לא בכל יום מגיעה לאולפן ynet משפחה שלמה לנגן ולשיר, וזה בטח גם לא משהו שקורה על בסיס יומי במועדונים בתל אביב. אבל זה בדיוק מה שקרה במאי השנה במועדון בארבי בתל אביב כשאלון אולארצ'יק העלה לבמה את ילדיו טסה ומקס. "ההופעה בבארבי הייתה מאוד מרגשת. גם הבת שלי הייתה שם, זה היה מאורע משפחתי רב דורי", מספרת טסה. אחיה, מקס, משלים את התמונה ומוסיף שהיה "גם מורט עצבים. אבא זמר גדול באמת. אז אני וטסה עשינו צ'ייסרים מאחורה כדי להירגע".
על הבמה במופע וגם באולפן אצלנו הם ביצעו עם הגיטריסט אמיתי קורץ את "תהיה ילד", שיר שאולארצ'יק האבא כתב לפסטיגל בשנת 1994. טסה עוד זוכרת את עצמה כילדה קטנה מסתכלת על אביה מאחורי הקלעים מבצע את השיר ומספרת כיצד נזכרו בו. "הכרתי את השיר הזה, אבל הוא לא קפץ לי. זה נורא מוזר. אמרתי בואו נעבור על כל השירים. ואיפה עוברים על כל השירים של אבא? נכנסתי לשירונט".
כן, מסתבר שאפילו הילדים של האמנים לא זוכרים את קטלוג השירים של ההורים שלהם בעל פה. וזה לא נגמר שם, גם את המילים לשירים הם לא יודעים, אבל הם ממש לא היחידים. "התביישתי בזה שנים ואז גיליתי שזאת תופעה ששותפים לה עוד ילדים של", אומרת טסה, "כי אתה לא מקשיב לשירים של אבא שלך בבית".
"אני מוכרח להגיד שגם אני לא ידעתי את כל המילים של כוורת", מודה אלון, "בחלוקה בלהקה, היה מישהו ששר את השיר והשאר עושים קולות. אני הייתי עושה קולות: 'זהו עצם העניין' - אז לא טרחתי ללמוד את חצי השורה הבאה", הוא אומר ומוסיף וידוי נוסף. "יש לי פחד במה, אני עובד על זה. יש אנשים שנולדים להיות פרפורמים, אוכלים את הבמה. אני למעשה לא חושב שיש כאלה. בכלל. אבל יש כאלה שנראים כאילו שהם ככה, ויש כאלה שפחות. זה לא דבר טבעי להיות באור, כשכולם בחושך. זה מצב מסוכן אנושית".
"אבל זאת העבודה שלי וזה מה שאני עושה בחיים. אני פשוט מופיע וכותב שירים. אז התרגלתי, ובשנים האחרונות אני אפילו נהנה לעשות את זה. זה גם הרבה עניין של ביטחון עצמי של להאמין בעצמך שאתה שר, שאתה זמר, אתה מנגן. דברים כאלה. זה פסיכולוגי לגמרי. זה לא משהו שכתוב. אתה יכול לשנות את זה. אתה יכול לשפר את זה. אתה יכול להפוך את החוסר ביטחון לביטחון. תלוי אם אתה רוצה לעשות את זה".
מקס, שבשנים האחרונות מתחזק קריירה כבסיסט של להקת ביג ת'יף האמריקנית מסכים עם אבא. "גם לי יש פחד במה, אני עולה והחושך זה נורא מוזר. הדינמיקה הזאת זה פחד מוות. ומה שאני מגלה, זה שפגיעות זה הדבר שהכי מחבר עם הקהל. אם אתה עושה צ'ייסרים, כאילו רוקנ'רול - להשתחרר, בתכלס אתה חוסם את עצמך מהקהל". ביג ת'יף היו אמורים להגיע לישראל לשתי הופעות רגע לפני שהקורונה התחילה ומעט אחרי שזכו למועמדות בגראמי והמוזיקה שלהם התפוצצה בכל העולם. אבל בזמן שההופעות התבטלו, הלהקה השקיעה את הזמן בכתיבה של אלבום חדש שייצא לאור בקרוב.
גם אולארצ'יק האב עבד בשנה האחרונה לא מעט, ומריץ את מופע חגיגות ה-70 שלו כבר יותר משנה. הוא אירח אמנים שונים על הבמה, מיוני רכטר ועד גל תורן, ובשבוע הבא, ביום הראשון של שנת 2022 (1 בינואר) הוא יארח בבארבי בתל אביב את אהוד בנאי, אסתר רדא וקרולינה. "זה מרגיע אותי שיש עוד אנשים שיסתכלו עליהם וזה לא רק אני", הוא אומר ומסביר מדוע הוא לא מתעסק בעבר. "אני תמיד מסתכל קדימה על הקריירה, לא אחורה. במקצוע שלי, יכולה להיות פנסיה, אבל לרוב אין. אני לא רואה באמת הבדל בין עכשיו לבין 20 שנה, חוץ מזה שאנשים מסתכלים עליך קצת אחרת. אבל גם מבחינת קהל, זה חבר'ה בגיל שלי שבאים לראות, אבל לא רק. באים אנשים צעירים מאוד, בני 20, זוגות. אני לא מוגבל בגיל מבחינת עניין שאני מייצר, שזה נפלא".
יש עוד יעדים שהצבת לעצמך שעוד לא כבשת עד עכשיו?
"חשבתי לטוס למאדים, אבל זה נורא יקר".
אלון אולארצ'יק יופיע עם הלהקה ואורחים בבארבי בתל אביב ב-1 בינואר 2022
בימוי: צפריר שוראקי | צילום: משי בן עמי ואסף חן | הפקה טכנית: עידן ארבל| סאונד: ניסו עזרן | בקליין: עידן ברכה | הפקה ראשית: רז גרוס | איפור: שירי קופולו | עריכת וידאו: שי קנפו