שני נושאים עמדו השנה במרכז הבמה של כנס התרבות והטכנולוגיה SXSW: מטבעות קריפטו על נגזרותיו השונות, ודולי פרטון. אינספור יזמים, אנשי ממון וחזון מהכלכלה החדשה עלו לרגל לאירוע ההמוני ששב לפעילות באוסטין שבטקסס אחרי ההפסקה שנכפתה עליו במרץ 2020 בצל התפרצות הקורונה. במקביל הייתה זאת זמרת הקאנטרי הוותיקה שהידהדה קולות מהעולם הישן ברחובות העיר מבושמת האלכוהול. וכך בתפר שבין ביתני הסטארט-אפ למועדוני ההופעות ובתי הקולנוע אפשר היה לשמוע על בלוקצ'יין ולהאזין לדולי פרטון, ביטקוין ודולי פרטון. לפחות פעם אחת שני העולמות הללו - הווירטואלי והמציאותי - התמזגו יחדיו במהלך ההופעה של הכוכבת הנערצת שנועדה להשיק את הדוליוורס (DollyVerse) - פלטפורמת מוזיקה מבוססת NFT.
כמו דולי פרטון, גם כלכלת הקריפטו הייתה נוכחת בכל מקום ואף באגף הקולנועי של הכנס. מיזמים שונים ומשונים של מימון ויצירה של סרטים הוצגו למפיקים ובמאים שהגיעו לאוסטין. כמו כלכלת הקריפטו, גם דולי פרטון זכתה למקום של כבוד על המסכים. שני סרטים בתוכניית פסטיבל הקולנוע של הכנס הוקדשו לאלילת הקאנטרי הגדולה מהחיים. היצירה התיעודית Still Working 9-5 של הבמאים קמיל הרדמן וגארי ליין מתרפקת על הדרמה הקומית "9-5" שביים קולין היגינס ב-1980 ובה כיכבו ג'יין פונדה, לילי טומלין וגם פרטון שאף כתבה את שיר הנושא המצליח. הסרט נחשב לפורץ דרך על המסך וגם בציבור הרחב, והוא הוסיף לתדמית של פרטון כדמות לחיקוי. והיא אכן כזו גם בדרמה המוזיקלית המענגת Seriously Red שביימה גרייסי אוטו בכיכובה של קרו בוילן המגלמת אישה שעושה הסבה מקצועית כחקיינית של דולי, ויוצאת למסע הופעות ביחד עם חקיין של קני רוג'רס, ובדרך קצת מאבדת את אישיותה המקורית.
בניגוד לסאנדנס, שנחשב ליוקרתי יותר, ובנוף התרבותי האמריקני נתפס כיותר ויותר אליטיסטי, אקטיביסטי ועל פי רבים מנותק, הנהגת פסטיבל הקולנוע של SXSW נותרת עם הרגליים על הקרקע בכל הנוגע להעדפת הקהל והחשיבות של האירוע כזירת מסחר והזדמנות לקידום מכירות. בית הקולנוע פרמאונט שבאוסטין אירח בכורות של כמה מהלהיטים של האולפנים הגדולים שצפויים לצאת לבתי הקולנוע ממש בקרוב: קומדיית האקשן המטורללת The Unbearable Weight of Massive Talent עם ניקולס קייג' ופדרו פסקל, וזו הרומנטית "העיר האבודה" בכיכובם של סנדרה בולוק, צ'אנינג טייטום, דניאל רדקליף והופעת אורח של בראד פיט. כך גם במקרה של יצירת האנימציה החדשה של יקיר אוסטין ריצ'רד לינקלייטר Apollo 10½: A Space Age Childhood הוא שב לזכרונות הילדות שלו ביוסטון, קרוב כל כך למרכז נאס"א בעיצומו של המירוץ לחלל בשנות ה-60. ג'ק בלאק וזכארי לוי מדבבים בסרט שיעלה בנטפליקס.
זוועתון האימה X של טי ווסט אינו שובר קופות אך עורר הדים בעקבות האימה והפורנוגרפיה המשתלבים בעלילה מדממת המתרחשת בהפקה למגבוגרים בלבד שיוצאת משליטה. בלי קשר להצלחה הקופתית המסתמנת, ווסט כבר התחיל לצלם המשכון. חברת ההפקה המוערכת A24 שעומדת מאחורי הפרויקט הנועז של ווסט, היא זו שתמכה גם בסרטם החדש של דניאל קוון ודניאל שיינרט Everything, Everywhere All at Once שפתח את הפסטיבל והוא במידה רבה מופרע אף יותר. הדרמה הקומית הבדיונית מתחילה מסיפור אישי של אישה אסייתית (מישל יאו) שמנהלת מכבסה ביחד עם בעלה, ומשתדלת ככל יכולתה לשמור על המשפחה הגרעינית המסורתית בעודה תומכת באביה החולה (ג'יימס הונג) ומנסה לתקשר בכנות עם בתה הלסבית ההולכת ומתרחקת. כשהיא מוצאת עצמה מסובכת עם פקידת מס הכנסה (ג'יימי לי קרטיס), יקום אלטרנטיבי חודר למציאות היומיומית שלה, ואז עוד אחד בעקבותיו, ועוד אחד, ועוד.
X - טריילר
רמת האינטנסיביות גוברת ומתעצמת מרגע לרגע כשהגיבורה בגרסותיה השונות והמשונות (בין השאר לוחמת קונג פו, אישה עם אצבעות דמויות נקניקיות, או סתם סלע) מתערבבות כשברקע סכנה מוחשית של דמויות זדוניות מעולמה שמאיימות עליה. זוהי הרפתקה פוסטמודרנית בקצב הולך וגובר ומסתחרר שבה משולבים ציטוטים מיצירות רבות (סרטי קונג פו, "המטריקס" ו"אודיסאה בחלל" למשל). עם זאת, נקודת ההתחלה של הסרט וגם נקודת הסיום שלו היא היחסים האישיים בין האם לבתה (סטפני הו). כל כך הרבה קווים נמתחים בין שתי הנקודות הללו, והם מסתבכים ומסתעפים כל הזמן ולוקחים את סף הריכוז של הצופים עד לקצה. צמד הדניאלז (Swiss Army Man) מפגינים מיומנות מרשימה בכל הנוגע להמשכיות הסגנונית, אבל יותר מדי תפניות ותעלולים לולייניים מפרקים את הסיפור והדמות הנשית במרכזו, שעוצבה על ידי במאים גברים. רבים כאלה הגיעו לאוסטין. מה שאסור בסאנדנס, מותר ב-SXSW.
Everything, Everywhere All at Once - טריילר
דרמה קומית נשית נוספת מתוצרת גברית, שגרתית יותר מבחינה סגנונית אך מהודקת עלילתית, היא Spin Me Round שכתב הבמאי ג'ף באנה ביחד עם שותפתו היצירתית אליסון ברי, ובה לוקחת חלק גם שותפתו לחיים השחקנית אוברי פלאזה, שהפעם מקבלת תפקיד משני. ברי מאכלסת את התפקיד הראשי כמנהלת מסעדה מקליפורניה שיוצאת לסמינר מטעם מעסיקיה באיטליה. האינטראקציות בין האורחים מוזרות עד הזויות, ולרוב מאוד מצחיקות, אולם זהו הקשר הרומנטי שנרקם עם הבוס הגדול, איטלקי שרמנטי, עשיר ונהנתן (אלסנדרו ניבולה) שממגנט את הגיבורה על רקע נופים מהממים. התפתחויות מסתוריות, קלילות עד מתונות, מעוררות את חשדה וכך גם המסרים שהיא מקבלת מהעוזרת האישית (פלאזה) של הבוס, כל הדרך לקליימקס מוטרף בסיום. בהפקה עתירת הקומיקאים הנודעים לוקחים חלק גם טים היידקר, מולי שאנון, פרד ארמיסן, זאק וודס ועוד.
גם "ללסלי" של הבמאי מייקל מוריס מתרכז בדמות נשית, והשחקנית הלא מוערכת מספיק אנדריאה רייסבורו עוטה אותה על עצמה בעוד הופעה מדהימה על המסך. הזיקית הקולנועית מבריטניה מגלמת הפעם אלכוהוליסטית טקסנית שאינה מצליחה, וגם לא ממש רוצה, להתנער מיצר ההרס העצמי שלה. תקוות גדולות שהיו לה כאם צעירה שזכתה בלוטו נמהלו בטיפה המרה וגם בדמעות כשהיא גורמת לאכזבות חוזרות ונשנות על רקע התמכרותה הקשה. וכך היא מוצאת עצמה נזנחת על ידי אמה (אליסון ג'אני) ומזניחה את בנה (אוון טיג) שיצא לחיים חדשים כגבר צעיר ועצמאי. כשמנהל מוטל בודד (מארק מרון) מאמץ אותה כמעסיק וידיד נפש, הוא מעניק לה סיכוי לגאולה, שלא תבוא בקלות. "ללסלי" הוא אחד מסרטים רבים שצולמו במהלך תקופת הקורונה, ויש בו שחקנים ראויים. ניכר שדווקא תנאי העבודה המאולצים התקבלו בנכונות להשקיע מעל ומעבר כהתמסרות לדמויות, במיוחד במקרה של רייסבורו.
החיבור של "ללסלי" ל-SXSW טבעי בזכות ההתרחשות של העלילה בטקסס, ואילו הסרטים "אני אוהב את אבא שלי" של ג'יימס מורסיני ו"לינוליאום" של קולין ווסט נאמנים יותר לרוח הפסטיבל בזכות הסנטימנט הקומי החביב שלהם. "אני אוהב את אבא שלי" מנצל היטב את הכשרון הקומי של פאטון אוסוולט המגלם אב שמחפש דרך ליצור קשר עם בנו המרוחק (מורסיני עצמו) כשהוא מאמץ זהות אינטרנטית בנויה. השילוב בין ההומור להקשר המשפחתי המרגש והאלמנט הטכנולוגי המוטמע כל כך בציביון של SXSW הובילו לזכייה טבעית בפרס הגדול לסרט העלילתי הטוב ביותר. כמו אוסוולט, גם הקומיקאי הוותיק ג'ים גאפיגן תורם לתדר המשעשע של הקומדיה הפנטסטית "לינוליאום" ובה אסטרונום חובב וחולמני מנסה להגשים את שאיפותיו ולשגר את עצמו מהשפל בחייו לחלל. הוא נחוש להצליח כנגד כל הסיכויים ועמדתן של אשתו ובתו, אך עם תחושת שליחות עזה בעקבות התרסקות לווין בחצר האחורי של ביתו.
