"שוד המאה"
לא ש"בית הנייר" הייתה כזה מופת טלוויזיוני (היא לא, צר לי, אחיי גיבורי הפאפל), אבל נדמה שליד סדרת השוד דוברת הספרדית החדשה של נטפליקס - "שוד המאה" ("The Great Heist"), מדובר ביהלום. כשהיא נשענת על שוד אמיתי שאירע בקולומביה ב-1994, ובו נשדד סכום שמקביל ל-30 מיליון דולר בזמנו, הסדרה הקולומביאנית עוקבת אחרי תכנון וביצוע שוד בבנק המרכזי של קולומביה. כנראה השוד הגדול ביותר של המאה הקודמת, ללא שפיכות דמים, ללא שימוש בנשק חם, שנעשה בלי היתרונות של האינטרנט והתקשורת של התקופה הנוכחית. סיפור מדהים לכל הדעות. רק לעשות קופי-פייסט עם קצת השלמות מהדמיון.
"שוד המאה" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
צ'איו הוא הבוזז הראשי, שודד מוצלח לשעבר שפישול אחד חיסל לו את הקריירה, והוא נאלץ לעבור לג'ובים קטנים של נוכלות. עד שיום אחד, בלית ברירה, הוא נאלץ לבצע עוד ג'וב אחד יומרני שיוציא אותו מהבוץ שנקלע אליו. מולינה הוא המוח, דונה ק' היא המממנת. יחד הם מגייסים צוות של אנשי מקצוע ומתכננים את השוד העצום. ברור שכמעט כל מה שיכול להשתבש משתבש, אבל הגאנג, במעין שילוב בין "מתחת לאף" ל"אושן 11", מצליחים להשלים את המשימה. ההישג האמיתי של "שוד המאה" הוא העובדה שהיא לא פספסה אף קלישאת ז'אנר בדרך לסוף. החל מבניית הדמויות, דרך התסריט והדיאלוגים ("אני אעשה לך עכשיו משהו שראיתי פעם בסרט", מאיימת דונה ק' על צ'איו ומבהירה מאיפה לקוחות הרפליקות שלה), עד כדי כך שחווית הצפייה הופכת למעין לעיסה של נייר. אם אתם בעניין של מארג קלישאות מדהים המבוסס על סיפור אמיתי, לכו על זה. אם אתם יותר בקטע של פנטזיה עשויה היטב, תעשו פולואו לטוויטר של איוב קרא. אם אתם מעוניינים באקשן אמיתי אתם מוזמנים לטבול באסי. בהצלחה.
"נותנות בראש"
בפינה השנייה נמצאת "נותנות בראש", הסדרה החדשה של ג'נג'י כהן ("העשב של השכן", "כתום זה השחור החדש") עם השם המזעזע (מה קרה? "ציידות הראשים מתו מצחוק" היה תפוס?), שמשקיעה מאמצים אדירים בשמירה על רף של תחכום, הומור וקצב מהיר. חלק גדול מהזמן זה עובד, בשאר הזמן זה טיפה מזיע, אבל לא ברמה שתגרום לכם להתפתל על הספה.
"נותנות בראש" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
התאומות הלא זהות, בלייר וסטרלינג ווסלי (מאדי פיליפס ואנג'ליקה בט פליני), מתגוררות בפרבר אמריקני לבן מהוגן ולומדות בבית ספר פרטי נוצרי טוב. ערב אחד, אחרי שהצליחו לחבר בין חוויה מינית לשירות האל, הן לוכדות בטעות פושע נמלט שעל ראשו הציעה המשטרה פרס. ברור שזה מגיע בדיוק בזמן, כי בתאונת דרכים קלה הן הצליחו להרוס את הטנדר של אבא שלהן ועכשיו הן צריכות לשלם על התיקון. יאדה יאדה יאדה, הן הופכות את ציד הראשים לקריירה סודית, לצידו של המנטור שלהן, באוזר (קאדים הרדיסון), ויוצאות לסדרת מרדפים משולבים במוסר נוצרי ובחברות אמת בין התאומות. בסוף מחכה לכם אפילו סוד משפחתי שמשאיר מקום לעונה שנייה.
אם תסכימו לפרגן ל"נותנות בראש" 10-15 דקות כדי להתאפס על הקצב והגישה, יש סיכוי טוב שתתמסרו ותיהנו. העלילה לא הגיונית ולא מתיימרת להיות, ההומור פה ושם מסוחרר מעצמו אבל "Teenage Bounty Hunters" לא מפחדת מהשתטות הגונה, ומסכימה לדרוך על כל השאר בדרך לשם. כהן יצרה סדרה שבה כל הדמויות, אפילו הנמסיס של התאומות, אפריל, חמודות להפליא, שנונות, מרעננות ומשוחקות היטב, ופה ושם שתלה אפילו נגיעות סאטיריות על נצרות, גזענות והיחס המוסרני למין. אין לי מושג מה ישו היה עושה אם הוא היה הופך לצייד ראשים - אבל אין לי ספק שהוא היה מאושר מבלייר וסטרלינג בתור שותפות.
