה גדלתי, ושם היו הרבה איטלקים שאהבו כדורגל. שיחקתי עד גיל 19 - וחשבתי שכדורגל יהיה מה שאני אעשה בחיים".
7 צפייה בגלריה
לעיתים קרובות מגלם אאוטסיידרים. פיטר סארסגארד (ימין), מתוך "הטיסה"
(צילום: באדיבות yes)
ומה גרם לך לשנות כיוון ולעבור למגרש אחר לגמרי?
"סבלתי מזעזועי מוח ואמרו לי שאני לא יכול לשחק כדורגל יותר. באותו היום, בחורה מטקסס אמרה לי: 'למה שלא תיקח איתי קורס משחק?', אז אמרתי לה: 'מה שאת עושה - אני עושה'. וכך היה. יחד עם זאת, אני עדיין אובססיבי לכדורגל וצופה בהכול – בליגה הספרדית, בפרמייר ליג וגם קצת ב-MLS, ליגת הכדורגל של ארצות הברית וקנדה".
ואיזו קבוצה אתה אוהד?
"סביליה הספרדית".
בזמן לימודיו בקולג', סארסגארד הקים בראשית שנות ה-90 קבוצה שהתמחתה באלתורים קומיים. "הקבוצה קיימת גם היום והיא אחת הגדולות בארצות הברית".
קצת מפתיע שהתחלת את הקריירה בקטע של צחוקים. אתה ממעט לעשות קומדיות ומתמחה בתפקידים דרמטיים.
"תמיד רציתי לעסוק בקומדיה, אבל קרה מה שהרבה פעמים בסוף קורה בקריירה - אנשים מחליטים שאתה משהו אחד וכך יוצא שאתה עושה הרבה ממנו".
ב-1995 הוא הופיע כאמור ב"גבר מת מהלך" ומאז הוא מלהטט בין קולנוע עצמאי ("חשיפה" שבזכותו גרף הרבה פרסים, "בנים אינם בוכים") להפקות הוליוודיות גדולות (למשל סרטי הקומיקס "גרין לנטרן" ו"באטמן" מ-2022). הרזומה שלו כולל גם הופעה ב"יסמין הכחולה" של וודי אלן. "גילמתי דיפלומט שרוצה להפוך לפוליטיקאי. העבודה עם וודי הייתה קלה ואינטואיטיבית, מה גם שהוא לא לצלם הרבה טייקים. בהיעדר מילה אחרת, הייתי אומר שהטעם שלי בקולנוע חריג. ייתכן שהטעם שלי הוא מה שמפיל אותי".
(תמונה מ"בחזקת חף מפשע")
בעשור האחרון סארסגארד עשה לא מעט טלוויזיה. לאחרונה ראינו אותו ב"דופסיק" לצד מייקל קיטון וב"בחזקת חף מפשע" – דרמת בית משפט קולחת ומותחת תוצרת אפל TV פלוס, בה שיחק לצד גיסו ג'ייק ג'ילנהול. "לאחרונה, בפרט בטלוויזיה, אני משחק הרבה דמויות שיש בהן זעם על עוולות העולם, אנשים עם מטרה נעלה, עורכי דין וכאלה, והאמת שהייתי שמח לצאת מזה", אומר סארסגארד בכנות האופיינית לו.
למה בעצם?
"אני לא יודע למה. אולי בגלל שאני לא אוהב את הדמויות האלה".
ואיך מישהו כמוך משתלב בהפקות קומיקס ענקיות?
"אתה מגיע לסט ואומרים לך: 'טוב, הנה המלתחה שלך'. לעשות את 'גרין לנטרן' היה כיף. אני יודע שאף אחד לא אוהב את הסרט הזה, אבל ממש נהניתי לעבוד עליו והיו לי מלא פרוטזות. אני חושב שהייתי האדם היחיד מהצוות שנהנה".
"אשתי היא במאית בפאקינג חסד"
סארסגארד נשוי החל מ-2009 לכוכבת מגי ג'ילנהול ("האביר האפל"), שהפכה לאחרונה לבמאית. "אני מרבה להתייעץ עם מגי בענייני קריירה. אנחנו משוחחים על תפקידים ואני בוחן איתה את ההצעות. בכלל, היא מאוד מפרגנת לי, וזה חשוב. למשל מגי הייתה בהיריון חודש שישי כשהחלו צילומי הסרט 'לאבלייס', והיא הרשתה לי לעזוב אותה לחודש. לא הייתי עוזב אותה בהיריון, אבל מאחר והיא אפשרה לי לעשות זאת, הלכתי על התפקיד. מגי אמרה לי: 'הסרט הזה נראה כמו משהו שאתה צריך לעשות, אז תיסע ואני אסתדר'. גם אני מוותר למענה, ויצא כבר שדחיתי הצעה בגלל שמגי בדיוק הצטלמה, והיה חשוב שאישאר עם הבנות. אנחנו משתדלים לא לעבוד במקביל".
בשנים האחרונות ג'ילנהול ביימה שלושה סרטים: "הגננת" על-פי סרטו של נדב לפיד, "הבת האפלה" שזכה בשלל פרסים נחשבים ובמועמדות לאוסקר התסריט, ו"הכלה" בכיכובם של כריסטיאן בייל ופנלופה קרוז שצולם לפני מספר חודשים בניו-יורק. בשני האחרונים שיחק סארסגארד. "אשתי היא אמנם שחקנית מצוינת, אבל היא במאית בפאקינג חסד, אז כיף לראות אדם שאתה אוהב מוצא את הקטע שלו. מגי היא לגמרי מספרת סיפורים".
7 צפייה בגלריה
משתדלים לא לעבוד במקביל. פיטר סארסגארד ומגי ג'ינלהול
(צילום: Vittorio Zunino Celotto/Getty Images)
על ההפקה של שלושת הסרטים שג'ילנהול ביימה חתומות המפיקות הישראליות אסנת הנדלסמן קרן וטליה קלינהנדלר. "טליה ואסנת מנסות כבר תקופה לשכנע אותי להגיע לישראל ואני מתכנן מתישהו. שמעתי שיש בתל-אביב הרבה מסעדות צמחוניות וטבעוניות, וזה משמח בגלל שאני טבעוני".
אז איך הסתדרת בצילומי "מהומה באחוזה" (עכשיו זמין ב-yes)?
"למה אתה בעצם שואל?"
בגלל שאתה מגלם שם שף.
"אה, נכון. אני מגלם שם סוג של שף. הוא מתחזה לכזה. פשוט אכלתי רק ירקות. כולם במשפחה שלי יודעים שבישול זה לא עבורי. זה לא שאני גרוע. אבל אם אני לבד בבית, אני אוכל צ'יפס, מכין דברים פשוטים ודוחף אותם לפה. אני אפילו לא טורח לשבת לאכול. זה בא מהבית בו גדלתי: במשפחה שלנו לא היו ארוחות משפחתיות – זה היה סוג של נעמדת מול המקרר ופשוט אכלת".
סארסגארד מעיד שהוא אבא מסור ומעורב לשתי הבנות שלו ושל ג'ילנהול. "אני מאוד בקטע של להיות אבא. גם אם אתה שחקן מקצועי שעובד, משחק זו עבודה שעושים מעט ממנה ויש הרבה זמן פנוי".
מה הדבר שהכי חשוב לך להנחיל לבנות?
"היכולת להסתמך על עצמן, הבנה של האמת, היכולת להיות הן עצמן. אני גם ממש בקטע של ללמד אותן מוזיקה ואמנות, בגלל שלא מלמדים את המקצועות האלה בבתי הספר".
הבנות שלך בטח חשבו שאתה מגניב כששיחקת ב"באטמן"?
"לא. הבנות שלי ממש בעניין של מחזות זמר ישנים. הן חושבות שמיוזקלס זה דבר מגניב והיו מעדיפות שאעשה משהו כמו 'פגוש אותי בסנט לואיס'. הן לא מתלהבות במיוחד מסרטי מבוגרים. הן ממש לא בקטע של באטמן ואומרות: 'זה נוראי! האנשים כאן נוראיים, והנה הבחור הזה רוצח אחרים'".
עד לפני כמה שנים, סארסגארד נהג לרוץ למרחקים ארוכים. "רצתי ריצות יותר ארוכות ממרתון. אפילו 50 קילומטר. אפשר היה לכנות אותי 'מכור לריצה'. ממש נכנסתי עמוק לתוך התרבות הזאת. לפני ארבע שנים הייתה לי פריצת דיסק והפסקתי. די החלמתי מאז, אבל אני חושב שסיימתי עם ריצה של 50 קילומטר. לאחרונה אני רוכב על אופניים וגם, למרבה הביזאריות, קופץ בחבל - שזה בטח גם לא טוב לגב שלי. אגב, בריצות המוצלחות שום דבר לא עבר דבר בראשי. גם לא הקשבתי למוזיקה. אם חשבתי על משהו, זה על הנשימה שלי".
אז אולי בריצות הארוכות שום דבר לא עבר בראשו, אבל בשאר הזמן, סארסגארד מרבה לחשוב. הוא איש דעתן, מרשים וחכם, ויש לו דעות בשלל סוגיות. בין היתר הוא מודאג ממצב בו שרויה האנושות. "המצב באמת נראה גרוע, אבל גם בתקופת האינקוויזיציה המצב הרגיש בכי רע. אני גם לא ממש בקטע של קפיטליזם", הוא מכריז ופורץ בצחוק. "זה קונספט די הרסני, בפרט הקפיטליזם שאנחנו נותנים לו להשתולל כעת. הוא יהרוס לנו הכול. למשל תופעת הקניות באינטרנט. כשמשעמם לך אתה מרגיש כאילו אתה צריך לקנות משהו. אני מכיר כל כך הרבה אנשים שמתעוררת אצלם קצת חרדה ואז הם מנסים לבזבז מאה דולר בקניות באינטרנט. משמח אותם שתוך יומיים יגיע משהו למפתן ביתם".
לסארסגארד יש גם השגות על האינטליגנציה המלאכותית והשפעתה על הוליווד. "יש איזה שמונה מיליארדרים ששולטים בכל טכנולוגיית ה-AI, שהולכת לקחת לרבים את מקומות העבודה שלהם. לא רק בהוליווד. המאבק ב-AI איננו רק למען שחקנים ותסריטאים - הוא עבור האנושות כולה. אנחנו חייבים לנצח במאבק הזה".
