בוקר טוב, מטריציות אקספוננציאליות שכמוכם. לאחרונה נפרדנו משני דיירים נוספים מבית האח, רוי נטש אותנו ואת לין לאנחות כשהתברר שלא רק שהוא לא מלך הכיתה, הוא גם לא יוצא לטיול השנתי ונשאר בבית להשלים חומר בשיעור קולנוע, כי מחר יש מבחן ב"איך לחיות בסרט ועדיין לצאת באמצע". הטרגדיה הזאת קרתה מזמן, ואמש נאלצנו להיפרד דווקא מעידן, בחור עם פוטנציאל כלשהו לפחות על הנייר (אולי להוציא העניין הפעוט הזה של עלבונות כלפי הדת הדרוזית) שזכה לדקה או שתיים של מסך מתחילת העונה. כי בכל זאת, יש לנו רק מספר מוגבל - זיליון בערך - של פרקים בני שעה כל אחד וצריך לדחוס פנימה את כל הפעמים שבהם סתיו אמרה פתי בר ואברהם אמר לסתיו שהיא מסוכנת וגיא העביר עוד שיעור בקורס האינטנסיבי שלו, "אבד את שפיות דעתך מיד, שאל אותי כיצד".
הדחה האח הגדול 17.06.23
(צילום: באדיבות רשת)
כמובן שלא נסלח לעצמנו אם נפספס את כל השלבים היפים והבכלל לא מקריפים במערכת היחסים המרתקת של שניר ושי-לי. כנגד כל הסיכויים הבחור האלים והבחורה הקולנית מצאו חן באחד בעיני השני ועכשיו הם מרעיפים חיבה זה על זו באמצעות גידופים וקללות וברכיות לאשכים, בדיוק מה שהייתי צריכה בשביל להתחיל את השבוע בנימה רגועה ואופטימית. נקודת האור: כל זה עוזר לי קצת להבדיל בין גל לשי-לי. כבר היה שווה, לא ככה?
לכתבות נוספות בנושא:
אתם יודעים מה, אני אשתמש בביטוי החביב על הדיירים כדי להביע את מורת רוחי מהעונה הזאת, עשרה פרקים אל תוך העונה, כי מה אכפת לי, זה שלי. אני צופה בפרקים ואני תוהה מה לעזאזל אני רואה? "האח הגדול" התרחק כל כך מחללית האם שלו, ואין לי מושג אם יש לו תוכנית או שהוא מאלתר תוך כדי תנועה, מלקט שברי אירועים ומנסה לבנות מהם נרטיב, והכי גרוע, בכל הג'אז הזה מככבים דווקא השחקנים הכי פחות מעניינים בעונה. הלנצח נאכל את הצווחות של שי-לי, את התוקפנות העילגת של שניר? האם באמת כל מה שיש לדיירים להציע זה רומן עבש, עלבונות משומשים וויכוחים על אוכל?
אני מודה שבעונה הזאת אני דוגמת משמעותית פחות את ערוץ 26, אבל לא יכולה שלא לתהות, האם כוכבים כמו יענקי, אנשים נבונים כמו אתי, מנהיגים טבעיים כמו בן או יצרני קאלט כמו לרה, או אפילו ניקול ויובל לוי, כל הדיירים הפחות פרובוקטיביים, האם הם לא מייצרים אפילו שבריר קלוש של דרמה שתצדיק דקות מסך? האם הם לא מנהלים איזו שיחה מעניינת נטולת דציבלים שתעורר מחשבה או עניין? התחושה היא שכל מה שהאח עושה זה לעורר עימותים או לזווג זיווגים. כל השאר לא מצליח אפילו להיקלט ברדאר שלו כי הוא לא מרעיש מספיק. אפילו המשולש המעניין בין אברהם, ספיר וסתיו, ששתיים מהצלעות שלו לא סובלות האחת את השנייה, זוכה פה לטיפול מרושל שדוחף לרומנטיקה. מזל שאברהם הוא גם גנרטור של צרות מה שמזכה אותו בקצת זמן פרק.
אברהם הוא מהטיפוסים שלא הייתי מצפה שיכנס לאח הגדול. ברור לי הצורך שלו להיראות, אבל מצד שני הוא במגננה כל כך גדולה שהוא לא מסוגל להיפתח, ובפורמט כמו 'האח הגדול' זה מתכון בטוח לאובדן הבריאות הנפשית. מרגע שהוא עלה על מסלול שמקומם עליו חלק לא קטן מהדיירים יהיה לו קשה מאוד לרדת מהמסילה הזאת, ולדעתי הפסיכולוג של העונה (עוד יש כזה, נכון?) הולך לתת שעות נוספות בסשנים עם הבחור. אישית אני נוטה לחבב את אברהם , לא רק בגלל שהוא אנדרדוג ולא רק משום שהוא אינטיליגנט יחסית, אלא בעיקר בגלל שהוא מרענן בלתי צפוי בתוך אוקיאנוס השיבוטים שבמחנה שמולו.
באופן מעניין שתי הצלעות התומכות של אברהם, סתיו וספיר, הן שתי הנשים הדומיננטיות בבית, כל אחת לשיטתה ובדרכה. ספיר היא המנהיגה השפויה והמחוכמת של הבית, היא מצליחה לטוות קשרים עם כל הדיירים ולשלוט בתקציב ובאוכל, ולא אתפלא אם היא תעשה טליה ותגיע לגמר בעונה הזאת למרות הכניסה המאוחרת. סתיו פועלת במישור ההפוך, הגלוי. היא כבר מתמצאת בקלות בכל הכפתורים של כל הדיירים בבית, היא יודעת בדיוק איפה ללחוץ ואיך לקדם את עצמה באמצעות הטרלה. פה ושם אני מודה שאני מתחילה לחבב אותה למרות ההתמכרות שלה למעגל האינסופי של הצקה-התקרבנות וחוזר חלילה. היא, בניגוד לאברהם שמתייסר כשהוא מייצר אנטגוניזם, חוגגת על האנטגוניזם הזה וניזונה ממנו, ולפחות היא שם כדי להצביע על כל מה שלא הוגן בבית, גם אם לא תמיד זה מגיע עם ארגז הכלים שהופך את הצפייה לנעימה. כרגע, מההיצע שהפרקים מספקים וממערך המחנות שמצטייר בבית, אני בהחלט אעדיף לראות את המחנה הזה מתהדק ומתאושש. ועד לפעם הבאה, אילליקה!
