בשנת 1973 עלתה בטלוויזיה השוודית הסדרה "תמונות מחיי נישואין", שיצר אינגמר ברגמן. מריאן ויוהאן היו זוג נשוי שבמשך ששת פרקי הסדרה התמודד עם בגידה, פרידה, הקושי להיגמל מתלות, גילוי עצמי וסוג של איחוד מחודש. סגנון הצילום הריאליסטי שלה, שכלל בעיקר שיחות בין בני הזוג וצילומי תקריב על הבעות הפנים שלהם, עודד את הצופים להתייחס אליה כאל סדרה דוקומנטרית, והם אכן נענו לעידוד.
"תמונות מחיי נישואין" – טריילר
(באדיבות HBO מקס)
ברגמן עצמו היה נשוי חמש פעמים - כלומר, כמו שהעידה ליז טיילור, לא התייאש ממוסד הנישואים כמו הדמויות שלו, אבל השוודים חשבו אחרת. חצי מהאזרחים צפו בסדרה ובשנה שלאחר שידורה מספר הבקשות לגירושים נסק באופן מרהיב. מספר הזוגות שביקשו מהמדינה ייעוץ זוגי, כזה שניתן בחינם, נסק גם הוא וזמן ההמתנה טיפס משלושה שבועות לשלושה חודשים. שוודים אחרים הגדילו לעשות, איתרו בספר הטלפונים הארצי את מספר הטלפון של ברגמן, שלא היה חסוי אז, והתקשרו אליו כדי לקבל עצה אישית לחיי נישואים מוצלחים. ברגמן נאלץ להחליף את המספר ולהסיר אותו מהספר.
היום (ב'), אחרי ציפייה ארוכה, מגיעה אלינו הגרסה העכשווית של "תמונות מחיי נישואין" (HOT, yes וסלקום tv) - עיבוד שיצר חגי לוי הישראלי ("בטיפול", "הרומן") עבור HBO מקס, שבו הוא משלב מחווה לגרסה המקורית אך גם משרבב פנימה אלמנטים ביוגרפיים משל עצמו. את יוהאן ומריאן החליפו ג'ונתן (אוסקר אייזק) ומירה (ג'סיקה צ'סטיין), שכבר גילמו בעבר זוג נשוי בסרט "שנה קשוחה מאוד" (2014). תוך שמירה על המוטיבים המקוריים ביצירה של ברגמן, לוי - שגם כתב וביים - יצר חמישה פרקים מורכבים, דחוסים, הופכי בטן ונוגעים ללב על בגידה, פרידה, תשוקה, כאב, התבגרות וכל הג'אז היפהפה הזה, שמגיע עם זוגיות מונוגמית אבל לא רק איתה.
"תמונות מחיי נישואין" זכתה ללא מעט ריפרורים ואינטרפטציות (אחת הבולטות בשנים האחרונות היא העונה השלישית של "מומחה לכלום", שם הזוג הוא זוג חד מיני), אלא שזו בחרה באיטיות פואטית על פני השטף המילולי שמאפיין את המקור ואת הגרסה של לוי. ג'ונתן ומירה שלו הם אנשים שיודעים להביע את עצמם, מי יותר מי פחות, והשיחות ביניהם טעונות ומהפנטות. את ההתאמה לזמננו ביצע לוי באמצעות היפוך המגדרים - מירה היא המפרנסת, היא זאת שמפרקת את מערכת היחסים, היא הצד המניפולטיבי שמגשש את דרכו חזרה אל מערכת היחסים. אבל מעבר לזה, לוי לא מבקש להשתמש ב"תמונות מחיי נישואין" כדי לומר משהו חדש על זוגיות מונוגמית ופרידה, אלא מנצל אותה כדי לומר עליהן משהו אישי. מירה וג'ונתן הם עדיין זוג לבן, ליברלי, משכיל וסטרייטי, ויש מי שיגיד שהחיטוט העצמי שלהם הוא סוג של מותרות אבל אמירה כזאת תפספס את כל הפואנטה. כאב הוא כאב הוא כאב, וככזה הוא בלתי ניתן להשוואה או למדידה.
הדמויות של לוי חיות בעידן הנוכחי. זה מתבטא בשפה שלהן, במודעות העצמית, בחופש שהן תובעות לעצמן ובאינדיבידואליזם הקדוש שמאפיין את התקופה. זה מתבטא גם בבחירה שלו להכניס את הצופה אל סט הצילומים. בכל פרק אנחנו מקבלים את רגע המעבר בין החיים של השחקן והכניסה שלו לסצנה או היציאה ממנה - כלי עם אפקט עוצמתי, פילוסופי משהו, שמוסיף עוד רובד לחוויית הצפייה. אבל יש חוויות שהן על זמניות, שחוזרות על עצמן בכל דור על רקע תפאורה אחרת, והן חדשות עבור מי שחווה אותן בפעם הראשונה. בגידה, כאב, משיכה, דעיכה, התפכחות - לא משנה באיזה פורמט נצטרך לחוות את זה, בין אם הזוגיות תהיה סטרייטית או אחרת על הספקטרום, צבע העור שלנו כהה או בהיר, חשבון הבנק שלנו מלא או ריק - הנפש שלנו נותרת אותה נפש.
ליצירה אמנותית יש ערך גם אם היא לא אומרת משהו חדש, ובלבד שהיא מצליחה להדהד מצב רגשי בלב הצופה, ולא מותירה אותו קהה רגשית וחסר תגובה. הרי זאת הסיבה שיוצרים רוצים לחדש מלכתחילה - האמירה החדשה אמורה לגעת באזורים בתוליים ובלתי מושחתים בקרב הצופה ולקבל ממנו תגובה אותנטית. לוי מצליח היטב להניע את הצופה להזדהות, והיופי של "תמונות מחיי נישואין" שלו היא ביכולת לייצר חיבור רגשי - בין אם דרך האינטלקט ובין אם באמצעות דחף פנימי. החיבור שלו עם תצוגת המשחק המזהירה ממש של צ'סטיין ואייזק, מהסוג שמקנה להם חמישים אחוז מהמניות על הצלחת הסדרה, יוצר יופי עגול ושלם שמשאיר את הדמויות, החוויה והתפיסה שלהן במחשבות הרבה אחרי שהמסך כבה.
