בוקר טוב, אחי גיבורי הקרבות. שלושה חודשים ארוכים הגיעו לקצם, חמישה דיירים פונו מביתם לצמיתות כדי להתחיל את החיים שאחרי, אם לא אחרי המלחמה לפחות אחרי ליטרת הזמן והחיים שהעבירו בבית האח הגדול, כדי לקטוף את הפירות הקבועים בחוץ: החתמת טופס טיולים בשלל השקות, כמה פפראצי במדורי הרכילות, שניים שלושה K באינסטוש ואם יהיה להם מזל אולי אפילו קמפיין לליין חדש של גרנולה עם הסלוגן הכובש "בואו הביתה בשלום, גרנולה".
הכרזת אור בן דוד כזוכה "האח הגדול"
(באדיבות: רשת)
ברכות לזוכה הגדול של העונה המוזרה והדיסוננטית הזאת, אור בן דוד. הוא לא היה הפייבוריט שלי, אבל כמו תמיד, למרות שבית האח הגדול שרוי בבידוד הוא לא באמת מנותק מהצייטגייסט. אנחנו חיים מדינה מוקפת אויבים. העוטף מפונה, הצפון מכוטב"ם והלילה התבשרנו שההגדרה של "צפון" הולכת ומזדחלת לכיוון המרכז באדיבות נסראללה ועוזריו. אלה לא ימים להעצמה נשית, מודעות עצמית או תהליכים נפשיים אחרים. העם רוצה עכשיו מנהיג חזק, אגרסיבי, כוחני, מאיים. מישהו חכם ומחושב, שידע ליצור הרתעה, שיצליח להגדיר מחדש את הצפון ולהגיד "הצפון עכשיו זה מחדרה עד שפיים!", ודברים מוחלטים מהסוג הזה. מישהו שיבין אינטריגות, יזהה אותן וידע לנצל את המצב לטובתו כדי לשפר את המצב, כלומר את המוניטין שלו. מישהו שידע לשרוד עד הסוף ואז לכבות את האור ולצאת. העם לא זקוק לפרידה או הדר, הוא לא זקוק ליוסי ובטח לא לנועם. הוא זקוק לאור בן דוד. שטויות. מיליון שקלים לפני מס וסדנת כעסים קטנה, ואנחנו על הסוס.
2 צפייה בגלריה
העם רוצה עכשיו מנהיג חזק, אגרסיבי, כוחני, מאיים. אור בן דוד, הזוכה בגמר "האח הגדול"
(צילום: מיכה לובטון)
חדי האוזן מבינכם בטח שומעים את המרמור בקולי, אבל זהו אינו מרמור אלא מלמולה של התבוסה. אני קיוויתי שהדר תיקח את המיליון הזה. בכל זאת האישה הייתה חתיכת רוח מרעננת בנוף "האח הגדול". היה לה את כל מה שלא היה צריך כדי להתנחל בלבבות של צופי האח – היא פריווילגיית שהגיעה ממשפחה עשירה, היא חכמה מאוד אבל לא מניפולטיבית באופן חורך עיניים, היא יפה מכדי להיות הבת של השכן, היא ידעה לעשות קסמים כמו להתנצל, להודות שנפגעה, לאבחן סיטואציות ואנשים, לחמול, להגיד את הדבר הנכון. היא לא הייתה שלט חוצות לאהבה עצמית כמו פרידה, שניהלה רומנים והציגה מודל עסקי, ולא פרסומת לרגשי נחיתות כמו יוסי, היא לא הייתה דף מסרים של נאיביות כמו נועם, היא הייתה עבודת גמר במסלול לפסיכולוגיה. אבל נפלאות הן דרכי הצופים והמצביעים – הדר הגיעה רק למקום הרביעי, אפילו יוסי זכה ליותר קולות - וכבר מזמן הבנתי שאני כנראה בדעת מיעוט.
זה היה גמר מוזר של עונה אמביוולנטית. אני לא חושבת שמישהו נכנס אליה במחשבה שבסופה עוד נתפלל להחזרתם של החטופים. זאת אולי הפעם הראשונה בהיסטוריה של הפורמט שהדיירים שצפו בקליפ המסכם של האירועים שהתרחשו בזמן שהם עשו קידוש ורבו על התקציב, הבינו שהם משתחררים אל עולם נסוג, שהולך אחורה, לפחות עד לתקופה שבה ביפרים היו דבר. זאת הייתה עונת 7 באוקטובר, שהתחילה עם תעודות זהות של דיירים מפונים, לוחמים ולוחמות, ניצולים, גברים ונשים שנכנסו לבית האח כדי לשכוח או להדחיק או לספר את הסיפור שלהם. גיא זו-ארץ ולירון ויצמן נעו במאניה-דיפרסיה בין שבועות והבטחות שהם לא פה כדי לגרום לנו לשכוח אבל בעצם הם כן, ושזה בסדר. שאנחנו עצובים ומתפללים לסיומה של המלחמה אבל עכשיו בואו נעבור לקרבות בבית האח.
2 צפייה בגלריה
אלה לא ימים להעצמה נשית. פרידה עוזיאל, הגיעה למקום השני בגמר "האח הגדול"
(צילום: מיכה לובטון)
זה היה שעטנז משונה של רצון לחיות ולמות בו זמנית. מעולם לא היו שני קצוות של מציאות כל כך רחוקים זה מזה, אפילו לא בתקופת הקורונה. אנשים מסוגרים בבית מבודד (יחסית) מבלי שיש להם מושג שבחוץ עומדת לפרוץ בכל רגע מלחמת קיום נוספת. זו-ארץ מדווח על נפילתו של קרוב משפחה שלו בעזה. בתוך בית האח יש בחור שלא יודע שבן דוד שלו נהרג ברפיח. חמשת המופלאים יצאו החוצה אחרונים רק כדי להתמודד עם זעמו של האויב מצפון, שלזכותו יאמר שלפחות הוא חיכה לסוף הגמר כדי להמטיר טילים על הצפון. אולי הוא צפה בגמר הזה יחד עם חלק מעם ישראל, אולי הוא אפילו הצביע לפייבוריט שלו, לכו תדעו. אולי הוא העדיף את פרידה. אלוהים יודע שפרידה העדיפה את עצמה.
וכך תמה לה עונה של אסקפיזם מתנצל, של ריאליטי מציאותי, של סכסוכים וריבים של מישהו אחר, של דמעות שלא בהכרח קשורות לדברים העצובים באמת. המנצח עזב את הבניין ונכנס לממ"ד, החיים ממשיכים, אם אתם בני מזל. יאללה עפרה, שימי פליי, לפחות עד שתתחיל העונה הבאה של "הישרדות".
