בשבוע הראשון של תוכנית הבוקר החדשה של רשת 13 היה רגע שזכה להרמת גבה: המגישה ואשת החדשות מירי מיכאלי סיימה אייטם שעסק באלימות נגד נשים, הכריזה בטבעיות "אני רצה למטבח", ופיזזה לבדוק מה שלום הסנדוויצ'ים. מסע הדילוגים המשיך כשהפאנל נקלע לתחרות החתלה מול האורח הראל סקעת. לא הנושאים הכי טבעיים עבור מיכאלי, עיתונאית עם ותק של כמעט שני עשורים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
גם עכשיו, שבוע אחרי העלייה לאוויר, היא לא מבינה מה הביג דיל. "יש לנו בארץ אנשי חדשות עם חשיבות עצמית נורא גדולה, שהכול אצלם נורא רציני", היא מגלגלת עיניים. "כשאת מספיק בטוחה במקום שלך את לא צריכה כל הזמן לחשוב אם תופסים אותך כעיתונאית רצינית. אני כבר לא מרגישה צורך להוכיח כל הזמן. ואני חושבת שבאופן שבו אני מדברת ומגישה מרגישים שקצת הוציאו את האוויר מהבלון. החיים מורכבים. אפשר גם לדבר על אלימות נגד נשים וגם להכין סנדוויץ'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
4 צפייה בגלריה
מיכאלי עם רותם ישראל וצביקה הדר ומירי מיכאלי בתוכנית ''העולם הבוקר''
(צילום: מיכה לובטון)
איפה את ממקמת את עצמך על הסקאלה שמצידה האחד אילנה דיין ומהצד השני גלית ואילנית?
"אנחנו כזאת חברה מתייגת ומתויגת. זה או שאת דתייה או שאת חילונית. היית באולפנה? אז למה את עם חצאית קצרה?"
הרגשת שאת מאתגרת את הדיכוטומיה הזאת כשהעלית סטורי על פרשת השבוע עם חולצה שקופה?
"אני מודה שזה מאוד מביך. אני כבר אחרי המבוכה אבל בזמן אמת זה היה נורא. שישי, אני עם שלושה ילדים ובישולים ושבת נכנסת מוקדם. תמיד אני מעלה את הסטורי על פרשת השבוע כמה דקות לפני שאני מדליקה נרות באיחור, ומתנתקת עד צאת השבת. במוצ"ש פתחתי את הטלפון וחשכו עיניי! לבשתי סריג והדלקתי תאורה, שהפכה את הסריג לשקוף. בהתחלה זה עשה לי מה זה רע. בדיעבד אני לא מבינה למה, אפשר לחשוב. חברה כתבה לי, 'ממוש החולצה שקופה, תעלי אחד חדש'. כתבתי לה, 'יופי את יודעת שאני שומרת שבת. המידע הזה לא עוזר לי עכשיו'. מכירה את אלה שמספרים לך, 'בטח שלחו לך את זה כבר הרבה אנשים'. ואני אומרת איזה חארות, גם להדהד את הפאדיחה שלי? די, תרגיעו. אבל לא היו תגובות איומות. אני חושבת שהם היו איומים מאחורי הגב שלי. גם זה משהו".
בינתיים הפנים של מיכאלי רעננות כאילו התעוררה מתנומה באוהל חמצן, ולא כמו אישה שקמה בשלוש וחצי בבוקר, ואחרי שאיבת חלב נחתה באולפן חדשות לצד הקולגות הטריים צביקה הדר ורותם ישראל, ב''העולם הבוקר'' שמשודרת מראשון עד שישי בשש בבוקר. את הצעת העבודה הנוכחית קיבלה בזמן חופשת הלידה. לפניה הספיקה להגיש רק מספר חודשים את רצועת הפרה־פריים של הערוץ. אולי לכן התלבטה לא מעט לפני שהשיבה בחיוב. "לקום בבוקר זה נורא קשה, בטח עם שלושה ילדים, עם תינוק בן חצי שנה שלא ישן בלילה, אני בהנקה מלאה, שואבת לפני ואחרי. רותם וצביקה כבר התרגלו, כולל הבדיחות על המחלבה שנפתחה. אבל כן, הייתה שאלה".
זה קצת שינוי מסלול לעבור לתוכנית הבוקר. המשבצת הקודמת שלך לפני החדשות היא מקפצה נוחה להגיע למהדורה עצמה.
"למה? בעיניי היום אין דבר כזה מסלול. אני זוכרת שכתחקירנית בתוכנית בוקר בגיל 21 - שם עשיתי כל מה שהכתבים לא רצו וגם הגשתי קפה - אמרו לי שאם אני רוצה להיות כתבת אני צריכה לעבור לפרינט ומשם אחרי כמה שנים לחזור לטלוויזיה. לא תמיד הקשבתי לעצות ואני שמחה".
הייתה לך קדנציה גם בתוכנית הבוקר של ניב רסקין בקשת. מה ההבדלים בין התוכנית שלהם למה שאתם עושים?
"בתוכנית הראשונה של רסקין היה תחקיר שלי על הטרדה מינית. זה היה חדשותי אבל לא עבד. זה לא מה שאנשים רוצים לראות בבוקר. לא הייתי מסתמכת על זה כמחקר אקדמי אבל אני חושבת שאנשים רוצים שיהיה להם נעים. אני תמיד חושבת על אמא שלי כשאני חושבת על קהל יעד. האם היא לא תעביר ערוץ? אני מזכירה לעצמי לא להתייחס לרייטינג. לוקח זמן לשנות הרגלי צפייה. אני זוכרת שנדהמתי מהסבלנות של קשת, ככה זה צריך להיות".
מה אמא שלך אומרת בינתיים?
"השיער לא במקום. תזדקפי. האודם כהה מדי. אבל את מקסימה וזה מה שחשוב".
היא התחילה ככתבת רווחה והמשיכה כמגישת פינות בערוץ עשר ב''לונדון וקירשנבאום'' וב''צינור''. בהמשך הייתה שליחת הערוץ לאירופה, שם סיקרה בין היתר את הפיגוע ב''שרלי הבדו'', הברקזיט והתרסקות מטוס חברת ג'רמנווינגס באלפים. בהמשך עברה לקשת, והמירה את הסיקור החדשותי בתוכנית הבוקר של ניב רסקין וכמגישה מחליפה בתוכנית ''אנשים''. בשלב ההוא נדמה היה שמיכאלי ויתרה - לפחות על המסך - על אג'נדה חברתית.
"חשבתי שאני אכתוב פוסט ושם זה ייגמר. זה היה הסוד הכי גדול של החיים שלי. כולם אמרו לי 'אמיצה אמיצה' ואני חשבתי רק איזה אמיצה? קחו את זה ממני"
האירוע ששינה הכול היה הרצח של מיכל סלה ז"ל על ידי בעלה. פוסט שכתבה מיכאלי באינסטגרם, שבו התוודתה שהייתה קורבן לאלימות במערכת יחסים, ברא אותה מחדש כפמיניסטית ואקטיביסטית, כמו גם ככתובת לנשים שסובלות מאלימות מבני זוגן. "היה דיון באולפן שהיה בו שיח מסוכן ומישהי אמרה שנורא הופתעה שזה קרה לאישה כמו מיכל. הדיבור הזה הבהיל אותי. הייתי אז בחודש השביעי. כל הזיכרונות עלו לי. פוסט־טראומה, הרגשתי שאני משתגעת".
ולמה כתבת את הפוסט?
"ממקום מטומטם. חשבתי שאני אכתוב פוסט ושם זה ייגמר. זה היה הסוד הכי גדול של החיים שלי. ואז התראיינתי לכתבה, עניתי בלקוניות שמה שהיה לי להגיד כתבתי בפוסט. ואז אני רואה את השער וכתוב 'בלעדי, אשת התקשורת מירי מיכאלי מדברת על האלימות שחוותה' והתחלתי לבכות. אני זוכרת שהתקשרתי לבעלי ואמרתי, 'איך הפכתי להיות נושאת הדגל?' היום אני יכולה להגיד שהשער ההוא היה מתנה. אחרי שבכיתי עליו כל כך הרבה. כולם אמרו לי 'אמיצה אמיצה' ואני חשבתי רק איזה אמיצה? קחו את זה ממני".
במושגים של אינפלואנסריות מהשורה הראשונה בישראל מספר העוקבים של מיכאלי - 32 אלף בלבד - הוא שיעור בצניעות. מצד שני, מיכאלי משפיעה לא פחות מהן על סדר היום הציבורי, והיא אסטרטגית יותר. רבים מהפוסטים שהיא מעלה זוכים לפולואו אפ מתקשורת המיינסטרים, באתרים של המגזר הדתי או באתרי ברנז'ה ורכילות, מה שהביא אותה לסלבריטאות שבעבר לא אפיינה עיתונאים.
את יכולה לנתח איך האינסטגרם שינה אותך?
"ככל שאת מפורסמת יותר יש בזה משהו מסוכן כי את עלולה לחשוב שאת משהו מיוחד. צריך יותר עבודת מידות. כל בוקר לפני שידור אני אומרת, 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך'. קולגה שלי מהחדשות אמרה, 'מירי תיזהרי, זה לא חדשותי'. מה זה אומר? מה ההלם? אבל הבנתי למה היא מתכוונת. ואז אנחנו מגיעים לשאלות אחרות, אתיות, כל הזמן מציעים לי לעשות תוכן שיווקי ואני לא עושה".
והשאלה היא אם אפשר להיות גם עיתונאית רצינית וגם סלבריטאית.
"אני עיתונאית שעושה אינסטגרם ולא מתביישת. רק תבקשו לדעת מה אכלתי לארוחת בוקר. אני רוצה וצריכה את זה. אני לא משפיענית. מצחיק אותי להתייחס אל עצמי כאל כסלב".
אבל מאוד חשוב לך מה חושבים עלייך.
"למי לא? כולם רוצים להיות אהובים. אני זוכרת שזה הפתיע אנשים שאני חברה של אורטל עמר, למשל. קולגה מהחדשות אמר לי, 'מה זה הסטורי שלך עם זו וזו?' זה לא טוב לך מקצועית. אבל אני חברה של מי שהלב שלו טוב".
גם כתבת על מיכאל שטראוס הספד נורא נרגש. מה לך ולו?
"אני לא נשמה עתיקה אבל אני כן מוצאת את עצמי עם אנשים מבוגרים סביבי ומחמיא לי שהם רוצים להיות חברים שלי. את מיכאל הכרתי דרך חבר משותף והיה לנו קליק של חברות והוא התייחס אליי כמו לנכדה. הוא היה איש ממש טוב, את מדברת עליו ואני מתגעגעת".
זה קשר בריא לעיתונאית?
"את חושבת שאם הייתי מגלה משהו שלילי על שטראוס זה היה מונע ממני פרסום?"
נולדה בתל־אביב בבית דתי לאומי. הוריה עלו מגרוזיה. גיאוגרפית מיכאלי גדלה בצנטרום של הכול, מנטלית היא הייתה אאוטסיידרית מוחלטת. לא במקרה בחרה לעסוק בעיתונות, מקצוע שמחייב שליטה עמוקה בשפה, חותמת סופית של שייכות. את התיכון עשתה בחינוך דתי, באולפנה תל־אביבית ברחוב לילינבלום. "היה שם פעם כלא טורקי", היא מגחכת. "בעצם זה היה כלא טורקי גם כשלמדתי שם.
"באולפנה שמעתי הרבה דברים, למשל: לאישה אסור לעשות צבא כי התפקיד שלנו הוא להביא ילדים ולהקים משפחה. ואמא שלי השתגעה אחרי שמורה אמרה לי שההליכה שלי מאוד זקופה וזה מעיד על גאוותנות. אשכרה התחלתי ללכת כפופה. בכיתה ט' הרבנית נכנסה לכיתה ודרשה מכל הבנות להוציא רגליים, כי היא שמעה שיש טרנד של צמידים וטבעות ברגליים. יצאתי משם כשאני בטוחה שלא אהיה דתייה. ובסוף אני לא יודעת מה זה לנסוע בשבת, וזה עושה לי טוב. דיטוקס דיגיטלי. ביהדות יש המון דברים יפים. הבעיה היא דברים שהלבישו עליה. אם מישהי תגיד לבת שלי מה שהרבנית אמרה לי אני מפרקת אותה".
הפתיעה אותי התגובה שלך למוניקה לוינסקי שפוצצה את הראיון עם יונית לוי כי שאלו אותה על קלינטון, בניגוד לסיכום מראש. אמרת: "מה היא חשבה שישאלו אותה? מה היא, פרשנית משפטית?" זו לא האשמת הקורבן?
"אמרתי את זה? זה נשמע ממש לא טוב. אני מודה. אם היה סיכום כזה זה לא בסדר, אבל בוודאי שהיא לא חייבת לדבר על זה. יש לי המון אמפתיה אליה. אני זוכרת גם את הדיבור עליה בזמן אמת. זה לא היה ממקום מבין, אלא ממקום של סלאט שיימינג".
"אחרי תחקיר הפדופילים נתתי עדות במשטרה, הקראתי את ההתכתבות ביני לגבר בן 60 שחושב שאני ילדה בת 12, וכותב 'אחלה תחת יש לך'. והחוקר אומר, 'במקרה הזה הוא לא טעה' ומסתכל עליי ככה"
מה את מרגישה כלפי תחקיר הפדופילים שההשתתפת בו אז, נכנסת לתפקיד הילדה. זה לא בעייתי?
"למה בעייתי? עשינו עבודה חשובה. הסתובבתי עם שבעה טלפונים באוניברסיטה, של 'מיכלי 13', יוצאת משיעור בכל פעם שמצלצל, וצריכה לעשות קול של ילדה. זה היה מטלטל פיזית. הקאתי במהלך העבודה. היינו זהירים, ההוראה הייתה 'זורמת, לא יוזמת'. כלומר מוכנה לדבר ולא יותר. אבל את יושבת ורואה גברים פותחים מצלמה ונוגעים בעצמם בגלל שהם חושבים שאני ילדה. זה מצלק".
לא הרגשת מוטרדת?
"הקריירה שלי רצופה בהטרדות. אחרי התחקיר על הפדופילים נתתי עדות במשטרה, ואני יושבת מול חוקר, מקריאה את ההתכתבות ביני לגבר בן 60 שחושב שאני ילדה בת 12, וכותב, 'איזה אחלה תחת יש לך'. הוא לא ראה את התחת של הילדה. ואני קוראת את זה והחוקר אומר, 'במקרה הזה הוא לא טעה' ומסתכל עליי ככה".
נשואה לאייברי שוורץ, שותף בקרן הון סיכון. אם זה היה תלוי בה, היא אומרת בתוגה, לא היו מסתפקים בשלושה ילדים. מיכאלי, לדבריה, קמה לילדים באמצע הלילה בשמחה ויחד עם זאת מצליחה לנהל קריירה עם אפס רגשות אשם כלפי המשפחה שהיא משאירה מאחור בכל בוקר בדרך לאולפן.
כשנולד בנך השני, כתבת פוסט על הפלה קשה של תאומים. איך קמים מדבר כזה?
"אני זוכרת שהיינו אצל ד"ר יריב יוגב והוא אומר לאייברי, 'תשב'. יש פה שניים. הייתי בעננים. במפגש הבא כבר לא ראינו דופק של אחד. ויוגב אמר, 'חכי, אולי אחד מסתיר את השני'. וכל השבוע התחננתי לאלוהים שיהיה דופק גם לעובר השני. לא חשבתי שיש סיכוי שאצא משם בלי דופק לשני העוברים. ופתאום הנפילה הזאת עם כל ההורמונים. ואחרי הגרידה שמו אותי בחדר התאוששות של יולדות. זה נורא".
איך שומרים על אמונה אחרי טראומה כזאת?
"אני זוכרת שחברה שעברה הפלה שלחה לי טקסט להגיד תודה שהנשמה של התינוק הזה באה לעשות תיקון. לא יכולתי לקרוא את זה. הייתי באובדן. מקום נורא שחור שאת לא מצליחה לראות ממנו. לכן בהיריון עם בניה הייתי סקפטית. זו הייתה מגננה כי ניסיתי לשמור על הלב שלי".
כדי לזכות בלב שלה, שוורץ עבד קשה מאחורי הקלעים. "אייברי ראה אותי בטלוויזיה", היא נזכרת בסיפור ההיכרות שלהם. "הוא בדיוק עלה לארץ מניו־יורק. וזה אחרי שיצאתי עם אמריקאי נורא ילדותי ואמרתי, רק אל תסדרו לי אמריקאי. והוא ראה רק ערוץ עשר כי זה כל מה שהיה לו בבית. חלום! הלוואי שהיו יותר דירות מחולקות עם קהל שבוי. מצאתי חן בעיניו. אמר, ננסה להגיע אליה. וחודשים הוא עשה לי סטוקינג! חיפש אותי בפייסבוק, לא כתב לי. שבעה חודשים הוא עשה תחקיר. אמר, אני רוצה לפגוש אותה פיזית כי אם אני אכתוב לה זה לא יקרה. נכון שזה נשמע מלחיץ בטירוף? אז חבל שהוא לא תפס אותי קודם".
פורסם לראשונה: 07:09, 11.02.22
