רילוקיישן לשנה לפריז, כשאשתך מחזיקה בתפקיד שווה בשגרירות, מה כבר יכול להשתבש? כשאשתו של אבשלום כהן, מוזיקאי ישראלי ידוע יחסית, מתארגנת על תפקיד נחשק בשגרירות ישראל בצרפת הם אורזים את עצמם ואת הבן שלהם ועוברים לעיר האורות. "טוב שהתרחקתם מכל המתח בישראל", אומרת אמה של אשתו בקבלת הפנים החגיגית שעורך להם הצד הצרפתי של המשפחה. חצי שעה אחרי זה הם נקלעים לקבלת פנים אחרת, קצת פחות מסבירת פנים - פיגוע טרור שנותן לאבשלום טיזר לגבי מה שמחכה לו בעיר האורות מוכת ההגירה. הוא נעצר על ידי שוטרים שלא מבינים מילה באנגלית, ואם זה לא מספיק, החברים שלו מהלהקה בארץ מפטרים אותו והוא צריך להתחיל לחפש את עצמו בפריז.
מתוך "הנספח"
(באדיבות HOT3)
הדרמה "הנספח" מבוססת על סיפור החיים של היוצר שלה, אלי בן דוד, שכתב, ביים וגם משחק בה בתפקיד הראשי. בן דוד מוכר בעיקר ככותב של סאטירת הספורט "בובה של לילה" ו"אנחנו במפה". אלינור, אשתו, היא אכן נספחת התרבות שלנו בפריז. הם עשו רילוקיישן לצרפת ופעם הוא כמעט נקלע לפיגוע כשהיו לו כרטיסים למשחק כדורגל בערב בו התרחש אחד כזה, אבל בסוף הוא לא הלך.
"הנספח" (שעלתה אתמול, ה', ל-VOD של HOT ותעלה ב-HOT3 בשבוע הבא), שמוגדרת כדרמה קומית - למרות שהקומדיה בה זניחה עד לא קיימת - נהנית וסובלת בו זמנית מהעובדה שהיא מבוססת על סיפור אמיתי. ברעיון הבסיסי יש משהו שעובד – ישראלי שמגיע עם המטען הישראלי לחברה שמביטה על ישראל מבחוץ (לפחות על פי שני הפרקים שנשלחו לביקורת). הציר העלילתי הוא מקורי, לסצנות יש פוטנציאל דרמטי. שינוי המקום משנה לחלוטין את מערך הכוחות בין אבשלום ואשתו (שמגלמת אלואיז גודה) ומדג במים הוא הופך לדג רקק, אין שפה, אין עבודה, קשה, קשה.
הבעיה מתחילה כנראה בשלב העיבוד של המציאות לתסריט – נדמה שמרוב רצון להגיש לצופה בכפית את התחושות והתובנות של הגיבור – הזרות, החשדנות, התסכול שלו מהצלחתה של אשתו - הן נלעסות ומודגשות שוב ושוב עד שהן דורסות בדרך כל סאבטקסט שעלול היה להשתרבב פנימה, והעדר הסאבטקסט הוא הרוצח השקט של דרמות באשר הן. יכול להיות שהדברים אירעו בדיוק ככה, ושהמציאות היא זו שיש להאשים בהעדר הסאבטקסט, אבל במקרה כזה יש מקום לשקול שוב אם המציאות אכן מצדיקה את הפיכתה לסדרה. לדוגמא, אם אותה מערכת בחירות נערכת בפעם השלישית בתוך שנה, האם מישהו היה צופה בזה בטלוויזיה?
