עד שנת 2011, הרומן האירוטי היה ז'אנר ספרותי נישתי שהיו קונים בסתר. אבל אז הגיע ספר אחד ששינה הכול ושם את הספרים הפרובוקטיביים על שולחן ה"ארבע ב-100". במבחן הזמן, והפעם "חמישים גוונים של אפור", צפו:
חמישים גוונים של אפור
הכול התחיל מאישה בשם אריקה לנרד, שידועה בשם העט אי. אל. ג'יימס. היא הייתה מעריצה אדוקה של ספרי "דמדומים" - אתם יודעים, הספרים האלה עם הערפדים המנצנצים - ונהגה לפרסם סיפורים אירוטיים בהשראת הדמויות. מהר מאוד, לנרד התחילה לאסוף סביבה קהל קוראים אדוקים. הם לא יכלו לחכות לקרוא בכל שבוע את סצנות הסקס הגרפיות שלה, והיא הבינה שהכישרון שלה עומד בפני עצמו. וכך הפך אותו סיפור מעריצים של "דמדומים" לסיפור חדש משלה - "חמישים גוונים של אפור".
עוד סרטונים של "במבחן הזמן:
סאדו מאזו נחשב באותה תקופה לנושא פרובוקטיבי וקיצוני שנכח בעיקר בשוליים, אבל "חמישים גוונים של אפור" הפך להצלחה מסחררת כשהצליח להנגיש אותו לציבור הרחב. הספר הציג פנטזיה סוחפת על אישה ממוצעת מן השורה ולא מנוסה מינית, שנשאבת בסערה אל העולם החדש והמסקרן הזה. עוד דבר שתרם להצלחת הספרים היה עליית הפופולריות של "קינדל" והספרים האלקטרוניים, שאפשרו לקרוא את הסיפורים האירוטיים מבלי לחטוף מבט שיפוטי מהמוכר בחנות הספרים, וגם להפיץ את השמועה מפה לאוזן.
לפי הדיווח של ה-Independent, הצלחת הספרים הובילה ב-2012 לזינוק עצום ברכישת ספרים אירוטיים ועזרה להעלים את תחושת הבושה מהקריאה שלהם.
הצלחת הספר הובילה מהר מאוד גם לעיבוד קולנועי. בשלב זה, כבר היה ברור שלא מדובר יותר בספר אירוטי עם יח"צ טוב, אלא בטרנד הכי סקסי של אותה התקופה - עד כדי כך שמוזיקאים כמו ביונסה, דה וויקנד וזיין מאליק מיהרו לקחת חלק בפסקול הסרט.
למי שלא זוכר, או לא רוצה לזכור, הסיפור מגולל את סיפורה של אנסטסיה סטיל, או בקצרה אנה, סטודנטית פעורה שנשלחת לראיין איש עסקים עשיר בשם כריסטיאן גריי עבור העיתון של האוניברסיטה. השניים מחליפים מבטים בסלואו-מושן למצלמה ואז קורה הבלתי נמנע והם - תיראו מופתעים - מתאהבים.
האהבה שלהם מתעצמת כשאנה עוברת חווית כמעט-מוות וכריסטיאן מציל אותה מרוכב אופניים. בהמשך, אנה מגלה את הסוד האפל של כריסטיאן גריי: הוא בקטע של סאדו מאזו וכדי לתחזק את התחביב הוא בנה מרתף עינויים בבית. משלב זה של הסרט יש סצנות ארוכות ולוהטות של משא ומתן, טלפונים, אימיילים וחתימה על המון מסמכים. הסרט הזה אמור להיות קינקי? יש פה יותר בירוקרטיה מבמשרד הפנים.
למרות העלילה הדלה, תצוגת המשחק המפוקפקת והתסריט החובבני, הסרטים הפכו להצלחה מסחרית עצומה. "חמישים גוונים של אפור" הביא את הסאדו מאזו למיינסטרים, ניפץ סטיגמות רבות שהיו על הנושא ואפילו נראה שעורר השראה בקרב הרבה מהצופים. לפי הדיווח של ה"ניו יורק טיימס", עליית הסרטים הובילה לזינוק דרמטי במכירות של אביזרי מין, כשבחלק מהחנויות לא הצליחו לעמוד בביקוש.
אז נכון, "חמישים גוונים של אפור" היא יצירה שנויה במחלוקת, בין אם בגלל התכנים הפרובוקטיביים שלה ובין אם בגלל איכות הכתיבה שלה. אבל אי אפשר להתווכח עם העובדה שמדובר באחת מהתופעות התרבותיות הכי משמעותיות של העשור.
