בקיץ 2006 יצא למסכים סרט עצמאי דל תקציב בשם "מיס סאנשיין הקטנה" על משפחה ססגונית מניו מקסיקו הנוסעת לקליפורניה, בעקבות חלומה של הבת אוליב לזכות בתחרות יופי לילדות. הסרט האנושי כבש והקסים את הקהל, והכניס 101 מיליון דולר (תקציבו היה 8 מיליון בלבד). לילדה אביגייל ברסליין, שגילמה את אוליב היה חלק נכבד בהצלחה. היא אפילו הייתה מועמדת לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה, ובתולדות הטקס היא רשומה כאחת השחקניות הכי צעירות שהיו מועמדות. בסופו של דבר ברסלין בת ה-10 לא זכתה, אבל "מיס סאנשיין הקטנה" גרף באותו לילה שני פסלונים – תסריט מקורי ושחקן משנה (אלן ארקין).
15 שנה חלפו וברסלין עדיין צריכה לחיות, לטוב ולרע, בצל של הסרט ההוא. "אנשים לפעמים שוכחים שאני בת 25 וכבר מזמן לא בת עשר", מספרת ברסלין, כשנפגשנו בפסטיבל קאן האחרון. "חלק מהסיבה לכך היא שאני מאוד נמוכה וגם נראית קטנה. לפעמים אני לא מקבלת תפקידים כי אני נראית 'קצת צעירה מידי' - אבל האמת היא שפשוט נוטים להכניס אותך לתבנית מסוימת, אחרי תפקיד שכל כך הצליח. ועדיין, לעולם לא הייתי רוצה לנתק את השם שלי מהסרט הזה. הוא פתח עבורי המון דלתות והעניק לי המון הזדמנויות והוא הסיבה העיקרית שאני נמצאת איפה שאני היום. אני רוצה לתת לסרט את הכבוד הראוי לו. במובן מסוים, התגובות שאני מקבלת מתוקות כי הן מראות כמה הקהל נקשר רגשית לתפקיד ולסרט כולו. כולם עדיין רוצים שאהיה אוליב, ואני מבינה את זה. תמיד יהיה בי קצת ממנה, אבל אני רוצה גם לנסות דברים חדשים".
ברסלין בהחלט מנסה לעשות דברים חדשים. עכשיו היא מופיעה אצלנו על המסכים ב"מים שקטים" של הבמאי טום מקארתי ("ספוטלייט"), שהוצג בקאן מחוץ לתחרות. היא מגלמת את אליסון, לסבית מאוקלהומה שיוצאת לחוות הרפתקאות במרסיי, ונשלחת לכלא הצרפתי, באשמת רצח המאהבת המוסלמית שלה. מאט דיימון מגלם את אבא שלה – רפובליקני שמרן, נרקומן לשעבר שאף ישב בכלא. האב יוצא לעיר הנמל הצרפתית, בניסיון לאתר את הרוצח האמיתי ולהוכיח את חפותה של בתו.
גם הדרך ל"מים שקטים" כלל לא הייתה פשוטה לברסלין. "האמת שהייתי בהלם כשקיבלתי את התפקיד. האודישן שלי בלוס-אנג'לס היה מחריד", היא טוענת. "באותו יום, נהג האובר הוריד אותי במקום הלא נכון והייתי צריכה לרוץ לאודישן, כך שגם איחרתי. לבשתי מכנסי ג'ינס קצרים ומגפיים, אז גם נראיתי נורא. כדי להעביר את ריח הקפה ששתיתי הייתי צריכה ללעוס מסטיק ואז כשנכנסתי לחדר האודישנים נחנקתי עם המסטיק הזה, ונאלצתי לירוק אותו לתוך טישו".
אכן נשמע כמו התחלה לא מבטיחה.
"וכשסוף-סוף הגעתי לשלב ה'נעים להכיר' ולאודישן עצמו, כבר הייתי מובכת לגמרי. כשסיימתי את הפגישה התקשרתי לסוכן שלי ואמרתי לו: 'אין מצב שקיבלתי את התפקיד, אז אל תבנה על זה יותר מידי - נראה לי שהם חשבו שאני משוגעת לגמרי'. כנראה שקרה נס וטום אהב את הביצוע שנתתי, כי שבוע לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון ושאלו אותי האם אני יודעת לשחות, לנהוג ולדבר צרפתית. עניתי שאני יכולה ללמוד צרפתית ושאני יודעת לשחות, אבל שאין לי רישיון. בסוף הייתי צריכה להוציא רישיון וללמוד צרפתית".
מים שקטים – טריילר
אז מה רמת הצרפתית שלך עכשיו?
"לא משהו. אני יכולה לומר את מה שאמרתי בסרט, אבל לא מדובר בתוכן שרלוונטי לשיחות חולין רגילות. אגב, האווירה בצילומים בצרפת הייתה הרבה יותר רגועה מאשר בארה"ב. בסט אמריקני כולם בלחץ לסיים ובצרפת מתנהלים הרבה יותר באיזי - לוקחים את הזמן, אין לחץ ולכן יש פחות טעויות. גם הקפה הרבה יותר טעים והקרואסונים כמובן. מרסיי הפכה לדמות שעומדת בזכות עצמה בסרט, ומהווה רקע יפיפייה לעלילה. חבל שלא מציגים אותה הרבה בקולנוע - כשאנחנו חושבים על צרפת אנחנו חושבים על פריז או ליון, אבל האמת שמרסיי מגניבה ובהרבה מובנים מזכירה לי את ניו-יורק מאשר את פריז. התאהבתי בעיר הזו ויש לי זיכרונות נהדרים ממנה".
האמנת פעם שמאט דיימון יגלם את אבא שלך?
"אני לא יודעת אם אי פעם היה לי את החלום הזה ספציפית, אבל אין ספק שנהניתי מאוד לעבוד עם מאט. הוא אדם מדהים וכשעובדים איתו רואים ישר שהוא גם אבא נהדר. מאט מאוד מכבד את מי שעובד איתו והוא תמיד טרח לבדוק שאני מרגישה בנוח. הוא גם בדק מידי פעם מה שלומי על הסט, משהו שמאוד הערכתי. הוא גם שחקן בחסד, כך שזה היה תענוג אמיתי".
"מים שקטים" הצליח להכעיס את אמנדה נוקס, שהואשמה ב-2009 ברצח חברתה באיטליה ובסופו של דבר זוכתה, אחרי שנתפס הרוצח האמיתי. נוקס טענה שיוצרי "מים שקטים" ניכסו את הסיפור שלה, ולא טרחו להשתמש בשמה ובכלל גרמו לה נזק. הם מצידם טענו שמדובר בהשראה בלבד והסיפור של הסרט שונה לחלוטין.
כמה הסיפור של אמנדה נוקס היה חשוב לבניית הדמות שלך?
"בצילומים לא דיברנו על הסיפור של אמנדה נוקס יותר מידי כי יש הבדל בינו לבין הסיפור של 'מים שקטים'. אבל אין ספק שנוקס הייתה מקור השראה משמעותי וקו מנחה מצוין כשבונים דמות של מישהי שיושבת בכלא. טום אמר שהסרט מבוסס על הסיפור של נוקס ממש בקטנה, לא רציתי להעתיק או לחקות שום דבר מהפרשייה הזו. רציתי שאליסון תהיה דמות שעומדת בזכות עצמה. חלק נכבד מהמחקר שלי כלל שיחות עם אנשים שעבדו או ישבו בכלא, וידעו מה זה החיים האלה. עניין אותי לדעת מה המשמעות של שהייה כל כך ארוכה בין כותלי הכלא, ועוד במדינה זרה. כל הסיכויים באמת היו כנגד הדמות שלי. במרסיי צילמנו בכלא המקומי, אז יצא לי לעשות סיור ולדבר עם הסוהרים כדי שאבין את החוויה. כל הסוהרים שרואים בסרט – למשל אלה שמכניסים אותי לחדר ביקור המשפחות - הם סוהרים אמיתיים ולא שחקנים. בביקורים ובצילומים בכלא, בהחלט יכולנו לשמוע את הצרחות של האסירים והצעקות של הסוהרים מידי יום. יום אחד שאלתי אם הם משמיעים הקלטה ואמרו לי שלא, שהצרחות באמת אמיתיות. אני לא מצליחה לתאר לעצמי איך מתמודדים עם דבר כזה. אין ספק שזה עודד אותי לא לשבור את החוק...".
מבחינת המשחק, שינה לך שאליסון לסבית?
"לא חשבתי על זה ככה בכלל. חשבתי על הדמות שלה במונחים של בנאדם מאוהב שנפגע. גם לא רציתי להכפיף אותה לסטריאוטיפים או להכניס אותה לתבנית כלשהי. בסרט לא נכנסנו יותר מידי לעומק המיניות של אליסון, כך שאנחנו לא יודעים אם היא לסבית או ביסקסואלית או פאנסקסואלית. אנחנו לא מתייחסים לזה באופן ספציפי וזו בדיוק הנקודה - אהבה זו אהבה זו אהבה ומבחינתי אליסון היא עוד אדם מאוהב שמאוד נפגע וחווה משהו טרגי ונוראי. בכלל היא בן אדם, שהחיים לא מניחים לה. כשאתה צריך להתמודד עם כל כך הרבה אתגרים בחיים נראה לי שזה מעלה לך את המגננות".
ברסלין נולדה בניו-יורק, אביה המנוח היה ממוצא יהודי. אמא שלה סוכנת כישרונות, אז לא מפתיע ששלושת הילדים פנו למשחק. אביגייל (הקרויה על שם אביגייל אדאמס, רעייתו של ג'ון אדאמס, הנשיא השני של ארה"ב) היא המצליחה מבין הילדים. כבר בגיל שלוש היא כיכבה בפרסומות וכשהייתה בת שש שיחקה ב"סיינס" של מ. נייט שאמלאן. ההצלחה של "מיס סנשיין הקטנה" הפכה את לוח הזמנים שלה לעמוס במיוחד. בין הסרטים שבהם הופיעה: "שומרת אחותי", "ברוכים הבאים לזומבילנד", "הקריאה", "מגי", ""המשחק של אנדר", "אוגוסט: מחוז אוסייג'", סרט הטלוויזיה "ריקוד מושחת" והסדרה "מלכות הצעקה". בסך הכול ברסלין צלחה בהצלחה את המעבר מילדת פלא לשחקנית עובדת, למרות שלא תמיד הבחירות שלה היו מוצלחות.
ב-2017 ברסליין התוודתה שהאקס שלה אנס אותה ושהיא סובלת מפוסט טראומה. "לא דיווחתי בשעתו על האונס כי הייתי בהלם טוטלי ובהכחשה מוחלטת", סיפרה בריאיון שהעניקה ב-2019 , "חששתי גם שהמשטרה לא תאמין לי, שהבחור ינקום בי ושמשפחתי תפגע". לאור זאת, לא מפתיע שברסלין היא מגדולות התומכות של תנועת MeToo, שמציינת עכשיו ארבע שנים לפריצה שלה. "אין ספק שבזכות התנועה הגענו למקום שבו יש יחס טוב יותר וגבולות ברורים יותר, כך לפחות אני מקווה", אומרת ברסלין בפגישתנו. "אני יודעת שיש עוד המון לאן לשאוף, אבל כן שמתי לב לשינוי משמעותי בכמות ההערות או הבדיחות המיניות, שרבים אולי לא ידעו שהן לא במקום או אולי לא ידעו שהן גרמו לאחרים להרגיש לא בנוח. אני משתדלת להאמין שרוב האנשים לא עשו זאת בכוונה. חשוב להמשיך לקדם שוויון, על כל מגוון צורותיו, מה שחשוב הוא חינוך, הקשבה, התבוננות ויכולת להודות בבורות האישית של כל אחד מאיתנו".
ברסלין גם מטפחת קריירה מוזיקלית. "בדיוק הוצאתי סינגל חדש תחת שם הבמה שלי sophomore. אני אוהבת EDM, רוק קלאסי, מוזיקה משנות ה-80, אינדי-פופ ואלקטרונית".
איך לדעתך הוליווד תשתנה בעקבות הקורונה?
"אין ספק שמגפת הקורונה שינתה את העולם - במובנים רבים לנצח. אני מקווה שאנחנו בדרך לעידן עם שגרה חדשה, אבל נדמה לי שחרף הבדידות שהמאורע הזה כפה עלינו, הוא גם איחד בינינו. במובן שמדובר באירוע א-פוליטי, וכולנו רוצים שהוא כבר יגמר - במובן הזה יש לכל העולם פתאום מכנה משותף על בסיס הפחד והתקווה לעתיד חדש".
מה עשית בתקופות הסגרים?
"האמת שחיי היומיום שלי בתקופת הסגר לא היו שונים בהרבה מהשגרה שלי - כי כשאני לא עובדת אני אוהבת לשבת בבית, לשחק עם החתולים ולבלות עם בן הזוג שלי, לעשות כושר ולנגן בגיטרה. בצילומים אני תמיד כל כך רחוקה מהבית, לכן כשאני סוף-סוף בחופש, אני מעדיפה להסתגר בפנים. מה שלא מבינים זה עד כמה זה מפחיד כשאין את האפשרות לצאת החוצה. ביומיום ידעתי שאם הייתי רוצה תמיד יש לי את האפשרות לצאת או ללכת למסעדה, וכשהאפשרות הזו נלקחה ממני זה היה נורא. ביליתי הרבה מהזמן הזה בצפייה בסדרות האהובות עליי".
מה למשל?
"אני מתה על ריאליטי. ראיתי כל עונה של 'עקרות בית אמיתיות'. מקווה שתהייה עונה בסדרה הזאת שתתרחש במרסיי", פורצת ברסלין בצחוק.
