ב-8 במרץ, בשיא סיבוב ההופעות האמריקני שלו, מתיסיהו היה אמור לעלות על הבמה מול אולם מלא בהאוס אוף בלוז בשיקגו. שעות לפני תחילתה, המוזיקאי פרסם הודעת התנצלות ברשתות החברתיות, ואמר כי ההופעה מבוטלת בעקבות "איום בהפגנות". "מעריצים יקרים שלי, עצוב לי לכתוב לכם את זה", כתב אז, "הפרטים האמיתיים סביב ההחלטה הזו עמומים, וכל הגורמים זורקים את האחריות מאחד לשני". גם עכשיו, כשחלפו מספר שבועות מאז אותו האירוע וכשברקע ביטולים נוספים שחווה בסנטה פה ובאריזונה - זמר הרגאיי היהודי-אמריקאי עדיין מתקשה לעכל את הסיטואציות, ומתוסכל מהראייה הצרה של העולם על המתרחש פה.
"הכול נובע מלחץ שמפעילים ארגונים אנטי-ישראליים ופרו-חמאס, שלפעמים אוהבים להזדהות בשמות כמו Jews4Palestine ('יהודים עבור פלסטין')", מתיסיהו מספר בריאיון ל-ynet. "אני לא ממש מעורב במה שיש לארגונים האלה להגיד. האמונה הרווחת כרגע באמריקה זה שישראל היא האויב - איזו מפלצת מרושעת, ושהעם הפלסטיני נפלא. בלי דיבורים על חמאס, על 7 באוקטובר או על מה שקרה בפסטיבל נובה. נראה שאף אחד לא חושב או מדבר על זה. הדבר היחיד שאנשים רוצים לעשות זה להפנות אצבע מאשימה, ואם אתה תומך בישראל, מדבר לטובת המדינה או מופיע בפני חיילים, אז זה הופך אותך לאדם מטורף שמעודד רצח עם. זה חלק ממה שהם אומרים עליי".
לצד הביטול בשיקגו, מתיסיהו מספר שאחת מההופעות המדוברות בוטלה בגלל שחלק מצוות ההפקה לא היה מוכן לעבוד עם המוזיקאי. "הם עושים את זה כי הם אנטישמים, או כי הם מבלבלים בין האמפתיה שלהם לעם הפלסטיני עם שנאה למישהו שיש לו אמפתיה גם לישראלים וגם לפלסטינים", כתב אז, כשבפעם אחרת הביטול הגיע לדבריו מדרגים גבוהים יותר שחששו שתתפתח אלימות במקום.
"לפעמים באים 20 מפגינים, ומישהו בא עם מגפון ותוף מרים, אבל הם קוראים 'מהנהר ועד לים' אז זה לא ממש רגוע, ולפעמים זה יכול להיות הרבה יותר אינטנסיבי. הם צורחים על המעריצים או יורקים עליהם, אבל המעריצים שלי אדירים", הוא משתף בחיוך גדול. "הם ממש קשוחים - כמו הישראלים - אפילו שהם לא מישראל. הם לא פוחדים מהמחאות".
כשדייויד דריימן, סולן להקת דיסטרבד (שהופיע בישראל בשנה שעברה) שמע על הסיבה לביטולי מופעיו של זמר הרגאיי - הוא מיד פנה אליו. "אפילו לא הכרנו אחד את השני", משתף מתיסיהו, "הוא פשוט התקשר אליי ואמר 'אחי, מה אתה צריך?'. אמרתי לו שאין לי שום אבטחה איתי, והוא פשוט סידר את זה בלי בעיה. אחרי 10 שעות אשתי אומרת לי שהוא גייס עבורנו 20 אלף דולר ב-GoFundMe ושלח אלינו את אחד מאנשי הביטחון שלו. יש אנשים שזה פשוט בדם שלהם לתמוך ולהילחם עבור העם היהודי".
6 צפייה בגלריה
גייס עבור מתיסיהו 20 אלף דולר לטובת אבטחה. סולן להקת דיסטרבד, דייויד דריימן
(צילום: Rob Grabowski/Invision/AP)
אומנם בארצות הברית מתיסיהו והצוות שלו נאלצו להתמודד עם מפגינים כועסים ושינויים בתוכניות, אבל ההחלטה לפתוח וגם לסגור את סיבוב ההופעות דווקא בישראל, בשיא המלחמה, נבעה מתוך תחושה חזקה של חיבור למקום. "ידעתי שאני הולך להופיע ב-34 ערים ברחבי ארצות הברית ושזה ירגיש אחרת - מאוד בודד ומנותק", הוא מסביר. "בכניסה להופעות שלנו בארצות הברית צריך לעבור דרך המפגינים וכל האנשים הזועמים האלה. ואז כשנכנסים רואים אנשים שחובשים כיפות, שיש להם דגלי ישראל והם שרים ביחד את One Day ו-Jerusalem. יש את התחושה האמיתית הזו של חיבור. כשהוזמנתי לקבל פרס בישראל (שיוענק לו, כמו גם לשחקן מייקל רפפורט, על ידי המשרד לענייני תפוצות ומלחמה באנטישמיות, ע"ט), והבנתי שזה הולך להיות ממש בסוף סיבוב ההופעות הזה - זה הרגיש הגיוני לחתום אותו בארץ. אני יודע שזו תקופה ממש קשה ומורכבת, אבל מבחינתי לבקר בישראל זה כמו לחזור הביתה".
צמד ההופעות שיקיים בקרוב בישראל - ב-2 באפריל בזאפה ירושלים וב-3 באפריל בזאפה גני יהושוע בתל אביב - נערכות פחות משלושה חודשים מאז ביקורו האחרון, שבמהלכו העניק הופעה שהכנסותיה הועברו למטה משפחות החטופים. כשהוא נשאל לגבי גיחתו האחרונה לארץ, שבמהלכה ביקר בקיבוצים ההרוסים בעוטף עזה, פגש פצועים וניצולים מפסטיבל נובה והופיע בפני חיילים - המוזיקאי משתף ברגע יוצא הדופן שהותיר בו חותם.
"נסענו לכפר עזה וניר עוז ישר מהמטוס שנחת. פגשנו את האנשים, ראינו את ההריסות וצעדנו באפר. היינו גם באתר הטבח של הנובה. זו הייתה חוויה ממש עמוסה רגשית", הוא צולל פנימה. "אחר כך הופעתי בפני חיילי גולני שבדיוק יצאו מעזה באותו היום, וביום השני פגשנו משפחות של חטופים וביקרנו פצועים בבתי החולים - צעירים בכיסאות גלגלים שסיפרו לנו מה הם עברו. זו הייתה אחת החוויות העוצמתיות בחיים שלי. במובן מסוים המפגש איתם שינה אותי".
היה גם סרטון שלך שר יחד עם החיילים בשטח, איך החוויה הזו הייתה עבורך?
"כולנו היינו כל כך מותשים. לא ישנתי יומיים וברור שגם החיילים, שיצאו מעזה והיו בדרך לצפון, כולם היו בדאון ובמורל נמוך. התחלתי לנגן על הגיטרה את One Day - אני אפילו לא יודע אם הם ידעו מי אני - ולאט לאט אחד אחרי השני הם הצטרפו. ממש יכולת להרגיש את האנרגיה שלהם עולה עד לשיא של השיר, שבו הם אחזו ידיים. זה היה רגע ממש מיוחד".
"האנטישמיות מתחילה אצל יהודים שמרגישים ניתוק מהארץ"
בעוד אמנים כמו מתיסיהו ודריימן הם דוברים שלא מפחדים להביע את תמיכתם בישראל, נדמה שאין הרבה קולות שמוכנים לדבר בעדנו. לדבריו, אנחנו נמצאים בשיאו של חרם חברתי ותרבותי שנובע מאנטישמיות. את ההתעלמות הבוטה אפשר לזהות גם בטקסים ואירועים מתוקשרים, בהם טקס האוסקר שהתקיים לפני כשבועיים - ושבו לא נצפו הסיכות הצהובות המזוהות עם מאבק החטופים הישראלים שעוד נמצאים בשבי חמאס. "אני חושב על זה המון וזה מטריף אותי. לא רק שהם לא ענדו את הסיכות הצהובות - הם ענדו את הסיכה עם היד המדממת".
6 צפייה בגלריה
עונדים את סיכת הארגון Artist4Ceasfire באוסקר. בילי אייליש ופיניאס
(צילום: Jordan Strauss/Invision/AP)
הסיכה של הארגון Artist4Ceasfire.
"בדיוק, אבל כולנו יודעים מה הסיכות האלה מסמלות באמת. זה כמו סימפטום, את יודעת? משהו רע קורה, לאט-לאט אתה רואה איך כל מגדל הקלפים קורס, ואתה מגלה שרק מעט אנשים אוהבים את ישראל, ומרגישים שישראל והעם היהודי זה אותו דבר. אני לא יודע באיזה דור זה קרה, אבל משהו התפקשש בדרך. האנטישמיות הזו מתחילה לדעתי דווקא אצל אותם יהודים-אמריקאים - זו איזו חולשה של יהודים שמרגישים ניתוק מהארץ. הרבה חברים יהודים שגדלו איתי איבדו עניין ביהדות. אולי הם הלכו לבית ספר בעברית פעם בשבוע, או עשו בר מצווה, אבל זהו. הם בטח חושבים לעצמם עכשיו, 'כמה כל מה שקורה רלוונטי אליי?', אם הם בכלל עוד מזדהים כיהודים".
מתיסיהו בן ה-44, ששמו האמיתי הוא מת'יו פולר מילר, מאוד מחובר ליהדותו - אפילו שבדרך הארוכה שלו עבר תהליך מיוחד ומורכב לצד הדת. המוזיקאי, שמגיע מרקע דתי-חרדי, פרץ בשנת 2004 עם כניסת הלהיט שלו King Without a Crown למצעדי הלהיטים בארצות הברית ובהמשך גם ברחבי העולם. עד 2011 הוא נחשב לזמר רגאיי חסידי ושילב ביצירתו אלמנטים של ראפ, רגאיי ומוזיקה יהודית, כמי שמוצא דמיון רב בין העולם הרוחני הרסטפארי שמקורו בג'מייקה לבין שורשיו היהודיים.
6 צפייה בגלריה
"לא עוד סופרסטאר רגאיי-חרדי". מתיסיהו בתחילת הדרך
(צילום: Photo by Mark Metcalfe/Getty Images)
באותה שנה הוא גם עורר סערה בקרב מעריציו מהעולם היהודי, כשפרסם תמונה בחשבון האינסטגרם שלו ללא הזקן הארוך וללא כיפה, עם ההצהרה הנלווית - No More Hassidic Reggae Superstar. ואכן, לאורך השנים מראהו של הזמר השתנה וכך גם יצירתו, אבל החיבור העמוק לישראל - שבה ביקר פעמים כה רבות לאורך חייו, אם בלמידה בישיבה, בהופעות ובצילום קליפים או עם משפחתו - רק התחזק.
"אני עומד לצד ישראל בסולידריות מוחלטת", הוא מצהיר כעת. "אני מרגיש קרוב ומחובר לישראל יותר מתמיד. אני מרגיש את התקווה של העם היהודי ששוכנת כאן, וחושב שזה הזמן של כולנו לתמוך זה בזה. אני מאוד מתרגש לחזור ולנגן עבורכם, זה הולך להיות מדהים".
חלק מהפגנת הסולידריות זה ההתבטאויות שלך בעד ישראל. אתה משלם על זה מחיר כלשהו כאמן?
"תראי, עבורי זה טבעי. הרבה קורה בעולם ויכולתי לבחור צד בכל מיני נושאים, אבל בגדול - אני משקיע את חיי באמנות ובמאבקים שלי. זה משהו שפוגע ישר בחזה, אין לי ברירה. אני מרגיש בר מזל ואסיר תודה על כך. יש הרבה דברים בחיי שאני מבולבל לגביהם, אבל אני כל כך בטוח לגבי זה. כי כשזה מגיע מתוך מקום כל כך רוחני ומתוך אמונה ב-ה', ואתה דבק בזה - זה עוצמתי וחזק. רק טוב יכול לצאת מזה. אני מנסה לשים את כל הבולשיט מאחוריי ולהתמקד במה נכון ובמה שאני מאמין".
"כיהודי אתה חייב להאמין בחזון של שלום"
מלבד היותו אמן שנלחם עבור הערכים שחשובים לו, מתיסיהו הוא גם איש משפחה ויש לו שישה ילדים - לוי (18), שלום דוב-בר (17) ומנחם מנדל (12) מנישואיו הראשונים שהסתיימו בשנת 2014, ובת בשם סשה ליל (10) מבת זוג לשעבר. אחרי שנישא בשנת 2019 לבת זוגו הנוכחית, טליה, התווספו למשפחה צמד ילדיהם - בת בשם אסתי ריבר (4) ובן בשם יהודה מק (2).
סיבה נוספת לקשר החזק של מתיסיהו לישראל בתקופה האחרונה הוא לוי, בנו בן ה-18 של המוזיקאי, שחי בארץ, לומד בישיבה ומפתח קריירה מוזיקלית משלו. "לבוא לישראל, למדינה חדשה ולפרספקטיבה חדשה זאת חוויה פוקחת עיניים", סיפר בריאיון ל-ynet שהתקיים לפני כמה חודשים. "הייתי יכול להישאר באמריקה ולנסות לפרוץ אבל רציתי לבנות חוויות בחיי כדי לכתוב עוד שירים וגם לבנות בסיס מעריצים חדש".
ב-7 באוקטובר, עת פרצה מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס על ישראל, לוי שהה אצל חבר באפרת שהעיר אותו בבהלה למשמע האזעקות וקרא לו לרדת למקלט. הצעיר ההמום לא הבין מה קורה עד ששמע פיצוץ שהרעיד את כל הבית. "אני זוכר שהרגשתי שאני בסכנה ולא ידעתי מה לעשות", בנו שיתף אז.
בוא נחזור לאותו היום. לוי היה אז בארץ, מתי הבנת שבישראל קורה משהו רציני?
"התעוררתי מוקדם וזה היה הדבר הראשון שראיתי. הייתי בלאס וגאס וקיוויתי לשמוע שהוא בסדר. ניסינו להשיג עוד מידע על מה שקורה ואחרי זמן מה גילינו שהוא בטוב", מתיסיהו משתף בהקלה שהרגיש באותו רגע. "הייתה לי הופעת רגאיי גדולה באותו יום, והיה בליינאפ עוד אמן יהודי. ניסיתי ליצור איתו קשר, פשוט לדבר איתו ואולי לעשות משהו יחד במופע עצמו, והוא אפילו לא ענה לי להודעה ולא רצה שום קשר לזה. הוא אפילו לא רצה לעכל את מה שקורה ולא רצה שאף אחד ידע שגם הוא יהודי. כשהתחלתי את ההופעה שלי זה הרגיש מוזר, איך אפשר להופיע בפסטיבל רגאיי כשכל זה מתרחש? עד שראיתי מישהו בקהל עם דגל ישראל והעליתי אותו מיד לבמה. ידעתי מיד שהכול השתנה ושאני נכנס למשימה חדשה על הבמה הזו".
זמן קצר אחרי שפרצה המלחמה, לוי חזר לניו יורק לבקשת הוריו, ועם נחיתתו הופיע יחד עם אביו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שחוותה לא מעט תקריות והפגנות אנטישמיות ברחבי הקמפוס. לוי האמין תחילה שבאמריקה יוכל להועיל למאבק ההסברתי, אך לאחר חודש בכל זאת הרגיש שמקומו בישראל, והחליט לטוס ארצה. "אני לא רוצה לתת לטרור להחליט החלטות בשבילי, אז אמרתי 'לעזאזל עם זה, אמשיך את המסע שלי בישראל', וחזרתי", אמר אז.
למרות המצב הבן שלך חזר לארץ וגר כאן כמה חודשים, זה משהו שגם אתה שוקל?
"כן בטח, אני אשמח לעבור לגור בארץ".
לוי הלך בעקבותיך, הילדים הקטנים גם בעניין של קריירה מוזיקלית?
"נראה שהם די מתעניינים", הוא צוחק. "אסתי אוהבת להגיע לאזור ה-VIP לסאונד צ'ק, יש לנו שרפרף עבורה והיא שרה איתי וגונבת את ההצגה, והיא רק בת ארבע. שלום דוב, אחיו הצעיר של לוי, איתי בסיבוב ההופעות והוא מופיע איתי, ומנחם בניו יורק. אם נצליח לשכנע את כולם - נעבור לישראל".
בביקור הקודם נטע ברזילי הצטרפה למתיסיהו על הבמה לביצוע הלהיט הגדול של הזמר בהופעה בארץ, One Day. "אני לא זוכר מי חיבר בינינו, אבל את יודעת איך זה בישראל, מישהו מכיר מישהו", הוא צוחק, ומוסיף שהוא מתכוון לגייס כספים כדי לגבש הרכב מוזיקאים ישראלי שילווה אותו בהופעותיו בארצות הברית. בדומה לביקור הקודם, גם בביקור המתקרב הוא צפוי לארח על הבמה שמות מקומיים, בהם ג'ימבו ג'יי וסולן להקת התקווה 6 - עומרי גליקמן, וכמובן - בנו לוי שיפתח את המופעים.
לפני כחודש מתיסיהו הוציא את האי-פי Hold The Fire, ששיריו נעים בין רגאיי, לאפרו-ביט וטראפ. "השירים נכתבו לפני 7 באוקטובר, אבל עכשיו נוסף להם הקשר חדש", הוא מסביר אודות הדיסוננס בין השירים Fireproof האופטימי, ו-End of the World, ששמו עלול לייצר הקשר פסימי למדי. "השיר יותר מדבר על מקום - קצה העולם, ולא סוף העולם - אבל אם נחבר את המילים זה יכול גם להתקשר למצב עכשיו. 'גשרים נשרפים, הדלתות מסתובבות, אל תשכח את הערך שלך'. וגם 'אל תביט למטה, גם כשזה נדמה שאתה טובע - יבוא גל ויושיע אותך'. זה לא על סוף העולם, אלא על מקום, והמקום הזה יכול להיות ישראל".
אתה עדיין מאמין באופטימיות הזו שיש בשירים שלך? שאנשים עם דעות שונות יכולים לחיות זה לצד זה?
"אופטימי? אני לא יודע. אבל כיהודי אתה חייב להאמין בחזון של שלום. זה חזון, כמו נבואה. כשהייתי מתפלל הרבה אז הייתי אומר דברים אדירים על ה', ואתה לא בהכרח מרגיש או רואה אותם - אבל הם מנחים אותך ואתה מאמין בהם. אנחנו יוצרים את העולם שאנחנו חיים בו עם המילים ועם המחשבות שלנו. אם נשחרר את החזון של השלום זה לא טוב, וברור שכדי שזה יקרה אנחנו חייבים לחסל את הרוע".
