במצעדי השירים ברדיו אומנם שולטים בשנים האחרונות הפופ וההיפ הופ, אבל אם יש מישהו שמעז לחשוב שזמנו של ז'אנר הרוק תם - ככל הנראה לא מסתובב בשטח ובמועדונים. ב"רוק בפארק", ערב שייערך ב-2 באוקטובר בלייב פארק בראשון לציון בחוה"מ סוכות, יתכנסו כמה מהרכבי הרוק הבולטים בישראל - מוניקה סקס, מרסדס בנד, איפה הילד, מופע הארנבות של ד"ר קספר, ג'ירפות והזאבות - עם מטרה אחת משותפת: לתת בראש. אליהם יצטרפו במופעים השונים המוזיקאיות קורין אלאל, דנה ברגר, איה זהבי פייגלין ונטע ברזילי.
האירוע נערך במסגרת פסטיבל ראשון לציון שחוגג השנה 35 שנה להיווסדו, ועבור חלק מההרכבים זה מעורר נשכחות. "גדלנו על הפסטיבל", מספר חמי רודנר, סולן להקת איפה הילד. "למעשה אחת ההופעות הראשונות שהיו לנו כהרכב זה היה בפסטיבל ראשון, ביקב. היו קצת פחות אנשים ממה שיהיה הפעם", הוא צוחק.
אחרי שחיממתם השנה את גאנז את רוזס - אתם לא אמורים להתרגש.
"אנחנו מתרגשים בכל פעם שאנחנו עולים להופיע, ומתרגשים לראות את הקהל. בכלל, מתרגשים מזה שזה פסטיבל רוק, זה דבר חשוב בעינינו".
עם זאת, כשהוא נשאל כמה זה מובן מאליו שיש היום פסטיבל שחוגג את ז'אנר הרוק, רודנר לא מופתע במיוחד. "האמת שמגיעים להופעות שלנו מלא טינאייג'רים ואנשים צעירים שאפילו לא נולדו כשהוצאנו את האלבומים הראשונים. הכול החלטה של העורכים ברדיו ובטלוויזיה", הוא מסביר. "יש מלא להקות ורוק גיטרות בארץ ובעולם, הם פשוט פחות נוכחים במיינסטרים, אבל לדעתי זה דווקא עובד לטובתנו. וואלה אנחנו כאן, נהנים, מביאים קהל, מחממים את גאנז, עושים פסטיבלים. הכל קורה. דבר אחד בטוח - קהל יש. ילדים מגלים את זה, זה סוג של אנדגראונד, איזה סוד ששמור רק למביני עניין".
גם שחר אבן צור מלהקת מוניקה סקס מחזק את הדברים. "אני לא חושב שהרוק מת, להיפך - הוא מאוד חי ובועט. הייתה לנו הופעה בבארבי לפני יומיים - שמונים אחוז מהקהל היה מתחת לגיל 18, זה די מטורף. גם בשנה האחרונה אני רואה את התחושה של ילדים, את התגובה שלהם לרוק, ואת רואה שהם חיים את זה, הם מתים על זה. אני חושב שהיום בעידן של הטיקטוק הכול קורה במקביל - אין כל כך עבר, הווה ועתיד, נהיינו מין פס שטוח שקורה בפיד. יכול לקפוץ לך משהו משהו מ-1950 ומשהו מ-2022, ולפעמים לא תדע מה זה מה. אין על טרנדים".
המוזיקאי גלעד כהנא, מאידך, דווקא מתנער כהרגלו מהתבניות. "העניין הזה של רוק, לא-רוק, בעיניי פחות רלוונטי מבחינת ג'ירפות. מהיום שנולדנו לא ידעו לאכול אותנו. כל הזמן אמרו, למה יש סמפולים? למה יש מלא אקוסטיות? למה יש מוזיקת עולם? למה יש אלקטרוניקה? אז אנחנו תמיד משלבים ושואבים פנימה את הכול. אם יש משהו שמשותף בעיניי ללהקות האלה זה קודם כל שאלה הרכבים של אנשים שהחזיקו מעמד הרבה שנים יחד. וזה, כשאתה מסתכל עליהם לאחור, אתה אומר 'וואו'. כולם עשו דברים מדהימים. כיף להיות בערב אחד על במה אחת".
עם פרסום הליין-אפ הראשוני של הפסטיבל, נוצרה מחאה ברשת בשל המחסור בייצוג הנשי של הפסטיבל - טענה שעולה ושבה סביב כמעט כל פסטיבל מוזיקה ישראלי שמוכרז בשנים האחרונות. במופע הנוכחי כאמור יש לא מעט אמניות שלוקחות בו חלק - אולם ארבעתן גויסו על תקן אורחות של הרכבי הרוק הגבריים. "צריך להודות ביושר שבתקופה שלנו היו באמת יותר להקות [של גברים], אנחנו לא יכולים לעשות ניתוחים פלסטיים סינתטיים", אומר רודנר. "בגלל זה הגינו את הרעיון לארח פרפורמריות מכל הסגנונות ולעשות להן כבוד. זה כמו שעוד מעט יגידו 'למה אין ייצוג לחרדים בפסטיבל רוק? ולמה אין ייצוג לערבים? ואין ייצוג לטרנסים?' - הרי אין לזה סוף. מקווה שכשיהיה פסטיבל נשים הן יארחו אותנו. אנחנו מארחים את דנה ברגר, היא חברה מאוד טובה שלנו כבר הרבה זמן, אנחנו מתים עליה. יהיה נהדר".
ובכל זאת, בעקבות הטענות החליטו בהפקת המופע להוסיף לליין-אפ את להקת הרוק הזאבות, שמורכבת מיפעת בלסיאנו, טליה ישי, אור זיגלבאום, חן יאיר ונופר תום, ופועלת כבר מ-2012. "אני שמחה שיש קריאות לייצוג נשי", מספרת יפעת בלסיאנו, חברת ההרכב. "זה מאוד משמח שאנשים שמים לב לזה, אבל מהמקום שלנו האישי אנחנו פשוט עושות את מה שאנחנו עושות, ועובדות כבר הרבה שנים - וזאת מבחינתנו המחאה שלנו והאמירה שלנו. כן, זה תחום שמאז ומתמיד היה מאוד מאוד גברי. זה לא סוד, ונשים היו צריכות לעשות הרבה מאמץ לאורך השנים כדי להוכיח שהן יכולות לעשות בדיוק את אותם דברים - אם לא טוב יותר מגברים. זה קורה בכל מקום, בכל דבר, בכל ז'אנר, בכל תחום - גם לא מוזיקלי. אז יש מהפכה מאוד גדולה שקורית בשנים האחרונות. וזה מאוד משמח לראות שנשים מגיעות לפרונט ולוקחות את מה שמגיע להן. אני מייחלת ליום שבו זה לא יהיה אישיו בכלל, אלא דבר שבשגרה מבלי שנצטרך לייצג שום דבר. שהוא פשוט יקרה מעצמו".
"אנחנו פחות מתמקדות בשיח הזה של 'אנחנו נשים וזה מה שאנחנו רוצות להביא לפרונט'", מוסיפים חן יאיר מלהקת הזאבות (המזדהים כא-בינאריים). "זה גם לא מורגש בהופעות. זאת אומרת, מה זה נשי? אם יש איזושהי המשגה לנשיות - אני גם לא יודע מהי וגם לא מרגיש את זה באנרגיה שלנו, כמו שזה פשוט נשמות שמשחררות ומשתחררות. מרגיש לי שדווקא החברות שלנו היא בפרונט, והרצון שלנו לרקוד ולשחרר הוא בפרונט, ולצרוח ולתת גם גראולינג עכשיו ממעמקי הגרון, ובעצם הרבה דברים שלא נתפסים כ'נשיים'. כשגדלתי השמיעו לי רק רוק ישראלי, ואני מכירה אך ורק רוקנ'רול ישראלי. וגם בתור ילדה שמאזינה לרוק ישראלי - לא אמרתי, 'וואו, גבריות. זה מה שבולט לי'. ממש לא. שמעתי טקסטים על ישראל ועל פוליטיקה, ועל יחסים ועל זוגיות. כשאני רואה את השם שלנו בליין-אפ, אני לא מרגיש שזה סימון וי, אני מרגישה שהמוזיקה שלנו ראויה ויש לה מקום כמו כל להקה אחרת פה מבחינה טקסטואלית, מבחינת הז'אנר".
בין האורחות המיוחדות של הפסטיבל בולטת אחת מעל כולן - קורין אלאל, ככל הנראה אחת הזמרות הכי מוערכות בישראל, שלאחרונה חשפה כי עברה בהצלחה ניתוח בשל סיבות רפואיות. ב"רוק בפארק" היא תצטרף למרסדס בנד על הבמה. "זאת פעם שנייה שאנחנו מופיעים איתה וזה מאוד מרגש אותנו", מספר סולן ההרכב, גל תורן. "זה הדבר שהכי העיף לנו את הראש. פעם קודמת זו הייתה חוויה מדהימה. אנחנו מעריצים גדולים שלה. מעבר לזה שהיא בן אדם מדהים - השירים שלה זה הדבר שהכי כיף לנו לעשות, ואנחנו בדרך כלל נמנעים מחיבורים כאלה. זה פשוט בא לנו כל כך בכיף ובאהבה, שאנחנו מאוד נשמח שזה יצא לפועל".
ראש השנה כמעט בפתח, מה אתם מאחלים למדינת ישראל?
"רק בריאות", עונים יחד חברי הלהקה, ותורן מוסיף, "אלבום חדש".
שבדרך?
תורן: "בעבודה. ומאחלים למדינה להחליף צד באלבום, דף חדש".
"אני רוצה לאחל למדינה חופש, חופש בחירה", אומרת נופר תום מהזאבות, "ולהזכיר למדינה שחופש אמיתי מתחיל במודעות לאהבה. ואם באמת רוצים שלום - יש תמיד פתרון. שלום זה ללא אינטרס. אז הרבה אהבה למדינה שלנו, ורוקנרול".
