לפני שנתיים מצאו את עצמם הברמנים, מוכרי הירקות, נהג האוטובוס ושאר נותני השירות בתל־אביב מגרדים את אלישע בנאי מהרצפה. לב של רוקר, מתברר, נשבר ממש כמו זה של אמן שאנסונים. "הייתי אחרי פרידה של עשר שנות זוגיות, מפורק על הרצפה לאלפי חלקיקים ורסיסים", הוא משחזר. "במשך ארבעה חודשים הייתי מסתובב בעולם בהרגשה שאני עם אוזניות והדבר היחיד שאני שומע זה השיר הכי עצוב שקיים. דיברתי את הרגשות שלי באובר-פתיחות לא רק עם המשפחה, הפסיכולוגית והחברים הקרובים, אלא גם עם הברמן או הברמנית בבר שהייתי יושב בו".
הבן אדם הזה שיושב לבד על הבר ושופך את הלב למוזג?
"לחלוטין, אבל באותה מידה זה היה גם נהג האוטובוס, הקופאית בסופר, המוכר בחנות הירקות, הדייג. אני מאוד מהר משוחח עם אנשים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
איך יצאת מזה?
"עם כמה שזו קלישאה, אני חושב ש'הזמן עושה את שלו' זה משפט די אמיתי. מהרגע הזה של השבירה התחלתי לאחות את כל החלקים שנפלו על הרצפה ולייצר את עצמי מחדש. לאט-לאט האוזניות עם השיר העצוב ירדו וחזרתי לשמוע את העולם. התחלתי לצמוח מתוך רוח הרפאים שהייתי. חוץ מזה, האהבה שהייתי עטוף בה לצד היכולת שלי לדבר על דברים, לטפל ולרצות בטוב נתנו לי בעיטה למציאות. איכשהו, הקארמה הייתה כזו שנכנסתי לתקופה הכי עסוקה בחיי. לא הייתה לי ברירה אלא לתפקד".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
להלן התפריט הקארמטי בשנתיים שמאז: זכייה במקום הראשון בתוכנית הריאליטי "המטבח המנצח VIP" שבה בישל בנאי יחד עם אמו, השחקנית אורלי זילברשץ - שם הפגין לא רק כישורי בישול אלא גם יחסי בן ואם שמדריכות הורים פשוט לא יכולות ללמד; קמפיין אופנה, אלבום חדש, תפקיד עתידי בפיצ'ר בסדרה חדשה ואהבה חדשה. חוץ מזה הוא מגלם את אדם, בסדרה "שישה אפסים" של הבמאי ניר ברגמן שעלתה בכאן. "זה שהייתי מפורק לקח אותי למקומות נורא יפים, כמו פתאום לשחק בסדרה ולא להגיע עם אגו של 'אני רוצה לעשות דברים בדרך שלי'".
היו לך תובנות על עצמך מבחינה מקצועית בתקופה הזאת?
"אני חושב שעד הסדרה הזאת של ברגמן לא קראתי לעצמי שחקן, הייתי אומר 'אני מוזיקאי שגם משחק'. ופתאום השנתיים האחרונות היו חיים שלמים בשבילי, וגיליתי שאני גם שחקן. אם בעבר הייתה לי איזו סלידה ממשחק כי בתור ילד הייתי יושב בתיאטרון ורואה את אמא שלי על הבמה רוקדת בשמלה אדומה ונלחץ מזה, או את סבא שלי מקריא איזה שיר בתיאטרון וזה יצר אצלי איזו חומה. אבל נתתי לדברים לקרות בצורה טבעית. גם לא חשבתי שאצטלם ואהיה דוגמן ופתאום נהייתי הפרזנטור של קסטרו בשנה הזאת. פאקינג ג'ינג'י עם אף ענק, כחוש ורזה כמו קיסם. זה דבר שלא חשבתי שאני יכול לעשות. פתחתי מחסום מסוים עם עצמי".
גם הליהוק שלך ושל אמא לריאליטי היה די מפתיע.
"לגמרי. אחד הדברים הכי מטורפים שעשיתי בחיים שלי היה לעשות ריאליטי, אפילו שזה היה בקטנה, שלושה ימי צילום. אתה בחדר ומצלמים אותך ואין לך אופציה אחרת אלא להיות עצמך. ונורא חששתי מזה, ממה יגידו עליי. בגלל זה לפעמים אתה מסתיר את עצמך מאחורי שיר או דמות. אמא שלי ואני נורא חששנו מזה, ואיכשהו זה יצא בסדר. זה היה מפתיע לראות שאנשים מחבבים אותנו ואנחנו לא משוגעים כמו שחשבתי".
טוב, אלה לא יחסי אם ובן רגילים.
"אני חושב שהיחסים בינינו הם יחסים נורא רגילים, ועם זאת, יש לנו בנפיטס כי אמא שלי בן אדם סופר-מגניב, מעניין ופתוח ומעבר ללמלא את התפקיד של האמא אווזה היא יודעת להיות חברה ויודעת להיות אינדיבידואל. לא סתם אחותי הקטנה כותבת לאמא שלי את התפקיד הראשי בכל סרט שהיא עושה".
ב"שישה אפסים" בנאי מגלם בעל בית קפה בן 28 מגבעתיים שזוכה בפיס ב-14 מיליון שקלים, ויחד עם זוכים נוספים (בהם שלמה בראבא, לאורה ריבלין, שני קליין, עופר חיון ורותם קינן) נאלץ להגיע לסדנה שמטרתה ללמד את המיליונרים החדשים להתנהל עם סכומים גדולים של כסף.
איך אתה עם כסף במציאות?
"וואו, אני כל כך גרוע בכסף, אני הביזנסמן הכי גרוע בכל הזמנים. אני לא בזבזן, אני לא אוכל בחוץ, רק מבשל בבית, אני חי מאוד בצניעות, אני גם לא לובש מותגים, זה לא מעניין אותי כל כך. אני צריך לשלם שכר דירה, לקנות אוכל, יין. הייתי שמח אם הייתי מיליונר ויכול לקנות בית בתל־אביב, אבל אני לא שם. האנרגיה שלי אף פעם לא הייתה מנותבת ללהיות מיליונר ולהרוויח כסף אלא ללעשות אמנות ולהיות מאושר".
הדודה הפולנייה תגיד עכשיו שכשיהיה לך ילד, תגלה שיש גן פרטי ומטרנה.
"ילד צריך משהו יותר מאהבה? כשההורים שלי עשו אותי היה להם פחות כסף. עד גיל 11 גרנו אני ושתי האחיות שלי באותו חדר בדירת שלושה חדרים בשינקין. ההורים שלי שכרו אותו באותו זמן ב-600 דולר והיה סבבה. מאוד קשה עם כסף לכולם, יוקר המחיה פה בלתי אפשרי. אין לי משכנתה, אני לא רואה שגם בקרוב תהיה לי משכנתה, נורא קשה לחיות פה".
ופוליטית? איפה אתה נמצא בכל מה שקשור לעניין הרפורמה המשפטית? זה מטריד אותך?
"מאוד מטריד. גדלתי פה, אני אוהב את העיר שלי מאוד ואני אוהב גם הרבה מאוד חלקים בארץ, אני אוהב להיות פה. מתוך שבעה חברים בחבורה שלי, שלושה חברים עזבו לגור בחו"ל, אבל אני מרגיש שאני מושקע פה, שיש לי פה חיים ואני אוהב את החיים שלי פה. אני שר בעברית, בלילה החלום שלי הוא בעברית ואני כותב בעברית וכשניסיתי לכתוב שיר באנגלית - לא הלך לי. ובא לי שיהיה לי טוב פה, אז כן, כמו מאות אלפי אנשים שיוצאים להפגין גם אני יוצא להפגין וחרד לגבי העתיד שלי".
עם שם משפחה שלא באמת מאפשר לנושא אותו להיות בינוני, אלישע בן ה-34 דוהר קדימה. הוא משיק סיבוב הופעות אקוסטי ברחבי ישראל, מינוס "השודדים", חברי הרכב הרוק שתכף כבר חוגג בר-מצווש. "סגרתי סיבוב לבד עם האקוסטית כי אני מרגיש שאני פשוט צריך לנגן", הוא פוסק; "איכשהו, אני כבר עושה רוק 20 שנה. בשנה וחצי האחרונות הייתי בצילומים בלי הפסקה ולא הצלחתי לנגן, אני כבר ארבעה חודשים במקום של חיפוש של מה יהיה הצעד הבא שלי מבחינה מוזיקלית".
יש שיגידו שאתה שריד של רוקנרול במציאות שבה הז'אנר כבר פחות בועט מבעבר.
"אני מרגיש כמו אחרון הדינוזאורים אפילו שאני לא דינוזאור. התעשייה בארץ מאוד שונה מחו"ל, אבל אני עושה את מה שאני אוהב".
בארץ אנחנו בתור הזהב של ההיפ-הופ, ראה ערך טונה ורביד פלוטניק.
"אני מעריץ של רביד, אני חושב שהוא גאון. הם מאדרפאקרז, הם פאקינג נותנים בראש שנים והנה, הם מצליחים. הם יצרו פריצת דרך מטורפת. איזה מלכים. אני מוריד את הכובע, מקנא בצורה הכי בריאה שיש, לא השגתי כרטיסים להופעה. הם עושים משהו אמיתי, מהלב, אם הייתי משווה לדור קודם, אני מרגיש שרביד הוא טיפה ברי סחרוף".
תסביר.
"כי אני חושב שברי התחיל בסוף האייטיז, כשהיה רוק, ותמיד איפשהו גם לאהוד בנאי וגם לברי הייתה קריצה ים-תיכונית טורקית. רביד, ששמע טופאק, ביגי וד"ר דרה, הצליח להכניס את החומוס לתוך הדבר הזה, את המלח של הים. זה משהו שיש בי קנאה אליו. היה איזה רגע שאיתן כבל הקריא בכנסת שיר של תומר ישעיהו. אמרתי וואו, תומר הבן זונה, כמה טוב אתה כותב, מזקק בפנים את הריח של חוף גאולה. ואני חושב שגם שלומי ברכה עשה את זה, שזה הרגעים היפים ברוק, וגם אני ששרתי על סן-דייגו לא באמת שרתי על סן-דייגו, שרתי על החוף ביפו. באלבום הראשון שלי היה משהו מאוד תל-אביב וישראלי וזה מה שעובד, ולהם יש את זה בענק. אני מסתכל על זה ביראת כבוד".
כמה קשה להביא קהל להופעות רוק כשאתה לא ברי או משינה?
"לפעמים אני מביא 300 איש למועדון, לפעמים עשרה".
מתי הבאת עשרה?
"הפעם האחרונה הייתה לפני חמש שנים, היה הערב הכי קר בשנה, נסענו להופיע באמירים והיו 14 אנשים. זה דבר שבונה אותך נפשית. המסע של הלבד הוא מסע קשה וארוך, ואתה צריך לדעת להחזיק אותו. זה אחד הדברים הטובים שלקחתי מההורים שלי ולמדתי מהם. אבא שלי, אחרי משינה, עשה אלבום סולו שנקרא 'נשאר במקום'. הוא פתח הופעה בבארבי והגיעו 25 אנשים להופעה, ומנהלת המופע באה אליי ואמרה לי, 'אלישע, אולי תזמין את הכיתה שלך שיבואו כדי שיהיו אנשים בהופעה?' וזה מה שקרה, הבאתי חברים. היינו כמה עשרות אנשים בהופעה. ראיתי את אבא שלי גם עושה את זה, וגם מופיע מול 15 אלף איש. הדרך היא קשה, ומי שמתמיד מנצח".
פורסם שמשינה עובדת על אלבום חדש. יש לדבר הזה סיכוי להצליח באקלים המוזיקלי של היום?
"אין לי מושג מה יצליח. אתה יכול להוציא שיר חדש ואף אחד לא ישמע אותו. אין חוקים".
איך אתה שומר על האגו ועל הנפש במקצוע הזה?
"אני בן אדם מאוד אהוב על ידי הקרובים אליי. זה דבר שמציל אותי ברגעים קשים. לפעמים גם הקהל אוהב את המוזיקה שלי. זה דבר שמאוד מחזיק את הליבה שלך ונותן הרבה כוח".
אז בוא נדבר על אהבה. איך הכרת את זוגתך, הדוגמנית מאיה בר?
"היינו בצילומים ל'קסטרו' ולפני יום הצילום קיבלתי בריף וראיתי תמונות ושמות של מי שהולך להצטלם איתי. ראיתי תמונה שלה ואמרתי, 'מה זה הדבר הזה, אני לא עומד בזה, זה לא יכול להיות'. הגעתי ליום הצילום, התחלנו לדבר על מוזיקה, על גלישה, על רוקנרול, על אמנות ועל הלב, ויום למחרת יצאנו לדייט. מאז הכול היסטוריה. אנחנו יחד שמונה חודשים".
מאוהב?
"לגמרי".
חושב על משפחה?
"אני מת למשפחה, מאז שאני בן 17 אני רוצה ילדים ומשפחה. אבל אחרי שאתה בעל ניסיון אתה לומד להסתכל על דברים בצורה יותר מפוכחת, בוגרת, אתה מבין שהרצון הוא רצון, אבל יש גם דברים מסביב לרצון כמו מתי, עם מי, וזה דברים שהיום בגילי אני חושב עליהם".
והיא מתאימה לך לשאלת ה"עם מי"?
"ברור. לא הייתי נמצא דקה היום במקום שלא טוב לי בו. מקווה שאני לא נשמע היפי מדי".
פורסם לראשונה: 07:50, 30.06.23
