בוקר טוב, נוסטרדמים אהובים שכמוכם. 24 שעות לפני כניסת הדיירים החדשים, האח הגדול עושה מעשה ומציל את יהודה מהציפורניים של עצמו. עוד מעט הוא ייכנס שוב הביתה, מוסווה בין הרבה דיירים חדשים שאולי ישמשו לו מגן אנושי וכל העניין סביבו ידעך. אני מבינה את הדילמה של האח הגדול. מצד אחד, הוא חייב להשאיר את יהודה בבית, כי הוא שם עליו את כל הז'יטונים ולא מחליפים סוס באמצע העלייה. מצד שני, מדובר בפיקוח נפש. מישהו היה חייב לגאול את יהודה מהייסורים שלו, כי הוא לא היה מסוגל לעשות את זה לבד. בכל פעם שהוא שם גז הוא התחפר והתחפר בשיט של עצמו וכל מי שבא לעזור לו שקע יחד איתו. בידוד ליהודה בסוויטה, בחדר פרטי בלי חלון אבל עם טלוויזיה, משל היה קורין גדעון ביום המאושר בחייה, היה בלתי נמנע - אחרת זה היה נגמר בבכי.
ההדחה הפיקטיבית של יהודה
(באדיבות רשת)
ההפקה בונה על זה שיהודה יחזור הערב הביתה כמו מושון שיוצא מפח האשפה ויגרום לדיירים התקף לב קטן, אבל עושה רושם שהאנשים שנשארו בבית האח כבר הבינו לאן הדברים הולכים, ולפחות תום כבר הצהיר מפורשות שהוא מאמין שמדובר בהדחה פיקטיבית ושיהודה יחזור. כך או כך, נקבל לפחות עוד פרק או שניים שכולו יהודה המכבה. אז נכון, "תום מתאהב חד צדדית בדבורה" זה נרטיב קצת דל (לא משהו שנטפליקס לא יקנו את התסריט שלו, כן?), אבל יש גבול לכמה זמן מסך אפשר להרעיף על האיש שיש לו רק שני מצבים - עצבני ועצבני מאוד, ואני גם לא חושבת שזה משיג את המטרה וגורם לצופים לחבב אותו יותר. כי כאשר יענו אותנו כן נרבה וכן נפרוץ וכן נצביע עם האצבעות באפליקציה ונקלף מיהודה את כל שומרי הראש שלו.
השבוע דגמתי קצת אקראית את ערוץ 26. זה התחיל עם יהודה יושב בחוץ לצד ג'וזי ושותק. המצלמה הייתה עליו. מסביבו נשמעו קולות של הדיירים האחרים מדברים על משימת הגובה. יהודה מצמץ אל ג'וזי. המצלמה ישבה על יהודה. אחר כך יהודה נכנס הביתה ונשכב על הספה בסלון. המצלמה רבצה על יהודה. הוא דפדף בספר הקדוש והמצלמה התמקדה בו מעביר את הדפים. מסביב צהלו הקולות של הדיירים האחרים, מדברים בלהט על נושא כלשהו, המצלמה הביטה ביהודה מעלעל בדפי התנ"ך. דקה מאוחר יותר יהודה נרדם. המצלמה התמקדה בעפעפיים שלו נסגרים ברגש. לא יודעת, תקראו לי הוזה אבל יש לי תחושה עמומה שמישהו מנסה לרמוז לנו שיהודה הוא הבן אדם הכי מעניין בבית. אם רק הייתה לנו דרך לדעת מה לעזאזל קורה עם הדיירים האחרים בזמן שיהודה עושה מטבוליזם!
זה לא היה השבוע של האנשים החמודים לכאורה בבית. גל יצאה פארשית במשימה האחרונה כשציפתה מיהודה לוותר לה כי היא רוצה והוא גבר והיא אישה והוא עשה כבר משימות בחיים. תדמית של עונה שלמה קרסה ביום אחד כשמתוך הבחורה הנבונה והכנה הגיחה פתאום מפלצת פאסיב-אגרסיב שבוכה ובוכה כי לא ויתרו לה מראש, אבל לא רוצה לעשות הגרלה ולא רוצה שייתנו לה כי גם אז היא לא תהיה מרוצה, והכי גרוע, לא רוצה לסתום את הפה בקשר לזה.
קשה לי להאמין שאני מוציאה את המילים האלו מהפה אבל במקרה הזה יהודה צודק. גל בוחרת לכנות את עצמה ילדה בת 19 (כמו בוויכוח מול ג'וזי) כשזה נוח לה, וגם את נאום החוטיני שלה, שהיא נתנה בחדר האח, נדמה שהיא דקלמה קצת יותר מדי. אישית די מאסתי בטענות שלבוש חושפני הוא אינדיקציה לשלמות עצמית. אף פריט בד שנזרוק על עצמנו הוא לא אינדיקציה לשלמות עצמית, פארדון. אישית אני אעדיף לדחוף לעצמי את הטחול לוושט לפני שאלבש אחד, אבל מי שחושב שזה נוח - שיבושם לו. אבל מפה ועד לומר שזה מעיד על השלמות העצמית שלכם, זאת כבר הגזמה. תראו לי את הנשמה שלכם ואז נדבר.
האדם החמוד השני ששרף את עצמו השבוע הוא ליאור, שנשאר במטבח אף שברור שאין לו שום יכולת להתמודד עם החום. זה קרה לאט אבל בטוח וליאור הלך והסתבך עם עצמו. עכשיו הוא כמו חתלתול שלכוד בפקעת הצמר שקודם הוא שיחק איתה, והוא ממשיך לספר לעצמו שהוא אריה ויכול להפסיק מתי שהוא רוצה. ליאור חש עצמו משכין השלום של הבית, כלומר אאוטסיידר שבא מבחוץ או מלמעלה כדי לתווך בין הדיירים ובין עצמם, נקודת מוצא בעייתית להפליא כי היא שמה אותו מעל ההתרחשויות וזה היה רק עניין של זמן עד שזה יימאס למישהו, ובצדק.
ליאור עושה את השיחה עם רמי ומשתמש בשני הביטויים הכי מעצבנים בעולם בשיחה מהסוג הזה - הראשון הוא "אל תיפגע" (או במילים אחרות, "אני הולך לעקור לך עין אבל מצפה ממך באותה נשימה גם לא לצעוק מכאב"), ו"אני אומר לך את זה מאהבה", שזה כנראה ה"אני הולך עם האמת שלי" של שיחות הנפש (ומשמעו "אני עומד לירוק עליך אבל דע לך שאתה יקר לי ואין לך זכות לכעוס").
ליאור יקירי, ואני אומרת לך את זה מאהבה, כל עוד הקשבת והכלת ושיקפת זה עוד עבד. עכשיו אתה מנסה גם לכוון את התנועה ותרשה לי לצטט אותך - זה לא נראה טוב. סורי. אתה מנסה להשכין שלום בין ג'וזי ורמי ויוצא לך מתנשא ולא רגיש. אתה מנסה ליישר הדורים עם גל ויוצא לך צדקן ובומר. ויודע מה? הניטרליות המדומה שמעצבנת את החבר הטוב שלך, רמי, היא אפילו לא הבעיה הכי גדולה שלך. אתה לא חי, חייאתי. אתה תופס מיטה בחדר שינה ואוכל בתקציב אבל אתה נוכח בערך כמו זהבה. אחרי שתלך, איזו מורשת תשאיר אחריך? איזה חותם? עזבת את האו"ם? תשאיר את המדים והתג ואל תנסה לחזור מהדלת האחורית.
ושאלה להפקה, לאיזו מטרה נועדו הכרטיסים הזהובים הארורים, אם ממילא התכוונתם להוציא את יהודה ולהחזיר אותו? רק בשביל האנלוגיה לצ'ארלי והשוקולדה? אם לא צריך אפילו לבדוק מה יש במעטפה בשביל מה טרחנו כל כך? מה הפשט? דברו איתי. בשבוע הבא נגלה אם יהודה אכן יתחתן עם גבר אחר אחרי שג'וזי יצא לקבל טיפול נפשי מחוץ לבית, או שהוא ישמור לו אמונים. תהיו חזקים.
