נעה כ"ץ
הרווחתם פעם 30 אלף שקלים בשלוש שעות? נעה כ"ץ הרוויחה. לא, היא לא כוכב עולה בשמי ההייטק ולא גרה במגדלי אקירוב - היא יוצרת קומיקס שגרה בדירת שותפות בתל אביב. כ"ץ היא היוצרת והמאיירת של "ספר הציפורים", ספר קומיקס שעוסק - ניחשתם נכון - בציפורים. 100 קומיקסים קצרים, שכל אחד מהם עוסק בציפור אחרת ומלא בעובדות איזוטריות שמעולם לא שמעתם על חברותינו המכונפות. למשל, האם ידעתם שגוזלי דוכיפת מרססים צואה על אויבים כשהם חשים מאויימים? עכשיו יש לכם משהו מרתק לספר בשיחת הסלון הבאה שלכם (אבל אולי כדאי לחכות אחרי האוכל).
הכל התחיל במאי 2019, כמו שהרבה דברים מתחילים היום: מפוסט בפייסבוק. לכ"ץ כבר היו שני ספרי קומיקס, ועוד לא היו לה תוכניות מיוחדות לספר שלישי. כן היו לה תוכניות ללכת לים: "חזרתי מהחוף על האופניים, וראיתי ציפור שלא זיהיתי", היא נזכרת. "עצרתי הכל והסתכלתי איזו ציפור זו, הייתי בטוחה שזו הנקבה של ציפור המיינה. חיפשתי באינטרנט וראיתי שטעיתי, כי כל המיינות נראות אותו הדבר – ככה עלה הרעיון לקומיקס הראשון, שפירסמתי בפייסבוק".
"חשבתי שזה יסתכם באיזה מאה לייקים וכמה תגובות, אבל אז ראיתי המון לייקים ושיתופים והבנתי שיש פה קטע שיכול לתפוס", היא מספרת. "יום למחרת העליתי עוד אחד, ושוב קיבלתי המון תגובות חיוביות, ומשם זה התגלגל". כ"ץ החליטה לקחת על עצמה אתגר – קומיקס על ציפור אחרת כל יום, במשך 100 ימים. אחרי כמה עשרות ציפורים ומאות אלפי לייקים במצטבר, היא הבינה שאולי היא מצאה את הספר השלישי שלה. "בקומיקס מספר 70 פרסמתי לינק למימון המונים לספר קומיקס. עולה הרבה כסף להפיק ספר, ולא היה לי את הכסף הזה", היא מסבירה. "העליתי את הלינק למימון ב-10 בבוקר, יחד עם הקומיקס, והמשכתי ביום שלי. הייתי מוכנה לכמה שבועות מעייפים של מימון. יצאתי החוצה, עשיתי סידורים והלכתי למקס סטוק, כי הייתי צריכה קופסה. הסתכלתי רגע בטלפון, וראיתי שהגעתי ליעד. עמדתי שם עם הקופסה במקס סטוק ונורא התרגשתי. זה היה סוריאליסטי לגמרי", היא נזכרת. תוך כ-3 שעות השיגה כ"ץ את הסכום הנדרש להוצאת הספר.
למה לדעתך אנשים כל כך רצו את הספר הזה?
"נראה לי שזה היה מין אסקפיזם יומי עבור אנשים. קצת בא לך לקום בבוקר בשביל לראות איזה קומיקס התפרסם הפעם. אנשים סיפרו לי שהם היו מגיעים בבוקר למשרד, וצוחקים עם כולם על הקומיקס של אותו יום, ממש מחכים לזה".
הציפורים בקומיקסים של כ"ץ מאוד אנושיות. הן שוכחות להחזיר קופסאות אוכל לאמא, הן מתנשקות ואומרות "אוהב אותך חיים שלי", הן רוקדות לצלילי "סינגל ליידיז" של ביונסה – ממש כמונו. דרך ההתנהגויות האנושיות האלה לומדים הרבה על חייהן האמיתיים של הציפורים – תוחלת החיים שלהן, התנהגויות ביזאריות ששמורות למינים מסויימים והקולות המוזרים שהן מפיקות. הודות לפרסום והפידבק המיידיים בפייסבוק, כ"ץ הבינה מה הקהל אוהב – וכך נוצרו דמויות קבועות, כמו ניצה ואביב זוארץ. "ניצה היא דרורה ממין נקבה שהופיעה בקומיקס השני, ומאז חזרה הרבה כי אנשים מאוד אהבו אותה. היא אף פעם לא יודעת מה להגיד, היא קצת חסרת תאקט, וכולם קצת כועסים עליה כל הזמן, קצת כמוני", אומרת כ"ץ. אביב זוארץ הוא ירגזי, שכראוי לשמה היא ציפור רגזנית: "הפכתי אותו לדמות מאוד רגזנית שאף אחד לא אוהב. הירגזי גם רוצח ציפורי שיר, אז בקומיקס כולם קצת שונאים ומפחדים ממנו. הוא כל הזמן רוצה בקרבה של כולם, אבל אף אחד לא רוצה בקרבה שלו".
לצייר קומיקסים משעשעים שזוכים לאלפי לייקים אולי נשמע כמו כיף – אבל זו גם עבודה לא קלה. "זה היה קשוח", מודה כ"ץ, "כל בוקר יש דדליין בשעה 10, אז אני יודעת שאני צריכה לקום ב-8 בבוקר או להכין את זה יום לפני. אסור לצאת מהבית, אסור ללכת לישון מאוחר מדי, ורמות הסטרס היו די גבוהות, כי אנשים חיכו לזה. מצד שני, כל בוקר הייתי רואה את התגובות של אנשים וזה היה ממלא אותי ומשמח אותי לשארית היום".
העבודות הקודמות של כ"ץ גם היו גם הן קומיות, אבל קלילות פחות: ספרה הראשון, "4", כלל מונולוגים של ארבעה צעירים להט"בים שסיפרו על היציאה שלהם מהארון. "בספר הראשון מה שהכי ריגש אותי הן התגובות שקיבלתי אחר כך. קראתי ביקורת שילד כתב באינטרנט, וסיפר שאחרי שהוא סיים לקרוא את '4' הוא ניגש לאימא שלו ויצא מהארון בפניה. זה מאוד ריגש אותי. הרגשתי ששיניתי משהו בחיים של לפחות אדם אחד במדינה הזאת". אחד הפרקים בספר עסק בכ"ץ עצמה, והיה הכנה לספרה השני, "אי"ה 50", שעסק בילדותה כנערה לסבית בכרמיאל: "זה מצחיק. ב-'4' הפרק הראשון היה עליי, ואז אמרתי 'די, אני לא רוצה להתעסק בעצמי יותר בחיים', ואז הספר השני הוא רק עליי. זה 150 עמודים של 'הנה החיים שלי'".
"כשאת גדלה כנערה לסבית בפריפריה, את מרגישה מאוד מאוד לבד. את לא מכירה עוד להט"בים, ולמעשה היו כל כך מעט, שלא הצליחו להקים קבוצה של 'איגי' במשך המון שנים. באיזשהו שלב הם הצליחו, אבל עד אותו הרגע הרגשתי שאני היחידה. רק בצבא יצאתי מהארון. גם ככה לא הייתי כל כך מקובלת בבית הספר, ואמרתי לעצמי 'טוב, אני לא אוסיף על עצמי עוד מטען'", היא אומרת וצוחקת. "היום להיות לסבית זה ממש חלק ממני, אני כבר לא חושבת על זה. אני חייה את החיים, אני מאושרת, יש לי בת זוג חמודה, וזהו".
מה אנשים לא מבינים או לא יודעים לגבי ציפורים?
"נראה לי שאנשים מפספסים אותן ביום יום, והם מפספסים הרבה שמחה. זה כמו עולם נוסף שמתקיים במקביל לעולם שלנו. הן עסוקות כל הזמן, מחפשות אוכל, מזדווגות, וזה נחמד לשים לב ולשכוח לרגע ממס הכנסה וביטוח לאומי, ולחשוב שנייה - 'אה, יש שם ירגזי על העץ, איזה משמח זה'".
