פסטיבל הסרטים SXSW נחשב לאחד מאירועי הקולנוע המשמעותיים בארצות הברית, ובמיוחד עבור יוצרים עצמאיים דלי-תקציב המגששים באפלה אחר הזדמנויות עסקיות ומסחריות שיובילו להפצה של סרטיהם בבתי הקולנוע ובסטרימינג. אבל דווקא בגלל מעמדו הרם, פסטיבל הסרטים של SXSW מסמל דווקא עד כמה רע מצבה של התעשייה שיוצאת לעיר אוסטין שבטקסס כדי לקחת חלק באירוע שהוא יותר מהכל כנס טכנולוגיה, ושיצירה מקורית של בני אנוש חוסה בו בצל תוכנות AI ומתכנתיהם. ואם לא די בכך, את קדמה הבמה לוקחים להיטים קופתיים פוטנציאליים שכבר מיועדים להפצה על ידי חברות משמעותיות כמו אמזון פריים ו-A24 ושהציבור הרחב יוכל לראותם ממש אוטוטו על המסך הגדול והקטן, בעוד שהסרטים הקטנים שנותרים מאחור ייתכן שלא יהיו זמינים לצפייה לעולם, אפילו לא לקהל האמריקני.
במציאות הנוכחית כשאפילו להיטים הוליוודים מתקשים לסחוף את ההמונים ולשבור קופות, יציאה של סרטים עצמאיים קטנים לאקרנים הפכה לעניין נדיר יותר ויותר. אפילו ברי המזל שנרכשו להפצה יוצאים להרצה קצרצרה בבתי הקולנוע שאורכת שבוע, אולי שבועיים. בהיעדר קהל רוכשי כרטיסים, הנוכחות על המסך הגדול משמשת בעיקר כפרומו להשקה על המסך הקטן בסטרימינג. כך אפילו "עוד בקשה מסתורית" של פול פייג, בכיכובן של אנה קנדריק ובלייק לייבלי, שפתח את הפסטיבל השנה, יעלה ישירות באמזון פריים וידאו בלי סיבוב בבתי הקולנוע. ממש כמו הרימייק ל"שומר הברים" בכיכובו של ג'ייק ג'ילנהול, שבכורתו כסרט הפתיחה של SXSW אשתקד הייתה ההקרנה היחידה שלו באולם קולנוע, למרות מחאות הבמאי דאג לימן שהחרים את האירוע.
עם זאת, שווה להזכיר ש"הכל, בכל מקום, בבת אחד" אשר פתח את SXSW ב-2022 לא רק שזכה להצלחה קופתית יפה בבתי הקולנוע, אלא המשיך כדי לזכות באוסקר שנה לאחר מכן. חברת A24 שהפיקה את ההברקה המטורללת ההיא של דניאל שיינרט ודניאל קוואן (וגם עמדה מאחורי "הקרב על אמריקה" של אלכס גרלנד, שהפך להיות שובר-הקופות הגדול בתולדותיה אחרי הבכורה ב-SXSW), שבה לאוסטין עם "מותו של חד קרן" (Death of a Unicorn). הקומדיה הסוריאליסטית של אלכס שרפמן מלווה אב ובתו (פול ראד וג'נה אורטגה) בסדרה של אירועים בלתי מתקבלים על הדעת שמתחילים בתאונת דרכים עם חד-קרן - ומסלימים משם.
"הולנד" של מימי קייב הוא מותחן אימה שבו ניקול קידמן ומת'יו מקפדיין מגלמים זוג שחי את חיי הפרברים בעיירה הולנד שבמישיגן, שנחשפת כעל-טבעית ומתנהלת כמו "המופע של טרומן". בן אפלק והבמאי גאווין אוקונור חזרו לשתף פעולה במותחן האקשן "רואה החשבון 2", המשכון לסרט המקורי מ-2015.
חטופים בכוויית
את ההפקות עתירות-התקציב הללו תוכלו ככל הנראה לראות בישראל, בבתי הקולנוע או בסטרימינג - אבל אף אחד לא יכול להבטיח שהסרטים העצמאיים הקטנים ב-SXSW יהיו זמינים עבורכם, וחבל. בין עשרות הדרמות, הקומדיות, מותחני האימה והפרויקטיים התיעודיים שהוקרנו במהלך השבוע האחרון באוסטין היו גם כמה סרטים שיש להם גם נגיעה לקהל הישראלי.
הדוקו Flight 149: Hostage Of War לא עוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, המלחמה בעזה או משבר החטופים, אבל דרך חקירת פרשה נשכחת ממלחמת המפרץ, אפשר לזהות קווי דמיון מצמררים למציאות הנוכחית שלנו. הבמאית הבריטית ג'ני אש חוזרת לאירוע נחיתת טיסת 149 של חברת בריטיש איירווייז בכוויית, בעיצומה של פלישת צבא עיראק לנסיכות הנפט. נוסעי המטוס וצוותו שנאסרו בשדה התעופה, הוחזקו כבני ערובה בידי אנשי סדאם חוסיין שקיווה להשתמש בהם כקלפי מיקוח מול מנהיגי המערב - שהתארגנו למתקפת נגד - ואף פיזר אותם באתרים בעלי-חשיבות מחשש להפצצתם. בניגוד לסינוואר וחבריו יראי-השמיים, הדיקטטור מבגדד תמיד התמסר לעצמו ולרווחתו האישית, ולכן היה נכון לפעול באופן מעשי לפיתרון המשבר אחרי כמעט חצי שנה של התחמקויות ערמומיות, היתממות ואיומים מרומזים.
דרך ראיונות עם המעורבים עולות עדויות נוראיות, שבחלק מהמקרים כללו התעללות פיזית ומינית. דבריהם מהדהדים את סיפורי הזוועה שעברו החטופים הישראלים בשבי החמאס. אבל מעבר לכך, צפה מעל לפני השטח גישתם של נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' בוש ובעיקר ראש ממשלת בריטניה מרגרט ת'אצ'ר - אשר איימו על סדאם אך נמנעו מלנהל משא ומתן לשחרור בני הערובה במשך חודשים. זאת ועוד, בדיעבד נחשפות נסיבות נחיתת המטוס בכוויית למרות הלחימה מסביב. מדובר בתפנית מדהימה, לכאורה בלתי מתקבלת על הדעת, עם הגילוי כי בלונדון ידעו על פלישת הפתע שבדרך ולמרות זאת נמנעו מלהזהיר את הצוות. למעשה, מתברר כי המודיעין הבריטי נעזר בטיסה זו לצרכים מבצעיים בשירות הוד מלכותה. זאת תוך סיכון חייהם של אזרחיה שבסך הכל התכוונו לצאת לחופשה מפנקת לחופי המפרץ הפרסי.
הדרמה הרומנטית Fantasy Life שביים וכתב מתיו שיר, שגם מככב בה בתפקיד הראשי, היא עוד אחד מהתוצרים החדשים שנכללים בז'אנר הפופולרי המכונה "סרטים יהודיים", ועל כך גם זכתה בפרס חביב הקהל. שיר, שמזכיר מאוד במראהו את סת' רוגן ושהופיע אשתקד בלהיט אחר בז'אנר, Between The Temples, מגלם גבר צעיר ודי לא-יוצלח בשם סם שטיין אשר סובל מהתקפי חרדה. אחרי שפוטר מעבודתו, הוא נשכר כשמרטף על ידי בני זוג יהודים כדי לשמור על שלוש בנות המשפחה. בדרך הוא מוצא עצמו מתאהב בסתר באמא שנאבקת על קריירת המשחק שלה (אמנדה פיט), ומהצד רואה כיצד היא מתרחקת מבעלה המוזיקאי הנרקיסיסט (אלסנדרו ניבולה). זוהי דרמה קומית עדינה, משעשעת ולעתים מרגשת שכוללת גם הופעות של ג'אד הירש וזוסיה מאמט, וכן בוב בלבאן - שבאחת הסצנות סביב שולחן הארוחה המשפחתית מביע את תמיכתו הבלתי-מסוייגת בישראל, ש"שומרת על תאי הגזים סגורים".
חוסיינים בעקבות סימפסונים
אחרי ההפגנות ברחובות אוסטין בשנה שעברה במהלך SXSW על רקע המלחמה בעזה, והמחאה נגד כמה מהספונסרים של האירוע שנמנים על תעשיית הנשק האמריקנית, מתקבל על הדעת שהמארגנים לא זימנו יוצרים ישראלים, או פלסטינים, להשתתף בפסטיבל הקולנוע וגם לא זה של המוזיקה. עם זאת, הקומיקאי האמריקני ממוצא מצרי, רמי יוסף, שנחשב לאחד הקולות הפרו-פלסטינים הבוטים בתעשיית הבידור, זכה להשיק את סדרת האנימציה החדשה שלו #1 Happy Family USA מול קהל אוהד, שרבים ממנו עטו כאפיה לצווארם. משלושת הפרקים הראשונים שהוצגו בבכורה ניכר כי מדובר בניסיון ליצור את משפחת סימפסון אבל בגוון מזרח-תיכוני קצת מטופש - כפי שיוסף הודה בעצמו.
בני משפחת חוסיין המסוחררת - אבא שעובד בדוכן מזון הלאל, אמא מלאת רגשות אשם, בת מתבגרת לסבית בסתר, בן חושק במורה שלו, וגם סבתא לבושה בניקאב שצופה תמידית בטלוויזיה - נקרעים בין המסורת הדתית והתרבותית שהביאו איתם מהבית, לנהנתנות המודרנית של ארצות הברית. יוסף ושותפתו ליצירה פאם בריידי משתעשעים בהומור עצמי שחור על חשבון התרבות הערבית, וזה יוצר סיטואציות מצחיקות רבות מחוויית ניסיון ההשתלבות של החוסיינים בחברה הקפיטליסטית - שמקצינה אחרי ה-9 בספטמבר. יוסף לא התייחס למלחמה בעזה מעל הבמה, אך כן התלוצץ על חשבונו של טראמפ, כשסיפר שהגיש את הסדרה לראשונה בקדנציה הראשונה שלו כנשיא. "זוכרים את טראמפ השמח? הוא עצוב עכשיו, דרך אגב. לא יודע אם שמתם לב. אני לא חושב שהוא אוהב את זה. בפעם הקודמת הוא תמיד היה צוחק, אז בואו נעודד אותו. הבחור מתוסכל".
הסרטים הטובים ב-SXSW:
America Sweatshop - מותחן עכשווי מטלטל של הבמאית הגרמניה אוטה בריסוויץ המתרחש בחברה לניטור תוכן ברשתות החברתיות, שעובדיה נחשפים באופן יומיומי לסרטוני אלימות, פורנו וזוועות של ממש. כשהגיבורה הצעירה (לילי ריינהארט) חוזה במה שנראה כמו רצח נוראי של אישה, היא יוצאת לחקירה עצמאית שלוקחת אותה מהבועה המבודדת של מקום העבודה שלה - למציאות של משתמשי-הקצה שם בחוץ.
The Threesome - דרמה רומנטית סקסית ומלאת הומור של צ’אד הרטיגן, שמלווה את היחסים האינטימיים המשתנים תדיר בין שלושה צעירים ויפים (זואי דויטש, ג’ונה האוור-קינג ורובי קרוז), הנפגשים להרפתקה מינית ארעית. זו עתידה לקשור אותם באופן הדוק, מכוון או ארעי, ובכל מקרה לבבי ומשעשע - ואולי רק קצת מאכזב למי שמייחל לסצנות מין גרפיות.
Slanted - זוכה פרס השופטים לסרט העלילתי הטוב ביותר הוא עיבוד מדומיין של הבמאית איימי וונג לזיכרונות האישיים שלה כתלמידת תיכון באוסטרליה. הסיפור מלווה נערה אסיאתית (שירלי צ’ן) שמתקשה להשתלב בעיירה אמריקנית אליה היגרו הוריה, וכדי להגשים חלום ולהיות מלכת נשף הסיום היא מוכנה לעבור הליך רפואי מהפכני לשינוי גזע, וממנו היא יוצאת כבלונדינית מהממת (מקנה גרייס). המראה החיצוני החדש שמביא לה את הכתר הנכסף, אבל גם את אובדן העצמי.
Are We Good? דיוקן דוקומנטרי אינטימי של הקומיקאי מארק מארון שמוכר גם כפורץ-דרך בתחום הפודקאסטים עם תוכנית הראיונות שלו. הוא כריזמטי וסוחף כהרגלו מול המצלמה של הבמאי סטיבן פיינארץ, כפי שהוא מאחורי המיקרופון על הבמה או מגראז’ ביתו משם הוא משדר לעולם. אבל העוצמה של סרט רגיש זה (שהופק בתמיכת חברת סיפור הישראלית) נובעת דווקא מהרגעים שנוגעים לאובדן הפתאומי שחווה מארון אחרי מות בת זוגו, הבמאית לין שלטון, במאי 2020. הוא נפתח ונחשף כל-כולו בצחוק ובדמע, ותמיד כן.
Shuffle - זוכה פרס השופטים לסרט התיעודי הטוב ביותר הוא תחקיר שומט-לסת על מגיפת האופיואידים. כולם מדברים על חברות הפארמה, משפחת סאקלר הידועה לשימצה והרופאים תאבי-הבצע כמי שאחראים להצפת ארצות הברית במשככי כאבים ותרופות ממכרות. אולם הבמאי בנג’מין פלהרטי, אלכוהוליסט לשעבר, מפנה מבט לתעשיית הגמילה מסמים ששגשגה במקביל. ממרכזי שיקום ברחבי המדינה, ועד למעבדות בדיקות-שתן. כולם גלגלו מיליארדי דולרים במשחק המכור הזה על חשבון המכורים.
