מהרגע הראשון שנכנסנו להופעה של סאבלימינל במועדון הבארבי בתל אביב אתמול (ג'), הייתה מצד הקהל ציפייה גדולה ודריכות כלפי משהו, או יותר נכון מישהו: הצל. אחרי שנים רבות של נתק, השניים הודיעו על "סולחה" לפני מספר שבועות. זאת הייתה הפעם הראשונה שסאבלימינל עלה על הבמה מאז, והופעה משותפת של השניים נדמית כקרובה מתמיד, כך שהפנטזיה של הקהל לראות אותם יחד על הבמה לא הייתה מאוד מופרכת. אם הצל יעלה ויפתיע - באיזה שיר זה יקרה? תרחישים אופציונליים רצים בראש, אבל אני משתדל לא לפתח ציפיות גדולות מדי.
סאבלימינל מבצע את "זזים עם הבאס", "כולם ביחד עוד" ו"תני לי" בהופעה בבארבי
(צילום: אסף מגל)
ההופעה בבארבי היא השנייה מתוך שלוש במסגרת "מקורות", מופע חדש שמורכב ברובו מהאלבומים הראשונים של הראפר. "מקורות" הוא גם שם האי פי האחרון שסאבלימינל הוציא לפני כחודשיים, שבו הוא חוזר לצלילים ולביטים שאיתם הוא התחיל את הקריירה. הייחוד במופעים האלו הוא עצם העובדה שסאבלימינל פותח קופה, כלומר, מאפשר לקהל הרחב לקנות כרטיסים להופעה שלו, אחרי שנים ארוכות שהוא הופיע אך ורק בהופעות מכורות מראש ובאירועים.
עוד במדור מוזיקה:
ההתמקדות בנוסטלגיה מוערכת ומרגשת את הקהל שמילא את המקום. המועדון צפוף והאווירה הייתה חמה. בכניסה למועדון שאול מהבארבי ישב עם כובע של משפחת תאקט והוא לא היה היחיד עם מרצ'נדייז ממותג: על קירות המועדון נתלו שלטים של חברת התקליטים המיתולוגית של סאבלימינל ומספר לא מבוטל של אנשים בקהל, שטווח הגילאים בו היה די מגוון החל ממעריצים צעירים בשנות ה-20 לחייהם ועד קהל בוגר יותר שנושק ל-50, שלבשו חולצות וכובעים של הלייבל. לפני תחילת ההופעה, על הבמה עמד די ג'יי שניגן שירי היפ הופ מהניינטיז ומתחילת שנות ה-2000.
בחירת השירים היא לא מקרית - ההופעה הזאת נושאת מטען תרבותי ותיק יותר מהופעות של אמני היפ הופ צעירים. ההאדרה העצמית, המיתוג הבומבסטי, הלבוש הרחב - כל אלו ערכים ומאפיינים שהיפ הופ אולד סקול התבסס עליהם בעבר והיום נוכחים קצת פחות. גם סאבלימינל עצמו, שעלה כמיטב המסורת עם חולצת בייסבול גדולה, כובע ושרשרת, הדגיש את זה. הוא אוהב את תפקיד ה"אדריכל" של סצנת ההיפ הופ המקומית. עם זאת נדמה שההופעה הזאת מדגישה איך תרבות ההיפ הופ הישראלי השתנתה מאז שהוא פרץ את הדרך לפני קצת יותר מ-20 שנה.
סאבלימינל מבצע את "הפינאלי" בהופעה בבארבי
(צילום: אסף מגל)
ההופעה התחילה עם רצף שירים משני האלבומים הראשונים של סאבלימינל - "בית הספר הישן", "נון סטופ" ו"הציר". על הבמה לצד הראפר מוקמו שני די ג'יים, אחד מהם (Blackout) גם שר לאורך הערב, ולצדם היו גם זמר וזמרת ליווי, מתופף, קלידן וגיטריסט. הגעגוע היה הדדי ונראה שהראפר חזר למקום הנכון; מצד אחד הקהל מכיר וגדל על החומרים, ומצד שני סאבלימינל מתרגש ונהנה מאוד מאהבתם. "מי גדל על האור מציון? מי גדל על האור והצל?", הוא שאל ורמז על הפתעות שיהיו בהמשך, מה שהעלה את רמת המתח בקהל השואג. הרצף המשיך עם "זזים עם הבאס" והתקדם לרגע שיא עם "תני לי", שיר שהנוכחים בקהל לא שמעו המון שנים ודי בצדק. הטקסט הזה לא היה עובר ב-2022, וסאבלימינל בהתאמה צנזר חלק מהמילים הגסות שבשיר בשתיקה.
לקראת הביצוע של "יה יה" מהאי פי האחרון שלו, סאבלימינל הזמין לבמה את האורח הראשון של הערב - הראפר איזי. הביצוע של שניהם היה טוב והביט הושפע מאוד מז׳אנר הג'י Fאנק שהגיע מקליפורניה בתחילת שנות ה-90, וגם איזי שר בקלילות שמזכירה קצת את סנופ דוג. האורח נשאר על הבמה לביצוע הבא של "הפינאלי", ושניהם הזכירו לנו שאפילו שממש לאחרונה השיר ציין 20 שנה ליציאתו - עדיין מדובר בקלאסיקת ההיפ הופ הכי גדולה שנכתבה בעברית. האם זה הרגע שבו הצל יעלה? השורה האייקונית "עכשיו דממה - הצל על הבמה" הייתה ההזדמנות המתאימה ביותר. לצערי ולצער הקהל זה לא קרה, והשיר נגמר לפני הבית שלו. הוויתור על הבתים של הצל זה דבר שחזר על עצמו מספר פעמים לאורך ההופעה, והחוסר ניכר - אם כי סאבלימינל חיפה עליו עם ערימות של כריזמה ונוכחות בימתית.
את מקומו של איזי שירד מהבמה תפסה קלאסיקה נוספת - "הסוד". הפזמון, שבוצע במקור עם שרית חדד, ריגש את הקהל וזרק אותו הישר ל-2004. משם סאבלימינל המשיך לקאבר קצר ל-Gin & Juice של סנופ דוג. הרפרנסים המוזיקלים לתרבות ההיפ הופ של הניינטיז נכחו לאורך כל ההופעה, כשבזמן השיר "יותר מחבר" הביט התחלף ל-Hypnotize של ביגי. גם בהמשך, כשאליעד עלה בהפתעה, הם ביצעו את "איזה סרט" עם הומאז' ל-Gangsta's Paradise של קוליו, שהלך לעולמו לאחרונה. לפני הביצוע שלו עם הזמר ל"ילד רחוב", סאבלימינל ביקש מבאי ההופעה להדליק את הפלאשים בטלפונים, בעוד אליעד שר את הפזמון והראפר שר את הבתים. האמת היא שסאבלימינל לא ממש שר את הבתים, כי הקהל פשוט שואג אותם במקומו. בסוף השיר נשמעו מהקהל קריאות "איפה הצל?", ונראה היה שהראפר שמע אותן, חייך והתעלם באלגנטיות.
סאבלימינל, סיוון ואיציק שמלי מבצעים את "פרחים בקנה" בהופעה בבארבי
(צילום: אסף מגל)
זה היה השלב שבו הוא העלה הילוך וביצע רצף שירים אהובים. ב"חלום של כל גבר", הלהיט הגדול האחרון של סאבלימינל, אותו הוא הקדיש לאשתו שהגיעה להופעה, הוא הרקיד את הקהל. בשיר הבא קול נשי מוכר בקע מתוך הרמקולים עם המשפט "הגעתי לכאן כדי לנצח, לא עברתי הכול כדי להפסיד" - למרות שהיא כבר לא נמצאת בתודעה הציבורית-מוזיקלית בשנים האחרונות, הקול של סיוון, הזמרת שסאבלימינל לקח תחת חסותו בימי הזוהר של משפחת תאקט, עדיין חד-פעמי, חם ומצליח לרגש את המעריצים שצורחים יחד איתה. יחד הם שרו גם את "חי מיום ליום" כשבסופו הקהל הריע בהתלהבות. אז עלה לבמה בהפתעה גם איציק שמלי שהיה חתום בלייבל של סאבלימינל. הקהל התרגש לראות את שלושתם ויחד הם מבצעים את "בילאדי", "הפרד ומשול" ו"התקווה", שנגמר בשורה "אז הושיטו יד לאהבה". סאבלימינל התייחס לרלוונטיות של השורה הזאת, ודיבר על הניסיון שלו לחבר בין אנשים ומייחל לשלום בית בחברה הישראלית, אך מעבר להיבט הפוליטי-אקטואלי לקראת הבחירות המתקרבות - ברור לכולם שיש כאן מסר גם בעניינו של הצל. "פרחים בקנה" המשיך בטבעיות את הזווית הפוליטית, והביא את ההופעה לשיא חדש. הקהל חיכה לצל עם מצלמות שלופות, ומתבקש שזה יהיה הרגע שבו הוא יפתיע את הקהל. אבל זה לא קרה. השיר נגמר, ואז הם ביצעו את "החגיגה נגמרת". סאבלימינל התחיל להיפרד, ברגע בו נדמה שזה אבוד ושההמתנה לצל הייתה לשווא.
אבל דווקא אז הביצוע נעצר באמצע, סאבלימינל פנה לקהל ואומר "אני חושב שזה הרגע שהרבה מכם חיכו לו", ומפלס ההתרגשות המריא. הוא המשיך במילים "עכשיו דממה - מישהו פה רוצה לראות את הצל איתי על הבמה?", דמות בקפוצ'ון אדום-שחור וכובע עלתה לבמה. זה הוא. הצל התקרב לסאבלימינל והשניים התחבקו לקול צרחות המעריצים שהיו עדים לרגע היסטורי בהיפ הופ הישראלי. הצל התרגש מאוד ושבר קצת את דמותו הקשוחה. הוא שעשע את הקהל כשסיפר שלפני שנתיים מישהו שאל אותו ברחוב "מתי תהיה סולחה עם סאבלימינל?", והוא ענה "הסיכוי שיאיר לפיד יהיה ראש ממשלה יותר טוב". הצל קצת אכזב כשאמר שהקהל יצטרך לחכות בשביל לשמוע אותם שרים יחד, אבל אז הוריד את הקפוצ'ון, הסתובב וחשף חולצה שעל גבה רשום "21 בינואר, היכל מנורה" ובעצם הכריז על מופע איחוד משותף יחד עם משפחת תאקט, שמכירת הכרטיסים לו נפתחה ממש באותו הרגע. הצל ירד וההופעה נגמרה בסימבוליות עם "יותר מזה אנחנו לא צריכים".
זה היה ערב מרגש שפרט על נימי הנוסטלגיה וזרק אותי ואת הקהל שנים אחורה. ההופעה אומנם הייתה קצת ארוכה מדי (כשעתיים), אך סאבלימינל הצליח לשמור על מתח לאורך הערב. הוא היה במקומו הטבעי - האנרגיות שלו עדיין גבוהות והביצועים היו טובים, ואני מאמין בלב שלם שהוא יתמודד במנורה בצורה מוצלחת לא פחות. אני נשאר עם סקרנות למופע האיחוד, ומחכה לראות את הדינמיקה של סאבלימינל עם הצל יחד על הבמה וגם לאורחים שבטח יגיעו - מי אלה יהיו, אלון דה לוקו? רון שובל? אולי שרית חדד? בכל מקרה, לא תופתעו לשמוע שבין האנשים שעשו את דרכם החוצה מהמועדון כבר היו כאלה שהזמינו כרטיסים למופע בינואר.
