מי מאיתנו לא מכיר את זה מארוחות שבת וחג, הסעודה המפסקת או ליל הסדר? המשפחה כולה מתכנסת לאכול ולחלוק חוויות, אבל בין החומוס, לגפילטע פיש לכוס יין כשר לקידוש, אלו הן המחלוקות שגולשות החוצה. במקום צלחות וסכו"ם, בסוף כולם שמים את הסודות והשקרים והסכסוכים על השולחן. ככה זה אצלנו היהודים, אירועים חגיגיים תמיד מסתיימים בדרמה, לפעמים אפילו בריב. וכך גם על המסך. לא מעט סרטים המזוהים כיהודיים, ז'אנר בפני עצמו בארצות הברית, עוסקים במתחים הללו בין אבא לסבתא, לדודה שהגיעה לבקר מרחוק, לנכד הפרחח והחברה הגויה שלו. וזה עוד לפני שהזכרנו את האמא שלא משנה את מי בנה יביא הביתה, היא אף פעם לא תהיה מספיק טובה בשבילו. המאפיינים הללו, שכאילו נכתבו מראש בתלמוד, מוצאים דרכם גם לתסריטים שעוסקים במשפחה היהודית וכך גם במקרה של הסרט Bad Shabbos. אלא שבקומדיה האמריקנית שזכתה בפרס חביב הקהל בפסטיבל טרייבקה בניו-יורק, יש גם אלמטים נוספים לא צפויים כמו גופה, אורחים נוצרים מהמידווסט, וגם גבר שחור שמציל את המצב.
עלילת Bad Shabbos, שחיברו יחדיו הבמאי דניאל רובינס ושותפו לכתיבה זאק ווינר, מתחוללת לאורך כמה שעות במהלך סעודת השבת, וכל התפניות המפתיעות שבה באות בניגוד מוחלט לאמרה "מי שטורח בערב שבת, נח בשבת". הסיפור מתחיל בהכנות לקראת ארוחה משפחתית לקראת חתונתם של הצעיר היהודי דייויד (ג'ון באס) וארוסתו הגויה מג (מייגן לת'רס). אם החתן (קירה סדג'וויק) לא שבעת רצון מהזוגיות המתבוללת, אך נערכת יחד עם בעלה (דייויד פיימר) למפגש עם הורי הכלה שמגיעים לביקור מוויסקונסין הרחוקה (ג'ון בדפורד לויד וקתרין קרטיין). עוד בין האורחים הם הבת אבי (מילנה ויינטרוב) ובן זוגה בנג'מין (אשלי צוקרמן), שהוא אומנם יהודי כשר למהדרין, אבל אדם רע לב ובוגדני. הבן הצעיר אדם (תיאו טפליץ) מתעב אותו עד כדי כך שהוא יוזם מזימה נבזית, אשר יוצאת משליטה ומביאה למותו המפתיע. האירוע המצער הזה מניע את קומדיית המצבים הזו שבה מנסים בני המשפחה לפתור את התסבוכת תוך שמירה על השבת ומנהגיה, בעזרת השומר של הבניין ג'ורדן (קליפורד סמית') - מעין גוי של שבת שנחלץ לעזרתם.
"אני אוהב חלק מהמנהגים היהודיים - מה שהם עושים עם הלחם, החלה. למעשה, לקחתי איתי כמה חלות הביתה", מודה סמית', המוכר כראפר המצליח מת'וד מן מההרכב וו טאנג קלאן, בריאיון מיוחד ל-ynet. "זה שלא יוצאים מהבית במהלך השבת, לא משתמשים בחשמל, בלי שיחות טלפון או כל דבר כזה. היו כמה דברים מעניינים שראיתי מהצד ואמרתי לעצמי, 'וואו, הם ממש לוקחים את האמונה שלהם ברצינות'". סמית' מספר כי למרות ההתנסות המקצועית שלו באירועים חגיגיים כמו בר מצווה ("כל מה שאני יודע זה שהם שוכרים הרבה ראפרים"), במהלך הצילומים הוא נחשף למורשת הדתית דרך הדמות שלו, ג'ורדן האפרו-אמריקני, שכחלק ממאמציו לסייע למשפחה, מתחזה ליהודי אתיופי ולוקח חלק במנהגי השבת, הברכות והשירה, מזיגת כוס היין לקידוש, קריעת החלה ופיזורה בין יושבי השולחן. אפשר לספר שבמהלך הסרט, המארחים ממציאים מנהגים אחרים שלא כתובים בהלכה בניסיון להעלים ראיות מפלילות ולטשטש עקבות.
בניגוד לסמית', קירה סדג'וויק היא יהודייה כשרה למהדרין, אבל גם היא מצאה עצמה משתעשעת עם המנהגים והמצוות מהמסורת היהודית כפי שזו באה לידי ביטוי בסרט. "איך שהם לוקחים את החלה וזורקים חתיכות ממנה לכל עבר, זה קורע מצחוק. מה זה לעזאזל? קשה להאמין אבל זה חלק מהסיפור", היא אומרת, ומזכירה את התכונות המשעשעות האחרות המזוהות עם יהודים. "בעיות בעיכול שיש לרבים מאיתנו, היהודים הנוירוטים, זה משהו שכיף להשתעשע איתו. ובאופן כללי זה נחמד לצחוק על הדברים הללו בדרך שהיא נהדרת לדעתי. ויש גם התכונה המוכרת של הומור עצמי".
סדג'וויק מודה שכחלק מגילום של אם המשפחה אלן, היא זיהתה תכונות שהיא מזדהה איתן גם בחייה האישיים כיידישע מאמע. "המשפחה הוא משהו גורלי מבחינת האמא וזה משהו שאני לגמרי יכולה להזדהות איתו", היא אומרת, "כל מה שקשור למשפחה מרגיש כל כך חשוב במשפחה הזאת, וזה שיש מסורות למלא ולהיצמד אליהן זה משהו שאני לגמרי יכולה להזדהות איתו, ואני חושבת שזה ממש כיף. אני גם אוהבת שהיא מנסה לעשות שינויים בדרך. היא מנסה להתאים את עצמה לשנת 2023. היא מנסה ללמוד שיהיו דינמיקות שונות ושאנשים ירצו דברים שונים. היא מנסה, אבל לפעמים היא נכשלת באופן עלוב".
וכמובן שיש גם את תחושות האשם כחלק מהיחסים הבין-דוריים, שהם חלק מהיומיום של כל משפחה יהודית וגם זו שבסרט. "אני יכולה להתחבר לתחושה הזאת, שטבועה בנו, שאתה לא מתכוון לגרום לילדים שלך להרגיש אשמים אבל אתה נוטה לגרום להם להרגיש ככה כי יש לך ציפיות מהם, ולפעמים הם עומדים בהן ולפעמים הם לא עושים את הדבר הנכון. למשל כשהם מביאים אבטיח פגום, אז אני מאוכזבת מאיך שהם חותכים אותו. ואני לא מתכוונת להגיד את זה, אבל האמת היא שאני לא אוהבת את זה", היא מסבירה.
האכזבה הגדולה ביותר של אם המשפחה נובעת מכך שהכלה העתידית שלה אינה יהודייה, ולמרות נכונותה ללמוד קצת תורה ומצוות, היא אינה מתכוונת להתגייר. בשיחה אישית שהיא מקיימת איתה היא אומרת שהמורשת שלה עברה מדור לדור במשך מאות שנים, ועכשיו היא מרגישה כאילו היא מפקידה את הגינה שלה בידי מישהי שלמדה "גננות מהספר". ייתכן שמצב העניינים הקיים מהדהד גם את סיפורה האישי של סדג'וויק בת ה-58, שאביה היה נוצרי, אשר נשואה לשחקן קווין בייקון שאיתו היא משמרת זוגיות יציבה, אך לא כשרה למהדרין, של יותר משלושה עשורים (ושני ילדים). מקרה נדיר במיוחד בהוליווד. עם זאת, סדג'וויק מזהה שהסוגייה השנויה במחלוקת הזו, מנקודת מבט הלכתית, היא המנוע העיקרי לעלילה רוויית-ההומור, שיש בה גם לא מעט ביקורת עצמית.
"הדימוי המקובל בקומדיות על יהודים הוא שהם רוצים שהילדים שלהם יתחתנו עם יהודים אחרים. זה עניין בעל חשיבות עליונה. והעובדה שהוא מביא הביתה את השיקסע הזאת כבר מניע את העלילה בדרך שהיא מאוד מצחיקה. היא מנסה באופן נואש להתאים את עצמה למשפחה היהודית הזאת והיא מנסה להיות מישהי שהיא לא. והדמות שלי לא מאפשרת לה מרווח לטעויות", היא מסבירה, "אני חושבת שנקודת המבט של הבמאי הייתה להגיד שאהבה היא אהבה, גם אם היא מגיעה ממישהו שהוא לא מתוך התרבות שלך. ואתה חייב לקבל אותם וזה לא משנה מה הזהות שלהם. ומה שמצחיק הוא שהחבר של האחות, שהוא יהודי כשר ושמוק רציני, הוא כזה אדם נבזי ולכן היה עליו למות. אני חושבת שהם מנסים להביא את עצמם לנקודת מבט שונה".
בנוסף לכל זה, הגויים ג'ורדן ומג הם אלה שמצילים את המצב, בעוד שמארחיהם היהודים מאבדים את העשתונות.
"זה מדויק. זו נקודה טובה. כשנותנים ליהודים לנסות לפתור את הבעיות שלהם, הם באים ומצילים את המצב. זה ממש מצחיק. זה מעניין כי מעולם לא חשבתי על זה ככה. אבל זה נכון לחלוטין. ג'ורדן מציל את המצב, מאה אחוז. אבל ברור שמג היא המוח מאחורי זה בעוד שכל האחרים כל כך רגשיים ומתוחים, ויש להם את כל הדינמיקות המשפחתיות שהן בזבוז זמן כרגע. זה לא הזמן לטפל ביחסים במשפחה, כשיש לנו גופה".
"קווין גילם הומוסקסואל והיה מדהים, מתסכל אותי שהיום זה לא היה מתקבל בזרועות פתוחות"
עניין אחר שמופיע בסרט לרגע ולא נועד מלכתחילה להיות ביקורתי, אך נתפס ככזה בצל המשבר במזרח התיכון והמלחמה בעזה, הוא הזיקה של יהודי ארצות הברית לישראל. למעשה ההיכרות הראשונית שלנו עם הבן הצעיר אדם מתרחשת כשהוא מתעמל בחדרו לבוש בחולצה עם סמל צה"ל. אנחנו לומדים בהמשך שהוא מתאמן לקראת שירות בצבא לאחר שהגיש מועמדות לגיוס בניסיון למצוא משמעות לחייו מחוץ לחיק המשפחה החונקת. בימים אלה, המתוחים כל כך פוליטית, אפילו שאלות כלליות על ישראל וחשיבותה ליהדות ארצות הברית מתקבלות בעצבנות ניכרת וזו הורגשה גם כשסדג'וויק ניסתה לענות בזהירות על הקשר שלה למדינה. "יש לי הרבה חברים בישראל והיא קרובה ללבי, אבל המצב עכשיו פשוט שובר את הלב", היא אומרת, "זו המולדת. זה מקום שאנשים קשורים אליו באופן היסטורי וזו סוגייה מסובכת כרגע וזה כנראה משהו שאני לא אמורה לדבר עליו".
סדג'וויק מתחמקת אולי מלצלול לפוליטיקה, אבל אין לה בעיה להביע את דעתה בסוגיות של פולטיקלי קורקט, ובהן זו המכונה Jewface הנוגעת לייצוג של שחקנים יהודים כמיעוט בתרבות האמריקנית ובתעשיית הקולנוע המקומית. תלונות בנושא צצו על רקע הליהוק של הלן מירן כגולדה מאיר בדרמה התקופתית "גולדה" של גיא נתיב, או על החירות שלקח על עצמו ברדלי קופר לגלם את לאונרד ברנסטיין בביופיק "מאסטרו" שהוא עצמו ביים. "צריך ללהק את השחקן הטוב ביותר לתפקיד, ושמסכים לקחת אותו על עצמו. אני מבינה את ההקשר של אנשים שחושבים שאין מספיק תפקידים טובים כך שצריך להבטיח שאנחנו מלהקים שחקנים שהם מאותו הגזע, המוצא האתני, ההזדהות המגדרית או מה שלא יהיה. אבל מצד שני זה שובר את לבי", אומרת סדג'וויק ומזכירה את ההתנסות שלה מבכורת הבימוי שלה בסרט הטלוויזיה Story of a Girl מ-2017 שאליו ליהקה את בעלה קווין בייקון.
"קווין גילם הומוסקסואל והוא היה מדהים. וזה מתסכל אותי שייתכן שהיכולת שלו לייצג את הדמות הזאת לא יכולה להתקבל בזרועות פתוחות היום. וזה אכן מבאס אותי", היא קובעת, "וכן, אני מבינה את הצד השני של זה. אני מביימת מחזה עם שני שחקנים נכים עם כסאות גלגלים. ואני חושבת שאם יש לך דמות של נכה, כדאי שתלך עם שחקן נכה כי יש שלושה תפקידים. אבל אם אתה חושב על דניאל דיי לואיס ב'כף רגלי השמאלית', זה משהו שלא תוכל לעשות היום. כולנו מנסים להבין את זה. המטוטלת זזה כל הזמן. אבל אני מסכימה בכל לבי ששחקנים יכולים לגלם אנשים שהם לא. זה כל הטעם בלהיות שחקנים, לגלם אנשים שאתה לא".
סמית', בן ה-53, שלצד הקריירה המוזיקלית המצליחה שלו הופיע בשלל תפקידים בקולנוע האמריקני מאז שנות ה-90, מסכים עם סדג'וויק - למרות שבמקרה של הקהילה השחורה, הדברים קצת פחות מורכבים. בעוד שהרבה יותר קשה לזהות יהודים על פי הופעתם החיצונית, גילויי Blackface הם מעליבים לא פחות משהם מטופשים ולא אמינים. "אני חושב שהכול תלוי בתפקיד. אתה חייב להביא את השחקנים הטובים ביותר שאתה יכול למצוא לתפקיד", הוא קובע, "אני לא חושב שלדת או לגזע שלנו צריך שתהיה חשיבות משמעותית. במיוחד כשכותבים את הדמויות הללו, לחלק מהאנשים יש מושג של איך הם רוצים שהדמות שלהם תיראה. אבל אני מאמין שכשהם כותבים את הדמות עצמה אין להם אפיון גזעי או מגדרי ספציפי".