גם כשאת אחת הנשים הפופולריות והמוערכות על המסך, עם רזומה עשיר, יש מי שיכול להקטין אותך ברגע אחד. להילה קורח זה קרה בשנה החמישית ללימודי הרפואה שלה, בבית החולים. "הייתי אמורה לעשות בדיקה גופנית למטופל אמיתי במחלקה, בסבב המעשי במסגרת המבחנים. שאלתי את המטופל, גבר בשנות ה-60 לחייו, כמקובל, אם אכפת לו לעבור למצב שכיבה. הוא אמר לי - באמצע המבחן, כן? - שמבחינתו אני יכולה לעשות את המבחן כשאני שוכבת עליו".
- לא רוצים להחמיץ אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אוי.
"בחדר היו שלושה רופאים בכירים, גברים. אף אחד מהם לא אמר שום דבר. אני נבחנת, אתם יודעים שאני צריכה להמשיך להיבחן, לא תמתחו קו? לא תיתנו לי הרגשה שאתם רואים את הסיטואציה? יצאתי מאוד מתוסכלת".
לא אמרת כלום?
"לא. הייתי באמצע מבחן, צריכה לבדוק את המטופל ולשים את הידיים שלי עליו. אז על ההערה רק עניתי 'פחות' במעין חיוך מהוסס, כמו אישה טובה במירכאות. ניסיתי לשמור על אווירה טובה במקום לקום ולצאת ולהגיד, 'אדוני, עם הערות כאלה אתה לא מקבל טיפול רפואי'".
התגובות שלך השתנו אחרי שהפכת לרופאה?
"הלוואי שיכולתי לומר שכן. אני רואה בבתי החולים כמה קשה לדור המבוגר להכיר בזה שאני רופאה ולא לקרוא לי אחות. במשוואה שלהם, אם את אישה, את אחות, ואם אתה גבר, אתה אוטומטית רופא. זה נכון גם לגבי האחים הסיעודיים, שהמבוגרים יותר קוראים להם 'רופא'".
הכובעים המתחלפים בקריירה של קורח מוצאים אותה כעת, בגיל 37, באחת המשבצות היוקרתיות שיש לטלוויזיה להציע. אחרי קדנציות ארוכות בתוכנית הבוקר של רשת, הגשת הרצועה של שבע בערב והובלת תוכנית מוצ"ש, היא החלה להגיש השבוע את המהדורה המרכזית של חדשות 13, לסירוגין עם אודי סגל, ואילו תמר איש שלום התמקמה בעמדת מגישת חדשות מוצ"ש.
כמה מהדורות תגישי כל שבוע?
"שאלו בחברה כמה אני יכולה לתת, ואני מניחה שזה יהיה סביב שלוש בשבוע".
זה אומר שעות רבות באולפנים.
"זה לא משהו שנראה לא אפשרי. תגיד, מה באת להכניס אותי לסרטים? לא מפחדת מעבודה קשה, זה מגניב אותי".
מה שכן יכול להפחיד זה הפערים ברייטינג. המהדורה שלך בשבת נחשבה רלוונטית, נתת פייט. ביומי הפערים גדולים מאוד.
"זה לא מפחיד אותי. המוצר שלנו טוב מאוד, ברור שיש לאן להשתפר וברור שאנחנו עובדים מול מכונה משומנת יותר מכל הבחינות".
הבעלים של רשת גם מרגישים כך?
"גם הם מרוצים מהמוצר. למיטב ידיעתי, הגרף של חדשות 13 עולה באחרונה ביחס ל־12 אבל אני באמת מבינה קטנה מאוד בזה".
אין איזה תסכול שתמיד רואים אתכם פחות?
"ברור שיש תסכול. זה מדד ההצלחה שלנו. אבל התסכול הזה רק מתבטא בדרייב לעשות יותר טוב. למשל, עשיתי כתבה שבה הייתי שליחה של וולט. הכתבה הזאת נולדה ב־11 בלילה, שמונה שעות לפני תחילת הצילומים, כי ביטלו לנו ראיון עם מירי רגב. המצב דורש מאיתנו לנסות לחשוב אחרת".
הרחשים בתעשייה גרסו כבר תקופה ארוכה שבחדשות רשת עשו את המהלך כדי לזעזע את המהדורה המרכזית - במטרה להעלות את הרייטינג. השמועות האלה הגיעו גם לקורח, שלא מיישרת קו. "גם לתמר היו מחשבות על המשך דרכה ואם בא לה להמשיך על בסיס יומי להיעדר מהבית וגם היא חיפשה אתגר חדש. תמר ואני ביחסים טובים. רשת זה מקום סופר-משפחתי ואם התיאוריה של החלפת המגישים הייתה נכונה, לא יודעת אם תמר הייתה נשארת".
כשקיבלת את ההצעה, יידעת אותה?
"לא, היה ברור מראש שזו הקונסטלציה. אנחנו מיודדות אבל לא חברות נפש שמתכתבות על החיים. לא היו רגעים מביכים. התכתבנו אחרי נאום הפרידה שלה, שריגש אותי עד דמעות. אי-אפשר להטיל דופי במקצועיות שלה. אני רק יכולה לחשוש מהנעליים הגדולות שלה".
זה שהביאו אותך, זה ניסיון להעלות את המספרים?
"לא חושבת, כי המהדורה בעלייה. כן החליטו שרוצים לרענן".
את מרגישה שיש שינוי לטובה במעמד של נשים בטלוויזיה? למשל שאת לא מרוויחה פחות מהקולגה הגבר?
"אתה בא לסכסך אותי עם אודי סגל? לא יודעת, ומקווה שאני מרוויחה כמו העמיתים הגברים שלי".
עסקת לא מעט בנשים שעברו הטרדה מינית גם לפני מהפכת מי-טו. האם זה משהו שגם את חווית?
"אני לא מכירה מישהי שלא עברה משהו שצילק אותה. היו שלל סיפורים. הטראומטי מכל היה כשהייתי בכיתה ח' ומישהו עקב אחריי בסוף פעולה בצופים. בסוף זה עבר למצב שאני רצה והוא רץ אחריי, עד הבית שלי בתל-אביב. זה היה בכניסה לבניין. הצלחתי לסגור את דלת הכניסה, שהייתה שקופה, לפני שהוא הגיע. ואז הוא הוריד מכנסיים ותחתונים והתחיל לאונן. הלכנו למשטרה".
הייתה לזה השפעה בהמשך?
"אני משתדלת לא לרוץ לבד בשעות המוקדמות בבוקר, כי אני מפחדת. אין ריצת בוקר שאני לא מדמיינת לאן אני יכולה לברוח ולמי אני יכולה לצעוק. המוח שלי אוטומטית מחפש דרכי מילוט. אני כבר בת 38 תכף וההרגשה הזאת לא עוזבת אותי".
הנסיקה של קורח מגיעה אחרי קדנציה מצוינת בהובלת מהדורת השבת של חדשות 13. על המקצועיות שלה קשה לחלוק, אבל הקונספט של חדשות מוצ"ש הוביל אותה גם להתנסויות אישיות שגררו ביקורת על ניסיונות לחקות את מה שעושה דני קושמרו ב"אולפן שישי", למשל, ובו העיתונאי במרכז, ולא הסיפור.
מה הערך העיתונאי בזה שאת לובשת בגדי טיסה, למשל? כפי שעשית באחת הכתבות.
"בעיקרון אני מסכימה עם הקביעה שלך. גם אני חשבתי ככה והיה לי קשה כשהעורך בא עם ההצעות האלה - אבל אני טיפוס מרצה ולא אומרת לא. כשהעורך אומר 'קופצים', אני רק שואלת לאיזה גובה כי אני סומכת עליו מאוד".
ומעבר לזה?
"בכל פעם שחשבתי מה הטעם בכתבה כזו, ולמה אני הולכת להביך את עצמי, העורך אמר שני דברים ששיכנעו אותי: 1. וזה ייצא שחצני מבחינתי, אבל 'מטומטמת את לא יכולה לצאת, יש לך מספיק שנים של היכרות עם הצופים'. 2. זה להביא זוויות קצת יותר מחוספסות, אדג'יות ואינטליגנטיות על החיים עצמם. ואם בסגר התנהלו באופניים, אז אני יכולה לעשות כתבה על אופניים. בוא, לא כל הכתבות צריכות להיות ברומו של עולם או חשיפות בלעדיות של עוולות מוסרית וחברתיות".
מסכים.
"אז בוא נשאל אם הכתבות ששאלת עליהן באו על חשבון עיתונאות נשכנית וחוקרת. התשובה היא לא, הן רק הוסיפו. להגיד שאני נהנית להיות שפן הניסיונות? וואלה, לא עושה לי את זה, לא אשקר לך. אבל בסוף גם הקהל שונה ממה שהיה פעם והכתב הוא כבר לא הצינור שרק מתווך בין מי שעושה לבין מי שצופה. אנשים פותחים טלוויזיה, ורואים מישהו שהם מכירים. היום, עם האינסטגרם, הם גם מכירים את המשפחה שלו".
מה זה אומר?
"שהם רוצים להרגיש את הפמיליאריות. חלק מהאמינות שלך נבנית על סמך כמה אתה חושף מעצמך. אז אני לא חושפת את הדעות הפוליטיות שלי בשידור, אבל כן את ההרגשה של עובד בשירות התברואה בחמש בבוקר בהוד-השרון, כשצריך לפנות את הזבל של יום העצמאות. את אמא שלי זה עניין, ואני מכירה עוד כמה שזה עניין אותם. אלה הכתבות שאני מקבלת עליהן הכי הרבה תגובות".
דוגמה?
"אתה יודע כמה אנשים עדיין תופסים אותי על הכתבה שיוסי שטרית ואני עשינו על החריף הישראלי? בחיים לא קיבלתי כל כך הרבה תגובות".
היית באולפן עם קסדת טייס. זה יכול לחזור במהדורה יומית?
"למה לא?"
מרגיש כמו גימיק.
"העורך הציע שאשים את זה בשידור, רצה לבדוק עד כמה אני מוכנה ללכת עם ההצעות המופרכות שלו ובעיניי אין את הפאסון הזה כבר".
כלומר?
"מהדורת חדשות היא לא דבר קדוש, וכולם מבינים את זה. פעם הייתה למהדורה מין פסאדה של קדושה, את הממלכתיות ואת השמירה על האובייקטיביות, למרות שכולנו אנשים וגם לפני 50 שנה לא הייתה פה אובייקטיביות, כי כל בן־אדם בא עם המטען שלו מהבית. אז משנה אם אני אשב עם ז'קט, חולצה, אדבר בח' וע' ואשמור על השפה הספרותית? אם אכניס מדי פעם דיבור יומיומי זה יהפוך אותי למגישה פחות טובה? זה למעול בתפקידי? מה קרה, מה יקרה? אני נגד לקחת את עצמנו יותר מדי ברצינות".
אוקיי. נעבור לדברים רציניים יותר. לא מזמן דיווחת במדי רופאה מבית החולים.
"ולמה אתה מרים גבה?"
ניגוד אינטרסים, למשל.
"אבל זה ניגוד אינטרסים עם הגילוי הכי נאות שיכול להיות. כולם יודעים שאני עובדת של מערכת הבריאות, כתוב לי בענק שירותי בריאות כללית. אתה לא הראשון שהרים גבה לגבי העניין הזה, אבל בוא תנסה לזקק לי מה לא בסדר בתמונה הזאת, אחרי שקיבלתי את כל האישורים, גם מבית החולים וכמובן מחברת החדשות".
כי את מדווחת כרופאה, שבסוף רוצה לשמור על האינטרסים של מקום העבודה שלה, שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם האינטרס העיתונאי.
"לכולם יש ניגודי אינטרסים ולא משנה מה יגידו. אמא שלי מורה בפנסיה, ואני מודה שזה גורם לי להיות בעד מורים בוויכוחים. אבל פה ההטיה לפחות נמצאת על השולחן, אני לא מסווה את זה".
קונספט המהדורה הזוגית נגנז לגמרי?
"לא ממש. יש קושי בעיקר בגלל בעיות טכניות שלי, כי אני לא יכולה לתת מספר מהדורות שמספקות את הסחורה כרגע. יהיו מהדורות זוגיות לפרקים, אבל בהתחלה זו תהיה הגשה אישית".
אגב, נניח שהייתי מאפשר לך לקחת משהו מחדשות 12, מה זה היה?
"את התקציב, תן לי את כוח האדם בכמויות שלהם. המערכת שלהם גדולה פי שניים מהמערכת שלנו, אולי פי שלושה, ויש להם הרבה יותר כתבים. תן לי את התקציב שלהם והיינו יכולים לעשות דברים מופלאים. את הראש יש לנו".
דיברת קודם על חדשות רשת כמשפחה חמה. הקרבות הפומביים של ד"ר אבישי בן חיים וברוך קרא, למשל, לא עשו רושם כזה.
"אני רואה את ההתכתבויות של ברוכי ואבישי כמו כולם ובסופו של דבר זה באמת חלק מהקסם שלנו. כאנשים מורכבים אנחנו יכולים לשאת דיונים מורכבים מבלי ללכת למקומות של רעל וצ'ילבות. לפני יומיים פגשתי את אבישי ואת ברוכי ושניהם לגמרי בחיוך אחד עם השני. העונש של המקצוע הוא שהכל מול כולם. אם עובר עליי יום רע, יראו עליי שאני פחות חדה וייתנו לי בראש. זה ערימות של ארס בטוויטר והודעות בפרטי ונאצות באינסטגרם".
מה הכי גרוע שקיבלת?
"הפעם האחרונה הייתה לפני שבועיים. היה לי טקסט לא נכון בפרומפטר וכשהעברתי את השידור להפגנה מול הבית של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אמרתי שזו 'הפגנת תמיכה בנתניהו' במקום 'הפגנת נגד'. חטפתי בטוויטר. קיבלתי הודעות שאני ביביסטית ו'תראו איך רוח בלפור עדיין שורה בערוץ 13'. באמא שלכם! טעות, קורה. אחרי הדיווח עשינו תיקון. וואו אנשים, צ'יל. באמת".
איך זה משפיע עלייך?
"היום זה יותר עובר לידי, אבל דברים כאלה כן משפיעים לי על המצב רוח. בעבר הייתי לוקחת קשה והערה אחת הייתה יכולה להשבית אותי ליום. בתחילת דרכי הרגשתי שאני מצנזרת שאלות שאני רוצה לשאול בגלל איך שזה ייתפס. פעם הייתי יותר נבהלת מתגובה של מרואיין שלא מרוצה משאלה שלי, וחוששת שלא ירצה להתראיין אצלי יותר. היום זה: יאללה, שלא ירצה".
מרגישה מוכנה להתווכח בשידור עם ד"ר אבישי בן חיים על ישראל הראשונה והשנייה?
"אני לא מסכימה עם התיאוריה של ישראל הראשונה והשנייה. ואם אני לא מסכימה עם התיאוריה, זה בעצם משמר את כוחי כישראל הראשונה, וזה דיון שאי-אפשר לצאת ממנו. זה הסוד של התיאוריה, זה הקטע. מצד שני, אפשר להסכים או שלא - אבל בעצם זה שאבישי העלה נושאים כאלה לשיח, הוא שינה משהו, העלה דברים שהיו טאבו".
6 צפייה בגלריה
אבישי בן חיים. ''אני לא מסכימה עם התיאוריה של ישראל הראשונה והשנייה''
(צילום: ערוץ 13)
יש טענה שהוא גם תורם להסתה.
"זה כמובן לא שיח מרפא, אבל חשוב לא להתעלם. יש הרבה מאוד אנשים שחיים בתחושה כזו ואתה יכול להתעלם ולבטל אותם אבל זה לא יפתור את הבעיה. לפעמים צריך לחפור בפצע".
מעטים יודעים שעד לא מזמן קורח שקלה לפרוש מהמסך ולהתמקד ברפואה. "היו לי מחשבות אם להמשיך בטלוויזיה. לא הלכתי והנחתי את המפתחות על השולחן. התלבטתי ביני לבין עצמי והיה לי קשה. כל כתבה למוצ"ש זה אומר לצאת אחרי תורנות בבית החולים, זה לסיים בתשע בבוקר ולהמשיך את היום. אחרי שנתיים וחצי כאלה, זה גבה את המחיר".
והוא?
"משפחתי, בעיקר. זה לא שאני חושבת שליבם של בני משפחתי נשבר בכל פעם שיצאתי מהבית ודופקים פה על החלונות 'אמא אל תלכי'. לא היו סצנות קורעות לב. אבל יש רגשי אשמה. בהתחלה אמרתי שלא מקבלים החלטות בחצי השנה הראשונה של ההתמחות. ובכלל, יש לנו כלל בבית: לא מקבלים החלטות בתקופת משבר".
מה עונה לתואר משבר בעולמך?
"אחד הגדולים היה ב-2017. נכשלתי במבחן בעל פה בפנימית, אחרי שלמדתי כמה חודשים. נדרשתי למועד ב', נכשלתי גם בו ואז הודיעו לי: 'את לא יכולה לגשת למבחן הארצי', שזה השלב האחרון לפני הסטאז'. אפילו לא נתנו לי לנסות. ומי שבחן אותי במועד ב' הם בדיוק האנשים שאמרו לי במהלך השנים שאי-אפשר גם וגם. אז תחושת הכישלון הייתה צורבת יותר, כי הם, הדוקטורים והפרופסורים, הוכיחו כרגע שצדקו, שאני לא יכולה גם וגם".
איך זה נגמר?
"בסוף עשינו סבב בושה של חמישה שבועות תורנות במחלקה פנימית, שזה אומר להגיע לשם, להיות כל יום, לגשת עוד פעם במועד ג' ואז לגשת למועד ב' של הבחינה הארצית, כי הרי עבר זמן. באותו זמן הייתי בהיריון עם רונה, לא הכי כיף. צריך ללמוד למבחנים אחרים וגם כל החברים שלי יודעים שנכשלתי והפקולטה פותחת עליי 17 עיניים לראות אם אני מבקשת הנחות לאורך הדרך".
ביקשת?
"לא. עשיתי את הסבב, עברתי מועד ג', עברתי את מועד ב' בבחינה ארצית ועכשיו זה זיכרון רחוק ואני שמחה שלא נעשו פה החלטות הרות גורל".
הפסגה הבאה בקריירה של קורח תירשם בהנחיית טקס המשואות יחד עם העיתונאית והמגישה אלמז מנגיסטו מחדשות 12. "וזה טקס שמרגש אותי באמת. הכבוד הוא שלי במובן של להשתתף במשהו שעדיין נשאר כאחד המקומות הבודדים היחידים שהוא מדורת שבט אמיתית".
וזה שוב מעמד שבו יהיו הרבה עיניים עלייך.
"ולי יש פחד קהל, ממש".
את צוחקת.
"אמיתי-אמיתי. במבחנים בעל פה אני קורסת. אני מתקשה להתנסח ברהיטות המצופה ממני ובאופן כללי אני מאוד לא משדרת ביטחון".
את לא נראית כמישהי שסובלת מפחד קהל.
"כי רדיו הוא בלי קהל, טלוויזיה היא בלי קהל. זה לא מגיע אליי במקומות האלה".
"זה עוול איום ונורא לקרוא למה שאורלי וגיא עשו, בתקופה הזאת, עיתונות. לקשור כביכול לידות שקטות לחיסונים - זה לא לשאול שאלות. אורלי וגיא לקחו אחריות על חיים של אנשים אחרים"
אם כבר מדברים על הנחיית טקסים, גם זה לפעמים יכול לעורר ניגוד אינטרסים מול תפקידך כעיתונאית.
"אני מכירה את הביקורת על עיתונאים שהולכים להנחות אירועים או מרצים בפני חברות. אנחנו יכולים להיות צדקנים יותר מהאפיפיור ואני יכולה להיות צדיקה, ולא לצאת מהבית. להגיד שבגלל שאנחה את טקס המשואות זה אומר שבפעם הבאה שאראיין את חילי טרופר אעלה שאלות רכות יותר?"
מניח שלא.
"ברור שלא. אם אתם רוצים להיות טהרנים, אין בעיה. אני קשובה לעמוד השדרה שלי ויודעת אם אני מצנזרת את עצמי כתלות בחלטורות, אבל זה לא המצב".
ותוכן שיווקי באינסטגרם?
"עם זה אני לא מרגישה בנוח. זו פרסומת לכל דבר וצריכה לעבור אישור של חברת החדשות. מעולם לא פירסמתי תמורת תשלום באינסטגרם".
היא למדה על בשרה באחרונה גם על ההתמודדות עם הקורונה, אחרי שחלתה בדצמבר כשנסעה לכנס IAC במיאמי יחד עם עיתונאים ומגישים נוספים ששבו חולים. "היה די זוועה. היו לי חום וכאבי שרירים. עשיתי בדיקת PCR כדי לעלות לטיסה מניו־יורק, שם חליתי, אבל התוצאה לא הגיעה עד חמש שעות לפני ההמראה. הייתי צריכה לשלם 250 דולר לבדיקת אנטיגן פשוטה, שבה יצאתי שלילית. כשהגעתי לארץ ונחתי, פתחתי את המייל וחיכתה לי תוצאת PCR, שאני חיובית".
ההמשך?
"היו שלושה ימים של חום, צמרמורות, כאבי שרירים, כאבי גב ופרקים, כאבים הזויים ומעירים משינה. אחרי שלושה ימים הייתי כחדשה".
זה נראה כמו כנס הדבקה ואכן התברר ככזה. סליחה אבל את עוד רופאה - למה לנסוע בתקופה כזו?
"זה היה בתחילת הגל, זה לא נראה כמו תרחיש ודאי, אני גם מחוסנת שלוש פעמים - ומאוד נזהרתי. לא עבד לי".
מתחרטת?
"כולם נדבקים עכשיו, לא משנה כמה אתה זהיר. אם בנדב איל נפלה שלהבת, וגם בפרופ' רן בליצר, מה אגיד? אני זהירה ולא מתוך שמרנות. אני באמת מאמינה במדע, ולא רציתי לחלות".
אורלי וילנאי וגיא מרוז, לשעבר קולגות שלך באותה חברה, מרימים דגל אחר בדיון הזה.
"אין מקום לדיון של בעד ונגד חיסונים כמו שאין מקום לדיון של בעד ונגד חגורות בטיחות. זה בכלל לא עניין של דעות, אלא עניין של מדע. אני לא מכחישה שיש תופעות לוואי לחיסונים. גם אני ניגשתי בחשש מסוים לקחת את הילדים לחיסון. אז יש אנשים שמוכנים לקחת טריפים וסמים אבל חיסונים לא, כי 'אנחנו לא יודעים מה שיש בפנים'. זה עוול איום ונורא לקרוא למה שאורלי וגיא עשו, בתקופה הזאת, עיתונות".
אבל הם מסבירים שהם רק שואלים.
"הם לא שואלים שאלות. לקשור כביכול לידות שקטות לחיסונים - זה לא לשאול שאלות. יש לי חברות שעברו לידות שקטות וזה כפתור שלא לוחצים עליו. בשורה התחתונה חיסונים מצילים חיים, ולא להפך. אם עכשיו יהיה חושך, ואגיד לך שהשמש זורחת בחוץ - על זה אתה יכול להתווכח? אורלי וגיא לוקחים כאן, באיזושהי מידה, אחריות על חיים של אנשים אחרים".
היא הייתה בזוגיות מקצועית במשך שנים בתוכנית הבוקר עם אברי גלעד, שיחליף אותה ברצועה של שבע בערב.
מהצד נראה שלא פעם סבלת כשאברי אמר את דעותיו.
"אברי ואני היינו - ועדיין - חברים, ומאוד אהבתי להגיש לצידו. הבן-אדם לימד אותי כל כך הרבה. זה לא אומר שאנחנו צריכים להסכים על כל דבר, לא רק בדעות, אלא בגישה. תגיד, שאני אעיר משהו לאברי גלעד המבוגר והמנוסה ממני? מישהו יכול לצנזר אותו בכלל?"
אפשר לנסות לומר את דעתך כקונטרה.
"אני יכולה להגיב פחות או יותר טוב, אבל זה שלו. אברי לא רואה עצמו כעיתונאי, אלא כאיש טלוויזיה. ובכלל, למה אני צריכה להגן על אברי או להתנגד לו? הרבה פעמים הוא אמר לי בשידור דברים בהפתעה ואז התגובה המיידית שלי היתה חלק מהאיזון".
קרה שהסתכסכתם?
"היו לנו חילוקי דעות, ותמיד יישבנו אותם. לא יכולנו להיות בחוסר תקשורת אחד עם השני ואז לשבת בשידור אחד עם השני. זה לא מצב שיכול היה להתקיים - בטח שלא 11 וחצי שנים. אף פעם לא קרה שלא דיברנו".
ובסוף הוא עובר לכיסא שלך.
"זה באמת מצחיק אבל זו רק אותה שעה. הוא יעשה תוכנית אחרת לגמרי".
אורלי וילנאי וגיא מרוז מסרו בתגובה לכתבה: "'ידיעות אחרונות' במסגרת הקמפיין השבועי 'בואו נכפיש שוב את אורלי וגיא׳ ממשיך להדהד שקרים, וד״ר קורח כנראה פספסה את העובדות: אנחנו לא נגד חיסונים, אנחנו לא קושרים בין לידות שקטות לחיסונים. אנחנו עושים עבודה עיתונאית שאינה עדרית וצודקים פעם אחר פעם: מהסגרים המיותרים דרך תופעות הלוואי המוכחשות של החיסונים ולהבדיל עד איה נאפה שרק השבוע הוכח שצדקנו שוב במסענו אל מול כל התקשורת שדיברה בטון אחד. אנחנו מאחלים להילה הצלחה ושתמצא גם זמן להתעמק בעובדות ולנוח".
