הרוע מסרב לשקוע. קלאסיקת האימה של סם ריימי מ-1981, The Evil Dead (שנקראה בארץ בשם הסתמי "מוות אכזרי"), זוכה עתה לעיבוד מחודש אחרי שב-2013 כבר נוצרה לה גרסה עדכנית. סרטו של ריימי היה אב טיפוס של אינספור סרטי אימה על טבעיים שבהם נדרשים הגיבורים, עדיף גיבורות, להתמודד עם כוחות שטניים, עדיף בלב יער, שמאיימים עליהם. החידוש בסרטו של לי קרונין, "להעיר את השד" (Evil Dead Rise), הוא שההתרחשות הועתקה לבניין רב קומות ישן בלוס אנג'לס המיועד להריסה - אולי מתוך מחווה לקלאסיקה אחרת של שנות ה-80, "מכסחי השדים".
בסרטו של ריימי, מדובר היה בקבוצה של נופשים צעירים המגיעים אל בקתה מבודדת ולא מסבירת פנים בלב יער, שבמרתפה צפון ספר המתים וכן סרט הקלטה שעליו דברי כישוף המעוררים שד רדום. כאשר הם משמיעים את ההקלטה - הגיהינום מתפרץ ללא שליטה. זה היה סרטו הארוך השני של ריימי, שהופק בתקציב נמוך של 375 אלף דולר, והביא בעקבותיו שני סרטי המשך ("מוות אכזרי 2" ו"צבא האופל"), סדרת טלוויזיה (Ash vs. Evil Dead) ומשחקי וידיאו. שמו של ריימי עצמו הפך מזוהה עם סרטי אימה בעלי טאץ' קומי ייחודי ועיסוק בקללות עתיקות אשר משחררות כוחות דמוניים (ע"ע "דארקמן" ו"קחי אותי לגיהינום"). זאת, נוסף להיותו במאי סרטי "ספיידרמן" עם טובי מגווייר.
לביקורות קולנוע נוספות:
האפילוג של "להעיר את השד" אכן מתרחש בבקתה לחופי אגם פסטורלי, אבל הסיפור עובר יממה קודם לכן לאותו בניין מועד להריסה שנבנה על חורבות בנק שבכספת שלו חבויים כמה אובייקטים שעדיף היה לא לגעת בהם. רעידת אדמה פוערת בור בחניון הבניין, בדיוק כאשר שלושת ילדיה של אישה שעדיין מתקשה להתגבר על עזיבתו של בעלה (אליסה סאת'רלנד) נמצאים שם. כאשר אחד מהם יורד אל תוך הבור ומגלה שם את הכספת שבה מצוי ספר המתים - ספר ציורי שדים כרוך בכריכה עשויה מעור אדם - ותקליטי ויניל משנת 1923 שעליהם, בין היתר, מוקלט קולו של כומר המשמיע את הלחשים האסורים - אתם יכולים להבין שארוחת ערב לא תוגש היום.
עיקרו של הסרט, שמבוים ביעילות על ידי קרונין, מתרחש בין כותלי הדירה שאליה מגיע גם אחותה של האם (לילי סאליבן). עיצובה המרופט של הדירה והצבעים הכהים (אליהם מצטרפת בהמשך קריסת מערכת החשמל שמותירה את הדירה בעלטה) הופכים את המרחב הביתי למאיים עוד לפני שהשד מגיע אליו ומשתלט על אימם של שלושת הילדים. הדימוי המוכר של אימהות מפלצתית - דימוי ששוכלל בעשורים שבין "פסיכו" ו"הנוסע השמיני" מקבל פה טיפול מוצלח במיוחד. ישנה בעייתיות מסיומת להציג היום סרט שמתאר אם המגדלת לבדה את ילדיה כאיום הגדול ביותר עליהם – אבל הסרט כמעט מצליח להשכיח זאת כאשר הוא מתאר את מאבקם של הילדים באם השטנית בצורה קומית למדיי (למשל כאשר הילדה הקטנה אומרת בתמימות לאם-שד: "את לא נראית כל כך טוב, אמא").
קריאה מרקסיסטית של הסרט תתייחס לעובדה שקורבנותיו של הרוע הם דייריו, בני מעמד הפועלים של בניין רעוע שהוקם על חורבות בנק שבתוכן היו כלואים משך 100 שנה. נקודת מבט זו מציגה את האם לא בתור איום, אלא כקורבן של ישות זדונית המייצגת כוחות קפיטליסטיים עוינים. קריאה זו אינה מופרכת כלל נוכח העובדה שהסרט כולל מחווה משעשעת ומודעת לעצמה לסצנת המעלית המדממת שהפכה מזוהה עם סרטו של סטנלי קובריק "הניצוץ" שבו הוא מעניק פרשנות משלו לספרו של סטיבן קינג באמצעות עימות בין כוחות דמוניים המזוהים עם קפיטליזם ומעמד הפועלים, והרי לכם דיאלוג מעניין בין שני הסרטים.
היבט מעניין נוסף שהופך את הסרט ליותר מאשר שעשוע של ביתור קרביים הוא עיסוקו במאבק בין שתי דמויות אם - זו הביולוגית שעליה משתלט השד, ואחותה הרווקה שזה עתה גילתה שהיא בהריון. יש משהו קיצוני באופן שבו האחות נלחמת באחותה, בין היתר באמצעות מסור חשמלי, כדי להציל את האחיינית הקטנה (נל פישר) מהישות המפלצתית שאמה הפכה להיות. האם-שד מטיחה באחותה ההריונית כמה אמירות מעליבות על כשירותה להיות אם בעצמה, והתוצאה היא סרט שהופך את האימהות החד הורית למקור של רוע, אך גם של הצלה.
כפי שראינו מוקדם יותר השנה, בסרט האימה הקומי "מייגן", המתחים הקיימים כעת בארצות הברית סביב סוגיית ההפלות והאימהות מוצאים את דרכם אל סרטי אימה עכשוויים. קשה להיזכר בדימוי כל כך מפלצתי של משפחה אמריקאית מאז סדרת הסרטים "המנסרים מטקסס" של טובי הופר, שהעולם החזותי שלו משמש אף הוא מקור השראה לקרונין. סם ריימי וברוס קמפבל (כוכב הסדרה המקורית Evil Dead) חתומים על הסרט כמפיקים בפועל, ויש להניח שיביאו לחידושו בפעם השלישית של הפרנצ'ייז. אכן, בראיון שהעניק בסוף השבוע לעיתון "וראייטי", קרונין כבר סימן כמה אופציות. סרטו אמנם לא מציע שום דבר שלא ראינו קודם, אבל הוא מספיק מבדר כדי שלא נרצה לשלוח את השד הזה חזרה לישון.