גם אני, כמו רבים אחרים, גדלתי על ספר הילדים האהוב "צ'ארלי ומפעל השוקולד" (הידוע גם כ"צ'ארלי והשוקולדה", ו"צ'ארלי בממלכת השוקולד"). את הספר כתב בשנת 1964 סופר ילדים גדול ואדם מאוד קטן בשם רואלד דאל. בעיבוד הקולנועי הראשון "וילי וונקה ומפעל השוקולד" (מל סטיוארט, 1971) גילם ג'ין וויילדר הנהדר את דמותו של תעשיין השוקולד הגאון והמטורלל, שטומן חמישה כרטיסי זהב בחפיסות השוקולד. אלו מקנים לזוכים המאושרים סיור חווייתי-הישרדותי במפעל השוקולד המסתורי שלו, שבסופו ייבחר הראוי מהם ליורשו. "צ'ארלי בממלכת השוקולד", העיבוד השני של הספר, בוים ב-2005 על ידי טים ברטון. ג'וני דפ גילם בו גרסה מקריפה במיוחד של וונקה, ששאבה לא מעט השראה ממייקל ג'קסון בתקופה הלבנה שלו.
וונקה - טריילר
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
הביקור במפעל הציב פיתויים בדרכם של הילדים הלוקים בתחלואי העולם המודרני. הם נענשו על חטאי הגרגרנות, חמדנות, גסות הרוח והרגזנות, ולכן מתוכם רק צ'ארלי העָנָו נמצא ראוי לרשת את המפעל. וונקה מתפקד כאלטר אגו של הסופר, כמי שמתענג על העונש האירוני שלו זוכים הילדים החוטאים. במהלך העלילה מתואר בקצרה סיפור הרקע של וונקה: עובדיו בגדו בו ומכרו את סודות ממתקיו הקסומים ליריביו. הוא למד לא לסמוך על בני אדם רגילים, ובמקומם הביא למפעל גזע של עובדים ננסים הקרויים "אומפה לומפה", ששכרם משולם בפולי קקאו. הוא סגר את שערי המפעל, ואת עצמו בתוכו, עד שהגיעה העת למצוא לעצמו יורש.
והנה ניצת לו רעיון במוחו של המפיק הבריטי הוותיק דייויד היימן (סרטי הארי פוטר): למה לא לעשות פריקוול שיתמקד בוונקה לפני הספר של דאל? העלילה לא תתבסס על ספר של דאל מכיוון שהוא מעולם לא כתב ספר שכזה, ואפילו לא תתבסס על הרקע של וונקה כפי שהוא מתואר ב"צ'ארלי ומפעל השוקולד". זהו רעיון שעצם העלאתו מעוררת תהייה מדוע הוא נחוץ, ומה הסיכוי לצאת מכך בשלום? התשובה המשמחת היא שגם אם לא כל חלקיו של "וונקה"(Wonka) מושלמים, המכלול צבעוני, רב דמיון, מהנה ומשעשע.
המפתח להצלחת הסרט הוא הבמאי-תסריטאי פול קינג. שני סרטיו הקודמים "הדוב פדינגטון" (2014) ובעיקר "פדינגטון 2" (2017) הצליחו לקחת את דמות הדוב המוכרת מספרי הילדים של מייקל בונד, ולהציב אותה בסרטים המפגינים הומור, סגנון מושך ורגש אנושי הנשאר בגבולות הטעם הטוב. חרף תקציבם הצנוע, שני הסרטים זכו להצלחה כלכלית גדולה. למשך כמה חודשים, "פדינגטון 2" היה הסרט בעל הציון הגבוה ביותר בכל הזמנים באתר "רוטן טומייטוס", עם 164 ביקורות חיוביות ו-0 ביקורות שליליות. תהיה זו לשון המעטה לומר שמבקרי הקולנוע התאהבו ביכולת של קינג לעצב עולם קסום, שספוג באופטימיות משובבת לב.
לביקורות סרטים נוספות
לכאורה הדמות של וונקה, כפי שכבר פגשנו אותה, שונה מאוד מהאופטימיות התמימה של הדוב פדינגטון. אך התסריט של קינג, שנכתב יחד עם סיימון פרנבי - שותפו לכתיבה ב"פדינגטון 2", מציג את וונקה לפני התפכחותו מהמין האנושי. הסרט תוכנן כפריקוול לעולם ולדמות כפי שהיו ב"וילי וונקה ומפעל השוקולד", סרט ילדות אהוב במיוחד על קינג. לכן התקופה שבה מתרחש "וונקה" נקבעה ל-1948, 23 שנים לפני זמן ההפקה של הסרט הקודם (1971). אתר ההתרחשות הוא עיר מרכז אירופאית מופשטת, בין עיירה אנגלית לגרמנית (כמו זו שבה צולם הסרט הקודם), במציאות מאוד אלטרנטיבית לזו של אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. וונקה, בגילומו הסימפטי של טימותי שאלאמה, הוא קוסם שוקולד צעיר, שופע אופטימיות ורצון טוב, שמגיע לעיר לאחר שנים שבהן תר את העולם בחיפוש אחר חומרים אקזוטיים לממתקיו. העיר ואורחותיהם של אנשיה אינם מוכרים לו, אך הוא מאמין ביכולתו להפיץ אושר בקרבם. בקיצור, הוא הדוב פדינגטון בצורת אדם שר ומרקד, עם שוקולדה במקום מרמלדה.
לא עובר זמן רב מהגעתו של וונקה לעיר, עד שמתחיל להתברר הפער בין החלום ומימושו. מטבעות הכסף שהביא עימו מתנדפים במהירות, והוא מוצא עצמו לקראת לילה ראשון של שינה על ספסל. הוא מובל בדרך עורמה לבית ההארחה של הגברת סקראביט (אוליבייה קולמן), ושם מוחתם על חוזה שישעבד אותו לעבדות במרתף של בית ההארחה. מעין סיטואציה דיקנסית, שמהדהדת דמות מסיפור קצר של דאל ("The Landlady") שבו בעלת בית הארחה מפחלצת אורח צעיר. במרתף הוא מוצא אורחים אומללים נוספים שגם הם חתמו על חוזה - בראשם נערה צעירה בשם נודל, שאומצה והפכה לשפחה בבית ההארחה. זה כמובן לא באמת "אפל", אלא גרוטסקיות מינורית שלא צפויה לשרוט צופים צעירים.
וונקה מצליח לחמוק לפרק זמן קצר מהמרתף, כדי להתחיל להפיץ את ממתקיו. אבל מסתבר שבעיירה יש קרטל שוקולד שמורכב משלושה יצרנים - פיקלגרובר (מתיו ביינתון) פרודנוז (מאט לוקס) ומנהיג הקבוצה סלאגוורת' (פטרסון ג'וזף) והם נחושים לא לתת לוונקה דריסת רגל. הם שולטים במפקד המשטרה (קיגן-מייקל קיי), שאת שירותיו המושחתים הם קונים באמצעות שוקולד. ויש גם כנסייה, שבראשה עומד האב ג'וליוס (רואן אטקינסון) וגם לה יש קשרים לקרטל השוקולד.
התסריט הגדוש כולל גם הבלחות של סיפור ילדותו של וונקה והסוד שאימו (סאלי הוקינס) הבטיחה שהוא עוד יפענח. ועוד קו עלילתי שקשור להגעתה של נודל המאומצת לבית ההארחה, והאופן שבו הדבר מתגלה כקשור לכוחות האפלים הפועלים בעיירה. ואם כל זה לא מספיק, בנקודת האמצע של הסרט נשלפת דמות האומפה לומפה שיש לה חשבון עם וונקה. יו גרנט, שמגלם את הדמות, גונב כל סצנה שבה הוא מופיע.
האומפה לומפה נכתבו ב-1964 כשבט גמדי-אפריקאי (פיגמים), שמיובא למפעל של וונקה בארגזים עם חורים לנשימת אוויר. הם עובדים בעבור פולי קקאו ולא יוצאים מהמפעל. אני מניח שהבעייתיות בדבר לא דורשת הסבר. כבר ב"וילי וונקה ומפעל השוקולד" האומפה לומפה עוצבו עם עור כתום ושיער ירוק, כדי לחמוק מייצוג בעייתי. לאחר יציאת הסרט גם דאל שינה את עיצובם של האומפה לומפה במהדורות הבאות. כאן, באופן אירוני, נסגר מעגל. הסרט מציג עולם עבר רב גזעי מהסוג שמקובל בקולנוע האנגלי בשנים האחרונות. דווקא האומפה לומפה מדבר באינטונציה בריטית-סנובית, שבה גרנט שולט היטב, ושמשמרת באומפה לומפה זהות שהייצוג הרב תרבותי מנסה להעלים. כך או אחרת זה מאוד מצחיק.
3 צפייה בגלריה
גונב כל סצנה שבה הוא מופיע. גרנט כאומפה לומפה ב"וונקה"
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
חרף הפרטים העלילתיים שעשויים להישמע אפלים, "וונקה" אינו סרט מלכודת. הוא לא כמו "בייב בעיר הגדולה" (1999) שמפתה בצבעיו, רק כדי לחשוף את הצופים הצעירים לסיטואציות מפחידות באמת, או להבלחות של הומור שחור מדי. ב"וילי וונקה ומפעל השוקולד" בהחלט היו דברים כאלו. למשל, שימוש בתמונת מרטין בורמן (סגנו של היטלר) כזוכה החמישי בכרטיס הזהב, או שוט של כריתת ראש תרנגולת שמוקרן ברקע סצנת השייט המסויטת. בהחלט יש בהומור של דאל פוטנציאל לרגעים כאלו, אבל זו לא דרכו של קינג. העלילה אולי כוללת יותר מדי חלקים, ואולי יש בה פשרות עם נוסחאות מסחריות (בעיקר לקראת הסוף), אבל הקוצים שויפו והארס נוטרל והוחלף במתקתקות משובבת.
השירים המוצלחים נכתבו על ידי נייל האנון, מלהקת "הקומדיה האלוהית". בנוסף יש שימוש בשני השירים הזכורים מ"וילי וונקה ומפעל השוקולד": World Of Pure Imagination וגרסה מעודכנת לשיר האומפה לומפה. מעצב התפאורה ניית'ן קראוולי, שעבד גם בסרטי פדינגטון, משלב בתבונה בין סטים ממשיים, לתוספות CGI (בשונה משימוש היתר ב-CGI בסרטו של ברטון, שיצר עולם סינתטי לחלוטין). אגב, מה שלא מלאכותי בסרט הם השוקולדים, שנעשו על ידי שוקלטיירית בשם גבריאלה כוגאנו. כך שאם השחקנים מתענגים על עוגיית מקארון מחלב ג'ירפה - זה לא רק כי הם יודעים לשחק.
