ביום חמישי האחרון עלה על המסכים בארץ ובעולם הסרט "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים", ורשם פתיחה מבטיחה למה שכמעט ללא ספק תהפוך לסדרה של סרטים: כמעט 40 מיליון דולר בקופות במהלך סוף השבוע הראשון שלו. אמנם לא מדובר במספרים הרגילים של סרטי מארוול, לצורך העניין, או באלו המפלצתיים של "אווטאר: דרכם של המים" - ובכל זאת זוהי פתיחה מרשימה מאוד, בטח ביחס לסרט שאיננו נשען על סדרת סרטים קיימת, או על מותג מדיה משגשג אחר סטייל "פוקימון".
מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים - טריילר
אלא ש"כבוד בין גנבים" כן נשען על משהו, תופעת תרבות שבקרוב תחגוג יובל להיווסדה, ועשתה קאמבק של ממש בשנים האחרונות: משחק התפקידים השולחני "מבוכים ודרקונים", אגדת גיקים בת 49 שנה.
7 צפייה בגלריה
כוחו חסר הגבולות של הדמיון. סשן סוער של "מבוכים ודרקונים"
(צילום: Zinemo / Shutterstock.com)
עבור רבים, בני דור ה-X וה-Y, צירוף המילים "מבוכים ודרקונים" - D&D (Dungeons & Dragons) - מעלה על הפנים חיוך נוסטלגי ומלא ערגה; געגועים לימים שבהם צרכן התרבות הממוצע לא סבל ממתקפת תוכן בלתי נגמרת, ואת מקומה אייש דמיון ישן וטוב. חבורות-חבורות היו מתכנסים חובבי המשחק ומבלים ריבוא שעות בגלגול קוביות מרובות-פאות, ויכוחים על אודות ההשפעה של הקסם שזה עתה הטילו על מכשף דרגה 5, וריבים קולניים עם שליט המבוך האכזר באשר למגוון המכשולים הקטלניים שהציב בפניהם. קווסט אחר קווסט, קמפיין אחר קמפיין נבנה סיפור פנטזיה נרחב במהלך הסשנים הללו; מיתולוגיה שלמה, מסועפת ומתרחבת-תמידית שקמה לחיים בתוככי חדרים של טינאייג'רים מחוצ'קנים, מבואנוס איירס ועד אשקלון, כשמעליהם על הקיר פוסטרים של "אביר על גלגלים" ואיירון מיידן. ההפרעות התכופות של אמא שבאה לדפוק על הדלת ולברר מי בעניין של חטיף אמנם הוציאו אותך מהסיפור לרגע קל, כן - אבל אפילו היא לא יכולה הייתה לכוחו חסר הגבולות של הדמיון. מה חטיף עכשיו, הנה אורק רכוב על דרקון! מהר, מי יודע מה דירוג השריון שלו?
חלק גדול מההצלחה - הודות ל"דברים מוזרים"
ייאמר לזכותו של "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים" שהוא לא מהווה ניסיון לחלוב מותג נושן ("מבוכים ודרקונים" יצא ב-1974) בשם הנוסטלגיה לבדה. ישנן עוד סיבות, כאלו שלא תלויות במעמדו המיתי של D&D כחלק אינטגרלי מילדותם של כל כך הרבה אנשים, אלא דווקא במבט המודרני עליו. הסרט אולי מלא בקריצות למעריצים הוותיקים של המשחק, אך לא די במעריצים הללו, וברווחיות המוכחת של נוסטלגיה בשנים האחרונות, כדי להסביר את עצם קיומו של הסרט.
לכתבות נוספות במדור קולנוע:
הרי זהו לא דבר של מה בכך עבור אולפן הוליוודי, לשים תקציב עתק על קרן הצבי כשזה נוגע לקניין רוחני שאיננו בעל קבלות מוכחות. לאור הניסיון הראשון להפוך את "מבוכים ודרקונים" לסרט - מפח הנפש של "מבוכים ודרקונים" שיצא בשנת 2000 ונכשל קשות - בהחלט לא היו למותג די קבלות על מנת להצדיק ניסיון נוסף להביא אותו למסך הקולנוע. אז מה בדיוק גרם לאולפני פרמאונט לרשום צ'ק של 150 מיליון דולר כדי לצאת להרפתקה המסוכנת הזו?
ובכן, לגמרי עוזר שבשנים האחרונות המותג "מבוכים ודרקונים" עשה קאמבק מאסיבי. ב-2019 העריכה החברה המחזיקה בזכויות של המשחק, Wizards of the Coast, שיותר מ-40 מיליון בני אדם משחקים ב"מבוכים ודרקונים" באופן קבוע. וזה, מיינד יו, בעידן שבו לא חסרים אפיקים שבהם חובב הפנטזיה הממוצע יכול לבוא על סיפוקו, מסדרות טלוויזיה ועד עולמות הגיימינג. למעשה, "אפיקים" זה אנדרסטיימנט בכל הנוגע לאינפלציית הפנטזיה שאנו חווים בשנים האחרונות. ועדיין, יותר מ-40 מיליון חובבי פנטזיה ברחבי העולם - כאלה שיכולים בכל רגע נתון לבנג'ג' עונה של "המכשף" או "שר הטבעות: טבעות הכוח" - בוחרים לגלגל קוביות, לרשום בפנקס את דירוג השריון שלהם, לקבל משליט המבוך את המשימה הבאה, ולהמשיך שמונה שעות נוספות. מוזר.
ואם כבר "מוזר", אז ההסבר המיידי לפופולריות המחודשת של "מבוכים ודרקונים" נעוץ בפופולריות העצומה של מותג מדיה אחר, "דברים מוזרים". דרמת האימה הסוחפת של נטפליקס הפציעה ב-2016 ומצאה קהל גלובלי שבלע בשקיקה את עלילותיהם של גיבוריה - חבורת טינאייג'רים גיקים, מכורים ל-D&D, המגלים התרחשויות על-טבעיות בעיירה השלווה הוקינס שבה הם דרים. כדי להכניס את התופעות המפחידות והיצורים המזוויעים למסגרת התייחסות מובנת, הם משתמשים במושגים מהעולם שהם מכירים כה טוב, זה שיצרו לעצמם במסגרת המשחק. את המפלצת המרכזית מהעולם ההפוך - המציאות המקבילה המצמררת שמוצגת בסיפור - הם מכנים "הדמוגורגון", יצור שחובבי D&D וותיקים יזהו בזריזות. המפלצות שהוצגו בהמשך, ככל ש"דברים מוזרים" התקדמה בעונותיה, זכו גם הן לשמות של מפלצות מעולמות "מבוכים ודרקונים" - מפלצת הצל (Shadow Monster), מצליף המוחות (Mind Flayer) ו-וקנה (המבוסס על המפלצת Archlich).
בחסות יוצריה, האחים מאט ורוס דאפר - באופן מפתיע, לאו דווקא שחקני D&D דגולים בצעירותם - "דברים מוזרים" הציגה את "מבוכים ודרקונים" לדור שלא הכיר את המשחק ואת הפוטנציאל הגלום בו. מיליוני צופים צעירים גמעו בצמא את הסדרה, גילו את הפלא הזה, ופתאום D&D חזר לעניינים, אחרי שנים ארוכות שבמהלכן המשיך המשחק לבעבע על אש קטנה בקרב המעריצים הוותיקים.
"'דברים מוזרים' בהחלט החזירה את 'מבוכים ודרקונים' ללב העניינים", אמר ל"גארדיאן" השחקן ג'ו מנגניילו ("דם אמיתי"), מעריץ אדוק של D&D ושחקן פעיל המנהל קמפיין נמשך עם חברים הוליוודיים שבו משתתפים, בין היתר, גם יוצרי "משחקי הכס" דייויד בניוף ודי.בי ווייס. רק לפני מספר ימים נודע כי מנגניילו מעבד את סדרת הספרים "רומח הדרקון", שכתבו מרגרט וויס וטרייסי היקמן כחלק מ-D&D, לסדרת טלוויזיה. "אנשים שלא גדלו עם זה סקרנים ורוצים לשחק. יש קבלה של תרבות הגיקים עכשיו, מכיוון שלבידור המיינסטרימי נכנסו 'שר הטבעות' ו'משחקי הכס'. הרבה מהשחקנים, הבמאים והכותבים בימינו שיחקו D&D בילדותם, ואתה יכול לראות את זה ביצירות שלהם".
גם יותם אבני, שחקן D&D נלהב ומנחה קבוצות וחוגים של שחקנים צעירים, מסכים עם הסנטימנט. "זו התקופה הכי טובה להיות בה חנון", הוא אומר ל-ynet. "בשנות ה-80 וה-90 חנונים היו אלה שאין להם חברים, אז הם היו מתמודדים בדרכם - משחקים במחשב, או במשחקים שרק הם מבינים, כמו 'מבוכים ודרקונים'. אבל היום האינטרנט הפך להיות נחלתם של החנונים, היום זה הרבה יותר קל להיות חנון, זה הרבה יותר כיף".
מכיוון שקל הרבה יותר היום להיות חנון, גם קיים הבדל משמעותי בין הוותיקים לבין הדור החדש שגילה את D&D בשנים האחרונות. הדור החדש הזה התבגר בעידן הרשתות החברתיות ומשחקי האונליין – ועם אלו הגיע מגוון גדול הרבה יותר של שערי כניסה לעולם של המשחק. רבים מהמצטרפים החדשים לשיגעון ה-D&D, לצורך העניין, מצאו את שער הכניסה שלהם מתוך צפייה בקהילות של שחקנים ששיחקו "מבוכים ודרקונים" בלייב סטרימינג. ישנו מגוון שלם של קהילות וערוצים כאלו, וחלקם – למשל Dimension 20 ו-Critical role – זוכים למיליוני צפיות ומנויים.
אבל המקרה של Critical Role קצת שונה, משחק האונליין שמשחקים בו שמונה משתתפים, זכה לבאזז כה רחב, עד שהפך למשהו גדול בהרבה – זרוע ששלח המותג הצומח של D&D לעמקי התרבות הפופולרית עוד לפני שיצא "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים".
סיפור הצלחה קריטי שזכה לשבחי המבקרים
מעשה שהיה, כך היה: ב-2013 נפגשו חבורה של שמונה מדבבים עסוקים מתעשיית הטלוויזיה האמריקנית, ופצחו בקמפיין D&D סוער ומשעשע, כל אחד ואחת עם הדמות שהמציא לעצמו או לעצמה, תחת הנחייתו של מי שנבחר מהם להיות שליט המבוך – מת'יו מרסר שמו. עד מהרה החלה להסתובב השמועה שמדובר בהצגה הכי טובה בעיר, וב-2015 החלה החבורה, שכינתה את עצמה כעת Critical Role, לשדר את משחקיה בלייב-סטרימינג בערוץ היוטיוב והטוויץ' הפופולרי Geek & Sundry של השחקנית והיוצרת פלישיה דיי. התופעה הלכה וגדלה, וכך גם הסיפור המסועף שרקמה החבורה במהלך המשחק, ובסוף 2018 עברה Critical Role לערוצי טוויץ' ויוטיוב משלה - והפכה לחברה רשמית שמנוהלת על ידי שמונת חבריה. בשלב הזה משכו פרקי הלייב-סטרימינג יותר מחצי מיליון צופים בשבוע.
7 צפייה בגלריה
ההצגה הכי טובה בעיר. חבורת Critical Role
(צילום מסך: מתוך עמוד היוטיוב של Critical Role)
באופן טבעי, חברי Critical Role רצו להתרחב ולהרחיב את העולם שבראו, עם אפיק מועדף של תוכנית אנימציה טלוויזיונית. אחרי כמה ניסיונות למכור את מרכולתם לבכירים בתעשייה שלא הבינו את ממדי התופעה, ביקשה Critical Role ממעריציה לתרום לטובת פרק ספיישל יחיד, ובקמפיין הקיקסטארטר שנפתח נקבעה מטרה של 750 אלף דולר לטובת הפקתו. אלא שאפילו מרסר וחבריו לקבוצה לא היו מודעים לעוצמת המותג שבראו תחת כנפיו של מותג אחר: 88 אלף מעריצים, שחלמו על הרגע הזה וצפו בכל פרק של Critical Role אונליין, הכניסו את היד עמוק לכיס. התוצאה הייתה מיליון דולר עוד לפני שעברה שעה מרגע פתיחת קמפיין הגיוס, וסכום מטורף של יותר מ-11.3 מיליון דולר בסופו, שיא של כל הזמנים בגיוס המונים בכל הנוגע ליצירות טלוויזיוניות. הטלפון הבא כבר שקיבלה החבורה הגיע מענקית המדיה אמזון פריים, שהזמינה שתי עונות של הסדרה המתוכננת.
7 צפייה בגלריה
המעריצים זרקו עליהם כסף. Critical Role משחקים "מבוכים ודרקונים"
(צילום: Ray Kachatorian)
בינואר 2022 עלתה באמזון העונה הראשונה של "אגדת ווקס מכינה", שעיבדה למסך את הקמפיין הרשמי הראשון של Critical Role מ-2015. את גיבוריה, חבורה מגוונת של טיפוסים מפוקפקים שהתאגדו יחד ומוצאים את עצמם לוחמים בכוחות רשע בממלכת הפנטזיה אקסנדריה, מדבבים כמובן שמונת חברי הקבוצה. המבקרים השתפכו (ציון של 100% באתר RottenTomatoes), המעריצים ספקו ידיהם באושר, ומיליוני מעריצים נוספים גילו את הפלא הזה. ואכן, מדובר בפלא: "ווקס מכינה" הביאה למסך את כל מה שהיה כה סוחף במשחק הפומבי ש(עדיין) משחקים חברי Critical Role - ההומור, האחווה, האופי הבלתי צפוי של הקמפיין, האקשן המסעיר (והאלים עד מאוד). האנימציה נפלאה למרות התקציב הנמוך משמעותית ביחס לנהוג בז'אנר, אך אלו בעיקר הדמויות הכובשות - מסקנלן החרמן ועד לגרוג המתוק (אך מטומטם מעבר למילים) - שהופכות את הסדרה הזו לאחד מהממתקים הגדולים שתמצאו על המסך כרגע. עונתה השנייה של "אגדת ווקס מכינה", שעלתה בינואר האחרון, זכתה גם היא ל-100% ביקורות חיוביות - ואמזון חידשה אותה לעונה שלישית עוד בטרם עלתה השנייה.
"אגדת ווקס מכינה" – טריילר
"אגדת ווקס מכינה" היא דוגמא משובחת לעושר הסיפורי הטמון ב"מבוכים ודרקונים" – מותג עם כמעט 50 שנות קמפיינים מפורטים עד לפרטי פרטיהם, שלל בלתי נתפס של גיבורים מרתקים, ערב-רב של מפלצות ואנטגוניסטים, וסיפורים מפה ועד טימבוקטו. כל זה, להזכירכם, לא נרקח בידי יוצרים מקצועיים ולא עבר את הסינתזה המצערת שמתרחשת כאשר חומרים מסוג זה, פנטזיה/הרפתקאות, מגיעים לתאגידי מדיה מזן דיסני, על שיקוליהם המסחריים ופנייתם לדמוגרפיה רחבה ככל האפשר. לא, העולמות של "מבוכים ודרקונים" חבים את עצם קיומם לדמיונם של השחקנים הנוטלים חלק בקמפיין, ויחד עם שליט המבוך שלהם מעצבים אותו לאורך כל שלביו. עבור גופי השידור וההפקה שנוהגים לעוט בפראות על כל מה שאפילו מריח כמו קניין רוחני שאפשר לעשות איתו משהו, מדובר באוצר בלום של חומרים. השידוך של חברי Critical Role עם אמזון פריים מדגים את הפוטנציאל, וכך גם ההצלחה המתגבשת של "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים".
ובינתיים, בזמן שהפוטנציאל האדיר של עולמות ה-D&D מתחיל סופסוף להתממש, בשטח נוצרים עוד ועוד אוהדים. "הביקוש רק הולך וגדל", מעיד יותם אבני, "אני עובד בזה עצמאית 12 שנה, ובחמש-שש שנים האחרונות אני רואה עלייה רבתי בביקוש. זו קהילה שהולכת וגדלה, והיא הרבה יותר חברתית מקהילות אחרות, כמו קהילות חובבי הקומיקס וגיבורי-העל. היא קהילה הרבה יותר מכילה, הרבה יותר קל להיכנס אליה. מי שרוצה - שיבוא".
עבור הצעירים, מספר אבני, מדובר בתגלית של ממש. "אנחנו מוכרים את זה כך: 'תוציאו את הילדים מהטלפון, ותושיבו אותו עם חברים שלו כדי לדמיין ביחד'", הוא מספר, "והילדים נהנים, וחוזרים, וזה מפתח להם יכולות חברתיות שכבר אין היום, בדור ה-Z. ילדים שנמצאים כל היום בטלפון, מגיל ארבע, וסופסוף הם משתמשים במוח כדי לדמיין. זה 'בואו ניפגש ביחד ונספר סיפור שהוא לגמרי משלנו, לא משהו שמישהו תכנת והינדס'. זה משהו שאין לו תחרות".
ובאמת שאין לו. הקאמבק הגדול של "מבוכים ודרקונים" הוא מהמוצדקים משום שהוא מהווה חזרה למקורות של ז'אנר הפנטזיה, לדמיון, לפני שאינפלציית התוכן ותועפות האפקטים הממוחשבים רוקנו אותו מערך - ומשום שבסופו של דבר, מדובר בחוויה חברתית. אתה יכול לשחק משחק מחשב של עולם פתוח תחת האשליה שאתה אכן זה שקובע את החוקים, ואתה יכול לשחק משחק תפקידים אונליין ולקלל את השחקן הקוריאני שירה בך כשלא שמת לב, תחת האשליה שזוהי פעילות חברתית כלשהי. אבל D&D מקבץ את שחקניו בחדר אחד, נותן להם לצחוק ולהתווכח ולאלתר יחדיו, כשבכל העת הם רותמים את דמיונם ויצירתיותם למטרה משותפת אחת: המשך פיתוחו של העולם שבראו. מי לא היה רוצה להיות חלק מזה?
