רנן מוסינזון עומדת לעזוב את המערה החשמלית שלה ברחוב הירקון. זה נגמר. "כמו שאתה רואה, סביבנו נהיה הביוקר, מלונות, הבניין פה הוא של עשרות־מיליוני דולרים, ואנחנו היפים תפרנים שאיכשהו שכחו אותנו מול הים", היא אומרת.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
המערה באמת חשמלית. מדובר בקומפלקס שמשתרע על פני שתי הקומות העליונות ברחוב הירקון 70 בתל־אביב. קירות ומדפים של ספרים מכל התקופות והזרמים. בקבוקי יין, כוסות קפה, שטיחים, כורסאות מפוארות, מחשב עריכה - כל הממלכה הקסומה הזאת, שמוסינזון שלטה בה 25 שנה והפכה לחלל אירועים, לגלריה ולערוץ הטלוויזיה "החללית", הולכת עכשיו בדרך כל נדל"ן. הנכס נמכר, ומוסינזון בדרך החוצה.
סליחה על השאלה, בעצם ממה את חיה?
"תלוי. אני צריכה לחשוב איך אני עונה על זה. מה עוד יש לך לשאול?"
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
זאת תשובה די נפוצה אצל מוסינזון, הפלמ"חניקית הראשונה והאחרונה של דורה. הקול הנמוך והמעט־צרוד, השובבות החסמבאית שכמו הוזרקה לתוכה, בכל זאת הילדה של יגאל מוסינזון - בת הזקונים, בת יחידה בין חמישה בנים. ובגילה, 45, עדיין קצת ילדה. כלומר, מצד אחד מי שמדברת על הכול ללא מסננים ויכולה להגיד על חיי האהבה שלה משהו כמו "העמסתי את כולן. היה לי גלגול ממש טוב במובן הזה", ומצד שני לשמר איזו תמימות של מי ששייכת עדיין לישראל ולתל־אביב של פעם. ובעיקר לאבא שלה, שסרט תיעודי חדש על חייו, "סוד מוחלט בהחלט" בבימויו של אבי וייסבלאי, יוצג בפסטיבל דוקאביב הקרוב ובקרוב ב-Hot8.
הסרט מנסה לפענח את האיש שהשאיר לנו את "קזבלן", "בערבות הנגב" ו"חסמבה", אבל הספיק להיות גם מייסד תיאטרון כושל, סוכן מוסד לזמן קצרצר, ממציא שהמצאותיו נשכחו, דובר משטרה, גבר של נשים רבות ואישה אחת של 30 שנה, וגם - לראשונה ולאחרונה בישראל - מי שניהל רומן קצר עם מרלין מונרו ("היא כתבה את השם שלה ביומן שלו, ואמא שלי מחזיקה את זה ממוסגר בבית"). אבל מבחינת בתו, "הוא היה איש מתוק באופן יוצא דופן. אולי אחת הבעיות היא שלא נדפקתי ממנו מספיק, ולכן אין לי רצון לעלות על במות או לצעוק צעקות. רק מתגעגעת. הוא לימד אותי אהבה אינסופית".
לפי הסרט הוא נכשל בחייו לא מעט.
"הוא היה איש חלום, ומבחינתו ברור שאם זה נחלם יש לעשות את זה. לפעמים, בפוקס, זה נפגש עם המציאות".
הוא היה סוכן מוסד במשך אולי שבוע.
"אינני יודעת על מה אתה מדבר, אמרה וגילגלה עיניים אל התקרה".
הוא התחתן עם אמא שלך, חנה, שהייתה צעירה ממנו ב־27 שנה.
"אהבה כזאת לא ראיתי. אם אני בריאה נפשית ממשהו זה מזה שההורים שלי היו יחד 30 שנים מאושרות ומאוהבים ממש, בקטע מטומטם, כמו שני ילדים".
הוא היה ממציא מפוקפק.
"זה דבר מדהים, ההמצאות שלו. הוא הקדים את זמנו בהמון דברים שהיום קיימים. הוא המציא את החניונים שחוסכים מקום כי הרכב נישא על גבי מנוף - היה לנו בבית מתקן כזה שהוא המציא בשנות ה־50. והוא לא הבין מה זה כסף, לא היו לו שום צרכים. הוא היה ישן, אוכל, כותב וקורא וזהו, כלום. הוא ואמא חיו על האהבה שלהם אחד לשני ואלינו. כל מי שהיה מגיע אלינו הביתה, הוא היה מראה לו בכניסה לחדר העבודה פוסטר של אוסמוזה הפוכה. זאת הייתה הדאחקה של המשפחה - אוסמוזה הפוכה! תראו איך זה עובד! גלי הים!"
מהו זיכרון הילדות הכי משמעותי שלך?
"הוא אימן אותנו בקרב פנים אל פנים עם מקלות של הפלמ"ח. אני טובה בזה, יכולה לפרק אותך! תחשוב, הוא הפך לאבא שלי כשהיה בן 60, והתדר היה מאוד רגוע. זה לא היה איזה בית פרוע. היינו מסתובבים הרבה בבתי קפה, מזדנגפים, הרבה שיחות, צחוקים, קצת עם החברים שלו - טומי לפיד היה בא כל שישי לשח, פוצ'ו, אסי דיין או מנחם גולן היו קופצים כי רצו לעשות איתו דברים".
היום הוא היה מצליח ברמה הזאת?
"'חסמבה דור 3' שעשינו (חידוש של הסדרה ששודרה ב־HOT החל מ־2010) מאוד הצליח, אבל היום כדי להצליח אתה צריך טלוויזיה פלוס סלבס, וזה מס שהוא לא היה עומד בו".
גם שמות כמו "עוזי הרזה", "מנשה התימני" ו"אהוד השמן" עשויים להיות בעייתיים כיום.
"בוודאי שהדבר הזה צריך להישפט בראי התקופה, אבל אני עד היום מתנהלת ככה ויכול להיות שיכניסו אותי לכלא מתישהו. אני מבינה את הצורך בריאקציה לעידן שבו גברים לבנים פריבילגיים עשו איזו השטחה וזכו בקופה, אבל אני מקווה שהדבר הזה יתמצה מתישהו, כי נימוס־היתר הזה מסרס, התקינות הזאת היא אנטי־אנושיות, ובסוף זה גם משעמם ומגוחך כי לא פוגשים אנשים, אלא אג'נדות ונימוסים".
אפשר גם לטעון שב"קזבלן" הוא הנציח סטריאוטיפים מזרחיים מתוך עיניים אשכנזיות.
"העיניים של אבא שלי באמת אשכנזיות כי אלה העיניים שהוא נולד איתן. והוא הרחיב את המבט ככל שאפשר היה ועשה מעשה ממש חתרני: החתיך, הצודק, הלוחם שהצופה מזדהה איתו בסוף הוא המרוקאי שהוזנח. לכתוב את זה מתוך עיניים אשכנזיות היה מעשה אקטיביסטי".
מי מהחבר'ה של אבא שלך עוד איתנו?
"פוצ'ו אהובי. ימי (ויסלר) בנו הוא חבר נפש שלי. ופוצ'ו יקבור את כולנו".
מה מצבו?
"הוא נראה יותר טוב משנינו. פוצ'ו לץ. מדובר בלץ".
אם אבא שלך חוזר היום, מה הדבר האחד שאת שואלת אותו?
"מה המיקום של המערה החשמלית. הבן שלי נורא רוצה ללכת".
השם מוסינזון ממקם אותה בפוזיציה שלא תמיד טבעית עבורה. "שם המשפחה הוא מין קלף כזה שאפשר לשלוף והופך אותי מיד לישות מיינסטרימית, למרות שאני לא", היא מודה. "זה מעלה חיוך ואיזה חום וזיכרון ילדות וגעגוע למשהו שאין. אבא היה עוד דור לפני הסלבס, אז זה כמו עץ זית - רכוש מדינה. וזה אומר שגם אני חלק מהאדמה פה באיזשהו אופן. כשאני מדברת עם אנשים מהדור שלפניי ומעלה, יש אווירת נפילים. אני רואה בעיניים המצועפות שלהם שעות של קריאה של חבר, ויוצא משהו נורא מרגש. אתה רואה שבן אדם נהיה קציצה".
אבל הוא גם דן אותך ואת אחיך גילי לאיזה רף יצירתי שאין דרך להתעלות עליו.
"אולי בגלל שאבא שלי היה כל כך מבוגר וקאנוני, זה אף פעם לא הגיע לתחרות. הוא לא היה נרקיסיסט, לא בלע אותנו באישיות שלו. לי אין אספירציות לכתוב חסמבה".
לא תהיי אביב גפן.
"לא רציתי להגיד. אבל יש לי חברים, בנים של שחקנים וזמרים, ששם זה אוכל את הנפש כי הם ילדים של הורים שחיו באיזה עולם של כוחנות, הורים עם מבט מצמית. אבא שלי היה איש מתוק שהסתובב בעולם ושמח בחלקו, אז לא קיבלנו את הדבר הזה בכלל".
ובכל זאת, בגיל 12 מוסינזון כבר הסתובבה במערכת עיתון "חדשות" בדרכה לקריירה תקשורתית סואנת ("שמע, אני יכולה לתבוע חצי מדינה על השנים האלה, הייתי קטנה מדי, עם יותר מדי גברים שנמשכו אליי - התביעה בדרך! - והנטיות הידועות שלי לא הפריעו לאף אחד מהם, אולי אפילו ריגשו אותם יותר").
מה עשית שם?
"אמרו לי, 'תכתבי, תעשי כמו עמליה, אחות של עידו' - לעמליה רוזנבלום היה אז טור, 'עמליה בת 16', ואמרתי: אבל אני רק בת 12, אולי צריך לחכות קצת?"
בגיל 16 כבר הייתה עיתונאית ב"ידיעות אחרונות" ועזבה את תיכון אלון וגם את הבית. "הרגשתי שאני עושה דברים, היו לי שערים ב'7 ימים', עבדתי בהכנות למכרז ערוץ 2, אבל בסוף היה איזה רגע שלא יכולתי לעשות את זה יותר. כעיתונאית אני צריכה לקוות שמרואיין ייפול בלשונו, להוציא ממנו את הדבר שהוא לא רוצה".
5 צפייה בגלריה
''אבא לא היה נרקיסיסט, לא בלע אותנו באישיות שלו''. רנן מוסינזון
(צילום: גבריאל בהרליה)
בגיל 22, אחרי כמה שנים בעיתונות, מוסינזון נטשה הכול והשתקעה במצפה רמון כמטפלת בילדים עם צרכים מיוחדים. זה עשה לה טוב, וכשחזרה לעיר ניתבה את עצמה לניהול תוכן, למיזמי "החללית" ולניהול מורשתו של אביה. לצד "חסמבה דור 3" הוציאה מחדש את הספרים הראשונים בסדרה, ב־2014 העלתה מחדש את "קזבלן" בתיאטרון - אירוע שיחזור על עצמו בקרוב - והמורשת עדיין עובדת בשבילה שעות נוספות.
פרויקט החיים שלה, "החללית", ממנו היא נפרדת עכשיו שימש בית יצירתי ללהקות, לצילומי קליפים ולכותבים. אולי השנה שבה מוסינזון שכרה את הנכס - 96' - היא המפתח להבנת התמימות. "התחלנו ממפגשי 'פרשת השבוע' עם ערן סבאג ואנשים היו אוכלים ומנגנים לתוך הלילה, כל הרוק הישראלי היה פה", היא נזכרת.
וכשזה נגמר, התחילה מהדורת החדשות של הירקון 70, שעסקה בזכויות אדם ועובדים, בעיות פליטים, הפרטה ומאבקים אקולוגיים, ועבדו בה, בין השאר, לינוי בר־גפן ובן זילכה (שגם הכירו שם), איתי אנגל, גל גבאי, נסלי ברדה ואחרים. "היו שם עיתונאים וגופי תקשורת מתחרים שפעלו למען מושאי הסיקור שלהם ולא למען הגוף שבו הם עובדים. והייתה 'תחזית זיהום האוויר' שדניאלה פיק וסתיו שפיר ואפרת גוש וכל הבחורות הכי שוות עשו".
אחרי לא מעט כיבודים ופרסים, גם זה נגמר. מוסינזון, לסבית מוצהרת, הביאה לעולם ילד, לב, כיום בן ארבע, יחד עם האמן גיל מרקו שני, והתחילה לאבד עניין. "אני בת של סופר ילדים ומורה, מאוד אוהבת ילדים, וחיכיתי להכי מאוחר שיכולתי כי רציתי לעשות עוד מלא דברים. בדיעבד זה היה מטורף - אבל זה הצליח לנו על הוואן, ועוד בהזרעה אחי! ואני מגדלת אותו בחצי קומונה, בממלכת נשים, וזה מאוד עצוב שכל הספייס המשוגע הזה ייסגר בסוף אוגוסט".
קצת אחרי ש"החללית" תמריא השמיימה סופית, מוסינזון מתכוונת להתפנות לכתיבה, ורק מקווה שהעניינים הבוערים בחזית אחיה גילי יירגעו קצת. מוסינזון האח, כדורסלן העבר המצליח שעשה הסבה להפקת מסיבות סווינגרים וגם דברים יותר שנויים במחלוקת, עמד לאחרונה במרכז כתבה מדוברת של "המקום הכי חם בגיהנום", סביב סרט שהפיק ותיעד ריטואל מיני קיצוני בהשתתפות עשרות גברים ואישה אחת, שהתברר כי היא סובלת מפוסט־טראומה מורכבת.
רנן מתקשה לנסח תגובה. חשוב לה לגונן על אחיה, היא מאמינה שהוא אדם טוב שלא יגרום במזיד נזק לאיש, אבל בסוף היא מסתפקת ב"כרגע קשה לי לענות לך על זה, זה דיני נפשות".
גם אצלך החיים האישיים היו עסיסיים, בצורה קצת אחרת.
"יש המון נשים יפות שהייתי איתן. כאילו, רונה (קינן) ויהודית (רביץ), ונסלי (ברדה) וכל זה".
תסכימי שאת נערת הפוסטר של הסצנה?
"תכבד אותי בזה שתכתוב שאני החתיכה של המגזר".
עם מי עוד יצאת?
"בא לי להגיד עדן הראל, אבל אני לא אגיד. שלחו אותי לאיביזה עם עדן, ואז צרחו עליי שאסור".
באמת אסור.
"ככה הכרתי את רונה. אמרתי לעורך שלי, אני מאוהבת ברונה, נראית לי חמודה. והוא שלח אותי לראיין אותה".
איך אתן כיום?
"חברות נפש, כמו משפחה. נהיינו בורגניות, הילדים חברים, יוצאים יחד לחופשות משפחתיות".
את מי אהבת נורא ולא יצא?
"את אלונה בר און. היא הייתה חברה טובה שלי, ואהבה נכזבת".
חבל שלא התחתנת עם יהודית. זה יכול היה להיות מושלם.
"חכה, שתינו עוד בחיים".
עכשיו יש לך חברה?
"נורה היפה. אבל אני ברוגז איתה, נפרדנו ואתמול חזרנו, שזה נורא ואיום כי רציתי את כל הכתבה רק כדי שתכתוב שאני הלסבית הלוהטת בעיר ומחפשת כלה, ויפנו אליי בפייס ואני אמצא דתל"שית".
אבל אין לך פייס. אפילו ווטסאפ אין לך.
"לא היה לי בכלל טלפון עד שנכנסתי להיריון, לא אוהבת. איזה 20 שנה".
איך אנשים השיגו אותך?
"במייל. ובאיזה תא קולי".
מיושן משהו.
"כן, פלמ"ח".
