הכישורים המוזיקליים של סר מקרטני בהחלט לא זקוקים להוכחה נוספת, אבל מקרטני הרעיף מחסדו והעניק מטובו גם כשזה הגיע להופעות טלוויזיונות וקולנועיות שכלל לא היו מוזיקליות. חלקן מוצלחות יותר, חלקן פחות והן בהחלט משתפרות עם השנים. נכון, אפשר היה לקבל את מקרטני גם בשלל סרטים תיעודיים עם חומרי ארכיון (האחרון שבהם הוא Get Back של פיטר ג'קסון) או בסרטי הביטלס, אבל גם להופעות הסולו שלו - בתפקיד עצמו או בתפקידי משחק אחרים - מגיעות רגע של כבוד. לרגל יום הולדתו ה-80 של הסר שהגיע לגבורות, קיבצנו את ההופעות הטלוויזיוניות והקולנועיות שלו לאורך השנים.
4 צפייה בגלריה
משתבח עם השנים. פול מקרטני מתארח ב"סאטרדיי נייט לייב"
(צילום: מתוך "סאטרדיי נייט לייב")
משפחת סימפסון (1995)
פול מקרטני הציב רק תנאי אחד כשהוא התבקש על ידי המפיקים של הסימפסונס לתרום את קולו לאחד מפרקי העונה השביעית של סדרת האנימציה. הפרק נקרא "ליסה הצמחונית" והוא עוסק ברצונה של ליסה להפסיק לאכול בשר אחרי שהתיידדה עם כבש צעיר בפינת ליטוף בגן החיות. מי שמחזקים את ליסה ומסייעים לה לעמוד בהחלטתה מול כוחות נגד עצומים כדוגמת הומר הקרניבור הם פול ולינדה, אשתו, זכותה תגן עלינו. הזוג מקרטני, צמחונים בעצמם, העמידו תנאי אחד תמורת דיבוב דמויותיהם המצוירות - שליסה תישאר צמחונית עד סוף ימי הסדרה. דיוויד מירקין, שהיה השואו-ראנר של "משפחת סימפסון" במהלך שנות ה-90, סיפר בריאיון ל-Radio Times שגם זמן רב לאחר שידור הפרק, כשהיה נתקל במקרטני במקרה (מה אתם יודעים, יש אנשים שנתקלים במוזיקאי במקרה!), האחרון היה מוודא איתו שליסה לא סטתה מדרך הישר.
את הקרדיטים של סוף הפרק מלווה שירו של מקרטני, Maybe I'm Amazed, וברקע, למתמידים, מושמע ברוורס קטע ובו מפורט המתכון למרק העדשים של מקרטני. בסוף הקטע מבטיח המוזיקאי (עדיין ברוורס), "דרך אגב, אני עדיין חי" - רפרור לקטע המפורסם שהוליד את השמועה על מותו בשנות ה-60, כמו גם הבטחה לחיים ארוכים למי שימיר את תזונתו לצמחונות.
בוג'ק הורסמן (2015)
הגיחה השנייה של מקרטני בסדרת אנימציה הייתה כמעט עשור מאוחר יותר בלהיט של נטפליקס, "בוג'ק הורסמן", והיא התרחשה בפרק השני של העונה הרביעית, שנקרא After the Party. באותו הפרק, מיסטר פינאט באטר עורך לאשתו דיאן מסיבת הפתעה, למרות העובדה שהיא שונאת גם הפתעות וגם מסיבות. אותה המסיבה נהרסת מיד לאחר שהשניים נקלעים לריב גדול. לאורך הפרק מורגש פוטנציאל להבלחה כלשהי של מקרטני, אבל זו ממומשת רק אחרי שהמסיבה הכושלת מסתיימת וכולם הולכים. "הפתעה!", הוא צוהל וקופץ מתוך העוגה, "שלום? מִישֶׁהוּ? זה פול מקרטני!" - ואז מתלונן שהגיע עד לשם בחליפה חדשה כדי לקפוץ מעוגה. בניגוד להקלטות אחרות של סלבס לתוכנית, במסגרתן האורחים הגיעו לאולפן הסמוך למקום מגוריהם, יוצר הסדרה רפאל בוב-וקסברג סיפר שבמקרה של מקרטני הם פשוט "שלחו בחור עם מיקרופון גדול לבית שלו בניו יורק".
קארפול קריוקי (2018)
ג'יימס קורדן החלקלק כחמאה אסף את מקרטני לסיבוב בליברפול, העיר שבה נוסדה הביטלס, במסגרת תוכנית האירוח של קורדן והפינה המצליחה מתוכה, "קארפול קריוקי". מקרטני, חמוש בנוסטלגיה עולצת, ביקר בין היתר במספרה המוזכרת בשיר Penny Lane, נזכר באמו המנוחה שביקרה אותו בחלום (שבעקבותיו כתב את Let It Be), והפתיעו גם את הדיירים הנוכחיים של הבית שבו התגורר המוזיקאי כנער. המסע הכובש, שכלל הרבה צחוק וגם דמעות (מצד קורדן) הסתיים בפאב מקומי, שבו מקרטני שימש כג'וקבוקס אנושי והפתיע את הבליינים האקראיים בהופעה מהחלומות. הקז'ואליות החמודה של המוזיקאי הצליחה לאזן את הסכריניזם המופרז לעיתים של קורדן, והתוצאה היא 23 דקות מקסימות של המנחה המתוק עם המרואיין המושלם.
רוק 30 (2012)
פרק הפינאלה בעונה השישית של "רוק 30" שודר בשידור חי פעמיים: פעם אחת עבור החוף המזרחי, ושלוש שעות מאוחר יותר עבור החוף המערבי. בשידור השני הופיעה קים קרדשיאן, ובשידור הראשון - פול מקרטני. בתחילת הפרק ליז למון (טינה פיי, אישה קדושה) מתחננת לג'ק דונגי (אלק בולדווין) שהתוכנית שלה, TGS, תמשיך להיות משודרת בשידור חי. "אחרת נאבד את כל ההתרגשות והספונטניות. זה היופי של טלוויזיה בשידור חי. הכול יכול לקרות!", היא מוסיפה, ואז פותח את הדלת קנת (ג'ק מקברייר) שאומר "יש כאן שירותים שאתה יכול להשתמש בהם... סר פול מקרטני". כשברקע הקהל מתחיל לצווח. המוזיקאי נכנס לחדר, מנופף, משתחווה ואז ניגש אל בולדווין ההמום - ידידו הטוב במציאות אבל בשלב זה המום לחלוטין - לוחץ את ידו, מעניק לו סטירה עליזה על לחיו והולך משם. לקראת סוף התוכנית מקרטני חוזר להופעה נוספת ואומר שהוא החליק בשירותים ונחבט בראשו, וכעת הוא אינו זוכר מי הוא. ולמון? מנסה לנצל את ההזדמנות כדי לשכנע אותו שהוא בן הזוג שלה.
סאטרדיי נייט לייב
מקרטני התייצב לפחות 10 פעמים בתוכנית המערכונים הוותיקה בארצות הברית, "סאטרדי נייט לייב". זה התחיל ב-1980, כשהתוכנית עוד הייתה בשנותיה הראשונות, אבל מקרטני הגיע אליה יום לאחר יציאת אלבומו McCartney II וזכה להשיק על הבמה קליפ חדש לשירו Coming Up - עניין נדיר יחסית לתוכנית בזמנו. מאחר ורק ארבעה חודשים קודם לכן מקרטני נעצר ביפן על שימוש במריחואנה, הקדים את הקליפ מערכון-ריאיון עם מקרטני, שבו המראיין (כריס פארלי) שאל אותו אם הוא זוכר כיצד עצרו אותו בשדה התעופה ביפן, וגם תוהה אם כל עניין המוות של המוזיקאי היה אמיתי, או שמדובר במתיחה.
מקרטני אף לקח חלק במערכונים, גם אם בתפקידים זעירים. ב-1993 הוא הופיע בפרק שהנחה אלק בולדווין, חברו לשיעורי היוגה, והשתתף במונולוג שבו הוא מתדיין עם יוצר התוכנית, לורן מייקלס, על סכום כסף שג'ורג' הריסון אמור היה להעביר אליו - כל זאת בדיוק בזמן בשביל שבולדווין, שהיה בשיאו של מסע נדבות מאחורי הקלעים, יתחוב לידיהם כמה שטרות. כמעט עשרים שנה לאחר מכן, ב-2006, מקרטני השתתף גם במערכון המצוין "פלטינום לאונג'", שבמהלכו סטיב מרטין מנסה להרעיל את בולדווין כשזה מאיים לשבור את השיא שלו במספר הפעמים שבהן שימש כמנחה התוכנית. מרטין מסיח את דעתו של בולדווין כשהוא טוען שהוא רואה את פול סיימון - ואז מגיע דווקא מקרטני. נראה, אגב, שבולדווין הופתע גם כאן מהעובדה שחברו המוזיקאי צץ לפתע על הסט.
McCartney 3,2,1 - A Day In The Life (2021)
מהמפגש הזה בין פול מקרטני למפיק העל המוזיקלי, ריק רובין, נולדה שיחה אינטימית שמתפרשת על פני שישה פרקים - ולא משעממת לרגע. נושאי השיחה: הביטלס, להקת ווינגס וקריירת הסולו של מקרטני. יחד הם מפרקים את שירי הביטלס מבחינה טכנית ובין לבין מקרטני מנצל את הזיכרון הפנומלי שלו ומשתף תובנות, אנקדוטות שחלקן טרם סופרו וחושפות עוד על הפן היצירתי של הקריירה המוזיקלית שלו, וגם סיפורים על מערכות היחסים מאחורי השירים. הצילום ארטיסטי בשחור-לבן, הסאונד יוצא מן הכלל וריק רובין מגיע בפיג'מה כי הוא ריק רובין. מומלץ לכל אוהבי הביטלס בפרט, לאוהבי צליל שיעריכו את איכות הסאונד המצוינת שמלווה את הסדרה ולכל מי שזקוק להוכחה החותכת ביותר שפול עדיין חי.
Eat The Rich (1987)
אין הרבה מה לומר על השניות הספורות שבהן מבליח מקרטני בקומדיה הבריטית Eat the Rich. עלילת הסרט עוקבת אחרי אלכס (אל פילאיי), מלצר מתוסכל במסעדה יוקרתית וסנובית שנזרק ממנה לאחר שהיה גס רוח אל הלקוחות וחוזר רק כדי לנקום את נקמתו האנרכיסטית. הקומדיה נוצרה על ידי The Comic Strip, קבוצת קומיקאים בריטית שהתגבשה באייטיז ופיטר ריצ'רדסון, הבמאי, שמיודד עם מקרטני, והצליח להביא אותו ואת לינדה לתפקיד קצרצר. במהלך סרוויס במסעדה, שאינכם רוצים לדעת מה מוגש בו, מתחילה קטטה המונית ומקרטני נלקח מהשולחן כשהוא ממלמל "אני עם הקבוצה הזאת". מלבד מקרטני הצליחה החבורה להביא להופעות אורח גם שחקנים מפורסמים נוספים כמו מירנדה ריצ'רדסון, נייג'ל פלנר ואחרים. אם אפשר לייחס את ההופעה הזאת למשהו נוסף מלבד הידידות בין ריצ'רדסון למקרטני - בהנחה שמקרטני לא מעד במקרה לתוך סט הצילומים באותו היום - אולי הייתה זו הסאטירה האנטי-קפיטליסטית שקסמה לו בסרט והניעה אותו להסכים להצעה.
שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר (2017)
על ההופעה הקצרה של מקרטני בסרט החמישי בסדרת "שודדי הקאריביים", מגיעה התודה והברכה ללא אחר מאשר ג'וני דפ. האיש שהביא לכם את שודד הים הבלתי אפשרי ג'ק ספארו היה ביחסי תן וקח עם מקרטני מזה זמן מה. עד "שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר", דפ השתתף בקליפים לשיריו של מקרטני לבקשתו, עד שהגיעה העת להחזיר טובה והשחקן ביקש מהמוזיקאי לתרום לסרט. מקרטני סיפר לדפ על כל מיני קרובי משפחה שלו מליברפול, וכשהגיע לדוד ג'ק - הבדחן המשפחתי - דפ עצר אותו. בהיותו מעורב בתהליך הכתיבה של הסרט, הוא הלך לחדר שלו וכתב את הסצנה הקצרה שבה גילם מקרטני את ג'ק ספארו הדוד, זה שעל שמו נקראה הדמות של דפ.
ספארו פוגש את הדוד ג'ק בדרך אל הגרדום, כשהוא נגרר במורד מסדרון חשוך. הוא עובר ליד התא שבו הדוד משחק קלפים עם שני אסירים אחרים. במשך דקת המפגש ביניהם, הדוד ג'ק מעניק לאחיין שלו עצות לא שימושיות ומספר לו בדיחת-דוד קלאסית עד שהסוהרים לוקחים אותו משם. מקרטני אגב הוא לא המוזיקאי הראשון שמגיח להופעת אורח ב"שודדי הקריביים" - הקדים אותו קית' ריצ'רדס מהרולינג סטונס, שלמעשה שימש השראה לדמותו של ג'ק ספארו ומגלם בסרט את אביו.
Give My Regards to Broad Street (1984)
ארבע שנים אחרי שג'ון לנון נרצח, מקרטני כתב, הפיק ושיחק בתפקיד הראשי בסרט עלילתי-מוזיקלי בשם Give My Regards to Broad Street. זאת הייתה החזרה הראשונה של מקרטני למסך מאז Let it Be, שיצא ב-1970. בעוד שהסרט עצמו קיבל ביקורות קוטלות ולא זכה להצלחה מסחרית, הפסקול שלו דווקא הצטיין, כשאחת הבלדות המקוריות מתוכו - No More Lonely Nights - הגיעה למקום השישי במצעד הבילבורד בארצות הברית ולמקום השני בבריטניה. שש מתוך 15 רצועות הפסקול היו גרסאות חדשות לשירים של הביטלס, בחירה שג'ורג' הריסון הגדיר מאוחר יותר בריאיונות כ"מוזרה".
עלילת הסרט, שבו גילם מקרטני את עצמו, עוקבת אחר הקלטות אלבומו החדש של המוזיקאי, שמסתבכות לאחר שקלטות המאסטר של האלבום נעלמות. תוך כדי זה משולבות אקראית בעלילה הופעה שצולמה עבור ה-BBC, הכנות לצילומים של שני קליפים וסיוט אחד - שבו מקרטני חולם את עצמו כאיש עני שמנגן בגיטרה ברחוב בתמורה לאוכל. לטובת הצילומים הוא אכן התחפש לאדם עני וניגן ברחוב וכן, גם קיבל כמה מטבעות מהעוברים והשבים. המשחק של מקרטני לא מזהיר, בלשון המעטה. הוא מאופק יחסית, ואין בו שום דבר מהשחרור הבריא שמאפיין אותו היום. עוד שיחקו בסרט גם בריאן בראון ורינגו סטאר, שרצה לגלם את הנבל אך הסתפק בתפקיד בו הוא מגלם עצמו כמתופף.
ריאיונות
מקרטני הוא אכן דוגמה מצוינת לאדם שהיחס בין הפרסום העצום שלו, לבין השחרור נטול החשיבות עצמית ונכונותו להשתטות, מנפיקים ריאיונות קלילים ומלאי הומור עצמי. הוא מתראיין לא מעט ועושה את זה מצוין, ואם אתם רוצים לדגום את אחד הריאיונות המוצלחים - נסו את זה שהעניק לקונאן אובראיין, נפיל קומי בזכות עצמו, בלייט נייט שלו ב-NBC בשנת 1997.
