סרטי הבורקס של שנות ה-70 היו קונטרה למערכת תרבותית ממסדית-אליטיסטית שבה לבני עדות המזרח הייתה נוכחות מוגבלת. הבורקס הציע בידור עממי, שפה קולנועית נטולת-יומרות, ועיבוד של מתחים חברתיים וערכיים לפנטזיה של אינטגרציה חברתית. לשם כך נעשה שימוש באלמנטים הלקוחים משלל מסורות של קולנוע עממי מאיטליה ועד איראן, עם דגש מיוחד על מרכיבים של קומדיה רומנטית.
"בחורים טובים 2" – טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)
אם מניחים בצד את השיפוט לגבי איכותם של הסרטים, היה להם תפקיד בעל ערך בקולנוע כמדיום תרבותי רחב-תפוצה. הפנטזיות שסרטים אלו הציגו היו סימפטומטיות למהפך הפוליטי שיתחולל בסוף העשור. גם בהווה, נוכח הצאצאים של "סרטי הבורקס הקלאסיים", יש לבחון בתשומת לב את הפנטזיות שאותן הם מציעים. הדבר נכון על אחת כמה וכמה בצומת פוליטית מכרעת שבה נמצאת החברה הישראלית, שאחד מהיבטיה הוא הניסיון לצמצם ולרדד את כל הקולנוע הישראלי להבעה "עממית-מסחרית" נטולת ביקורת.
"בחורים טובים 2", סרט המשך לקומדיית השידוכים החרדית של ארז תדמור מ-2022, הוא צאצא מובהק של סרטי הבורקס של שנות ה-70. הממד הבין-עדתי הטעון בחברה החרדית הופך לפנטזיה על אפשרות השילוב בין חריימה לגפילטע (אולי נכנה זאת סרטי חר"ג). הפנטזיה השנייה היא בעצם קיומו של הסרט - תכניו, סגנונו וקהל היעד המשוער שלו (לפחות בבתי קולנוע מסחריים), כניסיון לקדם אינטגרציה של ההוויה החרדית לתרבות הישראלית-חילונית. בכך הוא ממשיך את החדירה של דימויי הקהילה החרדית-ישראלית לסדרות בערוצי הטלוויזיה ולסרטים על מסכי בתי הקולנוע.
ככל שאחוז החרדים מקרב הישראלים עולה, כך גם מחריפות התהיות לגבי המידה שבה הם רוצים ומסוגלים להשתלב בישראל "החילונית". זה נכון לגבי השירות הצבאי והתלות הכלכלית בחברה החילונית, אך גם בשאלות הנוגעות לאורחות החיים בין כתלי הבית. הניסיון לגעת בנושאים אלו במסגרת קולנוע עממי-מסחרי, קולנוע המעדיף קלישאות עלילתיות ופנטזיות של אינטגרציה על פני נכונות לשאול שאלות שאין להן תשובות פשוטות, עשוי לתפקד כתעמולה המיועדת בעיקרה לצד אחד.
בשונה מסרטי הבורקס הקלאסיים, שבהם צפו אשכנזים וספרדים, אלו סרטים הפועלים בכיוון אחד. הם לא עוסקים באינטגרציה "לגיטימית" בין חילונים לחרדיים (למשל, הורים חרדיים שלומדים לקבל את הבחירה של בתם להתחתן עם גבר חילוני), ואין להם מקבילה הפועלת לכיוון הנגדי - סרטים שמיועדים לקהל החרדי ומציגים באופן לא מאיים את החיים החילוניים. למה כבר אפשר לצפות מסרטים אלו? לפחות שלא יימרחו על הבעיות של החברה החרדית שכבה עבה של וזלין. אבל זו כמעט לא אופציה: ללא וזלין הסרטים הללו יתקשו להיות מפויסים ומבדרים.
"בחורים טובים 2" נכתב בשיתוף פעולה עם התסריטאית חוה דיבון (תסריטאית הסדרה "סרוגים") ויקי רייסנר המשמש גם כמפיק של הסרט (יחד עם משה אדרי). הסרט ממשיך את הדמויות והסיטואציות כפי שעזבנו אותם בפרק הקודם, וזו גם אחת הסיבות שבגללה הפרק הנוכחי מלווה בתחושה של צפייה בפרק ארוך במיוחד של סדרת טלוויזיה. יש הנחה שהצופים זוכרים את הפרטים מהסרט הקודם, כאילו הוא שודר בשבוע שעבר. לטעמי זו הנחה מאוד אופטימית.
בפרק הקודם העלילה התמקדה בעילוי האשכנזי מוטי ברנשטיין (עמית רהב), שבמקום להשתדך למי שהחברה מייעדת לו מתאהב בנחמה "נחמי" עזיזה ביטון (ליאנה עיון). הדרך שבה השידוך הסנסציוני הצליח להתקדם ל"וורט" המיוחל הוא באמצעות זיוף של נכות, שאפשר לברנשטיין להתכופף ממרום אשכנזיותו לדרגת עזיזה. מה לא עושים למען האהבה? זה כאילו מצחיק ורומנטי, אבל זה מתקיים בתוך חברה שהגזענות הספוגה בה מוצגת כלא יותר ממכשול עלילתי קליל.
בסרט הנוכחי המשך עלילותיהם של מוטי ונחמי מתפקד כעלילת ה-B של הסרט. לקראת החתונה יש להמשיך ולקרב בין ההורים האשכנזים להורים המזרחים. וכך חייבת להיות ארוחה שבה, אני יודע שלא תאמינו לי... אשכנזים יאכלו חריף. רצו קציצת דג מתוק עם מיץ (ציר) דגים, קיבלו פלפל מרוקאי חריף לפרצוף!
בהמשך יש גם פרשה שקשורה לצורך לממן דירה, כאשר יש הנחה מאוד ברורה שהוריה של נחמי (ריימונד אמסלם ורועי אסף) הם אלו שצריכים לשים את רוב הכסף. הבעיה שיש איזו תביעה מאוד לא ברורה נגד חברת הסלטים של ההורים הספרדים, ולכן יש מצוקה כספית ואי-וודאות שאותה יש להסתיר מההורים האשכנזים של החתן (גיא לואל ונטע שפיגלמן). מעבר לרישול יוצא הדופן שבו מתפתחת עלילה זו, כולל אלמנטים של חוסר סבירות קיצוני מבחינת הפתרון שניתן לה, אין כל רפלקסיה על הסיטואציה ככזו שמשקפת בעיות בחברה החרדית - ובעיקר ביחסי אשכנזים וספרדים.
הקו העלילתי המרכזי מתמקד בדמותו של ברוך (מאור שוויצר) שהיה דמות משנה בסרט הקודם. אברך שנשאר יותר מדי שנים בישיבה, וזאת בעקבות טראומת שידוך בעברו. למרות שהוא משמש כמאתר שידוכים פוטנציאליים לשדכנית מלכי לוין (עירית קפלן), הוא עצמו לא הגשים את ייעודו בהקמת בית בישראל. בתחילת הסרט הוא בניסיון שידוך נוסף, שאליו מגיעה בחורה בחברת בובת דוב ענקית שאותה היא מושיבה על כיסא נוסף, ומתייחסת אל הבובה בשמה. כנראה שבלי זה הקהל הפוטנציאלי של הסרט עשוי היה לפספס עד כמה הבחורה הזו מייצגת את תחתית חבית השידוכים. כמובן שאפשר היה לסמוך על משחק, תסריט ובימוי, ולא על התנהגות של דמות עם סממנים קליניים, אבל כשעושים "קולנוע עממי" לא לוקחים סיכונים.
זוהי דוגמה אחת, ולא דוגמה יחידה, לרגעים בסרט שבהם יש תחושה שמישהו סימן בראש סצנות מסרטים שהוא אוהב ועשה עליהם וריאציה לקהל שלא אמור להכיר את המקור. כך, אם ניקח דוגמה נוספת, הסרט נפתח בהעתקה בוטה (ולא מוצלחת) של הסצנה מ"ביג לבובסקי" שבה ג'יזס קווינטנה מוצג לראשונה כשהוא מלקלק את כדור הבאולינג (הגרסה בסרט הנוכחי יותר מהוגנת, אבל לא ניתן לפספס את המקור).
בשולחן הסמוך יש מפגש שידוך נוסף שבו יושבת רות (ניב סולטן), שעוקבת אחרי הפארסה הדובונית. בחורה נאת מראה, טובת-לב, קונדיטורית מצטיינת, ובנוסף אחות נאמנה ואוהבת לאח עם תסמונת דאון. דבר שחרף כל מעלותיה הופך אותה לשידוך סוג ב' (לא נראה שיש לה הורים, כנראה חסכו בעלילה). עוד פעם מתקיים הקסם של בעיה שנובעת מערכי החברה החרדית, אבל לא נראה שלאף אחד יש בעיה עם הבעיה, כולל לא לסרט עצמו. כנראה שהבעיה היא עובדת טבע שלא ניתן להרהר בה.
בשרשרת אילוצים מאולצים ברוך מוצא עצמו מבלה סוף שבוע בנתב"ג בחברת הבת של מלכי השדכנית. שירה (עומר נודלמן) מגיעה מארצות הברית, בלונדינית יפת-תואר עם צמה צידית מגניבה. היא נחשבת לשידוך סוג א', למרות שלא ברור מאיזו סיבה מלבד יופיה. זו הגרסה של הסרט למוטיב "גילה הבלונדינית מצפון ת"א" ("צ'רלי וחצי"). ברור שברוך ירצה אותה כשידוך, אבל הוא, כזכור, לא בדיוק סוג א'. לכן הוא יידרש לשלל תחבולות שיפרנסו את עלילת הסרט. עד הסוף המאוד-צפוי שלו.
"בחורים טובים 2" לא מנסה להיות יותר מבידור קליל. בתור שכזה יש בו שלל ליקויים שכנראה לא יפריעו יותר מדי למי שנהנה מהסרט הראשון. אפשר להיכנס אליו מבלי לחשוב על דברים מטרידים - אפליה, גזענות, דחיקה לשוליים משלל תירוצי טהרנות שמרנית. הכול טוב וכל ישראל אחים.
