בערב אולי הכי חשוב בקריירה של שרון טל היא הייתה לבד. היא אומנם ישבה בשורות הראשונות בפרמיירה הכי נחשקת בניו־יורק, לצד כוכבות כמו שרה ג'סיקה פרקר ועורכת "ווג" אנה וינטור, אבל אף אחד מקרוביה לא היה לצידה ברגע שעלה המסך ומולה ניצבה קארי ברדשו, כוכבת "סקס והעיר הגדולה", כשהיא לובשת שמלה פרי עיצובה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"זה היה אירוע שבתור ילדה כבר חלמתי עליו", מסבירה טל (39), הבעלים והמעצבת הראשית של חברת האופנה "משכית", בשיחת וידיאו מחדרה במלון ניו־יורקי. "אני עדיין בשוק, לא יודעת איך להכיל את כל הרגשות. הייתי בפרמיירה הרשמית של השקת סדרת ההמשך של 'סקס והעיר הגדולה', סדרה שגדלתי עליה. היו שם האנשים הכי מוכרים מתעשיית האופנה, כולל שרה ג'סיקה פרקר, מולי רוג'רס הסטייליסטית של הסדרה ואנה וינטור שאפילו יצא לי להחליף איתה כמה מילים. אבל מה שהפיל לי את האסימון זה שמולי התחילה לעשות לי סיבוב היכרות עם כל הקאסט ופתאום אמרה, 'כמה מעצבים זוכים להציג את העיצובים שלהם בפרמיירה עצמה? הרבה מהטובים בעולם הלבישו את שרה ב'סקס והעיר הגדולה', ביניהם אוסקר דה לה רנטה, דיור ועוד, אבל בפרק הראשון את הולכת לראות את השמלה שלך לצד אנה וינטור ושרה'".
7 צפייה בגלריה
''זה היה מאוד מאתגר ומרגש. פסגת כל החלומות''. שרה ג'סיקה פרקר לובשת משכית בסדרה ''סקס והעיר הגדולה''
(צילום: אינסטגרם)
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טל ממשיכה לתאר את אחת החוויות המעצבות של חייה: "לא הייתי חולמת בחיים שאשב באולם שיש בו 200 איש, הרכב מצומצם של אנשי התעשייה הכי בכירים בעולם, ואראה עיצוב שלי בפרק הראשון. השמלה הופיעה בכל הטריילרים, בפוסטים לקראת העונה, בשלטי חוצות, מכל השמלות ומכל המעצבים. להגיד לאנה וינטור שזו השמלה שלי ולקבל ממנה חצי חיוך זו התגשמות חלום". בשלב הזה של השיחה היא מתחילה לבכות מהתרגשות. "הנה, את רואה, שוב אני בוכה. גם אתמול חזרתי לחדר ולא הפסקתי לבכות, אני מוצפת. כמובן, אני עדיין צריכה לעשות ולהשיג, אבל אתמול הייתה לי נקודה של נחת".
מבחינתך ככה נראה רגע מושלם בחייך?
"כמעט. חסרו לי אתמול האנשים בחיי. כולם מדהימים, אבל מובן שאם היה שם את בעלי ניר שהיה יושב לידי, והיינו מחזיקים ידיים ורואים יחד את הפרק, היה לי הרבה יותר כיף. ישבתי לבד ליד אנשים שאני לא מכירה, רעדתי, אסור היה לצלם, ואנשים לא הבינו למה אני כל כך מתרגשת. זה היה אמצע הלילה בארץ, אני לא יכולה לכתוב לאף אחד. זה היה רגע מדהים מצד אחד ומצד שני רגע קצת קשה.
"אחרי ההקרנה היה אפטר־פרטי ענק ומפואר עם כולם. בסיומו חיכיתי למונית בחוץ והיה שם מישהו שחיכה איתי. קצת שתיתי והייתי עייפה מהאדרנלין. אמרתי לבחור: 'אתה יודע, אני הלבשתי את קארי ברדשו בפרק הראשון בשמלה האפורה'. הוא לא האמין, ביקש ללחוץ לי את היד. זו הייתה הפעם הראשונה שסיפרתי על התחושות מאותו ערב למישהו, זר, עומדת בחוץ בגשם ובקור. סצנה ממש מוזרה. נפרדנו, נכנסתי למונית וכמובן לא הפסקתי לבכות. רושמת הודעות לארץ ומתייפחת במונית, לא יכולתי להכיל את כמות האושר".
סיפור הסינדרלה הפרטי של שרון טל מתחיל הרבה קודם. את חברת האופנה המיתולוגית "משכית" הקימה רות דיין המנוחה ב־1954 כמקור פרנסה לנשים שגרו במושבי העולים בפרוזדור ירושלים. עם השנים הפכה משכית לבית אופנה הוט קוטור של ממש ולמוסד. "אמא שלי בצעירותה למדה עיצוב אופנה", נזכרת טל ומנגבת את הדמעות מהסיפור הקודם. "היא עבדה בזה תקופה, ילדה אותי בגיל מוקדם והמשיכה את האהבה שלה לאופנה בלייצר ולעצב לנו את הבגדים ולתפור אותם בבית. כשגדלתי הייתי הולכת איתה לבחור. לא היה ברור לי שזה מה שאני הולכת לעשות כל החיים. הייתי יותר בעולם הריאלי.
"אחרי הצבא נסעתי לדרום אמריקה וחזרתי ממש לפני שהתחילה שנת הלימודים. הייתי חייבת להתאפס, להחליט מה בא לי ללמוד. ידעתי שאני אוהבת עיצוב, נבחנתי לעיצוב מוצר ולעיצוב אופנה וקיבלתי תשובה חיובית ראשונה מאופנה. אז הלכתי ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. ארבע שנים שבמהלכן התמחיתי אצל אלבר אלבז פעמיים".
"חזרנו לארץ כשנכנסתי להיריון הראשון שלי. הייתי שנה בבית, עשיתי כל מיני דברים שלא קשורים לאופנה, אבל זה לא היה שם כי אני בנשמה ידעתי שאני מעצבת אופנה. נפל לי האסימון כשקייט מידלטון התחתנה ולבשה שמלת כלה של מקווין. הבנתי שאם אני הייתי שם, אני הייתי עושה את השמלה בוודאות"
המפגש עם מעצב־העל מיקד את השאיפות המקצועיות שלה. "כשהתחלתי היה לי ברור שאני מסיימת ללמוד והולכת לעבוד בחברה גדולה שמייצרת לשוק הרחב, עובדת שכירה. אצל אלבר הבנתי שהעולם של אופנת העילית יותר קורץ לי. של בתי אופנה שמייצרים דברים איכותיים בכמויות מוגבלות. אלבר הפך להיות חבר קרוב, הוא ליווה אותי בפרויקט הגמר שלי, בפתיחה של משכית, בהמון נקודות משמעותיות בקריירה שלי. הגעתי לארץ חזרה מההתמחות הראשונה בסוף שנה ב', חזרתי לסיים את הלימודים והיה ברור לי שאחזור לפריז, אבל ניר בעלי, איש עסקים ויזם, התקבל לעבודה בשיקגו. עברנו לשם ואני התחלתי לעבוד בלונדון אצל מעצב־העל אלכסדר מקווין בתור המעצבת הראשית של הרקמות שלו.
"עבדתי בצמוד אליו ובמסגרת העבודה הלבשתי את ליידי גאגא, קייט בלאנשט ועוד המון סלבס. חזרנו לארץ כשנכנסתי להיריון הראשון שלי. הייתי שנה בבית, עשיתי כל מיני דברים שלא קשורים לאופנה, אבל זה לא היה שם כי אני בנשמה ידעתי שאני מעצבת אופנה. נפל לי האסימון כשקייט מידלטון התחתנה ולבשה שמלת כלה של מקווין. הבנתי שאם אני הייתי שם, אני הייתי עושה את השמלה בוודאות".
חשבת לחזור לחו"ל?
"כן, אבל לא יכולתי. הייתי עם ילדה קטנה בבית. חשבתי איך עושים את זה? את האדפטציה של מה שחוויתי שם בעולם הגדול והעיצוב האירופאי, הגלם, פה ממש בארץ. התשתיות בישראל קשות למעצב אופנה, איך אגיע לפיקים האלה?"
ואז ניר, בעלה ושותף להצלחה, קרא כתבה על "משכית" בעיתון והבין שלשם שרון שייכת, שם נמצא הבית שלה. "הוא אמר לי שפה יש משהו שאני מדברת עליו, משהו שאני רוצה לעשות. משכית עושה רקמות בינלאומיות, משהו ישראלי שמגיע לחו"ל, גלאם שלבשו המון כוכבות. הוא אמר לי לדבר עם רות דיין ולראות אם אפשר להצטרף, לא חשבנו להקים מחדש".
איך רות הגיבה להצעה?
"היא אישה מדהימה עם סיפור חיים מרתק, שיתפה פעולה עם איב סן לורן עוד לפני שנולדתי. הלבישה את אודרי הפבורן ואליזבת טיילור. היא הבינה את הרצון שלי, אבל הייתה בהתחלה ספקנית כי הרבה אנשים ניסו להחיות את המותג אבל לא הצליחו. היא אמרה שהיו לפנינו וזה מסובך. אמרתי לה שהיא רק מאתגרת אותי ושאני מבטיחה לה שזה יקרה, וזה קרה. לקחנו סיפור היסטורי של מדינת ישראל והחיינו אותו. סיפור של אנשים מסביב לעולם. בשביל כל אחד שהכיר את 'משכית' זו הייתה חגיגה. להפתעתי התמיכה שקיבלתי הייתה עצומה מכל כיוון. ברור שיש אנשים שניסו להוריד, תמיד יש אותם, אבל הם היו מעטים לעומת הפרגון והשמחה של האנשים, התמיכה".
אחרי שנים של עבודה נמרצת ומשותפת של טל ודיין במסע להחזרת "משכית" למסלול אופנת הקוטור, ההצלחה הגדולה הגיעה בדמות כוכבת נמוכת קומה אך בעלת נוכחות הוליוודית זוהרת, שמילאה תוך שניות את חלל החנות היפואית הקטנה של המותג. לפני שלוש שנים, במהלך סיור פרטי וחשאי של שרה ג'סיקה פרקר בישראל, היא חלפה בשבת לצד "משכית". החנות הייתה סגורה לקהל הרחב, אך בפנים היו עובדים, והיא החליטה להיכנס פנימה.
העובדת שהייתה בחנות באותה עת כמעט התעלפה, ורצה לקרוא לשרון מהמשרד האחורי. "היא הייתה בטיול פרטי עם חברה, בחשאיות מלאה. זה לא היה מתוקשר בכלל. רק אחרי כמה ימים מישהו קלט אותה במסעדה ושלח פפראצי. אני הייתי אחרי נסיעת עבודה של שבועיים בארה"ב, ואחרי נסיעות אני אוהבת להגיע לסטודיו בשבת, להתאפס ולסדר את השבוע שהולך להיות. הדלת הייתה פתוחה אבל לא חשבנו על כניסת לקוחות.
"פתאום העובדת שהייתה בחנות רצה למשרד שלי ואומרת 'אני חושבת שכדאי שתצאי עכשיו'. כמו בסרטים אמרתי לה 'עוד מעט, כשאסיים'. היא התעקשה ואמרה 'עכשיו'. אני יוצאת לחנות ורואה אותה שם. את שרה. אני אדם שלא מזהה פרצופים, בפרמיירה של 'סקס והעיר הגדולה' לא זיהיתי כמעט אף כוכב, אין לי מושג, אבל אותה ישר זיהיתי. היא פשוט קארי ברדשו בהתנהגות, בקול, היא לא משחקת את הדמות, זו באמת היא.
"קפאתי. המדריך שהיה איתה אמר לי שהיא ראתה את חלון הראווה ופשוט רצתה להיכנס. ניגשתי אליה והייתה פגישה מטורפת. היא מיהרה אבל לא רצתה לעזוב אז היא נשארה שעה שלמה. סיפרתי לה את הסיפור שלי, של רות, ישבנו ושתינו קפה, היו צחוקים וקליק מטורף. ואז לחצו עליה ללכת כי בכל זאת היה לה סיור ביפו. היא התנצלה, אמרה שהיא לא הספיקה לקנות כלום. אמרתי לה כמובן שמבחינתי שתיקח מה שהיא רוצה חינם אבל היא הייתה מדהימה, לא רצתה לקבל מתנות אלא אמרה לי שאדבר איתה למחרת ושנקבע".
7 צפייה בגלריה
''יש לנו אלפי לקוחות בארה''ב ותמיד ביקשו מאיתנו לפתוח שם חנות''. שרון טל
(צילום: דנה קופל)
טל הייתה בטוחה שמאותו רגע היא לא תראה אותה יותר. שזה טוב מכדי להיות אמיתי. אבל למחרת היא קיבלה שיחת טלפון. "ברגע שהיא הלכה התבאסתי. ידעתי שבטוח מחר יהיה לה לו"ז וזהו, זה רגע שלא יחזור בחיים, שמחתי שנפגשנו אבל התבאסתי על זה שהיא יצאה בלי כלום. שאשכרה הייתה לי הזדמנות לתת לה פיס של משכית. הלכתי הביתה, סיפרתי לניר מה היה, יש לי גם תמונות מהמפגש כי הבחורה שעובדת איתי צילמה מתחת לשולחן. אמרתי לו שלפחות יש לי תמונה שמתעדת אותה מחבקת אותי. אבל אז יום אחרי היא כתבה לי ווטסאפ, קבעה איתי והגיעה.
"היא הייתה איתי שעתיים בחנות, קנתה מלא דברים. מלא. לא הסכימה לקבל כלום, לא הנחה, רצתה לשלם הכול, כולל על המשלוח. עיצבנו יחד שמלה שהייתה בחנות והיא רצתה להוסיף לה שרוולים. גם אחרי שהיא חזרה לחו"ל נשארנו בקשר. כל פעם שהיא לבשה אותנו היא שלחה לי תמונה. היא חצי יהודייה, אז בחגים היא שלחה 'חג שמח' וכשנולדו לי הילדים היינו מדברות. חברות שלא מדברות כל יום אבל ברגע שפותחות שיחה לא נפרדות. חיבור מטורף".
ואיך הגעת להלביש גם את קארי ברדשו בסדרה?
"החלום שלי היה להלביש את קארי. אבל זה לא נשמע לי מציאותי. לא היה לי אומץ לכתוב לה כי לא רציתי לנצל את החברות שלנו בשביל דבר כזה. שבועיים אחרי שהודיעו שיש עונה חדשה אני מקבלת משרה הודעת טקסט שהסדרה עולה שוב והיא רוצה ללבוש משכית. הייתי בשוק. מולי רוג'רס, הסטייליסטית של הסדרה, הפכה להיות הבסטי שלי. לאורך כל הדרך היא נתנה לי טיפים איך לקדם את עצמי. עבדנו על השמלה לסדרה, התחלנו מדידות מיד, אסור היה להיכנס לסט בגלל הקורונה אז הכול היה בזומים, בהטסות של הפרטים למדידה וחזרה לישראל לתיקונים. זה היה מאוד מאתגר ומרגש. פסגת כל החלומות".
על השמלה שעיצבה לכוכבת לסדרה היא מספרת: "השמלה מפוצצת ברקמה, הכול עבודת יד, כל נוצה עשויה בצורה אחרת, זה לא אותן נוצות, יש עשרה סוגים שונים של רקמות, עבודה מטורפת. כל התהליך לקח שלושה חודשים. היה לשרה המון החלטה בשמלה, היא מאוד יודעת מה היא רוצה. זאת שמלה שיש לה בבית כבר, שהיא קנתה מאיתנו לפני שלוש שנים, אהבה אותה ורצתה כזו לסדרה. עשינו לה אותה בכמה צבעים לקולקציה האישית שלה".
השבוע כבשה טל עוד פסגה עם פתיחת חנות פופ־אפ ראשונה של "משכית" בניו־יורק, לצד מותגי־על. הדבר היחיד שחסר כדי להשלים את הפאזל זו השותפה לדרך, רות דיין, שנפטרה לפני שנה בגיל 103 אך רוחה תלווה את "משכית" לנצח.
7 צפייה בגלריה
''היא הייתה חברה טובה, כמו סבתא שלא הייתה לי המון שנים''. שרון טל עם רות דיין
(צילום: ברוך רפיק)
"כבר המון שנים אנחנו על הקו של ניו־יורק-תל־אביב", ממשיכה שרון. "יש לנו אלפי לקוחות בארה"ב ותמיד ביקשו מאיתנו לפתוח שם חנות. ידענו שזה הצעד הבא. הגיעה הזדמנות לפני הקורונה, אבל אז הכול נעצר. ועכשיו הגיעה עוד הזדמנות שהייתה כל כך נכונה בשבילנו שלא יכולנו לסרב לה – חלל ברחוב הכי נחשב בניו־יורק בתוך הסוהו, ליד סלין, מול מוסקינו, סמוך לשאנל, פשוט חלל פנוי שמציעים לנו אותו בתנאים מאוד מפתים כי מאוד רוצים אותנו שם. לקחנו את זה. בכלל, הייתי באירוע פרטי ללקוחות שלנו בארץ ואז קיבלתי הודעה מניר: 'מזל טוב, לכי תראי את החנות החדשה שלך בשדרה הכי נחשקת בניו־יורק. תראייני מוכרות ואנחנו מתחילים'. שבוע אחרי הוא נסע, הקים את כל החנות, ואז אני טסתי. החנות היא בגודל 170 מ"ר, לקחנו אותה לשלושה חודשים כרגע. אנחנו מביאים לשם את האמת הישראלית, הלוקלית, ועם זאת המאוד מותאמת לשוק האמריקאי".
מה רות הייתה אומרת על עיצוב השמלה לקארי ברדשו ועל פתיחת חנות ציונית בניו־יורק?
"וואו! כל כך הרבה משפטים היא הייתה אומרת. אבל מה שבטוח זה שהיא הייתה לוחצת לי את היד, חזק חזק חזק, ואומרת לי שהשמלה שלבשתי בפרמיירה הייתה מאוד יפה".
את מתגעגעת אליה?
"הכי שיש. היא הייתה חברה טובה, כמו סבתא שלא הייתה לי המון שנים. האמא של משכית. היא הייתה הרבה דברים בשבילי, כשעיקרם זו ההשראה הגדולה. לאן שאני לא מגיעה באירופה ובארה"ב, מבחינתם רות היא כמו שאני מדברת על קארי ברדשו, היא המשהו הבלתי מושג שהוא הטופ של הטופ של האנושות. היא באמת הייתה משהו מאוד נדיר. למוות שלה יש השפעה כמו שלקיום שלה תמיד תהיה השפעה על המותג. היא הקימה, זה רעיון שלה, היא הרוח, היא הכול".
