השנה ה-20 של תערוכת "עדות מקומית" הייתה אמורה להיות חגיגית במיוחד. אולם המציאות החדשה שנכפתה עלינו בעקבות מתקפת 7 באוקטובר טרפה את הקלפים ואילצה את האנשים שעומדים מאחוריה לעשות חושבים מחדש. אחרי חודשים ארוכים של עבודה על התערוכה במוזיאון ארץ ישראל שבתל אביב ומספר גלגולים שעברה, היה ברור שאי אפשר להתעלם מהרגעים הטרגיים וההיסטוריים שעוברים על מדינת ישראל. "המלחמה פרצה ממש כשסיימנו לסדר, והכול היה מוכן", משחזרת אוצרת התערוכה, ענת סרגוסטי, "התחלנו לחשוב איך אפשר להתארגן אחרת בשביל לתת מקום גם למלחמה".
הצעד הראשון שלהם היה לפנות לצלמי עיתונות שהשתתפו בארבע השנים האחרונות ב"עדות מקומית", ולבקש מאלה שנכחו באזור הדרום לשלוח תמונות. סרגוסטי מספרת שנשלחו אליהם המון צילומים, אך את תהליך הבחירה הנחו כמה עקרונות מוסריים. "היה לנו חשוב לשקף את המציאות הקשה ואת הטבח הנוראי שקרה שם, אבל לא רצינו להראות גרפיקה של מוות. קיבלנו למשל צילומים של גופות גלויות, אבל החלטנו לחסוך את זה מהצופים. בנוסף, היה לנו חשוב לא להראות צילומים מתוך בתים שאנשים לא נמצאים בהם, הרגשנו שזאת פלישה לא מוסרית. אומנם יש צילומים של בתים הרוסים, אבל העדפנו לשמור על איזו אתיקה כלפי אנשים שלא נמצאים בבתים שלהם".
את התוצאה הסופית אפשר לראות כיום במרכז של חלל התערוכה, דרך מסך ענק שמקרין 271 תמונות מתחלפות שצולמו כולן בשבועיים הראשונים ללחימה. "ההחלטה לא להציג תמונות סטילס על קיר, אלא לעשות תצוגה, אפשרה לנו להביא את ההיקף העצום של התמונות ולספר את סיפור הלחימה, הזוועות וההתגייסות האזרחית".
לדברי סרגוסטי, שלושת הנושאים המרכזיים של התערוכה - מלחמת חרבות ברזל, המאבק למען הדמוקרטיה והאירועים בשטחים בין מתנחלים לפלסטינים - כולם מתכתבים אחד עם השני. "למשל, אפשר להסתכל על תמונה של מכוניות שרופות מחווארה ולחשוב שאת עומדת מול מכוניות שרופות מהמסיבה בנובה. המבט המתעתע הזה מבקש לומר שהכול זה חלק מאותו הסיפור הישראלי שכולנו חיים".
כחלק מהתערוכה יוצגו גם עבודותיו של צלם ynet רועי עידן ז"ל, שנרצח בכפר עזה ב-7 באוקטובר יחד עם אשתו, סמדר ז"ל. "הוא קם בביתו באותו בוקר, לקח מצלמה ויצא מהבית לצלם את הרחפנים שהובילו את אנשי חמאס לקיבוץ שלו", מספרת סרגוסטי. "כשחזר הביתה הוא נרצח יחד עם אשתו. שני ילדיו הגדולים שהתחבאו בארון ניצלו, ובתו הקטנה אביגיל נחטפה לעזה ושוחררה רק לפני זמן קצר".
ארגון העיתונאים אף החליט להעניק במסגרת התערוכה פרס על שמו של עידן, המתמקד השנה בצילומים מהמלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר. שלוש התמונות שצילמו הזוכים - הצלמים זיו קורן, איליה יפימוביץ' ואמיר לוי - הודפסו ונתלו בחלל התערוכה: "צומת שער הנגב ביום האירוע של זיו קורן, צילום של איליה יפימוביץ' של תחנת המשטרה השרופה בשדרות שהפכה לאייקונית, והתמונה של אמיר לוי, שבה ניתן לראות את חיילי צה"ל מוציאים גופה מתוך אחד הבתים בקיבוצים", מספרת סרגוסטי.
סרגוסטי, שנכחה בערב הפתיחה של התערוכה, מספרת על החוויה לצפות מהצד באנשים שיושבים מול הצג המתחלף וצופים בתמונות מהלחימה. "את רואה אותם יושבים במשך 12 דקות בערך, מסתכלים על התמונות המתחלפות, יש בזה משהו מאוד חזק. בסוף, כשאת נעמדת בחלל התערוכה ורואה מה עברנו בשנה - בא לך לתלוש שערות. את מתייאשת, אומרת לעצמך שזה לא יכול להיות. זה מאוד אינטנסיבי, ויש לזה השפעה ישירה על חיים של כל אחד ואחת מאיתנו".