המוזיקאית המהפכנית ג'ואן באאז היא מסוג האנשים שקשה לדעת מהיכן להתחיל ולספר אודותיהם. בשנות ה-60 הפכה הנערה המקסיקנית והצנומה בת ה-16 למפורסמת בין לילה. עם שירי הפולק הסוחפים שלה וקול סופרנו נדיר בצלילותו, באאז אומצה על ידי ילדי הפרחים כנערת הפוסטר של וודסטוק. לאורך הסיקסטיז לא היה מאבק שלא הצטרפה אליו: היא צעדה עם מרטין לותר קינג במיסיסיפי ועמדה לצידו כשנשא את נאומו המפורסם, בו סיפר שיש לו חלום. באותה העצרת היא שרה את We Shall Overcome, שהפך להמנון המחאה שהגדיר את התקופה והעניק תקווה להמונים. היא הייתה הראשונה להעניק מיקרופון לבוב דילן, ובכך גילתה אותו לעולם כולו, וגם שילמה על כך את המחיר.
9 צפייה בגלריה
מוגדרת לעיתים קרובות דווקא בזכות הגברים בחייה, בהם דילן וסטיב ג'ובס. בוב דילן וג'ואן באאז
(צילום: Rowland Scherman/National Archive/Newsmakers)
באאז הגיעה גם אלינו כמה פעמים, להפגין עם "יש גבול" מחוץ לבית הכלא בצריפין וגם להופיע עם שיריה. למרות ההשפעה שלה על מגוון ז'אנרים, ובהם גם רוקנ'רול, היא מוגדרת לעתים קרובות דווקא בזכות הגברים בחייה, בהם דילן וסטיב ג'ובס. הסרט החדש "ג'ואן באאז: אני רעש" (Joan Baez: I am A Noise) אשר יוקרן בפסטיבל דוקאביב שייפתח ב-11 במאי, משנה את הנרטיב בכך שהוא מציב אותה במרכז. הוא חוקר את עולמה הפנימי באמצעות גישה לציורים, יומנים ומכתבים שלה מארכיון משפחתה, אותו פתחה לראשונה. שם, מתגלה סוד משפחתי טראגי, שמוביל את המערכה האחרונה של הסרט.
לכתבות נוספות במדור מוזיקה:
באאז בת ה- 82 משוחחת איתנו מביתה הפסטורלי בלוס אנג'לס, יושבת בנחת בלב מטבח עשוי עץ, עם נוף ירוק בחוץ. שיערה כסוף וקצר וחיוכה רחב. היא נראית מצוין, ולמעשה, פרט למיתרי הקול שלה שבגדו בה, היא בכושר שיא. באאז מסבירה שלא יכלה להגיע להקרנה בארץ מסיבות לוגיסטיות, אבל היא מאוד רוצה לתמוך בנו. כשהיא שומעת שהמצב קשה, כאשר ההפגנות נכנסות לשבוע ה-18 שלהן, והדמוקרטיה הגדולה במזרח התיכון בסכנה, היא מיד מתכווצת. ניכר שהיא רגישה באופן מיוחד לכל סבל אנושי ועוולה חברתית. "לא ממש הייתי מעוניינת להגיע לפסטיבל הסרטים בתל אביב, כי אני מקבלת הרבה בקשות והזמנות מפסטיבלים בכל העולם", היא מודה. "אבל ברגע שהבנתי שיש מחאה וראיתי מה אתם עוברים, רציתי להגיע לתל אביב, רק כדי לתמוך. אני אצטרף לשיחת זום בליל ההקרנה בפסטיבל".
9 צפייה בגלריה
סיוריה ברחבי אזורי אסון בעולם אפשרו לה "להתחמק" מעצמה ומההתמודדות עם הטראומה. ג'ואן באאז
(צילום: Vittorio Zunino Celotto/Getty Images)
אז את לא תומכת בתנועת החרם התרבותי BDS?
"לא הייתי מודעת לכך שיש חרם תרבותי על ישראל. אני מצטערת, זו בורות שלי. תמיד היו לי כמה דעות לגבי זה. במשך שנים החרמתי את דרום אפריקה, בגלל האפרטהייד. ואז, פול סיימון החליט להגיע לשם ויצר מוזיקה נהדרת (האלבום 'גרייסלנד' משנת 1984 - נ"פ). אם אגיע לישראל כאקט תמיכה, האם זה עדיף על לומר שלא אגיע? אני בטוחה שיש דרכים בהן שתי האופציות אפקטיביות. אם מישהו מגיע כדי להרוויח כסף, זה דבר אחד. אבל אם את מגיעה כדי להשמיע את קולך לצד האנשים, ולהביע את תמיכתך באמצעות שירה, זה משהו אחר. אם יש דרך כלשהי שבה את יכולה להביע את התמיכה שלי ואת התודה שלי לאנשים שמפגינים, בבקשה עשי זאת".
באאז מאשימה את מולדתה, ארצות הברית, בכך שהיא מאותת למדינות אחרות שהחלשת הדמוקרטיה היא אופציה לגיטימית. "הם (המנהיגים - נ"פ) תמיד לוקחים דוגמא מהמדינה הזו, שפעם הייתה המובילה בעולם, מדינה דמוקרטית. כרגע יש כאן שקרים ובריונות בסקאלה רחבה, וכולם מצליחים להתחמק מהשלכות. אני מרגישה שזה חלק ממה שקורה בישראל עכשיו: מנהיגים לוקחים צעדים נועזים, כי יש להם הרגשה שזה לגיטימי. אני מרגישה שזה נותן 'מעין' רשות לכל המדינות שיש להן נטיות כאלו מראש. אני שמחה שנתניהו לפחות צריך להסתכל מסביב כדי להבין מה המהלך הבא שלו. לפני שנה או שנתיים זה לא היה בכלל מדובר - 'דמוקרטיה שבירה'. זה היה מובן מאליו. זה דבר שמאוד קשה לאנשים כאן להבין, שדמוקרטיה יכולה להיות בסכנה".
9 צפייה בגלריה
"מה שהתרחש במוח שלי היה פוביות, שלא היה להן בסיס במציאות". ג'ואן באאז בכנס מחאה על מלחמת וייטנאם, 1979
(צילום: AP Photo/Wally Fong)
במהלך הסרט, מתגלה שהאקטיביזם חוצה היבשות של באאז התרחש לאורך כל חייה בד בבד לקשיים נפשיים קשים, שנגמרו עקב הטראומה שמתוארת בסרט. במשך שנים רבות, נאבקה באאז בחרדה ודיכאון שגרמו לה לקשיי תפקוד חמורים, הקשו עליה לגדל את בנה וכן לקיים מערכות יחסים אינטימיות. "נראיתי מאוד שלווה, אבל למעשה הייתי מרוקנת", היא מספרת. בסרט היא מסבירה שסיוריה הרבים ברחבי אזורי אסון בעולם אפשרו לה למעשה "להתחמק" מעצמה, ומההתמודדות עם הטראומה.
בסרט את אומרת שהאקטיביזם היה ממכר. למעשה הסתכלת רק החוצה, ולא פנימה.
"זו הגדרה מושלמת, כן. זה היה בדיוק זה. גם לא הצלחתי להסתכל מסביבי, כי מה שהלך בראש שלי היה הרבה יותר מסוכן בשבילי. זה היה מסוכן יותר בשבילי לשבת במטבח שלי מאשר לעבור עם ילדים את הגבול בקמבודיה, או לשבת במקלט בהאנוי בזמן הפצצות".
בגלל שהמוח שלך הלך למקומות אפלים?
"בדיוק, בדיוק".
9 צפייה בגלריה
"הוא אמר. 'כן, את אקטיביסטית, את זמרת, את ציירת, אבל בעיקר, את הגעת לעולם הזה כדי לרקוד". ג'ואן באאז
(צילום: AP Photo/Perez)
אבל לשבת במקלט מופצץ בהאנוי בזמן מלחמת וייטנאם, זה נשמע כמו קטסטרופה מוחלטת.
"גם בסרייבו הייתה קטסטרופה. ובכל זאת, נכנסתי לדברים האלה באופן ישיר, ללא פחד. לפעמים זה עוצמתי. יש אימה מאוד ריאליסטית כשאת יושבת במקלט ואת שומעת שהמטוסים מתקרבים. מה שהתרחש במוח שלי, היה פוביות, שלא היה להן בסיס במציאות. בזמן שהייתי שם, לא היו לי התקפי חרדה. לפתע כל הקשיים שלי הוחלפו במשהו אמיתי".
כלומר המוח שלך היה במצב של הישרדות ברגעים האלו, אז הוא לא יכול היה להתפזר.
"נכון מאוד. איך נהיית כזו חכמה?"
גדלתי בישראל, לכולנו יש חרדה. את זוכרת כששרת כאן בקיסריה את 'שיר לשלום' בעברית?
"בהחלט. אני זוכרת שניסיתי לזכור כמה שיותר מהמילים בעברית. אלו היו ימים מאוד חשובים. אבל גם הימים הנוכחיים מאוד חשובים".
מה קורה כשהקריירה מגיעה לסופה?
הסרט החדש מציף לא מעט שאלות, בהן מה קורה לזמרת שמאבדת את הקול? באאז התפרסמה ברחבי העולם בזכות היותה סופרנו עם טווח מרשים, שהיא החשיבה כ"מתנה שלה", האמצעי שלה לייצג את מאבקי המוחלשים ביותר בחברה, לקדם את העייפים והעניים. לאחר שנים שבהן ניסתה לשמור על הגמישות של מיתרי הקול המכזיבים, היא הגיעה לקצה היכולת, והחליטה לפרוש מהופעות בשנת 2019.
9 צפייה בגלריה
"בגלל הרבה מהחומרים בסרט, רציתי שהמשפחה שלי לא תהיה בחיים". ג'ואן באאז בהיכל התהילה של הרוקנ'רול, 2017
(צילום: Charles Sykes/Invision/AP)
כעת כשהפסקת לשיר, האם יש משהו שמשתווה להרגשה של השירה?
"הייתי אצל מדיום גרמני שהכין לי מפה אסטרולוגית. הייתה לנו שיחה ארוכה, ואני זוכרת בעיקר דבר אחד שהוא אמר. כן, את אקטיביסטית, את זמרת, את ציירת, אבל בעיקר, את הגעת לעולם הזה כדי לרקוד. נכון שזה נפלא? כשאני קמה בבוקר, אני שמה לעצמי שעון ובמשך עשר דקות אני רק רוקדת, וכך אני מתחילה את היום. בכל פעם כשיש לי זמן, אני רוקדת".
האם זה קרוב מבחינתך לשירה?
"זה קרוב לשירה כי זה עדיין להוציא משהו החוצה. כשהפסקתי להופיע, השתקעתי בתוך הסטודיו שלי, התחלתי לצייר פורטרטים באמצעות צבעי אקריליק. ויש גם שירה. אני עובדת על ספר שירה חדש. הוצאתי ספר ציורים לאחרונה. כל עוד אני במצב של יצירה, זו הרגשה דומה".
מהטרגדיה הנוכחית של איבוד הקול המושלם, אחד היפים של עולם המוזיקה אי פעם, כחלק מהשלכותיה האכזריות של ההזדקנות, צוללת באאז לראשונה אל סוד משפחתי. שאלה נוספת שמבקש סרט הדוקו החדש אודותיה להציף היא - מה קורה כשאת חושבת שקרה לך משהו נוראי בילדות, אבל כבר אין עם מי לדבר על כך? מה אפשר לעשות כשהזיכרונות אינם אמינים?
9 צפייה בגלריה
" אני לא יודעת עד כמה אנשים בגיל הזה כותבים, חושבים ומרגישים באופן שאני חשתי כשהייתי צעירה יותר". ג'ואן באאז
(צילום: AP Photo/Kevin Wolf)
בגיל 50, באמצעות תהליך היפנוזה שעברה, גילתה באאז שהיא ומימי, אחותה הצעירה, שמתה עוד לפני תחילת הצילומים, עברו לכאורה התעללות מינית בידי אביהן. המקרים עצמם אינם מפורטים, אך היומנים שבהם ציירה באאז מפלצות עם שיניים חדות וילדות חסרות אונים שמסתתרות בחשיכה, מספרים את הסיפור כולו. "אני לא יודעת למה, אבל אני יודעת שאימא שלי לא יכלה להגן עלינו", היא מציינת בסרט. הוריה של באאז ואחיותיה הלכו לעולמם, עובדה שהייתה משמעותית עבורה בהחלטה לספר את הסיפור.
את מרגישה שעכשיו כשסיפרת את זה בפעם הראשונה, משא כבד ירד מכתפיך?
"לא במונחים האלו, אבל אני מרגישה שהייתי חייבת לעשות את זה, ואני חווה הקלה, כן. אני שמחה שזה יצא ושזה קרה בצורה הזו".
חששת שישאלו אותך 'למה לקח לך כל כך הרבה זמן לספר'? שאלה שמאשימה קורבנות כשהן מספרות מה קרה להן בגיל מבוגר.
"בגלל הרבה מהנושאים בסרט, רציתי שהמשפחה שלי לא תהיה בחיים. אפילו הדברים היותר מתונים, למשל הריבים בינינו האחיות, והרגשות הפגועים, כל זה לא היה מתאים עד שהם כבר לא היו בחיים".
בצפייה בסרט מסביר הבן שלך שהוא מבין שהיה לך קשה להיות אימא, כי היו לך הרבה התמודדויות.
"חשבתי שהוא מאוד אלגנטי, הוא לא אמר לי אף אחד מהדברים האלו לפני הסרט. זה היה מאוד סלחני ונדיב מצידו. הוא הגיע להקרנה של הסרט בסן פרנסיסקו, עם המשפחה, ויכולתי להודות לו באופן נרחב. גם בני המשפחה היו צריכים להתמודד עם כל זה. העובדה שהם באו לראות את הסרט פעמיים בקולנוע, זה היה טוב".
9 צפייה בגלריה
"לפתע כל הקשיים שלי הוחלפו במשהו אמיתי". מתוך "ג'ואן באאז אני רעש"
(צילום: Albert Baez)
הם היו צריכים להתמודד עם הגילוי כי לא ידעו על כך לפני הסרט?
"לא ממש. אף אחד לא ממש ידע".
מתי התחילה המחשבה על סרט דוקומנטרי?
"התחלנו לדבר על הסרט לפני שנים, כי לא ידענו שהטור בשנת 2019 יהיה למעשה הטור האחרון. מה קורה לזמרת כשהקריירה מגיעה לסופה? האם את ממשיכה? האם את עוצרת? למה לעצור? זה הפך לברור יותר, בגלל הקול. התחלנו לעבוד על זה. השינוי הגיע כשקיבלתי מפתח לאחסון, לארכיון של המשפחה שלי. קרן (אוקונור, אחת משתי הבמאיות בסרט - נ"פ) ואני חברות, ואני מעריכה את העבודה שהיא עשתה עד כה, אז הרגשתי שאני בידיים הנכונות. המשפחה שלי כולה לא בחיים, אין לי מה להפסיד, ואני רוצה להשאיר מורשת כנה".
הריאיון נקטע כי הנכדה של באאז, ג'אזמין, מתקשרת. היא מוזיקאית בעצמה, וגם מעריצה של טיילור סוויפט, לנה דל ריי וגם פיבי ברידג'רס. "לנכדה שלי לא היה מושג מי אני. עד שלקחתי אותה לאחורי הקלעים בהופעה של טיילור סוויפט. שם היא קיבלה חתימה, צילום, חולצה, וכבוד מחודש לסבתא שלה", סיפרה באאז בנאום הקבלה שלה להיכל התהילה של הרוקנרול בשנת 2017.
ראיתי את הדואט בינך ללנה דל ריי עם השיר Diamons And Rust משנת 2019, זה היה יפהפה. את רואה אותה כממשיכה שלך?
"לא. ג'אז, לנה דל ריי, פיבי ברידג'רס, ועוד עשרות אחרות, בעיקר נשים, הן בעולם אחר. אני מאוד אוהבת את האלבום האחרון של לנה דל ריי, הוא מטורף! אני אוהבת להיות מקושרת אליה, בגלל הנוער. אנחנו יכולות לשיר ביחד, אבל אין הרבה משותף בינינו מוזיקלית. אני לא מצפה מאף אחד להמשיך את מה שאני עשיתי באופן מדויק. זה נחמד כשפיבי ברידג'רס מקדמת דברים פוליטיים, בעיקר כאלו שקשורים לנשים. אבל אני לא יודעת עד כמה אנשים בגיל הזה כותבים, חושבים ומרגישים באופן שאני חשתי כשהייתי צעירה יותר, ואיך שאני מרגישה עכשיו, כשאני לא מביעה את זה בשירים. היו לי רגשות מאוד חזקים בנושאים האלו כשהייתי צעירה. ואני לא חושבת שזה אותו הדבר אצל הדור הצעיר".
למה לדעתך יש הבדל?
"גדלתי במשפחה של קווייקרים (קהילה נוצרית אמריקאית שמקדמת בין השאר עזרה לזולת - נ"פ) מאוד ממושמעים, שחלק מהמורשת שלהם היא אקטיביזם חברתי. אמא שלי הייתה בתנועת האי - אלימות, ואבא שלי הגיע מחינוך יותר נוקשה. זה שראינו את ההורים שלנו יוצאים למחות, מאוד עיצב אותי כילדה. באותו הזמן, היינו שלוש אחיות, והיינו מאוד שונות, למרות שגדלנו בחינוך דומה. מה שניתן לי על ידי ההורים שלי היה מודעות לאחר, ורצון להיות מעורבת בחיים שלהם בצורה טובה".
הבתולה הקדושה
עבור נשים בעולם המוזיקה, האופציות התדמיתיות היו תמיד מאוד מצומצמות, ונעו על הספקטרום בין בתולה קדושה (מלאני, קרול קינג) לזונה (ג'וני מיטשל, קרלי סיימון). ג'וני מיטשל, בת תקופתה של באאז, שאיתה גם שיתפה פעולה, סבלה לעתים קרובות מסלאט-שיימינג עקב הבחירות הרומנטיות שלה. בשנת 1971 מגזין המוזיקה "רולינג סטון" כינה אותה Queen of El-Lay, כבדיחה על מספר המאהבים שלה. באאז הייתה האנטיתזה לכך. "הסתובבתי יחפה ובשיער ארוך", היא מספרת בסרט. באאז בחרה להיות מעין "קדושה", זו שדואגת לכל נדכאי העולם. ככזו, היא לא הייתה מינית, אלא מלאכית וזכה. זאת, למרות רומן עם אישה בשם קים, שהייתה בת זוגה לתקופה ארוכה. עובדה שלא שינתה את הדימוי שלה, וגם לא פגעה בקריירה שלה, אלא כמו נמחקה ואולי הועלמה מסיפורה של באאז.
9 צפייה בגלריה
"מה שניתן לי על ידי ההורים שלי היה מודעות לאחר". רוג'ר מקגין, ג'וני מיטשל, ג'ואן באאז ובוב דילן, 1975
(צילום: AP)
יצאת מהארון כביסקסואלית בשנת 1974. למה לא מדברים איתך על זה?
"כשיצא הסרט, הבנתי שזה שייך לעבר. לאף אחד לא אכפת שהייתה לי חברה לפני 20 שנים, או מיי גאד. אבל עד כה, את הראשונה ששאלה משהו על זה".
למה?
"אני חושבת שזה לא גורם לאנשים להלם יותר. לא אכפת להם".
קים לא מפורסמת, והאקסים האחרים שלך כן.
"נכון. והייתה רק אחת. לא היו לי אחר כך עוד הרבה מאהבות נשים, לא היו לי סיפורי אהבה גדולים עם נשים. זו הייתה רק בחורה נהדרת אחת".
מצד שני, דייויד בואי יצא מהארון כביסקסואל בשנת 1972, וזה הספיק כדי לסיים את הקריירה שלו בארצות הברית. אז היה סיכון בכך שהצהרת על זה.
"בכלל לא חשבתי על זה. התקשורת ניפחה את זה בזמנו, אבל זה מגוחך. באותו הזמן, שאלו אותי, 'את מודה בכך שאת ביסקסואלית'? ואני זוכרת שממש לא הבנתי את זה. הייתי אומרת להם, 'אני לא מודה בכלום, אני רק מספרת לכם על זה'. אמרתי משהו, החדשות הגיעו אליי הביתה בבוקר, וחברה שלי, שהיא הסנדקית של הבן שלי, שבדיוק הכינה לנו ארוחת בוקר, פתחה לעיתונאים ולצלמים את הדלת, וזה היה מספיק כדי לפוצץ את הכול. אבל לא 'הודיתי' בביסקסואליות. זה מגוחך".
9 צפייה בגלריה
"הייתי עסוקה בלהגן על עצמי, בכל דרך אפשרית". ג'ואן באאז, 2009
(צילום: Evan Agostini/Invision/AP)
אולי הקדושה מסביבך הגנה עליך? בסרט חוזר הדימוי שלך כמלאך. כתבת בגיל 13 ביומן שלך "אני לא קדושה, אני רעש" - מכאן כותרת הסרט. אבל העולם ממשיך לראות אותך כקדושה. גם העיתונות תמיד כינתה אותך 'אמא תרזה'.
"בהתחלה זה היה 'מדונה', לפני שמדונה הגיעה. נכון, גם אני חושבת שהדימוי הזה חוזר בסרט, וכן, הוא הגן עליי. הייתי עסוקה בלהגן על עצמי, בכל דרך אפשרית. הייתי מחזיקה עליי את הגיטרה ככה על הגוף (באלכסון, כך שיסתיר את החזה שלה - נ"פ), מכסה את הפנים שלי עם השיער".
ראיתי שהולך להיות ביופיק על בוב דילן עם טימות'י שאלאמה, כשאותך הולכת לגלם מוניקה ברברו, מ"טופ גאן: מאווריק". את מכירה אותה?
"לא, אני לא יודעת מי היא. רק ראיתי את הפרסומת לסרט וזה הצחיק אותי. מי בכלל תרצה לגלם אותי?"
למה ששחקניות לא ירצו?
"אני אדם מאוד מורכב! אני לא יכולה לדמיין שום דבר... רגע, זה בהוליווד?"
כן.
"אוקיי, זה אומר הכול. סרטים טובים שיוצאים מהוליווד, זה אוקסימורון. אבל נראה".
