"השיר נכתב לקראת השתתפותו של יגאל בפסטיבל הזמר החסידי 1969", מספרת מיקה בשן, אלמנתו של יגאל. "בשנים המאוחרות הוא בכלל לא רצה לשיר את 'עושה שלום' בהופעות, כי הרגיש שהוא שייך לעבר. אולי הרגיש שזה הפך לשיר גדול מכל דבר אחר, גם מהביצוע המקורי. שנים ניסיתי לשכנע אותו, ובסוף החזרתי את השיר למעגל בהופעה בקאמרי לפני ארבעה חודשים, במחווה לזכרו. צמד רעים ביצעו את זה נהדר".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד סודות מאחורי השירים:
"השיר כבש מהר מאוד את הרדיו, אבל יגאל היה אומר, 'איך זה שאני, בן אדם שכל הזמן מדבר, ותמיד יש לו מה להגיד, קיבל שיר שאין מה לומר?' כשאני שומעת את השיר הזה ברדיו, עם הקול והשירה של פעם, לא נשמע לי בכלל שזה הוא. יגאל היה מסלסל ושר אז אחרת לגמרי".
"שיר שיגאל ביצע עוד לפני ימי הלהקה הצבאית ולבקשתו הוסיפו את השיר לתוכנית של פיקוד צפון. אבל היו לו הסתייגויות, כי הוא היה פוליטי בעיניו. בהופעות בהמשך הוא התלבט, אבל ממש היו צועקים 'אלף שיר לצפון', עד שנכנע".
בתקופה הזאת הכרתם.
"הייתי בלהקת פיקוד מרכז, עם שלמה בראבא ושלומית אהרון, שהייתה שותפה לצמד עם יגאל עוד לפני הצבא וגם ניצה שאול. יום אחד הגענו לחזרות ברמת-גן ויגאל בא עם הלהקה שלו לראות אותנו עובדים על התוכנית. שם הכרתי אותו לראשונה. בהמשך השנה נפגשנו עוד פעמיים באירועים של להקות צבאיות, אחד ביום ספורט בוינגייט ובפעם האחרונה בבית החייל בתל-אביב. באותו ערב הוא אמר לי, 'אני יודע שאת גרה קרוב, רוצה שאקפיץ אותך הביתה?' אמרתי, למה לא, ותוך כדי, מהדיבור שלו, הבנתי שיש לו חברה בבית, ומאותו רגע זה היה טאבו בשבילי. הוא הוריד אותי בבית וזהו.
"סיימתי את הצבא, אני נוסעת ללונדון עם חברה בשם אילנה ינובסקי, כעיתונאיות של 'לאשה'. סיקרנו את עולם הבידור באירופה, כולל כתבות על חיים טופול ז"ל. יום אחד אני נוסעת העירה, הולכת לסלפרידג'ס, גשם זלעפות ואני מסתתרת מתחת לגגון. פתאום מישהו טופח לי על השכם. זה יגאל. מאותו יום כבר לא נפרדנו. אגב באותם ימים הוא גר אצל טופול, עם האמרגן אברהם דשא פשנל".
"שיר שנכתב לבקשת יגאל, שהיה אמנם חייל אבל כבר כוכב. הוא פנה לגולדהירש ומוכיח ואמר שהוא רוצה שיר בסגנון של אריתה פרנקלין. הבעיה הייתה שהכריחו אותו לרקוד שם עם הלהקה והוא לא התחבר לעניין הזה בכלל, ולתנועות. תמיד היה צוחק על עצמו כשהיה צופה בקטע ביוטיוב. לימים חבורת לול ותיקי דיין עשתה על השיר פרודיה ב"לול 3" וקראה לזה "חמוץ חמוץ". בהתחלה יגאל היה נבוך מהפרודיה ורק אחר כך הבין שזה לא עלבון אלא להפך. לקח לו קצת זמן. עם הזמן היה לו ריספקט לשיר הזה, שהפך להיט של מדינה שלמה והזניק אותו למעמד של כוכב. בהופעות הוא היה אומר, 'איך זה שאני, שלא אוהב מתוק, תקוע עם השיר הזה שנים על גבי שנים'".
"במאי הסרט 'שרית', ג'ורג' עובדיה, פנה ליגאל, שיכנע אותו להשתתף בסרט ובנוסף להקליט את שיר הנושא. הסרט הפך לקאלט, אבל יגאל החליט שכאן נגמרת קריירת המשחק שלו, כבר בניסיון הראשון. והוא אכן לא שיחק עד ימי 'הופה היי' בשנות ה-80.
"יום אחד יגאל מוציא דואר מהתיבה בבית שלנו בתל־אביב ורואה בחור חובש כובע, שמנסה לשים משהו בתיבת הדואר. הוא פונה אליו ואומר, 'היי, מה אתה עושה פה?' הנער הסתובב ואמר לו, יגאל, הוצאתי קאבר ל'כוכבים לא משקרים' והכנסתי לתיבת הדואר דיסק, כדי שתביע את דעתך. זה היה קובי אוז. יגאל מאוד אהב את הביצוע".
"במלחמת יום הכיפורים יגאל הופיע במוצבים ובסיני עם נתן כהן שניגן בגיטרה. באחת ההופעות נתן השמיע ליגאל שיר חדש שהוא כתב. יגאל התאהב בשיר בשנייה הראשונה וביקש מנתן לבצע אותו ראשון. השיר, בקול המלטף של יגאל, הפך ללהיט גדול. המילים של אהוד נכתבו על צדי צרפתי שהיה נוהג ללכת למגידות עתידות ולקוראות בקפה. הוא היה אז שחקן ועבר לבימוי, מי יודע, אולי בעצתה של ברטה. נתן כהן הקליט בהמשך את השיר עם הנשמות הטהורות ויצא של'קפה אצל ברטה' יש חיים משלו בכמה גרסאות נפלאות.
"עם אהוד מנור ז"ל הייתה היכרות ארוכה. הוא, עפרה, יגאל ואני היינו נפגשים מדי שבוע בחמש אחר הצהריים בסרט בקולנוע גת בתל-אביב, במשך שנים. זה התחיל באקראי ואז בכל פעם נפגשנו שם והתהדקו הקשרים".
"הולחן לתוכנית של הגשש החיוור לבקשת אברהם דשא פשנל, אמרגנם, אבל המילים היו שונות. כשיגאל השמיע להם את השיר שכתב, באולם החזרות נכחו יוסי בנאי שביים וכתב לגשש, וגם השלישייה. הם לא אהבו את השיר. יגאל התאכזב וכבש את העלבון, חיכה ככה בצד. ואז ניגש אליו יוסי בנאי ולחש לו, 'ילד, יש לי ציפור קטנה בלב והיא עושה לי מנגינות. לך הביתה ותמשיך לבד את המילים'. וכך היה. יגאל השלים בשעה את כתיבת הטקסט ויצא ששיר שנכתב בשנת 1975 מושר עד היום בפי דורות של ילדים.
"בעקבות השיר הזה, משהו כמו שלוש שנים אחר כך, החליט נשיא חברת אריולה הגרמנית להזמין את יגאל לפגישה, והחתים אותו על חוזה לארבעה אלבומים. הוא לא ויתר על גרסה באנגלית ל'יש לי ציפור קטנה בלב'".
"את האישה שיגאל כתב עליה את השיר הוא חשף רק ב־2006, בהופעה בראשון־לציון - לילי שרון. לילי הייתה חברתי הקרובה בעקבות היכרות של אריק ולילי עם הוריי, ציפורה ויעקב מרידור. יגאל אהב אותה מאוד, את חוכמתה, ההומור הציני, שמחת החיים, ליבה הטוב וגם את הבישולים בחווה. כשאושפזה, הייתי לצידה במשך ימים, ומותה שבר אותנו. כשחזרנו מהלוויה עצובים וכואבים, יגאל התיישב, לקח את הגיטרה והשיר פרץ ממנו בתוך חצי שעה. 'את עטופה באהבה לנצח', כתב על לילי, וכך המשכנו אנחנו אחרי מותו לכתוב עליו, 'עטוף באהבה לנצח'".
למה חשף על מי כתב את השיר רק שנים אחרי?
"יגאל חשש שמישהו ישייך את הדעות הפוליטיות שלו לחברות עם לילי ושרון, וחשב שזה דבר לא נכון. בימי בחירות, כשהיינו יוצאים שנינו מהקלפי, והייתי שואלת אותו מה הצביע, גם לי הוא היה עונה, 'לא מגלה'".
"יגאל אהב מאוד את השירים התימניים שגדל עליהם וביקש מסבא שלו שילמד אותו שירים אותנטיים עם הדגשים המקוריים. הוא רצה לקחת את אותם שירים למקום אחר ולתת להם גוון פאנקי יותר, לכיוון אותו סול של אריתה פרנקלין. בשלב הזה יגאל פנה ללואי אהב ולאלונה טוראל וביחד הם יצרו את 'אם ננעלו בדלתי נדיבים' בלבוש אחר. בגרסה הזאת עושה עפרה חזה הצעירה קולות בשיר, שכעבור עשור יפרסם אותה בכל אירופה באותה גרסה מוכרת".
איך יגאל הכיר את עפרה?
"בצלאל אלוני הרים טלפון יום אחד, סיפר לו שבשכונת התקווה בתל-אביב יש כישרון ענק, נערה בת 14. יגאל הגיע לראות אותה בהופעה וכמובן שהכיר בגודל הכישרון. מפה נוצרה חברות גדולה בין בצלאל, רעייתו, עפרה ואנחנו. ראיתי בהם אנשים שחיבקו את עפרה, קנו לה בית ליד הבית שלהם והיו כמו אבא ואמא עבורה. בימי שישי היינו הולכים קבוע לאכול צהריים עם עפרה אצל האחיות שלה, בשכונת התקווה, ושם הכרנו את האחיות יוספי, אחייניות של עפרה, שחברו ליגאל בהופעות בהמשך. יצא לי להיות בחתונה של עפרה, ואחרי כבר לא ראינו אותה הרבה, לא היינו בקשר. רק שמענו את הסיפורים ומאוד העציב אותנו שהתביישה במחלתה. חבל".
"טקסט נוסף מהמקורות שיגאל רצה לעשות לו עדכון מוזיקלי. התקשורת של אותם הימים לא אהבה את השינוי, אבל ליגאל היה אומץ של יגאל לגעת ולשנות חומר שורשי שכזה. בסגנון שלו הוא הקדים את זמנו. השיר נגע לליבו במיוחד כי הייתה לו דודה בשם הדסה, אחות של אמו ציונה, שאותה אהב אהבה גדולה. וגם אני. בכל פעם שביצע את אהבת הדסה, היא הייתה בליבנו".
"יום אחד יגאל קורא טקסט של יענקל'ה רוטבליט בעיתון 'הארץ'. הוא הוקסם והחליט שיפנה לרוטבליט ויבקש אישור להלחין, ולשמחתו יענקל'ה אישר. אחרי שהלחין את הטקסט, פנו אליו מהרדיו שמקליטים תוכנית מיוחדת בבית המורה בתל-אביב ולפיכך תיקי דיין מבקשת שיגאל יופיע איתה עם השיר החדש. משם השיר נכנס לכל הופעה של יגאל, ורבים רצו להתהדר בו, הוא נרכש למשל לקמפיינים של שופרסל, לשירותרום וגם לעמותת לתת".
"דורי ויגאל היו חברים טובים, היה להם הומור פנימי מיוחד. הם עשו שני אלבומים במשותף, 'מכת שמש' ו'איתך הלילה'. יגאל סיפר שדורי היה בא וזורק כל מיני משפטים לא קשורים, למשל, 'שואלים יש מרק, הוא עונה יש מה שיש', וזה נכנס לטקסט כשורה. דורי כתב את רוב המילים, יגאל הלחין והאווירה הייתה דומה לשיר הזה, שתפס ברדיו מהר מאוד".
"כאן יגאל ודורי רצו לעשות שיר על דוד המלך, רק לקחת אותו לתקופה של הכוכב הצעיר והמבטיח אז, ג'ון טרבולטה, לכיוון הדיסקו של אותו זמן. יצאה פרודיה מתוקה".
"שנה קודם הציע הבמאי הצעיר אבי נשר ליגאל את אחד התפקידים הראשיים בסרט 'הלהקה', זה של גידי גוב או ששי קשת. איציק קול התקשר בשם אבי נשר לגרמניה, שם יגאל שהה באותו זמן, והציע לו להגיע לאודישן. אבל יגאל היה קצת בטראומה מהסרט 'שרית' ואמר, אוקיי, גם במאי צעיר, גם אני אחרי הניסיון ההוא, אולי עוד כמה שנים. 'הלהקה' הפך לסרט מצליח מאוד ושנה אחר כך אבי נשר פנה ליגאל ואמר, לא באת ל'הלהקה', בוא תעשה את השיר של הסרט הבא שלי. הסכים".
"קובי אושרת פנה ליגאל עם השיר הזה לקראת הפסטיבל, וזו בעצם הפעם הראשונה שהוא הופיע במופע ילדים, מה שהפך אחר כך לפרויקט 'הופה היי'".
"נכתב בשם 'מיי סוזן' באנגלית, לצורך הוצאת אלבום בגרמניה. לימים, כשחזרנו לארץ, יגאל השמיע את השיר ללהקת ברוש ולשמוליק בודגוב, והם החליטו להקליט אותו אבל רק אחרי שתורגם על ידי צ'יזיק. 'סיון' נולדה כי חיפשו שם שיזכיר את 'סוזן'. זוכרת שיגאל הקליט את השיר באולפני קולינור כל הלילה עם בודגוב, והרכיב יחד איתו את פתיח הגיטרה שכל כך מזוהה. גם יתר חברי הלהקה, שבהתחלה לא כל כך התחברו, חשבו שהוא נשמע מצוין ככה. 'סיון' הפך בן לילה ללהיט, שהוליד מאות בנות שענו לשם הזה במהלך השנים".
"שיר שהוזמן מרשת גימל למצעד השנתי. זו הייתה שנה גדולה בקריירה של יגאל, עם האלבום 'סיון'. יגאל וקלפטר היו חברים ובאותה תקופה הריצו מופע בשם 'כלים שלובים', יחד עם גרי אקשטיין ודני ליטני. הטקסט נכתב על בחורה שאיתה יצא קלפטר בעבר. באותה שנה יגאל וקלפטר היו שותפים גם לשיר האליפות של הפועל ת"א, 'השדים האדומים', עם אריק איינשטיין וחנן יובל".
"'נולדתי במזל בתולה' שיצא ב־1984 הוא האלבום הראשון של יגאל שבו הוא יצר את כל השירים לבדו, מילים ולחנים. ב'חדש בעיר' הוא מספר על המעבר שלנו לתל־אביב משכונת ילדותו נחלת יהודה שליד ראשון-לציון. ולנחלת יהודה היינו מגיעים כמעט בכל סוף שבוע".
"יגאל נסע להופיע בניו-יורק עם שייקה אופיר ומאוד התקרב אליו. בניו-יורק, אחרי ששייקה ירד מהבמה, יגאל ראה אותו יושב בצד עצוב, ושאל, 'חבר, מה עובר עליך'. שייקה ענה, 'הלוואי שבארץ היו מקבלים אותי באהבה כמו שמקבלים אותי פה. לא מעריכים אותי מספיק'. השיחה הזאת השפיעה על יגאל מאוד ובעקבותיה הוא כתב את השורות הבאות בשיר: 'החיים זה לא משחק, לפעמים אתה נזרק, הבמה והאורות הם רק חיידק. לפעמים אני נופל, לפעמים אני שואל איפה שוב אני טועה, רוצה להתקפל'. ואז באה השורה הכי רומנטית של יגאל, 'אם הייתי שר לך את השיר מהתחלה, לא הייתי משנה בך אף מילה'. אבל השיר הוא לא על בחורה אלא על שייקה אופיר. יגאל לקח כמטפורה את סיפור האהבה שלנו שהשליך על המילים".
הבנתי שיהונתן גפן קשור איכשהו לשיר.
"יגאל סיפר שלפני האלבום 'נולדתי במזל בתולה' הוא נפגש עם יהונתן גפן והיה דיבור שאולי הוא יכתוב לו את השירים. באחת הפגישות הראשונות שלהם יגאל הביא ליהונתן את המילים של 'אם הייתי שר לך'. ויהונתן ענה, 'אתה לא צריך אותי, אתה יכול לכתוב לבד'".
"יגאל כתב את השיר לגידי גוב, לפסטיבל שירי הילדים ב-1983. לימים פנו אל יגאל מהטלוויזיה הלימודית ושאלו אם יש לו רעיון לתוכנית. יגאל הציע לקחת את 'הופה היי' כשיר הנושא וכקונספט, הסביר שזה נכתב כקריאת עידוד למסעות, וזה היה הסיפור של התוכנית שנדדה בכל הארץ. לגרסה בטלוויזיה הוא שינה את המילים".
התוכנית גרמה לו לכתוב לא מעט שירים בהמשך. בתחילה הם רצו בהרכב של עוזי חיטמן, יונתן מילר והעיזה, ובהמשך אבי דור, אהרון פררה והכלב דומדום. עם עוזי הוא כתב מספר שירים כשהיו יחד ב'הופה היי', כמו 'אדוני ראש העיר'. מעבר לעבודה הייתה שם חברות גדולה. היה קשה להם להיפרד ואחרי ההצגות הם המשיכו לשוחח בטלפון. למרות שיגאל הפסיק את 'הופה היי' לפני שנים רבות, החברות עם פררה ואבי המשיכה עד היום האחרון".
"יגאל היה אחרי כמה קדם-אירוויזיונים, נמאס לו מהתחרויות והוא החליט שהוא לא עושה יותר כאלה. עוזי חיטמן פנה עם השיר 'כמו צועני' ויגאל אמר, עזוב, הספיק לי. אבל עוזי התעקש שיגאל ישמע. בלילה עוזי מקבל שיחה מיגאל שאומר, 'חבל שהשמעת לי, אני מאוד אוהב את השיר. אבל אני מוכן לעשות את זה רק אם אתה איתי ביחד בדבר הזה. בסוף הם הגיעו למקום שני בקדם, קרוב-קרוב לזכייה".
"אחרי ההפסד בקדם-האירוויזיון ל'עולה עולה' של יזהר כהן, יגאל נתקל שוב ושוב בקריאות כמו 'הגיע לכם', 'חבל שלא נסעתם'. הפתיע אותו שבקהל התחברו לתחושת האנדרדוג. יגאל הציע לעוזי לצאת עם שיר הומוריסטי שיהיה גם קריצה ליזהר כהן ולהפסד. הם החליטו לכתוב את 'אנחנו נשארים בארץ', ישבו בערב סביב שולחן האוכל הקטן שלנו במטבח. הם לא ציפו בכלל שאותה קונטרה הומוריסטית תהפוך לשיר אהוב בפי כל, עם נימה ציונית. 'אנחנו נשארים בארץ' הפך לשיר השנה ובעקבות ההצלחה, ההרכב כמו צועני המשיך לפעול".
והיו חברים קרובים.
"מאוד. שניהם היו מאוד צנועים, לא חיפשו את הפרסום, אהבו פלאפל, סודה ושש-בש. עוזי היה בן אדם בגובה העיניים, גם יגאל, וזה מה שחיבר בין שניהם. כשעוזי הלך לעולמו, יגאל פשוט נשבר. אני זוכרת שהוא ביקר יום אחד את עוזי בביתו ברמת חן והבחין שמאוד רזה. הוא סיפר לי ששאל את עוזי מה עובר עליו, והוא ענה שמדובר בדיאטה ושהוא מתאמן הרבה. יגאל אמר, 'תקשיב לי, אתה חייב להפסיק'.
"עוזי קיבל התקף לב ונפטר. יגאל נשבר, זה היה עצב שאני לא יכולה לתאר לך, הפעם הראשונה שאחד מהכי קרובים אליו הולך לעולמו. יגאל שידר גם ברדיו במשך 15 שנה ברשת ב' ובכל תוכנית הקפיד להשמיע שני שירים של עוזי. הוא פשוט נשבע להמשיך את זכרו. עידו חיטמן, בנו, הוא העורך דין שלי לענייני זכויות יוצרים".
"נכתב לתחרות קדם-האירוויזיון. יגאל החליט שהוא נותן את השיר לשלומי שבת, שאותו הוא ניהל אז. אני עיצבתי את התלבושות. השיר הגיע למקום חמישי בתחרות. ב-2002 יגאל עידכן את המילים משיר אהבה לשיר אהבה למדינה, שקיבל את השם 'לא נזוז מכאן'. שלומי הקליט מחדש את השיר לתוכנית טלוויזיה עם שורה של אמנים, בהם מרגלית צנעני, שלומי סרנגה, אבנר גדסי, ליאור נרקיס, לאה שבת, אביבה אבידן, קובי פרץ, רון שובל, שמעון בוסקילה ומושיק עפיה".
קודם שאלה: ראיתי ראיון שבו יגאל מספר שאת כל שירי האהבה שלו הוא כתב עלייך.
"הרגשתי שכשיגאל כותב לאישה זה לא בהכרח אני, ושזה יכול לדבר לליבה של כל אחת. אחרי שיגאל נפטר, צללתי שוב לשירים שלו, הקשבתי ל'איתך' ותהיתי למה הוא לא שר את זה על הבמה, הרי השיר כל כך יפה. ואז נתקלתי בראיון של יגאל עם גידי גוב, שם הוא מספר על השיר ומבצע אותו.
"התברר לי שהייתה תקופה שבה יגאל היה מנטור ועזר לשלומי שבת כשהוא חזר מארצות-הברית. יגאל אף רצה לתת לו את 'איתך', אבל שלומי הרגיש שהשיר אישי מדי, כלומר עליי, וביקש מיגאל שיקליט אותו בעצמו. יגאל אכן ביצע אותו, באופן מדהים בעיניי, והופיע איתו גם בתוכנית 'לילה גוב'.
"לאחר מותו של יגאל הרמתי טלפון לשלומי, והוא הגיע לטקס האשכבה ליגאל והיה לצידי. ביקשתי להשמיע לו שוב את 'איתך'. אחרי חמש דקות הוא מחזיר לי סמס וכותב, 'מיקה, אני מקליט את השיר'. וכך היה. השיר נכלל באלבום שהוציאה ארומה מיוזיק ליגאל, וחשבתי שזה ביצוע קורע לב. באותו אלבום נועה קירל מבצעת את 'יש לי ציפור קטנה בלב', כשבסוף יגאל משולב בהקלטה המקורית".
"אני קוראת לזה השיר וההמנון. יום אחד חזר חבר של יגאל ממגורים בלוס-אנג'לס ויגאל שאל אותו לפשר חזרתו. הבחור השיב לו, 'כי כאן השמיים הם שלי ובלוס-אנג'לס לא'. השורה הידהדה ליגאל בראש ונולד עוד שיר שהפך להמנון פטריוטי שהיו משמיעים ברקע במטס חיל האוויר ביום העצמאות.
"לימים השיר הזה בוצע בשירת המונים ויש לנו גרסאות שונות ומצמררות שנשלחו אליי, במיוחד לאחר מותו של יגאל. לפני כארבע שנים קיבלתי גרסה שהוקלטה על ידי הביטוח הלאומי למשפחות נפגעי פעולות איבה לרגל יום הזיכרון והעצמאות ה־71 של המדינה. אין מרגש מזה, לראות מאות נפגעי פעולות איבה שרים את השיר. ישנה גרסה מרגשת גם של ילדים כבדי שמיעה בשפת הסימנים ולפני חודש קיבלתי גרסה של נשות דימונה. בעיניי 'שמים' הוא המשמעותי מכל שיריו של יגאל, יש בו ציונות ופטריוטיות. זה השיר שיגאל היה הכי גאה בו".
"לאחר מותו, לקראת מופע השנה בהיכל התרבות בתל־אביב הוצאתי קליפ שערך אותו ירון שילון ל'תביטי בי', בעצם שירו האחרון של יגאל, שהושמע לראשונה בהלווייתו, שיר עצוב שיגאל כתב לי כדי לחזק אותי באהבתנו באותה שנה, שהייתה גם האחרונה לחייו. השיר הוקלט אבל לא הושלם. פניתי לחבר, תומר בירן, אחד המעבדים האהובים על יגאל, שיעשה מיקס ויסגור קצוות. הוא הביא את אבי סינגולדה, שמוליק בודגוב ויונתן פריג', חבריו של יגאל, לנגן ביצירה האחרונה בחייו. זה שיר הפרידה שלנו מיגאל, אמן, יוצר, אדם צנוע, אהוב, חכם מצחיק, שהיה בעל ואבא הכי מסור שיש".
בדיעבד, את עדיין מהרהרת אם היה אולי אפשר לעשות יותר, למנוע ממנו ליטול את חייו?
"הייתי 24/7 שם במשך חמש שנים, ולא ניתן היה לעשות יותר. כל כולי הייתי עם יגאל, וגם היום אני לא חושבת לרגע שיכולתי לעשות יותר. אתה מלווה באנשי מקצוע, שנותנים לך חיזוקים שיש רגיעה ושהכל בסדר, אבל בן אדם, כשהוא מחליט לקחת את חייו, ימצא את העת לעשות את זה. אין מה לעשות. אבל אני לא כועסת עליו, כי אני יודעת שזה בא ממקום של כאב. לעולם לא אכעס עליו. אלה היו שנים קשות מאוד. יגאל חווה את הכאבים הקשים בגופו, התפתח משם דיכאון, והשאר ידוע".
יש תוכניות להנצחה בהמשך?
"לפני הכל יש שיר שלו שגיליתי לפני שנה, ששכב במגירה באולפני ההקלטות של יוסי פרץ, ביאליק מיוזיק. במקרה הייתי שם לראיון עם קובי אושרת ומיקי גבריאלוב. פתאום בעל האולפן אומר לי, 'את יודעת, יש כמה שירים של יגאל במגירה'. האוזניים נעמדו לי ואמרתי לו שאני מגיעה מחר על הבוקר. פתחנו את המגירה ומצאתי שיר מדהים שקוראים לו 'קחי לך אהבה', שיר רומנטי שיגאל לא סיים אותו והוקלט עם שלומי שבן שעל הפסנתר. שלחנו אותו למיקס ויגאל החליט באותה שנה להוציא את 'פגישה לאין קץ', אלבום קאברים, אז הוא שם את השיר הזה בהולד. שלחנו את ההקלטה למיקס בלונדון, לחבר של יגאל, ואני אוציא את השיר בחודשים הקרובים".
פורסם לראשונה: 07:11, 17.03.23
