כשהוא בשל וחסר כל חשש לפתוח את הפחדים והכאבים שלו על הבמה - וגם לדמוע - יצא חנן בן ארי לסיבוב בחייו. בהופעתו על בימת אקספו 2 הוא מבקש להכניס אותנו אליהם - ולמצוא בהם את חיינו שלנו. "אני עטלף עיוור. נרקומן של אושר", זועק בן ארי אל הקהל שמתמסר אליו באהבה, ואולי אף מתוך רצון לריפוי.
חנן בן ארי מבצע את "אמא אם הייתי יכול" באקספו בתל אביב
לא פחות משמונה הופעות הוא עתיד לתת בסך הכל על הבמה המיוחדת, באולם שהישיבה בו עוצבה בדיוק בהתאם לדרישותיו. התחושה במקום מסחררת-חושים: הסאונד המדויק והעוטף, התאורה המקפיצה והאנרגיות שרק חנן ושבעת המופלאים שלו - הנגנים שלצידו - יודעים לייצר מול 7,400 הצופים שמגיעים לאקספו בכל ערב. "רצינו רק שיהיה לכם כיף, שבכל ההמון הזה כל אחד מכם ירגיש שזו הופעה שהיא רק בשבילו", הוא מסביר.
חנן בן ארי הוא מהיוצרים החשובים כיום בתרבות הישראלית, ולא רק כי הפך למגה-סטאר שסוגר קיסריות יום אחרי יום בכל סיבוב הופעות, אלא כי הוא מהיחידים בעולם המוזיקה שמציב את עצמו במקום תוהה, מקום שבו אפשר להיחשף - ולהיפגע. קילומטרים בודדים מצומת קפלן, הדיה של המחאה נגד החקיקה המשפטית של הממשלה לא יכולים שלא לחדור אל האקספו - ובן ארי מנצל את ההזדמנות שנקרתה לו ומבקש לרפא לבבות. "יש כאן יותר מהצוף הזה, המתוק הזה, המזויף, מתחת לכל האיפור הזה", הוא שר בנאמבר הסיום שלו, "אבל יש בי יותר מזה, יש בכם יותר מזה", הוא ממשיך, מבקש לשכנע את ההמונים.
ניכר היה כי כאבי התקופה מלאת הקיטוב, זו שהמתיחות סביבה הביאה לפירוד בין משפחות והציפה שנאה וכעס הבנויים על הררי כאבים ותחושות פחד, מציפים גם את בן ארי והנגנים שלו, שמבקשים להביא עצמם אל הבמה ולהראות בה אותנו. רגע השיא בהופעה - לא זה שבו בן ארי נשבר לרגע בדמעות ושיתף בקשיים של השנה וחצי האחרונות ובתהליך הכתיבה והייסורים של האלבום החדש - הוא בשיר התפילה "אמן על הילדים שלנו". מסביבי, על כסאות האורקסטרה, עיניהם של רבים מהקהל נוצצות מדמעות. "אני מתפלל שהילדים שלנו לא יצטרכו ולא ימצאו זמן ואנרגיות לשכנע אף אחד, להכריח אף אחד ולהביס אף אחד, ויהיו טובים ויהיה להם טוב", אומר בן ארי, וההמונים נענים לו במילה 'אמן'. "שהם ימצאו לידם עוד אנשים טובים, שונים מהם בתכלית אבל לא פחות טובים מהם. לא פחות טובים מהם".
מסע ההופעות הקודם שלו הזמין בן ארי את הקהל למסע בין גרוב מטורף, רוק, פופ ומסורת, וביקש להקפיץ אותם עד השמיים. אז נכון שגם הפעם הוא לא ויתר על "החיים שלנו תותים" ועל "ממך עד אליך", שאיתם פרץ את דרכו הייחודית בעולם המוזיקה הישראלית. אבל נדמה כי הפעם הוא מבקש יותר מכל לחשוף פגיעות, לדבר על הבמה עם אלוהים ולחפש אותו בגילוי לב. הוא מבקש מהאלפים שצופים בו שאף אחד מהם לא יעז "להגדיר ולצמצם אותו ולקחת בעלות עליו, כי אלוהים לא שייך לאף אחד".
חנן בן ארי מבצע את "שמש" באקספו בתל אביב
בשיר "למעלה" מהאלבום החדש, שבו הוא מארח את הזמר והיוצר טדי נגוסה, מפתיע בן ארי בביצוע בועט וצועק בקטע הראפ של נגוסה, שחסר היה פתאום על הבמה. אבל אולי זה מה שמיוחד כל כך בשירי האלבום החדש, שלא משנה מי יהיה הזמר שישיר אותם ויעשה להם קאבר, תמיד נדמה יהיה כי הם נכתבו עליו ובידיו. בן ארי לא חושש מחיקויים, כי הוא יודע שבכל סגנון שבו יהיו זמרים שישירו את שיריו - תמיד הם יהיו שונים מהביצועים שלו. בעמוד האינסטגרם שלו הוא משתף אינספור פעמים את הביצועים של זמרים אנונימיים שמרגשים אותו בפרשנות שהם מציגים למילים שכתב והלחין. אלו שירים שבהם הוא מוריד אל הדף ואל הקרקע את הפחדים שמלווים אותו מאז היה ילד קטן. על מסכי הענק הוא משתף בתמונות הילדות שלו, של "הברווזון המכוער", כפי שהוא מכנה עצמו. הוא מוכן לחשוף עצמו כך בעבור מי מהקהל שיקבל מזה תקווה.
5 צפייה בגלריה
לא חושש מחיקויים. חנן בן ארי ושבעת המופלאים שלו, מתוך ההופעה באקספו תל אביב
(צילום: אריאל עפרון)
"תראו את החיוך הדפוק, יש לו ריבועים בשיניים", הוא סונט בגרסת הנער המתבגר שלו. "היה לי קשה לצפות בתמונות האלו ולהסתכל על הילד המכוער וחסר המודעות הזה. אני זוכר שבאתי לחברים שלי בגיל 16 ואמרתי שאני רוצה להיות זמר, והסבירו לי שאני באמת מוכשר אבל מכוער כדי להיות על האלבום בתמונה. וזה הפריע לי כי הרגשתי באמת מכוער", הוא חושף, ואז מבהיר, עבור הילדים הקטנים והמבוגרים שעוד נותרו שם, בתמונות הילדות שלהם: "אני רוצה להגיד לילד הזה, 'כפרה עליך תראה מה עשינו. תראה מה עשינו'". ואז, בן ארי ממהר להרים את הקהל בשיר מקפיץ - כי בסופו של דבר, באנו להכיר בכאבים, אבל גם קצת לברוח מהם.
