תמיר גרינברג הוא כבר לא הכוכב הבא, הוא כוכב עכשיו, עם קהל מעריצים (ובעיקר מעריצות) מושבע. עובדה, אתמול (רביעי) בהופעה שלו באמפי שוני, גדר חיה חסמה את הבמה בפני הקהל שהורכב ברובו מנשים ונערות צעירות שרק רצו חתיכה מהזמר. צרחות של התלהבות נשמעו כשהוא הפנה אליהן מבט או חיוך וניכר שגרינברג בן ה-26 יודע את העבודה - הוא מפלרטט עם הקהל שלו, מפזר חיוכים ויודע להזיז את גופו בצורה שתרטיט את ליבן של המעריצות.
ההערצה לגרינברג, הזוכה הטרי בריאליטי "הכוכב הבא", מזכירה את זו שלה זכה מרגי, גם הוא אקס התוכנית. אבל בניגוד לקהל הצעיר של מרגי, מרבית הקהל של גרינברג הורכב מקהל מבוגר שחלקו אפילו לא התעדכן בשם התוכנית שהשתנה בעשור האחרון. על כך יעיד הגבר ששוחח בטלפון בכניסה לאמפי ואמר: "אני בהופעה אצל ההוא שזכה ב'כוכב נולד'". אז אולי לא מעט ממי שאיכלס את האמפי הגיע לשם כתוצאה מההייפ, אבל לא חסרו מעריצים שידעו לדקלם כל מילה מהשירים שלו (ולא הכוונה לא לקאברים).
גרינברג יצא לסיבוב הופעות די מרשים שהכרטיסים אליו נחטפו, מיד לאחר הזכייה בתוכנית (הבאה בתור תתקיים ב-17 בנובמבר בהיכל התרבות בתל אביב). למזלו ככל הנראה, העובדה שהתוכנית לא שלחה אותו לעבוד במרץ על שיר וכוריאוגרפיה לאירוויזיון, השאירה לו זמן להשיק את הקריירה שלו בארץ. לבמה הוא עלה לבוש בחליפה סגולה מנצנצת שזורה בפרנזים ארוכים - לוק מוגזם ותיאטרלי שקורץ ללוק האייקוני של פרינס, ההוא עם המעיל הסגול, וגם קצת לפרדי מרקורי. אנחנו רגילים לתלבושות מוגזמות בעיקר מסטטיק ובן אל אבל אצל גרינברג משהו מרגיש אותנטי יותר. אולי זו השפה האנגלית המתגלגלת על לשונו ואולי זה הסקס אפיל שהוא מפזר סביבו מבלי להתאמץ.
"ערב טוב אמפי שוני!", הוא אומר לקהל בהתלהבות ופותח עם שיר מקורי שלו Under the Water מתוך ה-EP שהוציא השנה לפני עליית התוכנית - והתחושה היא שהוא עושה את זה כבר שנים. זה לא מאוד רחוק מהמציאות, גרינברג הופיע לא מעט על במות בארצות הברית ואירופה כשניסה לפרוץ מעבר לים. למען האמת הייתה זו הקורונה שהחזירה אותו לארץ ובעקבותיה הוא לקח את ההימור להשתתף בתוכנית - ככל הנראה הימור נכון שגם העניק לו את ההכרה שחיכה לה.
השליש הראשון של המופע הורכב מהקאברים שביצע בתוכנית Sunny, ו-Fix You שהקהל דיקלם בעל פה, ו-You Should Be Here, שיר מקורי שנחשף גם הוא בתוכנית, הפך ללהיט ונכנס לרשימת השירים הוויראליים ביותר של ספוטיפיי ישראל. באמצע הדרך הצטרפה אליו ואלרי חמאתי, הקולגה לתוכנית, לביצוע של, איך לא, הקאבר באנגלית-ערבית ל"הללויה". אפשר כבר להגיד את זה בקול רם: הביצוע המשותף שלהם מאוס. היה לו קסם בפעם ראשונה בתוכנית ואולי עוד פעמיים אחר כך, אבל הוא נסחט עד שיבשו הדמעות. למרות זאת דווקא על הבמה התחושה הייתה אחרת. נראה שבכל זאת יש עוצמה מיוחדת לשיר הזה, ההרמוניות של חמאתי וגרינברג ביחד העבירו צמרמורת קלה והקהל עמד מרוגש עם פנסים דלוקים ומחא כפיים סוערות בסוף הביצוע.
חמאתי נשארה לקאבר נוסף לאדל שקרץ לאלבומה שיגיע בקרוב, אולם רגע השיא בהופעה, היה כשגרינברג שאג את האינטרו לקאבר של Crazy In Love של ביונסה. מאותו רגע לא היה צורך בכיסאות, הקהל נעמד על רגליו ולא התיישב עד לסיום ההופעה, מסתבר שגם בעיבוד שונה לגמרי מהמקור השיר הזה עדיין עובד, חוצה גילאים וז'אנרים. גרינברג פיזז על הבמה, הפעיל את הקהל, תיזז בין המיקרופון בקדמת הבמה לפסנתר שמאחור ועבר בין חברי הלהקה. היה ברור שבינו לבין הלהקה יש חיבור מיוחד שמאפשר לו להוביל אותם ולסחוף יחד גם את הקהל - לא יכולת מובנת מאליה אצל אמן צעיר כמוהו. את ההופעה גרינברג חתם בקאברים למדונה וחנן בן ארי וביצוע שקט ומרגש לשיר המקורי הראשון שלו שנחשף בתוכנית Tell Me Where the Light Goes, שהמעריצים ידעו לשיר בעל פה.
גרינברג הפתיע. כמי שהרגע יצא מתוכנית ריאליטי הוא הצליח לשלב בטבעיות בין הקאברים לשיריו המקוריים ומיזג את הכול לשפה הג'אזית-בלוזית-פאנקית שלו - לא בהכרח הז'אנר הפופולרי ביותר במיינסטרים הישראלי, אבל כנראה שכשזה עובד זה עובד. הניחוח האמריקני שלו והסגנון הייחודי מאפשר לו למשוך מצד אחד קהל מבוגר יותר שכמה לצלילים נוסח אלטון ג'ון וריי צ'ארלס, ומצד שני הוא מזכיר לקהל הצעיר את ברונו מארס. גם אם מדובר בהייפ זמני, גרינברג הוכיח שהוא פרפורמר מצוין ומוזיקאי מחונן שמוסיף צבע לארסנל המוזיקאים בארץ ובמיוחד למשבצת הפופ.