"קינגס מן: ההתחלה" (The King's Man) הוא ניסיון לעשות "פריקוול" ו"ספין אוף" ל"קינגסמן: השירות החשאי" (2014) ול"קינגסמן: מעגל הזהב" (2017) - שבוימו, כמו הנוכחי, ע"י מתיו ווהן. כפריקוול הוא עוסק בנסיבות שהובילה להקמת סוכנות הביון האלטרנטיבית. "ספין אוף" כי החזרה לתקופת מלחמת העולם הראשונה מחייבת את השמטת גיבורי הסרטים הקודמים – סוכן הקינגסמן גלהאד (קולין פירת'), והמתלמד/סוכן צעיר אגזי (טארון אגרטון) - והחלפתן בסט בדמויות חדש.
בשונה מקודמיו "ההתחלה" אינו מתבסס על סדרת הקומיקס של מארק מילר, שאיתו יש לבמאי מתיו ווהן היסטוריה ארוכה (הכוללת גם את העיבוד ל"קיק אס" מ-2010). זהו ניסיון להתחיל סדרת סרטים מקבילה כדי לחלוב את קונספט "סוכנות הביון האריסטוקרטית-בריטית בסרט אקשן-קומי מסוגנן-מופרך" עד הסוף.
קינגס מן: ההתחלה – טריילר
הטריק של פיצול סדרת סרטים מזכיר את האופן בו משחק בלקג'ק בקזינו מאפשר, בתנאים מסוימים, לפצל את היד לשני משחקים מקבילים ולהכפיל את סכום ההימור. במקרה הטוב זה יוביל לרווח כפול, במקרה הרע להפסד כפול. במקרה זה ברור מה יעלה מההימור: אין סיכוי שיהיה ל"ההתחלה" סרט המשך, ויש סיכוי מצוין שהוא יקבור גם את הסדרה שממנה הוא יצא. הוא לא רק נופל באיכותו באופן משמעותי מקודמיו (שבעצמם לא היו יותר מבינוניים), אלא גם בהכנסותיו. בהשוואה לרווחים שהיו לשני הסרטים הקודמים, שבוע לאחר עלייתם למסכים בארה"ב, "ההתחלה" הכניס פחות משליש.
אפשר להאשים את האומיקרון, או את הצלחתו של "ספיידרמן: אין דרך הביתה" השואב את הצופים הפוטנציאלים. אבל חמש הדחיות בתאריך היציאה של הסרט (התאריך המקורי היה נובמבר 2019) לא נבעו רק מהקורונה אלא גם מהבעיות המהותיות שהיו ידועות מאחורי הקלעים. נראה כאילו ווהן רצה לעשות סרט רציני לחלוטין על מלחמת העולם הראשונה, אבל היה כפוף מבחינה חוזית לעשות סרט "קינגסמן" נוסף והחליט לשלב את הרעיונות המאוד שונים יחד. קיומו של הסרט הוא אינדיקציה לתהליך קבלת ההחלטות הלקוי באולפן פוקס המאה ה-21 בשלהי קיומו, רגע לפני שנמכר והעביר בירושה את הפרויקט המפוקפק לאולפני דיסני (שקנו את הסטודיו במרץ 2019).
"ההתחלה" לא מספק את אותן הנאות כמו הסרטים הקודמים, וצפוי להיחוות כמסורבל ומשעמם עבור קהל צעיר שמתעניין בעיקר באלימות מוגזמת ומסוגננת. העלילה מתרחשת על רקע אירועים היסטוריים שספק אם יעניינו אותם, וכוללת מרכיבים אמוציונליים וקודרים, שגם אם הם היו נעשים היטב (והם לא), הם לא היו משתלבים באופן מתקבל על הדעת עם החלקים המסתמכים על הומור אלים.
העלילה מתחילה ב-1902 בדרום אפריקה, בשלהי מלחמת הבורים, כאשר הדוכס אורלנדו אוקספורד (רייף פיינס) מגיע בליווי אשתו ובנו בן ה-5 קונרד למחנה פליטים הנשלט ע"י הגנרל הבריטי הוריישו קיצ'נר (צ'ארלס דאנס) כדי להציע עזרה. מתקפת פתע של הבורים קוטלת את האישה לנגד עיני הבן. טראומה שתשפיע על היחסים העתידיים בין האב והבן.
אנו קופצים ל-1914, רגע לפני פריצת "המלחמה הגדולה". הדוכס הוא פציפיסט מושבע ונחוש לעמוד בהבטחתו לאשתו המנוחה להגן על קונרד (האריס דיקינסון) בן ה-17 מפני כל סכנה. בין אנשי הצוות באחוזתו של הדוכס נמצאים גם שולה (דג'ימון הונסו), הנהג/שומר ראש, שבשעות הפנאי מאמן את קונרד בלוחמת פגיונות אינטנסיבית. ישנה גם המשרתת פולי (ג'מה ארטרטון) שיש לה יחסים מאוד לא היררכיים עם הדוכס, ושלל מיומנויות שמתאימות יותר לסוכנת-על מלמשרתת בביתו של אריסטוקרט פציפיסט. לא מפתיע לגלות שהדוכס מנהל סוכנות ביון בגראז' (או, ליתר דיוק, במרתף סתרים שאליו יורדים מהספריה).
העלילה מציעה היסטוריה אלטרנטיבית המשתמשת בשמות של דמויות היסטוריות ובאירועים שאכן התרחשו. על פסגת צוק תלול אי שם באירופה ישנה אסם רחב ידיים המשמש כמפקדה של ארגון דמוי "ספקטר" (מסרטי ג'יימס בונד) שבראשו עומד "הרועה" – לאומן סקוטי זועם שפניו אינו נראים המנסה לחרחר את "המלחמה הגדולה" על מנת להביא לקריסת האימפריה הבריטית וחורבנה של אנגליה.
בצוות הסמוך לשולחנו של "הרועה" נמצאים הקונספירטורים שיפעלו במעצמות אירופה: הנזיר והמיסטיקן המפוקפק גריגורי רספוטין (ריס איוונס) שיפעל בחצר הצאר, הקוסם-פאראפסיכולוג אריק יאן הנוסן (דניאל ברוהל) יתמרן את הקייזר, והמרגלת "מאטה הארי" (ואלרי פאצ'נר) שתהיה אחראית על פעילויות בבריטניה, ובאופן קצת מפתיע גם בבית הלבן בארה"ב. הדמות האחרונה היא של גברילו פרינציפ (ג'ואל בסמן) – הבוסני שרצח את הארכידוכס פרנץ פרדיננד (רון קוק), ובכך הדליק את פתיל חבית חומר הנפץ של המלחמה.
המזימה היא לסכסך בין בני הדודים - הצאר הרוסי ניקולאי השני, ג'ורג' החמישי מלך אנגליה, והקיסר הגרמני וילהלם השני (כולם מגולמים ע"י תום הולנדר). הדוכס מאוקספורד מוצא עצמו כמי שאנוס לפעול על מנת למנוע את הקטסטרופה שעומדת להתרחש על אירופה.
מתיאור עלילתי זה ניתן לטעות ולחשוב שיש בסרט התייחסות להיסטוריה שהיא יותר מרמת קריקטורה. מצד אחד נדרשת היכרות מסוימת עם השמות והאירועים כדי שהמתרחש לא יהיה יותר מג'יבריש עלילתי, ומצד שני, "ההתחלה" לא יותר מאשר גרסת הגיחי-גיחי להיסטוריה. אחרי כחצי שעה קודרת העלילה עוברת לרוסיה ומשנה פאזה. המפגש של הדוכס ובנו עם רספוטין מוביל לחמדנות מינית מוזרה של הנזיר את השניים, הפגנת יכולות ריפוי על טבעיות, צלב המשמש כטפטפת של אופיום, ומאבק אלים המשלב מחול חרבות ואקרובטיקה על-אנושית. אלו 20 הדקות היחידות ששוות משהו בסרט.
את פריצת המלחמה לא ניתן למנוע, והבן קונרד משתוקק למלא את חובתו בשדה הקרב. החלק האמצעי של הסרט מעביר את הסרט לפאזה שונה קודרת ומלאת פאתוס. הזוועות של מלחמת החפירות והאלימות בשדה הקרב מוצגות באופן ברוטאלי ו"ריאליסטי" יותר (גם אם נופל משמעותית מסרטים דוגמת "1917"). החלק ה"רציני" ממוסגר במופרך והקומי. וכך גם מה שעשוי באופן סביר נראה תלוש לחלוטין מבחינת הטון שלו, וציני מבחינת הניסיון לעורר רגש "אמיתי".
חלקו האחרון של הסרט אמור להיות התאוששות מהמלחמה, וחזרה לאקשן פרוע עם רמת אמינות של סרט מצויר. זה לא ממש עובד, והתחושה העיקרית היא רצון שהסרט הלא קצר (כמעט שעתיים ורבע), הלא נדבק והמשעמם למדי כבר יגיע לסיומו. המחשבה שיהיה ל"ההתחלה" סרט המשך שבו, כפי שנרמז בנוכחי, עשויה להופיע דמותו של היטלר, בהחלט עוכרת שלווה.
