השם העברי שניתן לסרטו החדש של ג'יימס גריי, "ימים של תום", עומד בניגוד לאפוקליפטיות של שמו המקורי (Armageddon Time). השם המקורי מתייחס לאיום על אמריקה המגולמת פה בביתה הבורגני של משפחה יהודית בקווינס של תחילת שנות ה-80. רונלד רייגן שעתיד להיבחר לנשיאות מזהיר כי "אנחנו הדור שיחווה את ארמגדון" - ולא, הוא לא מתכוון לצופי הסרט עם ברוס וויליס; בני משפחת טראמפ, שמתוכם יצמח ארבעה עשורים מאוחר יותר הנשיא האמריקני לשעבר, נואמים באוזניהם של תלמידי בית ספר יוקרתי על החלום האמריקאי; ובבית ספר אחר מורה גזען מתנכל לתלמיד שחור.
טריילר "ימים של תום"
(צילום: באדיבות יוניק)
גם המשפחה היהודית אינה חווה שלווה. אם המשפחה (אן הת'אוויי) היא נשיאת ועד ההורים של בית הספר בו לומד בנה, ובארוחת ערב משפחתית היא מבשרת על כוונתה להתמודד על משרה רמה יותר. האב (ג'רמי סטרונג) הוא שרברב שבשיחה עם בנו מתגאה בכך שהורי אשתו לעתיד קיבלו אותו בידיים פתוחות - על אף שבא ממעמד נמוך יותר. וישנו גם סבא אהרון (אנת'וני הופקינס), בן למשפחה שנרדפה באוקראינה, ועתה הוא תומך כלכלית בבני משפחתו כדי לאפשר להם להגשים את החלום האמריקאי. הוא זה שמשכנע את נכדו, פול (בנקס רפטה המצוין) לעבור לבית הספר היוקרתי יותר כדי להבטיח את עתידו ולהרחיק אותו מגורמים גזעיים ומעמדיים, חבר שחור מהכיתה, למשל, שעלולים להפריע בכך.
עוד ביקורות קולנוע:
"ימים של תום", במילים אחרות, מתאר משפחה יהודית שרואה בהתקדמות ובמוביליות החברתית את תכלית קיומה באמריקה - האנטיתזה לטראומה של האנטישמיות במזרח אירופה. בד בבד, הסרט מתאר את אמריקה הליברלית לכאורה כגזענית, אלימה, אנטגוניסטית. הקשר שנרקם בין פול ובין הנער השחור, ג'וני (ג'יילין ווב), מזכיר במשהו את הרפתקאות תום סוייר והאקלברי פין - אבל בגרסה מעורבת גזעית - והעידן של טרום גוג ומגוג בסרט מהדהד את ימי העבדות והעליונות הלבנה שמשמשים רקע לספרו של מארק טוויין.
3 צפייה בגלריה
מזכיר במשהו את הרפתקאות תום סוייר והאקלברי פין - אבל בגרסה מעורבת גזעית. מתוך "ימים של תום"
(צילום: באדיבות יוניק)
גיבור הסרט האוטוביוגרפי-למחצה הזה הוא פול, שהוריו שבים ושופטים אותו ביחס לאחיו הבכור והמוצלח ממנו (ריאן סל), לפחות בעיניהם, הלומד בבית ספר פרטי. פול רוצה להיות אמן, אבל כמקובל בסרטים מעין אלה, תשוקתו נתקלת בביטול ועוינות מצד המבוגרים. סבו, שעמו יש לו קשר קרוב, קונה לו טיל צעצוע - משהו שמסמל את "בגיל 21 תגיע לירח", אם תהיה טוב מספיק ותמנע מלהסגיר את יהדותך. יהודים, כמו שחורים, אינם רצויים בבית הספר הפרטי שאחת התרומות הגדולות שלו היא בת משפחת טראמפ (ג'סיקה צ'סטיין בהופעת אורח).
פול כאמור מתיידד עם ג'וני, אותו נער שחור החי עם סבתו החולה וחולם לעבוד יום אחד בנאס"א, סוכנות החלל האמריקאית. כן, החלל הוא דימוי משותף לעתידם של שני הילדים. המורה הגזען מקפיד לציין ששום דבר טוב לא יצמח מאותו נער, הלא-לבן היחיד בכיתתו, והוא מתעמר בו בכל הזדמנות, מה שמייצר אנטגוניזם מצד ג'וני עצמו כלפיו וכלפי המערכת שהוא מייצג. כאשר השניים נתפסים מעשנים מריחואנה בבית הספר גורלו של ג'וני נחרץ, אבל משפחתו של פול מנסה להציל אותו דרך שליחתו לבית ספר פרטי.
3 צפייה בגלריה
כמי שמשפחתם חוותה רדיפות באירופה, והם עצמם מחפשים להיטמע בסביבה הוואספית - הם עיוורים למדי לגזענותם. מתוך "ימים של תום"
(צילום: באדיבות יוניק)
אלה הם הרגעים בהם נחשפת המשפחה בצורה אלימה וגזענית. האב פורץ את דלת חדר האמבטיה ומפליא בבנו מכות עם חגורה, האם חרדה להשפעת המעשה על אפשרות התמודדותה למשרה רמה בוועד ההורים, והסב החביב דוחק כאמור בנכדו האהוב לעזוב את בית הספר הציבורי לטובת עתידו. כמי שמשפחתם חוותה רדיפות באירופה, והם עצמם מחפשים להיטמע בסביבה הוואספית - הם עיוורים למדי לגזענותם. למי אכפת מהנער השחור (שמסתתר בבית עץ בחצר שלהם, כמו לסמל את נוכחותו שאין מכיריםבה); העיקר שפול יתקדם בחיים.
עיסוקו של "ימים של תום" בזהות היהודית-אמריקאית מזכיר במידת מה את ספריו של פיליפ רות'. אבל נדמה שיש מקום להשוות אותו דווקא עם "הפייבלמנים" של סטיבן ספילברג, ולו רק משום סמיכות הקרנתם בישראל (סרטו של גריי הוצג לראשונה בפסטיבל קאן אשתקד, במסגרת התחרות הרשמית). שני הסרטים הם בעלי ממד אוטוביוגרפי, שניהם עוסקים בנערים יהודים המבקשים להגשים את עצמם באמצעות אמנות, ושניהם חושפים את גזענותה של החברה האמריקאית הווספית, ובה בעת מעצבים דיוקן אפל למדיי של המשפחה היהודית. כאשר פול ומשפחתו הולכים לקולנוע לצפות בקומדיה המצליחה של הווארד זיף, "טוראית בנימין" בכיכובה של גולדי הון - יש בכך משהו שמעיד על האתנוצנטריות שלהם. אחרי הכל, מה מעניין יותר משפחה יהודית מאשר תלאותיה המשעשעות של נסיכה יהודית-אמריקאית (JAP) בצבא ארצות הברית.
3 צפייה בגלריה
הסרט הזה עוסק במורד צעיר - במשפחתו, בערכים הגזעניים שעליהם מתבסס החלום האמריקאי. מתוך "ימים של תום"
(צילום: באדיבות יוניק)
סרטיו של גריי, אחד הבמאים המעניינים בקולנוע האמריקאי העכשווי, עוסקים לרוב במשפחת המהגרים היהודית ומתרחשים בשכונת ברייטון ביץ' שבברוקלין. כך זה היה בסרטו הראשון אותו ביים בהיותו בן 25 בלבד, "אודסה הקטנה" (1994), על משפחת מאפיונרים יהודית-רוסית; כך זה גם היה בסרטו הבא, The Yards מ-2000, שבו מארק וולברג גילם אסיר יהודי שהשתחרר זה עתה מהכלא משוחרר השב ומסתבך עם עולם הפשע. בארץ הסרט נקרא "רחובות מושחתים", אולי מתוך רצון לאזכר את "רחובות זועמים" (1973) של מרטין סקורסזה, שהדמיון בין עבודתו המוקדמת הזו וצמד סרטיו הראשונים של גריי בהחלט ניכר. אחרי שני סרטים בעלי אופי אפי, "העיר האבודה Z" משנת 2016 וסרט המדע-בדיוני "אד אסטרה" (2019), גריי שב עתה אל העולם המזוהה עמו - זה של צעירים המתקשים להתמודד עם סיר הלחץ המשפחתי, ועל אף גילו הצעיר של פול יש בדמותו משהו כואב ומיוסר שמזכיר את גיבוריו המבוגרים יותר של הבמאי, שבשניים מסרטיו גולמו על ידי חואקין פיניקס.
עובדה ידועה היא שסרטיו של גריי זוכים להצלחה בצרפת, שם הוא נחשב לבמאי נערץ, יותר מאשר באמריקה (הנה גם זווית ישראלית: בשניים מהם, "הלילה הוא שלנו" ו"שתי אהבות", הופיע מוני מושונוב). אגב כך, קשה שלא לחשוב על טריפו וסרטו המכונן "400 המלקות" מ-1959 כשצופים בסרט הזה, במיוחד בסופו. גם הסרט הזה עוסק במורד צעיר - במשפחתו, בערכים הגזעניים שעליהם מתבסס החלום האמריקאי (אתה יכול להיות מישהו - ובלבד שאתה לבן). גם כאן, כמו בסרטו של טריפו, הגיבור הצעיר מסתבך בגניבה והתחושה היא שעל אף משפחתו הוא נותר לבדו בעולם. "ימים של תום" הוא סרט מקסים ועגום.
