מוש בן ארי כבר לא סופר כמה אלבומים הוא הוציא. בגיל 53 הוא מציין 30 שנות קריירה, כולל אלו שהוציא במסגרת להקת שבע, עשר שנים בחוף של מוש באילת, וכמעט עשור עם בת הזוג הנוכחית שלו - ג'ני זבישה - מערכת היחסים הזוגית הארוכה בחייו. גם אם השנה העגולה הזאת הגיעה בעיתוי קצת פחות נעים מבחינה לאומית, היא בכל זאת מסמלת משהו עבור בן ארי. האלבום החדש שלו, "פועם בי מחדש" יוצא הבוקר (ג'), וזה כנראה גם השלב בחייו בו הוא מרשה לעצמו לשחרר קצת.
האלבום הנוכחי, שסנוניות ממנו כבר החלו לעופף לפני שנה אבל היציאה הרשמית נדחתה בעקבות 7 באוקטובר, הוא הראשון בשרשרת האלבומים של בן ארי שאת רובו כתב והלחין אדם אחר. האדם האחר הוא אביב בכר, מוזיקאי מוערך שגם מוכר משיתוף הפעולה שלו עם הדס קליינמן. בן ארי נחשף לחומרים שלו, הרגיש את החיבור הבין-דורי ונדלק. "התחלנו משיר אחד", הוא מספר בריאיון ל-ynet, "ולאט-לאט, בלי שום קונספט של אלבום משותף, זה נהיה אלבום. אלבום הסולו הראשון שלא עשיתי לבד".
היית צריך לשחרר משהו כדי לבצע חומרים של מישהו אחר?
"כבן-אדם שכל החיים כותב את עצמו אז כן. בואי נגיד שלפני חמש שנים זה לא היה יכול לקרות. כדי שזה יקרה טבעי ולא מאולץ, זה צריך לקרות בזמן".
מה השתנה שאפשר את זה?
"הגיל. קריירה של 30 שנה. שחררתי משהו ואני מספיק רפוי כדי לעשות דברים שהם לא שלי. זה היה תהליך, נפגשתי עם כותבים אחרים בשנים האחרונות, זה לא קרה ביום אחד. אני חושב שזה תהליך טוב כי זה מפרה, אתה מגיע לסיטואציה שאתה רוצה לשמוע לא רק את עצמך אלא גם לגדול, להבין איזה צמתים עוד לא פגשת".
הוא כותב אותך?
"לא, הוא כותב את עצמו, אבל זה מדבר אליי כי אנחנו זזים באותם עולמות. אני יכול להתחבר למוזיקה שלו. אני הייתי כותב את זה אחרת אבל עם אותו היגיון ועל אותו וייב. נגיד ב'פועם בי מחדש', שיר הנושא של האלבום, אני מרגיש שבאמת כתבתי את זה לאישה שלי, אני שוכח שמישהו כתב לי את זה. זה הכי טבעי".
אם בן ארי, שגם יופיע בקרוב עם אלבומו החדש (ב-23 באפריל, אמפי שוני), נשמע לכם מה שנהוג לכנות, מפויס, אל חשש. המוג'ו שלו עדיין בועט. אחרי שלושה עשורים של יצירה מוזיקלית הוא עדיין מתרגש, אחרי עשר שנות ניהול של המקום הכי דומה לסיני בגבולות ישראל הוא עדיין זועם על הממסד הבירוקרטי שמדכא עסקים, אחרי שתי מערכות יחסים שנגמרו בחופה וקידושין ובשני ילדים (ניתן בן ה-28, וטלי בת ה-22), הוא עדיין משתוקק ושואף למשפחה אחת מאוחדת. הקליפ של "פועם בי מחדש" מאכלס בעיקר קטעי וידאו שלו ושל זבישה, במסעות שלהם או על חוף הים, והטקסט מדבר על ילד שעומד להגיע לעולם. "אני מאוד מזדהה עם השלב הזה ואני מאמין שמתישהו ניכנס לזה בכל הכוח", הוא צוחק, "אני מאוד רוצה עוד ילדים, לא מבין מה עוד יש בעולם הזה חוץ מזה".
אתה מדמיין איך זה יהיה להיות אבא בגיל מבוגר יותר?
"אני בן אדם קיצוני. בפעם הראשונה שהייתי אבא, בגיל 25, הייתי ילד שעשה ילד, אז נראה לי הגיוני בגיל 50 לעשות עוד ילד. תמיד חקרתי את עצמי במקומות קיצוניים, שלאו דווקא כולם הולכים אליהם או יסכימו עליהם, אבל אני כזה. כנראה שבגלגול הזה זה לא ישתנה".
מה עדיף?
"אני חושב שלהורות מאוחרת יש יותר יתרונות מחסרונות. אם הייתי עושה את ניתן היום, באופן טבעי, אולי אפילו לא מודע או מתוך ניסיון לתקן, הייתי פועל כל כך נכון ואחרת ועובד על הניואנסים הכי קטנים בלהיות אבא, שלא היו לי פעם. הורים צעירים מאוד פוגעים בילדים שלהם, אין מה לעשות. אם אז הייתי בתחילת ההבנה מי אני והתעסקתי יותר בעצמי ופחות בילדים, היום אני יכול לשחרר לגמרי את המקום הזה של 'מי אני'. זה ברור לי וגם קצת נמאס לי מעצמי ואני רוצה רק לתת. להורים בכל גיל יש מתנות לילדים, אבל מבחינתי, בגילי, הילד מקבל את הטופ של האיכויות. נראה לי שזה גיל מופלא להיות נאמן לאיזה ילד, לעשות איתו דרך, לדבר איתו הרבה, להיות בחלק הנכון של החיים, לא בתפיסה שהוא מפריע לי. עכשיו הוא הכי לא מפריע לי".
6 צפייה בגלריה
"אתה מגיע לסיטואציה שאתה רוצה לשמוע לא רק את עצמך אלא גם לגדול". מוש בן ארי ואביב בכר
(צילום: אורית פניני)
אתה חושב שזה יהיה השינוי הכי מהותי?
"כן, זה הדבר הכי חשוב בלהיות הורה, לא לייצר עוד חוסר ביטחון. ואני מכיר את סדר העדיפויות אז היום אני יודע פי עשר מה חשוב לתת. להיות שם כמה שיותר ולהיות נוכח, לא לאלץ מישהו אחר להיות אתה. להבין שזה לא אתה, הוא לא שייך לך. אתה כולה שער שהוא הגיע דרכו. שער חשוב, עם מזוזה וכבוד, אבל זה כולה שער. הוא יעבור בו וימצא את החיים שלו ואתה תשחרר אותו להיות מי שהוא, רק תיתן לו גב. שידע שאתה שם אבל שימשיך הלאה, שלא יהיו לו הפחדים של ההורה".
זה קצת מזכיר את התהליך שעברת עם האלבום הזה.
"נכון, אתה נאמן לדבר אחד – לילד, לשירים. כבר לא מעניין הקרדיט בגיל הזה, ההצלחה כבר לא מעניינת, היא בקטגוריה אחרת. אני כבר לא מחפש דברים ענקיים שעשיתי עשרות שנים, אני מחפש דברים ברורים. עכשיו צריך רק להרחיב את הלב ולהיות במקום שהוא נטו מראה, כי אמנות היא מראה. בגלל זה אמנות שנוגעת בפוליטיקה או בחומריות עושה נזק".
"תוך שבועיים וחצי לא היה לי אבא, ואני עדיין צריך להזכיר לעצמי שהוא לא פה"
אם בן ארי חיפש מישהו ללמוד ממנו איך להיות נוכח בחיי ילדיו, הוא לא היה צריך ללכת רחוק – לדבריו הייתה לו דוגמה הורית מנצחת ממש בבית שבו הוא גדל בעפולה, כילד בכור מבין שלושה. הוא מעיד על עצמו שהיה ילד-נער מופנם שסבל מבעיית גמגום, ובתגובה אבא שלו, שחלם להיות מוזיקאי, הניח ליד המיטה שלו גיטרה והמתין. "בגיל 16 מאוד סבלתי בבית ספר", מספר בן ארי, "והוא אמר 'אין בעיה, אל תלך, אבל פעם בשבוע אתה מקבל ממני קסטה ומחזיר לי אותה עם שיר מוקלט בערוצים'. לא היה לי אולפן, הייתי צריך להבין מה זה ערוצים. הוא רצה הפקה ובס תופים, הוא לא רק חי את הקריירה המוזיקלית שלי, הוא המציא אותה".
אבא של בן ארי, ראובן, נפטר לפני פחות מחודשיים בגיל 83, בעקבות הידרדרות רפואית שארכה שבועות ספורים. "זה היה מאוד מהיר", הוא מאשר. "בואי נגיד שלפני חודשיים היית שואלת אותי 'איך אבא שלך?', הייתי אומר לך שיש לו קצת כאבי גב. אבל אבא שלי הבין שזה הולך לכיוון של מאבק קשה והוא רצה לחסוך קודם כל לנו את הפאזה הסיעודית, ובצורה מאוד בוגרת הוא החליט שהוא נותן לזה לקרות, והולך. והוא הלך. תוך שבועיים וחצי לא היה לי אבא, ואני עדיין צריך להזכיר לעצמי שהוא לא פה".
6 צפייה בגלריה
"אבא שלי הסביר לי בגיל צעיר שהכסף הוא אמצעי, והזהיר אותי לשמור על עצמי מהמרדף". מוש בן ארי
(צילום: גלעד זקש)
הוא שיתף אתכם בהחלטה הזאת?
"לא. הוא אמר שהוא לא מוכן להיות מחובר לצינורות, והוא לא הולך להיאבק בזה יותר מדי, ובאמת, אם יש נחמה בלאבד מישהו זאת הידיעה שהוא לא סבל. היו לו אחלה חיים והוא אמר את זה עשרות פעמים, בלי למצמץ. הוא קיבל אישה מדהימה וילדים אוהבים, והוא הלך כמו נזיר בודהיסטי שהכין את עצמו כל החיים לאירוע הזה. כשהדרך שלו נגמרה, הוא היה מוכן, והוא חידד לנו את זה, תוך כדי הסבל, שאסור לנו להיכנס למרה שחורה, אחרת כל מה שהוא עשה בחיים יתבטל. והוא הלך לישון ולא קם. הערצתי את הדרך שהוא עזב בה".
הקשר בינך לבין ההורים שלך עמוק?
"קשר של ילד להוריו. אני מקשיב לכל מה שהם אומרים ואני באמת ילד טוב. אני הולך אליהם הרבה ואוהב אותם מאוד, ועדיין מתייחס אליהם כהורים ולא כחברים. המקום שאני נותן להם בחיים הוא לא על הדרך. אני משתף אותם בכל מה שעובר עליי, וזה קשה לאבד את אבא. את השיחות האלה של הפעמיים-שלוש בשבוע, שאתה יודע שהכול בסדר, גם אם כל העולם נשרף אז אתה יודע שאתה יכול להמשיך. אבא שלי היה הגב הרוחני שלי".
מה לקחת ממנו בתור הורה?
"הלוואי והייתי יכול לקחת. הוא היה בן אדם מאוד מסור למשפחה והיה נוכח בכל רגע בילדות שלי. עבד בכמה עבודות ביום כדי שיהיה לי מה שצריך, לקח אותי לטיולים ושם את החיים שלו בצד. לא מרדתי בו מעולם. הגעתי לגיל 16 ולא היה לי מה למרוד בו כי הוא גרם לי להרגיש טוב עם כל הבחירות שלי. כי הוא ידע שיעשה לו טוב לראות אותי מחייך ולא סובל. הוא הסביר לי בגיל צעיר שהכסף הוא אמצעי, והזהיר אותי לשמור על עצמי מהמרדף".
"אנחנו נלחמים באויב אבל הילדים שלנו יילחמו בממסד ובבירוקרטיה"
את הזמן שלו מחלק בן-ארי בין ביתו, הממוקם בחלקת 15 הדונמים הירוקה במושב אמץ שבעמק חפר, שם מתגורר איתו בנו, ובין "החוף של מוש" באילת, שם הוקמה מדינת היהודים שמתגעגעים לסיני. "רוב הזמן אני בבית, על המוזיקה, ולצערי אני נמצא מעט מאוד בחוף. כשאני יכול אני יורד, וכשאני בא ג'ני באה איתי. כשיהיו לנו ילדים הם יעשו איתנו את הקו, והקו הזה ימשיך גם מחוץ לישראל, לתאילנד ולהודו".
6 צפייה בגלריה
"אנחנו נתחתן כשהמצב יירגע. רבנות או לא רבנות, העיקר שיהיה טקס". מוש בן ארי וג'ני זבישה
(צילום: אמיר מאירי)
לפני קצת פחות מעשר שנים נפגשו זבישה ובן ארי ב"חוף של מוש". אף אחד מהם לא נבהל מהפרש הגילים - 24 שנים - שנפער ביניהם והם פצחו ברומן סוער ופוטוגני להפליא, מעדות "אני ילדותי והיא בוגרת" הקלאסי. לפני כחמש שנים הם התארסו, אבל אז הגיעה הקורונה ואז התחילה המלחמה. "אבל אנחנו יחד, הכול טוב", מרגיע בן ארי. "אנחנו נתחתן כשהמצב יירגע. רבנות או לא רבנות, העיקר שיהיה טקס. אני מאוד אוהב טקסים".
את הדרום המדברי הוא מכיר עוד מהימים שבהם היה נחלאי בעין גדי ובבית הערבה החדשה, ומהזמנים שבהם התגורר במצפה רמון. "באילת תמיד הייתי בדרך לסיני, ואחד הדברים שעצבנו אותי זה שכל כך הרבה אנשים בורחים לסיני ואפילו לא עוצרים לקפה באילת. סיני זה סיני, אף אחד לא יכול לקחת את זה, המרחבים והמדבר והחוסר בטון. אנחנו עם שאוהב בטון, לא יודע למה. כל פיסה יפה שאתה מסתכל עליה מגיע בן אדם ואומר 'איזה יופי, בוא נשים בטון'. אז אילת היא לא סיני אבל לפחות אפשר לנסות לדבר בשפה הזאת".
את החוף שלו הוא מגדיר כחוף ים אמיתי, "בלי ה'פיש אנד צ'יפס' מאחורה לילדים ויאללה, עשינו את הכסף ונמשיך הלאה", ומדגיש שרוב הרווחים חוזרים אל העסק עצמו. בניגוד לרוב הקולגות המוזיקאים שלו, בן ארי לא מגביל את עצמו ליצירה רוחנית ומתמרן גם בעולם העסקים, בין אם כבעלים של החוף ובין אם כשותף בבתי אירוח ברחבי הארץ, וככזה יש לו בטן מלאה על הממסד הישראלי. "לשרוד עשר שנים בישראל עם עסק, זה נס ענק, לצערי, לא פחות", הוא קובע. "ברור שיש לנו אויבים מאוד רעים מסביבנו ואנחנו צריכים לטפל בהם בכל הכוח אבל אויב לא פחות גדול הוא בתוכנו, הממסד".
במה זה מתבטא מבחינתך?
"אתה צריך לוותר על כל כך הרבה דברים, על המשפחה ועל הנאיביות, כי אתה עסוק בהישרדות כל הזמן. לא ישן בלילות, שלא יעשו לך או יפגעו בך. ואלה לא האויבים שלך, זה הממסד שלך. זה מפחיד. אנחנו נלחמים באויב אבל הילדים שלנו יילחמו בממסד ובבירוקרטיה, בעבד כי ימלוך, כי לא נותנים לנו לחיות פה בשגשוג נפשי. מבחינתי שגשוג זה לא לקנות רבע קניון, אלא לחיות חיים בריאים בלי התקף לב בגיל 45 כי המדינה מתעללת בך. ועם כל הכבוד למלחמות הגדולות, אני מדבר על הבעיה הקיומית, כשהילדים שגומרים את הצבא לא מצליחים לקנות בית, ואחרי שלוש שנים עוזבים את המדינה".
שירת בחאן יונס במהלך האינתיפאדה הראשונה. האירועים הנוכחיים מחזירים אליך משהו מהשירות הצבאי שלך?
"ברור. ואם אני מפחד ממה שהיה אז, תחשבי מה קורה שם עכשיו. היום זה הרבה יותר גרוע. אני לא רוצה לחשוב מה הילדים האלה עוברים עכשיו ואני מתפלל הכי חזק שאפשר שכולם יחזרו הביתה".
אתה מוגדר כפוסט-טראומטי?
"לא יותר מכל המדינה הזאת, שהיא בפוסט-טראומה. ברור שלצאת מהצבא אחרי שישה חודשים בחאן יונס זה משפיע, אני מאמין שזה כבר חלק ממני, אחת הבעיות היא שאתה חי את הפוסט-טראומה כל כך הרבה שנים, שאתה לא יודע כבר להצביע מי אתה ומי היא. זה חבוי בהרבה מקומות.
"אבל זאת עוד סיבה שהפוליטיקה חייבת להשתנות. אני לא יודע מה הכיוון או הפתרון, אבל חייבים לעשות משהו ואי אפשר תוך כדי לחשוב על הכיסא שלך. אני לא מדבר על אנשים ספציפיים – לא ביבי ולא לפיד – כי אף אחד מהם לא חושב עלינו, זאת האמת. ואני יודע את זה כי גם בזמן מלחמה, כשילדים נהרגים, הפוליטיקה משגשגת. זאת הזיה. אנחנו בזמן אבל, אז אם אתה לא מתעסק במלחמה, תפסיק לדבר שטויות. לך שב שבעה עם אנשים אבלים, אל תשחק פוליטיקה בזמן שילדים מתים. זה לא מכובד, זאת תת-רמה".
מה היית רוצה שיקרה?
"אנחנו צריכים לעשות אירוע גדול למאה ומשהו חברי כנסת, באמת, אירוע מכובד, להביא להם את האמן שהם אוהבים, לעשות להם שלושה ימי משתה ענק. במהלכם רבע מאזרחי ישראל יבואו להגיד להם תודה עם חיבוק, להודות להם על שנים מופלאות ואיומות, נמשיך לשלם לכם כסף ואפילו נוסיף לכם, לכל החיים, אבל שחררו את העמדות. בואו נביא אנשי מקצוע אמיתיים, שיודעים לעבוד, שמדברים אנגלית כמו שצריך. לא לאיים עליהם או לשפוט אותם, כי אחרת הם לא יצאו. ונשמור על קשר. בחיים כל אחד ייקח כמה פוליטיקאים הביתה בסופי שבוע, וכשהמילואימניקים שלנו יחזרו הביתה, נוציא משם את הפוליטיקה החדשה, הבוערת, האמיתית שמבינה שהאזרחים פה סובלים וזה לא לעניין לשלוח ילדים על כלום למלחמה, כשאנחנו מתים מפחד".
6 צפייה בגלריה
"אני שונא פוליטיקה ואני לא חושב שזה נכון לאנשי רוח להיכנס לפוליטיקה". מוש בן ארי
(צילום: רז גרוס)
אתה חושב שהמחאה הייתה בכיוון הזה לפני 7 באוקטובר?
"ממש לא, כי היא דיברה פוליטיקה. אני אנטי-פוליטי. כל כך הרבה כסף הולך על אנשים שלא מבינים מה הם עושים, הם מסכנים, הם הגיעו לפה בטעות. כל החיים אמרו להם אתה צריך לרוץ לתיק ואין לו מושג שהוא צריך גם להבין בזה. הקיצוניים של שני הצדדים זה אותו הדבר, לא רואים אף אחד ממטר. אפילו הדם כבר לא מעניין אותם. אז הם לא מעניינים אותי, שימשיכו הלאה, כולם כולל כולם".
אבל איך אתה גורם לזה שאנשים כמוך יבואו לשם? אתה מן הסתם לא רוצה להיכנס לפוליטיקה.
"חס ושלום. אני שונא פוליטיקה ואני לא חושב שזה נכון לאנשי רוח להיכנס לפוליטיקה. הם אמורים להיות פקידים, לא כוכבים. אנחנו לא אמורים לדעת מה הם אוכלים ושותים, זה לא מעניין. תעשה את העבודה שלך. אחרי שהמילואימניקים יוצאים מעזה צריך לטפל בהם כמה שיותר מהר. כשהם יוצאים הם צריכים לעשות את המהפכה ולהשתלט על המדינה הזאת, כי הם מבינים על בשרם מה זה להגן על העם ומה זה לאבד. הם לא יתעסקו בשטויות".
