אי אפשר היה לצלוח את המחצית הראשונה של 2022 בלי להיתקל בלהיטים האדירים של אנה זק - "לך לישון" ו"מי זאת" - שגרפו כ-16 מיליון וכ-11 מיליון צפיות ביוטיוב (בהתאמה), נכון לכתיבת שורות אלה. המתכון מנצח: שילוב בין טקסט קליט, תנועות ריקוד בלתי נשכחות וקליפ צבעוני שחוגג את כל מה שטוב בפופ, ולא במקריות. על אף שניסה להתכחש לו, הפופ זורם בעורקיו של הבמאי שעומד מאחורי שני הקליפים המצליחים האלה. "זה תמיד היה סביבי", אומר איתמר לידר-שירי (31) בפשטות בריאיון ל-ynet, "זה מהבית שאני בא ממנו".
עם דוד כמו עברי לידר, שנחשב לאחד מיוצרי הפופ המצליחים והאהובים בישראל, אפשר היה לדמיין שהבמאי ייוועץ בו בהתקדמותו המקצועית, אבל דווקא דעתו של אלבי בן השלוש, בנו של הזמר, התבררה כמשמעותית ביותר עבורו. "כל פעם שאלבי שומע את 'לך לישון', השיר האהוב עליו, הוא מבצע את התנועות. כשראיתי את זה זו הייתה הפעם הראשונה שהתרגשתי ממשהו שעשיתי. הרגשתי שזה נוגע במישהו, גם אם זה ילד קטן. גם הילדה של הצלם שאני עובד איתו היא מדד. אנחנו משמיעים לה משהו ושואלים אותה, 'היית רוקדת לזה? זה קצבי?', ועובדים עם הדברים האלה. זו קבוצת מיקוד מאוד מעניינת".
חשבת שהקליפים של אנה יצליחו ככה?
"לא, לא חשבתי", הוא מחייך. "ממש לא. זה כיף. אני שמח בשביל אנה ובשביל הצוות שלה, הם עובדים סופר קשה ומשקיעים בזה בטירוף. מגיע להם שזה יתפוצץ ככה".
בעוד הצפייה בקליפים של זק מהנה למדי והאצבע על הכפתור הריפיט קלה, לידר-שירי מגלה שהצילומים של צמד הלהיטים הגדולים היו אינטנסיביים במיוחד. "את 'מי זאת' צילמנו ב-18 שעות ואת 'לך לישון' ב-14. אני מוקף בצוות של אנשים שאני מאוד אוהב ושאני לא יכול בלעדיהם. המון אנשים שלא זוכים לקרדיט הזה באיזשהו מקום, אבל הם חלק בלתי נפרד מהדבר," הוא מסביר. "קל לראות על המסך משהו ולהגיד 'וואי, איזה יופי, בוא נעשה כזה'. הבמאי בא עם איזשהו חזון, אבל כל האנשים שאיתו מגשימים את זה ביחד. אני יושב עם הצלם ואנחנו מתכננים איך לצלם ומה, ובאיזו זווית, גודל, תנועה, כמה זמן זה ייקח. ואז אני יושב עם מי שעושה את הארט ואנחנו מדברים על צבעים ועל השראות. אלה דברים שיכולים לבוא מכל דבר שנותן איזושהי תחושה של ניצוץ, שנדלקות לך העיניים. סרטים ישנים, תצוגות אופנה, תמונות סטילס. זה סוג של ריצת מרתון שבאיזשהו שלב הופכת לספרינט קבוצתי".
עוד במדור מוזיקה:
תהליך העבודה על קליפ הוא מורכב ומעניין. לידר-שירי מספר על האזנות חוזרות ונשנות של השיר במטרה לבנות לו עולם וסיפור שיתאימו למילים ולסאונד. "מנהלים סביב הרעיון איזשהו שיח", הוא מסביר. "אוהבים, לא אוהבים ואם צריך לשנות משהו. מתוך זה בונים את הקונספט מא' עד ת' - מה רואים, כמה אנשים יהיו, מה ילבשו, ויוצאים להבין כמה זה יעלה ומה צריך. ברגע שאתה מבין את כל הדברים האלה - אתה יוצא להפקה. צריך לגייס צוות, למצוא לוקיישן, להשיג ארט מיוחד. 'מי זאת' צולם בלוקיישן אחד אבל היו לנו שם חללים שונים. זה בית ספר מאוד ישן ועשינו לו טרנספורמציה. צבענו קירות, עשינו רצפה. השירותים היו נורא מוזרים אז בנינו את הסט של השירותים בתוך אחת הכיתות. המראה וכל הדבר הזה - זה בכלל לא היה קיים".
8 צפייה בגלריה
"אני שמח בשביל אנה ובשביל הצוות שלה, הם עובדים סופר קשה". איתמר לידר-שירי
(צילום: אור עדני)
אגב השראה, ב"מי זאת" הייתה ביקורת ברשת כלפי אחת הסצנות שצולמה במסדרון. נאמר שהיא מזכירה את הסגנון של נגה ארז.
"פעם ראשונה ששמעתי על זה הייתה בחדר העריכה. נגה היא אחלה ואם זה מזכיר אז אוקיי, בסדר. עובדים לפי רפרנסים והמון דברים. בצילומים, בתחושה שלי, זה לא הזכיר ומאוד אהבתי את הקטע הזה, אבל זה כמו שאני אגיד שכל מי שלובש חליפה מחקה את גוצ'י, וזה לא באמת ככה. נראה לי שמי שמחקים אותו - זו מחמאה".
מה הקליפ שהיה לך הכי קשה לצלם?
"זה לא קשה, זה כיף. ב'לך לישון' יש קטע שהן מדוושות על אופניים ולכל אחת מהמשתתפות הייתה אמורה להיות מחוברת מכונה שבנינו, שהדיווש בה מייצר גלידה. המכונה עבדה בטסטים - אבל דווקא ביום צילום לא. אז בקליפ נשאר הספינינג והייתה גלידה אמיתית, אבל הכנת הגלידה נשארה על רצפת חדר העריכה".
אלא שמתברר שאלה לא הצרות היחידות שיצרה הגלידה באותו יום. "אנה לקחה לק חזק מדי מהגלידה והפילה על עצמה הכול. היה צריך לעצור, לנקות ולהחליף לה בגד. אבל מה שכיף איתה זה שהיא עושה הכול בהומור ובפאן, ובאופן כללי - היא יכולה לעבוד 20 שעות והיא נראית ונשמעת כאילו התחלנו לעבוד רק עכשיו. היא יודעת לגמרי שהקליפים האלה הם שלה ומאוד מעורבת בכל מה שקשור - מרמת הצילום והעריכה, איך דברים ייראו, הריקוד עצמו - בהכול יש לה סיי. בסוף זו עבודת צוות. אני מדייק רעיון, היא מדייקת את הדברים שחשובים לה, ויש סינרגיה שעובדת ביחד".
היו לך גם חוויות שליליות בעבודה עם אמנים?
"הייתה פעם ששלחו לי שיר ורצו שאעשה קליפ. הכנסתי מפיק לתוך העניין, כבר היה תאריך לצילומים והכול. אבל בשנייה האחרונה לפני שמתחילים לרוץ על זה, המנהל של האמן אמר: 'אין בעיה, אבל תעשו את זה בחצי מהתקציב'. אני לא יודע לעשות את זה. אני צריך את אנשי הצוות שאני מכיר וסומך עליהם ויודע שזה יפגע בתוצאה. לא רק אני לא רוצה להיות חתום על זה. מלא פרויקטים נופלים ככה".
הכדור בידיים שלו
עם רזומה עשיר שכולל קליפים לאליעד, סטפן לגר, איגי וקסמן וכמובן עברי לידר, לצד עשרות פרסומות למותגים ישראליים עתירי כוכבים, קשה להאמין שלידר-שירי טיפח מילדות קריירה נוצצת אחרת לגמרי - כדורגל. "הייתי ילד שמן ושלחו אותי לשער, ככה זה", הוא מחייך. "זה היה הדבר הכי מוצלח שהם יכלו לעשות - כי התברר שהייתי טוב, ממש טוב. התגלגלתי לקבוצות כדורגל בתוך תל אביב, ובגיל 15 עברתי לדרום, לשחק בהפועל באר שבע. שם זה בעצם נהיה סופר רציני. בגיל 16 כבר התאמנתי עם הקבוצה הבוגרת והייתי עם חוזה מקצועי". את השירות הצבאי שלו הוא התחיל כספורטאי מצטיין, אבל לקראת אמצע השירות הבין שהוא רוצה לשנות כיוון. "פתאום נשבר לי ועשיתי קאט נורא מהיר. לא היה לי מושג מה אני רוצה לעשות בחיים. מתוך השעמום בצבא התחלתי לכתוב", הוא אומר. "כתבתי שטויות, כל מיני סיפורים בלי סוף ותכלית, זה פשוט העביר לי את הזמן שנותר עד סוף השירות".
הסקרנות שגילה לעולם הכתיבה וההפקה הובילה אותו להירשם ללימודים בבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. "נורא נלחצתי במבחנים. הגיעו לשם אנשים עם תיקי עבודות מאוד מרשימים, אבל איכשהו התקבלתי". הוא אהב ללמוד אבל פחות התחבר לעיר הבירה, ואת הלימודים סיים באוניברסיטת תל אביב. "תוך כדי התחלתי לעשות מלא עבודות בכל מה שקשור לעולם הזה. גם הפקה, גם לכתוב קצת לסדרות טלוויזיה וסדרות ילדים, ובמקביל התחלתי לעשות קליפים".
לידר-שירי לא מפחד לפוצץ את הבועה שלפיה לימודי הקולנוע מתפקדים כקיצור דרך מובטח למציאת עבודה בתעשיית ההפקות. לדבריו מדובר בתהליך סיזיפי וארוך של יצירת קשרים ואיסוף פרויקטים קטנים. "עשיתי המון דברים בחינם כדי לייצר איזשהו תיק עבודות. לאט-לאט אנשים מכירים אותך מפה לאוזן. כיתתי את רגליי למאות פגישות וקיוויתי שדברים יצוצו. פתאום מישהו מבטל, מישהו לא יכול. מתחילים להכיר אותך. מתוך ניסיון אחד ל-500 יוצא משהו. כשאתה רוצה לביים זה לא שאתה מסיים לימודים ומישהו אומר לך, 'הנה - פריים-טיים'. יש מקרים כאלה, זה פשוט יוצא דופן. רוב הדברים שאתה יכול לביים בעצמך אלה דברים דלי תקציב".
8 צפייה בגלריה
"זה לא שאתה מסיים לימודים ומישהו אומר לך, 'הנה - פריים-טיים'". איתמר לידר-שירי
(צילום: ריה לידר)
מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתשלום?
"אני מנסה להיזכר מה עשיתי בכסף ומה לא", הוא צוחק. "הרוב לא היה, וגם אם כן, מה קיבלתי? עשיתי קליפ לשיר הראשון של ים רפאלי, והיו לו מלא צפיות אבל הרווחתי 300 שקל בטוטאל. אבל זה לא שנתנו לי 300 שקל, היה תקציב וכל הזמן ויתרתי עליו כדי שדברים יראו טוב יותר".
אפשר להתפרנס מעשיית קליפים?
"בתור מי שמסיים לימודים - זה קשה. קליפים עושים יותר בשביל האמנות. זה לא שאין בזה כסף ושכר, אבל הרבה מאוד פעמים יש איזושהי גמישות או ויתור מסוים למען האמנות והדברים שאתה בדרך כלל לא יכול לעשות בצילום פרסומת".
בלתי נמנע לשאול, למי אתה מאזין?
"אני אאוטסיידר, ואוהב דברים מאוד משונים", הוא צוחק. "יש נגיד להקה דנית שאני מאוד אוהב ומלחין איטלקי, וכל מיני דברים נורא הזויים. הלהקה Choir of Young Believers, זה דיכאון. לחתוך ורידים בשלג, בדנמרק. הם עשו את הפתיח של 'הגשר' (דרמה שוודית מוערכת, ע"ט) אבל הכרתי אותם עוד לפני. יש גם מלחין איטלקי - לודוביקו אינאודי. אני מרגיש שהמוזיקה שלו מספרת סיפור, ואין מילים - נטו פסנתר. הוא עושה גם המון סרטים והוא מדהים בעיניי. ברור שיש את המיינסטרים שזה נחמד, אני לא אגיד שאני לא מחבב את דואה ליפה, אבל זה משהו שבא והולך ויהיו כמוה עוד".
אתה חושב שההצלחה שלה זמנית?
"אפשר להסתכל על זה כמו באופנה - זה גם יכול לחזור. אבל אנשים מחפשים כל הזמן דברים שיעניינו וירגשו אותם. בגלל השינויים באופנה אני חושב שזה לא משהו שיישאר לנצח, חלקים מזה כן".
מה ההבדל בין דואה ליפה לאנה זק?
"אני לא יודע אם אפשר להשוות ביניהן, אנחנו פה בישראל הקטנה כרגע ואנה ממצבת את עצמה במקום זכיר. משהו שאפשר לשים עליו איזה חותמת ולהגיד 'הגעתי'. היא הכניסה שני שירים ברציפות לרדיו והייתה במקום ראשון, זה דברים בעולם של הגדולים, מה שנקרא".
ואתה היית רוצה לכוון לשוק הבינלאומי?
"מישהו לא?" הוא צוחק. "ברור שכן. זה לא פשוט, אנחנו עולם מאוד גדול ואנשים עושים דברים מטורפים. אבל אם תהיה בפני ההזדמנות - אז בוודאי".
על הקשר המשפחתי: "אני לא צריך להצדיק את עצמי בפני אף אחד"
בעידן שבו קליפים מקבלים חיים מחודשים מבעד לגבולות הטלוויזיה, היום המעריצים לא רק יכולים לחזור לקטעים האהובים עליהם שוב ושוב - אלא לשחזר אותם בעצמם באמצעות הרשתות החברתיות. לצד לידר-שירי פועלים אנשי סושיאל שאחראים לשווק את התוכן הזה, וכחלק מהעבודה כולם חושבים על 10-15 שניות שיכולות להפוך לאתגר למעריצים בטיקטוק. ב"לך לישון" היה זה לדבריו הכוריאוגרף אופק שובל שהגה את התנועה המזוהה ביותר עם הקליפ. "אני לא לוקח קרדיט, אבל זה משהו שהרגשנו שיש לו פוטנציאל. כשראיתי את זה חשבתי, 'או שזה יהיה נורא מצחיק או שזה יתפוס ואנשים יתחילו ללכת עם האצבעות בעיגול מסביב לעין'. זה תפס. בפורים היו מתייגים אותי במלא דברים כאלה. אחת התחפושות שראיתי הכי הרבה הייתה של אנה בקליפ".
אתה חושב שהטיקטוק מאיים על תרבות הקליפים?
"אני לא חושב שהטיקטוק מאיים, אני חושב שזו פלטפורמה משלימה. הוא לוקח משהו מתוך הווידאו ומפמפם אותו. ריקוד, תנועה מסוימת, אתגרים. אם כבר הוא מערך תומך בכל הדבר הזה, אני דווקא מחבב את זה. זה כלי נוסף להגיע לעוד המון קהל, ככה הילדים מביאים את זה הביתה".
כאמור, לידר-שירי גדל בבית אמנותי שטיפח את האהבה ליצירה באשר היא. סבתו הייתה התופרת הראשית של להקת המחול בת-שבע וסבו צייר, בעוד הוריו ריה ויוסי הכירו בתיאטרון - אימו עובדת בקאמרי כמעצבת תלבושות ואביזרים מזה 30 שנה. "המשפחה שלי תמיד התעסקה באמנות יותר אינדיבידואלית; לכתוב, לצייר, לנגן. אני מתחבר לזה מהמקום של הביחד. מה שמשך אותי בעולם הזה של הווידאו זה שיש בו פחות חוקים. אפשר לנסות דברים חדשים ומאוד עניין אותי לבדוק את זה".
אנשים ששומעים את שם המשפחה שלך מיד שואלים על הקשר?
"יש ויש. בעיקר אנשים שלא מכירים יכולים לשאול אותי 'למה שני שמות?', או שלא נופל להם האסימון ואז הם אומרים, 'לידר - יש קשר?', ואז אני אומר שהוא דוד שלי, וזהו. אני מנסה לתת לזה את המקום האמיתי. אנחנו משפחה מאוד קטנה ומצומצמת, חמישה אנשים שמאוד אוהבים אחד את השני, ואנחנו גם עושים דברים ביחד. כל אחד עוסק בדברים שלו ורוצה להצליח בזכותם. באופן כללי יש לנו ממשק משותף על דברים שאנחנו אוהבים - אם זה ספורט, אופנה או מוזיקה, וידאו ואמנות באופן כללי. זה תמיד כיף לשבת בארוחה ביום שישי ולא לדבר על פוליטיקה. זה משהו שהוא חלק מהחיים שלי. אם אנחנו עובדים ביחד ואם לא, אנחנו עדיין משפחה".
8 צפייה בגלריה
"במשפחה שלנו כל אחד עוסק בדברים שלו ורוצה להצליח בזכותם". הדוד, עברי לידר
(צילום: רונן פדידה)
יש בטח כאלה שממהרים להניח שזה מה שפתח לך דלתות במקצוע. זה משהו שפוגש אותך?
"גם אם אנשים לא אומרים את זה, אתה רואה להם בעיניים ברגע שהם שומעים שיש קשר משפחתי. מגיל צעיר אני נתקל בזה. נגיד סביב היציאה שלו מהארון הרגשתי את זה יותר. הוא היה הראשון שעשה את זה באופן פומבי. דווקא שם זה הרגיש לי יותר סבל, כי מציקים לך ואומרים, 'דוד שלך הומו' וכאלה. הייתי בן שמונה. אבל למדתי גם לתת לדברים לעבור לידי. מי שחושב שזה פותח דלתות - בסדר. מי שלא, זה גם בסדר. אני לא צריך להצדיק את עצמי בפני אף אחד. אני לא לוקח שום דבר מזה בצורה קשה".
הקליפ האחרון שבו השניים שיתפו פעולה, "לתמיד אני שלך", צולם בוואן-שוט בים ושר מנקודת מבט של אבא לילד שלו. כשהוא נשאל איך זה לביים את דוד שלו, שנמצא כל כך הרבה שנים במקצוע, הוא מעיד שעברי "לגמרי פתוח לקבל הערות ותלונות ואני מרגיש גם לגמרי חופשי איתו, כי אנחנו מתנהגים כמו בבית. אני זוכר בתור ילד שהיינו רבים מכות בצחוק, ואני הייתי קורא לו 'דודה' הוא היה קורא לי 'תמר', בסלנג של נקבה. יש זמן לרצינות ויש זמן לעשות כיף ולהיקרע מצחוק. אלה דברים שקורים גם אם אתה עובד עם מישהו שהוא לא דוד שלך".
אתה רגיל להיות מאחורי המצלמה או ליד המוניטור ולביים אחרים, אבל מעיד על עצמך שאתה בכלל לא אוהב להצטלם.
"אני שונא להצטלם ואני לא פוטוגני. פשוט ככה. בגלל זה אני מאחורי המצלמה ואני מאוד מקנא באנשים שכן אוהבים את זה מבלי לא לדפוק חשבון, והכול קליל. אני אוטומטית לא יודע מה לעשות עם הגוף".
אתה לא יכול לדמיין סיטואציה שמישהו אחר יביים אותך?
"לא! אגב במיוחד לא בסטילס, שזה מקפיא את הרגע".
נדמה שהביישנות הזאת מאפיינת גם את חייו הפרטיים של לידר-שירי, שמעיד על עצמו כ"סולו", רווק. כשהוא נשאל אם הוא יוצא לדייטים, הוא עונה: "לפעמים אני יוצא, כן. תמיד מעדיף להכיר לפני ולא שיכירו לי, אבל אני באמת לא במקום של לפסול שום דבר. נראה לי שבנות לא נוטות להתחיל עם בנים, אבל אולי אני טועה".
ומה לגבי מערכות יחסים?
"היו לי מערכות יחסים ארוכות, של ארבע וחמש שנים, זה לא משהו שהוא זר לי. הכוונה בזה שאני 'סולו' - אני עושה את הדברים בדרך שלי, כמו שאני מרגיש לנכון. אני ביישן והייתי שמח שמישהי תחסוך לי את שלב ה'לגשת'".
התחלת בכדורגל, למדת קולנוע עכשיו אתה יוצר קליפים. איפה היית מהמר שנראה אותך בהמשך?
"אני רואה את עצמי מתעסק יותר בטלוויזיה, זה משהו שמאוד הייתי רוצה לעשות אבל רק הזמן יגיד. אני עובד עם מפיק על פיתוח סדרה. ובכלל, פשוט ממשיך להתפתח, זה מה שאני מאחל לעצמי. הייתי רוצה שהעבודה תגרום לי לטייל בעוד מקומות בעולם ולהכיר אנשים חדשים. אני נמצא במקום שאני אוהב את מה שאני עושה ורוצה להמשיך לעשות את זה".
