הקאט האחרון בצילומי העונה השמינית והאחרונה של הסדרה "מכושפות", שירדה בשנת 2006, היה אות הפתיחה לקרב אכזרי על הסט. אביזרים בסדרות פופולריות נחשבו מאז ומתמיד לנחשקים על ידי המעריצים, וכן, גם על ידי צוות ההפקה והשחקנים עצמם - אבל במקרה הזה היה מדובר באחד מהאביזרים היקרים והנחשקים מכולם. ספר הצללים, שהכיל את כל הכישופים והקסמים של שלוש האחיות המכושפות - פרו, פייפר, פיבי (ובהמשך גם פייג'), היה האביזר היקר וככל הנראה גם היפה ביותר על הסט, וכל מי שנכח במקום ידע להסביר מדוע הוא הראוי ביותר מהשאר להעניק לו בית חם.
בסופו של דבר הגיעו לישורת האחרונה שניים: בראד קרן, השואו-ראנר, והולי מארי קומבס שגילמה את פייפר. לפי חשבון הטוויטר של קומבס, קרן לקח אליו את הספר בטענה שהוא "יחלוק את המשמורת עליו", אבל זה היה ב-2017 ומאז נעלמו עקבות הספר. קרן, לעומת זאת, שהמשיך משם לתפקיד השואו-ראנר של הסדרה NCIS, ספג בינתיים האשמות על הטרדות מיניות, הערות פוגעניות וגזעניות כלפי נשים ושחורים, ויצירת סביבת עבודה עוינת בכללי. קומבס קיבלה גיבוי ממכושפת אחרת בניסיונה לקבל בעלות על הספר: "קרן הוא מטריד מינית", קבעה בריאיון אליסה מילאנו, מי שגילמה את אחותה פיבי וגם הציתה את מהפכת MeToo, "ואם הוא לא מתכוון להחזיר את הספר, שימכור אותו ויתרום את הכסף לארגוני נשים".
עידו ויטלין החיפאי היה בן שבע כשהתוודע לראשונה לסדרה "מכושפות" - ואכן הוא כושף. המכושפות אומנם היו מקסימות אבל מה ששבה את ליבו היה דווקא ספר הצללים. כצייר בפוטנציה הוא חש שלפניו אוצר בלום של אמנות. "הרגשתי שאני רוצה אותו אבל הבנתי כבר אז שלא אוכל להשיג אותו", הוא מספר ל-ynet, "אז החלטתי לעשות אותו בעצמי".
כיום, בגיל 30, הוא בעליו הגאים של ספר צללים מדויק ומפורט מעשה ידיו, אולם המסע התחיל כבר אז - כשוויטלין הילד ישב מול הטלוויזיה עם מחברת, והעתיק את הכישופים מהתרגום שהופיע על המסך בכל פעם שפייפר, פרו ופיבי דילגו בין הדפים שלו. "אחר כך הדפסתי את הכישופים באנגלית על נייר A4 והתחלתי לקשט. אמא שלי קנתה לי טושים קליגרפיים שלקחתי איתי לבית ספר, ואיתם כתבתי את כל הכותרות במחברות עד שהתמחיתי בזה. זה מה שעשיתי בערך עד גיל 15 - כל יום, כל היום - עד שהחלטתי לאפסן את זה ולצאת קצת החוצה, להכיר חברים", הוא צוחק.
ספר הצללים של ויטלין נשאר בארון במשך שנים ארוכות, עד גיל 25, כשנזכר בו שוב והחליט לחזור לתחביב שהעסיק אותו שעות ארוכות בגיל ההתבגרות. "הספר הצריך מחקר עצום", הוא מבהיר. "לא רואים בסדרה את כל הדפים של הספר, ומה שכן רואים - רואים לשנייה או למאית השנייה. אז בשביל להגיע לרמת דיוק מבחינת האינפורמציה שיש בספר הייתי צריך לצפות בסדרה מלא פעמים, ואז חקרתי וחיפשתי טקסטים או ציורים שלא ראו בסדרה. עבדתי בזה".
ומה גילית?
"שכשהספר הוזמן עבור הצילומים של העונה הראשונה הוא הגיע ריק, ובעונה הראשונה באמת רואים שהוא ריק. כנראה שזה הפריע למפיקים והם לקחו אמנית שהוסיפה בערך 150 דפים שלא קשורים לסדרה, הם נועדו למלא את הספר. אין בהם כשפים או שיקויים אבל יש להם קליגרפיה מאוד יפה. היום אפשר לראות את זה בבלו-ריי והתמונה יותר חדה, אבל פעם זה היה כמעט בלתי אפשרי לדעת מה כתוב שם. הצלחתי לפענח רק פינה מדף אחד, משפט אחד - וזה הספיק. חיפשתי אותו בגוגל, וככה גיליתי שאלה טקסטים מתוך המחברות של לאונרדו דה וינצ'י. אז קניתי אותן באמזון וקלטתי שגם שאר הדפים בספר לקוחים משם. חוץ מזה, יש בספר גם תפילות נוצריות ואפילו שירים של אלביס, של ה-Doors ושירי ילדים מתורגמים ללטינית".
בניסיון לייצר את הספר באופן דומה ככל האפשר למקור, ניסה ויטלין להתחקות אחר מוצא הדפים שנכרכו בספר המקורי. לעזרתו נחלץ חבר טוב ונאמן: האינטרנט. "האמן שעבד על הספר בעונה האחרונה פעיל באינסטגרם", הוא מספר, "יצרתי איתו קשר והוא הגיב ואפילו נתן לי כמה טיפים. הוא שלח לי תמונות של הדפים הריקים שנשארו לו, דפים עם מרקם של קלף שעשוי מעור של חיה, וככה עליתי על השם של החברה שייצרה אותם. היא לא ביצעה משלוחים מחוץ לארצות הברית או קנדה, אז הייתי צריך להשתמש בחברה שנותנת כתובת בארצות הברית ומשם שולחת לישראל, וזה מה שהפך את הדפים ליקרים". את אפקט ההתיישנות משיג ויטלין באמצעי קצת יותר פשוט - תה רגיל. "אני מורח את זה על הקצוות של הנייר וזה נראה ישן. גם את היישון, אגב, אני עושה בכל דף בנפרד, אחד לאחד כמו שהוא נראה על המסך".
ניסית ליצור קשר עם ההפקה?
"כן, אבל לא ענו לי. מה שכן, כשאני מעלה תמונות לסטורי אני מתייג את השחקניות ורוז מקגאוון, שגילמה את פייג', שיתפה פעם את התמונה".
14 צפייה בגלריה
שיתפה תמונה של הספר. רוז מקגאוון (מימין) עם הולי מארי קומבס מתוך "מכושפות"
(צילום: © The WB/ Danny Feld)
"כהומו מתבגר בארון, התחברתי לשאיפה של איזה כישוף שפשוט פותר את הכל"
"בשביל עידו בן ה-13, שעוד מעט יבין שהוא גיי שההורים שלו מתגרשים ושכל העולם שלו הולך להשתנות, הספר הזה היה מקור של כוח. השקעתי בו כל דקה חופשית. כדי שתהיה לי לפחות פינה אחת בעולם שבה אני יכול למצוא מפלט מהחיים שלי וליהנות מקצת קסם", כתב ויטלין בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו, שבו פרסם תמונות של הספר המוכן.
"המקום הרגשי שהספר הזה תופס בחיים שלי הוא מאוד משמעותי", הוא מוסיף. "אומנם בגיל שבע לא ידעתי שאני גיי, אבל מהיכרות שלי עם הקהילה שצופה בסדרה, רוב הבנים שצפו בה הם גייז. הסיכוי שבחור סטרייט יצפה בסדרה הוא לא מאוד גדול, וזה לא בגלל סטיגמות אלא כי האלמנטים של הסדרה מעניינים בעיקר גייז או בנות. אהבתי באופן כללי סדרות על מכשפות, כמו 'סברינה המכשפה הצעירה', וזה כי הן היו צריכות לשמור על הזהות שלהן בסוד ולהסתיר חלק גדול ממנה, וזה משהו שבני נוער הומואים או לסביות יכולים מאוד להתחבר אליו.
14 צפייה בגלריה
"בני נוער הומואים ולסביות יכלו להתחבר לסדרה". מתוך "מכושפות"
(צילום: © The WB/ Paul McCallum)
"כהומו מתבגר בארון היה לי מאוד קשה, והספר הזה היווה בשבילי מקור כוח כמו שהוא היה מקור הכוח עבור הגיבורות, ובגלל זה ברחתי אליו כל הזמן. אם בית ספר היה מקום מאוד מפחיד עם ילדים שצוחקים עליי ולא רוצים להיות חברים שלי - בבית היה לי את הספר הזה, שאני הכי טוב בו ואני מצייר בו יפה והוא נותן לי כוח. התחברתי לשאיפה של איזה כישוף שפשוט פותר את הכל".
מה חשבת על הריבוט?
"אני צופה בו בעיקר כדי שתהיה לי הלגיטימציה להגיד שהוא חרא", הוא צוחק. "בכל מקרה הם לא משתמשים בספר המקורי. הוא נמצא בכספת איפשהו בהוליווד מאז שקרן לקח אותו, ולדעתי הוא גם לא יעביר אותו לאף אחד בחיים".
מקגאוון העריכה בעבר ששווי הספר המקורי היום הוא ארבעה מיליון דולר. את ספר הגיבוי, שהיה זהה למקורי והשתמשו בו כשהמקור היה צריך תיקונים, מכרו ב-ebay תמורת כ-202 אלף דולר. אתה שוקל למכור את שלך?
"אני מאוד רוצה אבל זה בעייתי. בהתחלה חשבתי לייצר העתקים מודפסים, אבל זה המון עבודה ולא משתלם כספית. מי שיכול פוטנציאלית לרצות ספר כזה אלה בעיקר מעריצים אמריקנים, אבל להם יש רפליקה שקיימת באמזון ונמכרת ב-100 דולר. הם בטוחים שזה הדבר הכי יפה בעולם אבל הוא עלוב ברמות שאני אפילו לא יכול להסביר. אז אם על זה הם משלמים 100 דולר - אני לא אוכל לקבל הרבה על הספר שלי. למכור אותו כפריט בעבודת-יד זה מלא כסף, ואני לא יודע מי יסכים לשלם עליו, אבל יש לי תקווה".
