הוא התחיל את דרכו בישראל כעולה חדש שהתקשה להתאקלם, פרץ כסולן להקת רוק משובחת והפך עם הזמן למלך הבלדות הרומנטיות של המוזיקה הישראלית. לפני 60 שנה בדיוק נולד ארקדי דוכין בבלארוס הסובייטית - וזו הזדמנות להוקיר את אחד המוזיקאים הבולטים בארץ. כנגד שישה עשורים, בחרנו לנתח שש פנים שונות של דוכין שמשתקפות ביצירתו, דרך שירים שונים ברפרטואר העשיר של המוזיקאי.
המאהב: "היא לא דומה"
אולי יותר מכל דבר אחר, ארקדי דוכין התברך בכישרון לכתוב שירי אהבה שידברו לכולם וישרתו כל בחור שרוצה לגרום לאהובה שלו להרגיש מיוחדת. "יש בך משהו שונה", הוא שר בימי החברים של נטאשה, וקו ישיר עובר בין השיר ההוא ובין "היא לא דומה". במקור הוא נתן את המילים והלחן לאריק סיני, אבל הביצוע של דוכין מתחילת המילניום זכה להצלחה גדולה והפך את השיר לאחד המזוהים איתו ביותר.
קצרה היריעה מלמנות את כל שירי האהבה של דוכין. לא פעם הם מכילים גם את כאב הבדידות, ייסורי האהבה או הפחד לאבד אותה: לשיר שהוא הקדיש לאשתו, סימה ("סימה שאותי הקסימה"), הוא קרא "בודד בודד"; ב"אוהבת לא אוהבת" הקצבי הוא מתאר בחור שסובל מפחדים אובססיביים שנשמעים כמו חרדת נטישה; וב"בגללך" שמיכה שטרית כתב, דוכין הלחין ואריק איינשטיין ביצע, האהבה גורמת למאהב לאבד את עצמו ואת לילותיו. אי אפשר שלא לציין גם את "מי אוהב אותך יותר ממני", שגם אם נכתב בכלל כשיר אהבה לישראל, הוא ליווה אינספור זוגות אוהבים בדרך לחופה ובכלל.
המלנכולי: "נאמר כבר הכול"
בעיתונות היו מי שקראו לו "ארקדי דכדוכין", ולימים הוא הודה שזה, איך לומר, די דכדך אותו. אחרי הכול, כאישיות וכיוצר תמיד היה לו עוד הרבה מה להציע מעבר לדיכאון. אבל כמו שם השיר שביצע במסגרת החברים של נטאשה, היה בארקדי מתחילת הדרך גם משהו מלנכולי. "נאמר כבר הכול", השיר שחתם את האלבום הראשון של הלהקה, הביע בתמצות מופלא את העמדה המתסכלת שעל סף פרידה בלתי נמנעת. "לא תדעי לעולם איך בכיתי כמו ילד", הוא שר, ולא מעט מעריצים בכו מאז יחד איתו.
למרות הרצון להתנער מהתדמית העגמומית שדבקה בו, המשיך דוכין לייצר להיטים נוגים גם בתוך המאה ה-21, ומספיק לציין בהקשר הזה את "כל הכוכבים" שכתב לדוד ד'אור או את "ואני קורא לך" שכתב לאייל גולן. שנים אחר כך הגיע הדואט "שער הדמעות" עם שולי רנד, שהיה מסוגל להבקיע שערי שמיים.
הנאיבי: "יש בי אהבה"
רגע לאחר פטירתו של אריק איינשטיין, יצר ארקדי דוכין שיר לזכרו וקרא לו "הנאיבי האחרון" - אבל אם נותר נאיבי במוזיקה הישראלית, זה דווקא דוכין בעצמו. אנחנו ביחד כדי לחיות לנצח, הוא שר ב"עוד נגיעה", והאמונה שלו באהבה לא נגמרה שם. הוא יצר שירי עידוד כמו "חדר משלי" והיה הבחירה המושלמת להלחנת "כתונת פסים", השיר בהשתתפות אמני ישראל שכתב מאיר אריאל, ונשא מסר של אחדות בין עדות שונות.
אבל מעל כולם זוהר השיר שכתב לאריק איינשטיין וזכה למעמד המנוני, "יש בי אהבה". "יש בי אהבה והיא תנצח", כתב בשיר שהשורה התחתונה שלו היא שאהבה היא הפתרון לכל בעיות העולם - לבלבול, לאסון, לזיוף. נאיביות? אולי, אבל כשאנחנו קוראים לו כאן נאיבי, אין הכוונה לאמונה טיפשית אלא לתמימות טהורה ומזוקקת. הוא באמת האמין בזה, ולא רק כמתק שפתיים.
גם באלבום הקונספט השאפתני "כוכב האהבה" משנת 1998, שלא זכה להצלחה הראויה לו, הפתרון העמוק לשלל בעיות קיומיות טמון באהבה, וכך גם באלבום קונספט אחר שלו, "לאהוב או למות" משנת 2016. מבחינת ארקדי דוכין, היצירה לא אמורה להתעלם מכל מה שרע וכואב, אבל המוזיקה צריכה להציע גם נחמה.
הבועט: "שקי האיגרוף"
בשיר "זקוק לך" הוא השמיע צעקה אותנטית, אף על פי שהמילים "אמא חולה ואבא חסר אונים" לא היו מבוססות על סיפורו האישי אלא על חירות יצירתית; "טמבל" עשה צחוק ממנהיגים מגלומנים; "אחרינו המבול" שהלחין למילותיה של נורית גלרון עורר זעם בגלל המסר הפוליטי השנוי במחלוקת - אבל שווה להתעכב דווקא על "שקי האיגרוף", למילותיו של מאיר גולדברג.
השיר הוקלט לטובת אל"י - האגודה להגנת הילד, לשם העלאת המודעות לאלימות בתוך המשפחה. "אנחנו שקי האיגרוף של אבא ואמא", אומרת שורת המחץ. התיפוף, הפריטה על הגיטרה, השירה הטעונה של ארקדי - כולם משדרים מתח, קדרות ומצוקה ביצירה שהיא אגרוף בבטן.
האבא: "מאי"
כבר לפני 30 שנה הקליט ארקדי דוכין שירים לילדים, באלבום "אחלהזאורים" עם מיכה שטרית, אבל כעבור שנים רבות הוא יצר אלבום ילדים מעמדה אחרת לגמרי - הפעם בתור אבא. לאלבום משנת 2009 קראו "החברים של ארקשה", והוא כלל גם שיר בשם "מאי", כשם בתו של ארקדי.
בתור אבא של מאי וים, הוא הוציא ב-2018 אלבום ילדים נוסף בשם "מר מתוק", בשיתוף עם דני גרנות. ארקדי האבהי אוהב לספר לילדים סיפורים, מעודד אותם להשתמש בדמיון, לא להדחיק את רגשותיהם, ולא שוכח לספק קריצה הומוריסטית גם למבוגרים.
ההרפתקן: "אסונות דיגיטליים"
אלבום הסולו הראשון שלו, "רוצה ויהיה", היה אלבום משירי ולדימיר ויסוצקי שתורגמו מרוסית. זו לא הייתה ההחלטה האמיצה האחרונה של דוכין במהלך הקריירה העשירה שלו. מי שיטען כיום שארקדי דוכין רק ממחזר, יעיד על עצמו שהוא פשוט לא עוקב אחריו בשנים האחרונות. בשנים האלה הוא הספיק בין השאר להתנסות בראפ ולשחרר אלבום טכנו שלם בשם "אסונות דיגיטליים" (Digital Disasters). אלה לא היו בדיוק חומרים קלאסיים לתחנות המיינסטרים ברדיו, בלשון המעטה, אבל קשה שלא להעריך את יצר ההרפתקנות של דוכין, שגורם לו לאתגר את עצמו בסגנונות חדשים גם בשלב מתקדם בקריירה. נאחל שימשיך ליצור עוד 60 שנה לפחות.
