בשנת 1932 פרסם אלברט איינשטיין מכתב פתוח לזיגמונד פרויד שכותרתו "למה מלחמה?". הפיזיקאי המהולל, תומך נלהב של חבר הלאומים, תהה אצל אבי הפסיכואנליזה אם מלחמה ותוקפנות הינן חלק בלתי נפרד מהמהות האנושית והאם ניתן בכלל לחשוב על שלום עולמי. חליפת המכתבים בין השניים מספקת כר נרחב להרהור על טבע המלחמה והאדם, ועל התקווה שנתלתה בחבר הלאומים שהוקם אחרי מלחמת העולם הראשונה כמנגנון לפתרון סכסוכים גלובליים.
"למה מלחמה" - טריילר
(קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
סרטו החדש של עמוס גיתאי, "למה מלחמה", מבוסס על ההתכתבות הזו, כמו גם על טקסטים מרכזיים אחרים בתרבות המערבית: המסה "תרבות בלא נחת" שחיבר פרויד בשנת 1930, חיבורה של סוזן זונטאג "להתבונן בסבלם של אחרים", "מלחמות היהודים" של יוספוס פלביוס, המסה "שלוש גיניאות" מאת וירג'יניה וולף שנכתבה ב-1938 כתגובה לשאלה כיצד ניתן למנוע מלחמה, ומדגישה בין היתר את הקשר בין מלחמה ופטריארכיה. וכן, היא גם כוללת קטעים מ"רקוויאם המלחמה" של בריטן ו"קדיש" של ראוול, כמו גם דימויים מסרטו של גיתאי, "כיפור".
הסרט נפתח באחד מאותם שוטים ארוכים האהובים על גיתאי, שבמהלכו המצלמה מסיירת בכיכר החטופים בתל אביב, כמו מבקשת להנציח את מעמדה כאתר של טראומה לאומית בלב העיר, נעה לאורכו של שולחן החג האייקוני שאליו לא מסב איש, מתעכבת לרגע על שיעור יוגה המוני הנערך בה לעת ערב, ואז נבלעת במנהרת הדמה שבדומות לה כלואים החטופים. כאשר היא מגיחה מצדה השני אנחנו כבר נמצאים בעידן אחר, זה של חורבן בית שני ורצף של דימויים המשחזרים את מלחמת היהודים ברומאים ומזכירים חיזיון אור-קולי. הטקסטים של המורדים היהודים הנכונים להילחם עד טיפת דמם האחרונה מובאים בערבית, וההיפוך הזה בין היהודים והפלסטינים שגיתאי נקט בו כבר בסרטו "אסתר" (1986), העיבוד שהתקין לסיפור המגילה, אמור להעניק הקשר אקטואלי למלחמה בעזה ולכיכר החטופים.
3 צפייה בגלריה
חברים, אנא מכם, לא לחנוק זה את זה. מתוך "למה מלחמה"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
בהמשך עובר הסרט לסדרת המכתבים שעל שמה הוא קרוי, ומה שאנחנו רואים בעצם הוא את איינשטיין (השחקן מישה לסקו) ופרויד (מתייה אמלריק) מדקלמים נתחים נכבדים מההתכתבות בין שני האישים. ברגע אחד הם ניצבים מאחורי שתי נשים (אירן ז'קוב וקרן מור) שבוהות קטטונית בחלל בעוד פרויד מפריח את עשן הסיגר שלו בפרצופן; ברגע אחר, פרויד יושב במכונית, כמו נהג גט טקסי שממתין ללקוח מתמהמה, ומדקלם מתוך "תרבות בלא נחת". למה הם ניצבים מאחורי שתי הנשים שמייצגות, אולי, את השכול? למה כל זה קורה מאחורי הקלעים בתיאטרון? ומדוע דווקא מכונית? אלה שאלות כבדות-משקל שנדמה שיש להן תשובה, אבל זו שמועדפת עליי היא: ככה. כי זה גיתאי, ולו מותר.
"למה מלחמה" הוא הרהור קולנועי. סרט-מסה. אבל מול סרטי-מסה אחרים שיצר גיתאי – "יומן שדה" (1982) על הכיבוש הישראלי בשטחים היה ונותר עד היום אחד מסרטי המסה היפים והמבריקים שנעשו – סרטו הנוכחי נדמה במחילה כחלטורה. יש לי חיבה לסרטי גיתאי גם כאשר איני יורד לגמרי לעומקם (ולא תמיד אני בטוח שישנם עומקים כאלה), כפי שהיה עם סרטו הקודם, רק לפני שנה, "עדיין לא מאוחר" – אבל במקרה של הסרט שלפנינו התחושה היא שמדובר בתגובה מיידית למלחמה הארורה והמתמשכת, לא רק בעזה, אלא גם באוקראינה כפי שנובע מאחד המונולוגים, ושהתגובה הזו נטולה פרספקטיבה של ממש.
3 צפייה בגלריה
תגובה מיידית למלחמה, אלא שהיא נעדרת פרספקטיבה. מתוך "למה מלחמה"
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
חלק מהסרט מתרחש מאחורי הקלעים בתיאטרון. שחקן המתאפר מול המראה מעלה זיכרון מהמלחמה באוקראינה, וליתר דיוק ממות אביו וקבורתו שעה ששחקנית אחרת משוטטת חסרת-סבלנות לידו, כמו לא מבינה למה היא חייבת להאזין לסיפור הזה. כמונו - כמוה. אחר כך אותו שחקן מנהל ויכוח סוער עם הדמות שמגלמת ז'קוב, שחקנית גם היא, שמתבררת כאשתו. היא רוצה ילדים – הוא לא. "אני לא רוצה לגדל ילד במדינה הטיפשית הזאת", הוא אומר לה. מתברר שהיא גם בוגדת בו עם חברו הטוב. איך כל זה קשור לענייננו? לא ברור, אבל נראה ש"למה מלחמה" פשוט בנוי מקרעי רעיונות וציטוטים שיכלו אולי להתחבר ביניהם לו החוט המקשר היה מתוח כהלכה.
החיבור בין הדימוי החזותי וההגות התיאורטית, היבט מרכזי בסרט-מסה, מניב בסופו של דבר סרט מעט עצל. מדוע אנו צריכים לראות את אמלריק, בהופעה מצוינת אמנם, מקריא את מכתבי וכתבי פרויד מהדף, במקום לעמת אותו עם דימוי משמעותי שהיה מעניק לטקסט הקשר עכשווי ופרשנות? כתוצאה, הסרט לא אומר שום דבר משמעותי על המלחמה בעזה ובאוקראינה ועל מלחמה בכלל. כאשר ז'קוב מגיעה לחדר בבית מלון ופוצחת במונולוג, שהוא בעצם מכתב שכתבה לגיתאי בעקבות הזמנתו אותה להשתתף בסרט, היא מתייחסת לדימויים הטלוויזיוניים של המלחמה ולתחושת חוסר-האונים, השגרה אפילו, האופפת את הצפייה בהם. ואז אנחנו רואים את קרן מור ויעל אבקסיס כשתי אימהות מחבקות זו את זו ובוכות. מדוע צריך להטריח שתי שחקניות מוכשרות כדי להתייפח ללא קול בבית מלון? שכן בכך מתמצה תפקידן בסרט. המילה "למה" רלוונטית לסרט הזה מאוד-מאוד.
סרטו של גיתאי מעלה שאלה שהיא רלוונטית תמיד. כותרתו היא תהייה קיומית ומוסרית. אבל גם כתגובה קולנועית למלחמה, נדמה שהוא לא יותר ממסכת שאינה מאתגרת במיוחד, ודאי לא פרובוקטיבית ומעוררת מחשבה. זהו סרט סתמי, וסתמיות היא התגובה הכי גרועה לשאלה שבשם הסרט. אכן, למה "למה מלחמה"?
