כשמנואל ליניאן בן החמש רצה לרקוד פלמנקו, הוא הסתתר בחדרו, לבש את השמלות של אימו ואחיותיו, התאפר בקפידה, הניח פרח בשערו ורקד שעות על גבי שעות כאילו העולם שבחוץ אינו קיים. "זה פשוט פיתה וכישף אותי לגמרי, שום דבר אחר לא עניין אותי", אומר ליניאן, מגדולי יוצרי ורקדני הפלמנקו בספרד. "בגדי הגברים נראו לי כל כך משעממים לעומת השמלות האלה. אם הייתי הולך לקניות, כל מה שיכולתי להשיג זה מכנסיים, חולצה וג'רזי. לאחיות שלי, לעומת זאת, היו חולצות בסגנונות שונים, ושמלות מכוסות בפייטים. האפשרויות שלהן היו עצומות ומסחררות, וזה מאוד קסם לי".
5 צפייה בגלריה
"החוקיות הגברית גרמה לנו הרגיש שאנחנו עושים משהו רע". מנואל לינאן
(צילום: marcosGpunto)
למה נאלצת להתחבא בחדר שלך?
"כשהייתי קטן לא אפשרו לי לרקוד כמו אישה אלא הכריחו אותי, ולא רק אותי, לרקוד כמו שגברים רוקדים. לא רציתי גם שאבא שלי, המטדור, יראה אותי רוקד. חששתי שהוא לא יאהב את זה. כשרקדתי בבגדי נשים הייתי מושא ללעג. הציקו לי והקניטו אותי. אף פעם לא הבנתי למה מחוץ לחדר שלי צחקו עליי. גם השותפים שלי להופעה תמיד רצו לרקוד בבגדי נשים, אבל כולנו פחדנו. הפחד הוא פחד חברתי ואמנותי בגלל הקודים המקובלים של גבריות בעולם הפלמנקו. החוקיות הגברית גרמה לנו הרגיש שאנחנו עושים משהו רע. מבחינתי להתלבש בבגדי נשים זאת לא תחפושת, אלא משהו אותנטי. אני לא אוהב להגיד שאני מתלבש כמו אישה, אלא שאני הולך ללבוש את השמלה שלי. למה? כי גם עם שמלה ופאה אני לא מאבד את הזהות שלי, אני אותו מנואל".
מה הזיכרון הראשון שלך מהפלמנקו?
"אישה רוקדת. ממרחק השנים אני זוכר בעיקר צללית ותנועה של חצאית מסתובבת סחור סחור".
עוד כתבות ממדור במה:
מה כל כך מפתה בדרך שבה נשים רוקדות?
"אני כבר לא יודע מה זה גברי ונשי. בשבילי שתי צורות הריקוד, הגברית והנשית, חיות זה לצד זה בחיבוק חם".
"פעם התחבאתי בחדר כדי לרקוד, אבל הפעולה הפרטית הזאת הייתה צריכה להיות ציבורית"
ליניאן (42), זוכה פרס המחול הלאומי בספרד, למד פלמנקו אצל אגדות הריקוד מנולטה ומריו מאיה. פעמים רבות הוזמן ליצור כוריאוגרפיות לבלט הלאומי של ספרד, לבלט הספרדי החדש, וללהקות של רפאלה קרסקו וטרזה נייטו. לאורך הקריירה זכה להוקרה רבה ולפרסים, כמו פרס האמן החדש בפסטיבל Jerez, פרס מקס לאומנויות הבמה כרקדן הטוב ביותר, ופרס מבקרי הפלמנקו.
בסוף החודש הוא יגיע עם המופע !VIVA, המציג רקדנים גברים בלבוש ובסגנון פלמנקו נשי, כדי להשתתף בפסטיבל ימי הפלמנקו על שם עדי אגמון, במרכז סוזן דלל (23-25 במרץ). "נולדתי בגרנדה שבספרד, ולפלמנקו היה תמיד מקום מאוד מרכזי באנדלוסיה", הוא אומר. "בבית הספר שלנו התקיימו שיעורי פלמנקו, וזה קסם לי. אבא שלי היה לוחם שוורים והקשר בין לוחמי שוורים ופלמנקו קיים מאז שהפלמנקו נולד".
הילדות של ליניאן נחלקה בין לימודים רגילים ללימודי פלמנקו. "הלכתי גם להופעות במועדון השכונתי של הפלמנקו, ואהבתי כל רגע שם", הוא מספר. "מגיל 13 רקדתי בטבלאוס (מועדוני ריקוד, י"ב), במופעים קטנים ואינטימיים. רקדתי ערב ערב, מה שמאוד עזר לי להיות הרקדן שאני היום. בגיל 17 נסעתי למדריד ללמוד ולהתמקצע בריקוד. התמזל מזלי שלא רק רקדתי, אלא גם יכולתי להתפרנס מפלמנקו".
מתוך המופע VIVA! של הכוריאוגרף מנואל ליניאן
(צילום: באדיבות פסטיבל ימי פלמנקו.MarcosGpunto)
מה אתה מרגיש כשאתה רוקד?
"כאילו שאני מדבר בלי להזיז את הפה. מאחר שאני בנאדם מאוד מופנם, תמיד הרגשתי שהריקוד מאפשר לי לבטא את עצמי בצורה הכי טובה".
!VIVA עלתה חודשים ספורים לפני הקורונה. "בהתחלה שמחתי שאני סוף סוף יכול לנוח, לקרוא הרבה ולעבוד על מופע חדש", הוא אומר. "בהתחלה, כמו כולם, חששתי מהקורונה. לא ידעתי לאן זה יוביל. ביולי2021 היינו אחת הלהקות הראשונות בספרד שחזרה לעבוד והופענו הרבה בזום. פחדתי שאנשים יפסיקו לבוא לאולמות ויסתפקו בלצרוך תרבות דרך המסכים, אבל לשמחתי זה לא קרה"
איך היה לחזור לרקוד בפני קהל?
"כמו לרקוד בפעם הראשונה".
מה זה !VIVA בשבילך?
"!VIVA היא החופש והמהות שלי. אני פותח באמצעותה את הדלת הנעולה לחדר של הילד שרקד עם השמלות של אמא שלו, ממקום של אהבה וכנות. פעם התחבאתי בחדר כדי לרקוד, אבל הפעולה הפרטית הזאת הייתה צריכה להיות ציבורית. הייתי אז עצוב כשהסרתי את הבגדים של אמא שלי, את האיפור ואת הפרח ששמתי בשיער, והיום אני נותן חופש מוחלט לאהבה הגדולה שלי. אנחנו לא מנסים לייצג נשים או נשיות במופע הזה. המופע הוא אפשרות אסתטית. כשהתחלנו להופיע עם היצירה במדריד ב-2019, המופע היה סולד אאוט, האולם היה מלא על גדותיו בכל שלושת המופעים, ובשנה שאחרי חזרנו לעוד ארבעה ימי מופע. עברנו את אותה חוויה גם בעוד ערים כמו Jerez, וחזרנו לשם שוב. אנחנו מאוד שמחים ש-!VIVA התקבל בקרב הקהל הרחב ובקרב המבקרים בחום רב".
מה היית אומר היום לילד בן החמש?
"שלא יפחד ולא יתבייש לרקוד לפני כולם".
כולם מתלהבים כשהם רואים גברים רוקדים פלמנקו בבגדי נשים?
"אני מניח שכל אדם תופס את זה באופן שונה. אני מודע לזה שהיו אנשים שהיה קשה להם לצפות בהופעה כי הם לא אוהבים לראות גברים בשמלות. היו גם צופים שהחליטו לעזוב את האולם כשהבינו שמדובר בגברים, אבל אלו היו מקרים מאוד נדירים. אנחנו מתקבלים באהבה ובהתלהבות".
5 צפייה בגלריה
"אנחנו לא מנסים לייצג נשים או נשיות במופע הזה". מתוך המופע !VIVA של הכוריאוגרף מנואל ליניאן
(צילום: Marcos Gpunto)
היית רוצה לרקוד גם סוגי מחול אחרים?
"אני מאוד אוהב בלט ומחול מודרני, נגעתי קצת גם בהיפ הופ, אבל מרכז הפעילות שלי הוא פלמנקו. זאת אהבת חיי".
זהו ביקורו החמישי של מנואל ליניאן בישראל. "אני מאוד אוהב את ישראל", הוא אומר. "יש כאן סצנה שמבינה עניין והקהל שלכם אוהב פלמנקו. היחס שאני מקבל מהפסטיבל ומהעמותה נורא חם ומחבק. ההרגשה שלי בתל אביב תמיד טובה. זאת עיר נהדרת ומלאת חיים, אם אני צריך לנקוב בזיכרון מסוים, זו הפעם שנסעתי לעבוד בפסטיבל ימי הפלמנקו עם המופע Tauro. באותו ביקור, אמא שלי התלוותה אליי כי היא רצתה להכיר את ישראל, ויש לי זיכרונות טובים מהטיול איתה בירושלים והסביבה. אלו היו ימים יפים מאוד".
5 צפייה בגלריה
"הפלמנקו הוא אהבת חיי". מתוך המופע !VIVA של הכוריאוגרף מנואל ליניאן
(צילום: Marcos Gpunto)
תרצה לשתף פעולה עם רקדנים ישראלים?
"הייתי שמח לשתף פעולה עם רקדנים ישראלים, אבל בינתיים זה לא קרה. אני לא מכיר מספיק את הרקדנים שלכם, אבל אני בטוח שהיינו מצליחים לעשות משהו יפה ביחד. לימדתי הרבה סדנאות, ושפטתי בתחרויות בקרן עדי".
מה החלומות הגדולים שלך?
"להמשיך לרקוד וליצור. אני אוהב לעשות שיתופי פעולה ולעזור לרקדנים ויוצרים בתחילת הדרך ואני מקווה להמשיך בזה. כרגע אני עובד על פרויקט חדש, אבל לאט לאט, עם הרבה רוגע ושלווה. שום דבר לא בוער לי".
