אחת ההצלחות הגדולות של "שרינקינג", שעונתה השנייה עלתה באפל TV פלוס השבוע, היא ההימלטות הוירטואוזית שלה מההגדרה "הסדרה של הריסון פורד". ההצלחה (היחסית) הנוספת שלה היא ההתחמקות מהצל של אחותה הגדולה, "טד לאסו", שאיתה היא חולקת שני יוצרים – ביל לורנס וברט גולדשטיין. ההצלחה השלישית היא כנראה היכולת לגרום לצופה להאמין שהדמות שמגלם ג'ייסון סיגל - ג'ימי, ענק מגודל וילדותי, חסר מודעות עצמית עם מימיקה לא יציבה - מתפקד כפסיכולוג בקליניקה פרטית. העונה הראשונה ביססה את כל אלה בסבלנות מצד אחד, ועם מזיגה נכונה בין הצחוקים והדרמה, הספציאליטה של לורנס, מצד שני.
"שרינקינג" – הכרזת עונה 2
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
ג'ימי התמודד עם המוות של אשתו, טיה, שנפגעה על ידי נהג שיכור בתאונת דרכים לילית, על ידי השחתת הקשרים החברתיים שלו – עם הבת שלו אליס (לוקיטה מקסוול הנהדרת), עם השכנה שלו ליז (כריסטה מילר מ"קוגר טאון", אשתו של לורנס במציאות), עם פול, המנטור המקצועי שלו (פורד), ועם החבר הטוב שלו בריאן (מייקל אורי). עם הקולגה שלו גבי (ג'סיקה וויליאמס המושלמת) הוא חוצה את הקווים והופך את הקשר ביניהם למיני. הוא מצליח לשבש גם את האיזון העדין עם המטופלים שלו כשהוא ממיר את חוסר הסבלנות שלו לשיטת טיפול חדשה: הנעה לפעולה במקום הנהון ושיקוף לא שיפוטי. את שון (לוק טני), חייל משוחרר פוסט-טראומטי, הוא מכניס אליו הביתה. את גרייס הוא מעודד לנטוש את בעלה המתעלל רגשית, או כדברי המטאפורה שהוא משתמש בה, "לדחוף אותו מהצוק - דימוי שגרייס מיישמת, למרבה הצער, באופן מילולי למדי בסוף העונה הראשונה.
בהתאם למסורת של לורנס, הגיבורים שלו לא נהנים מפתרונות קלים ממשפחת ההפי אנד, אבל הדרך שהם עושים יחסית אותנטית ומהנה עבור הצופה. ג'ימי מצליח לשקם את היחסים שלו עם האנשים סביבו – לא יותר מדי, אנחנו עדיין זקוקים לסדרה – ובעונה השנייה "שרינקינג" נהנית מהכישרון הנוסף של לורנס את גולדשטיין: היכולת ללהטט אנסמבל עצום של דמויות מבלי להפיל אף אחת מהן, כשכולן נהנות מעלילה משמעותית. העונה הזאת היא ההזדמנות של "שרינקינג", שעושה הכל חוץ מלהתכווץ, להתרווח על הראשונה וליהנות מהפירות שהרוויחה ביושר. הדמויות כבר מבוססות ואמינות, הצופה התרגל לקצב ולמעברים המהירים בין הקומדיה והדרמה והוא פתוח להתפתחויות, השחקנים כבר הטמיעו את הדמויות שלהם, ונשאר רק להישען אחורה וליהנות מכתיבה טובה וכימיה מושלמת בין הדמויות.
לורנס חשף בראיון שהסדרה הוצגה לאפל במקור עם קשת עלילתית המשתרעת על שלוש עונות. אם הראשונה עסקה באבל, השנייה תעסוק בסליחה. הגיפט של לורנס וגולדשטיין, היכולת להבין כל כך הרבה דמויות במקביל ולרדת איתן לדקויות רגשיות לא טריוויאליות, מחליק את הצופה בקלות לתוך עלילה מרובת-משתתפים, שבכל קונסטלציה אחרת הייתה עלולה בקלות לשעמם או להפוך את הצפייה למטלה במקום לתענוג. הודות למשאבים של אפל והחיבה השאפתנית שלה לטביעת אצבע יחודית ופיין טיונינג, היכולת הזאת מוצאת לעצמה ביטוי מקסימלי.
כדי שיהיה לג'ימי למי לסלוח העונה, מלבד לעצמו כמובן, מתווסף לקאסט גולדשטיין עצמו בתפקיד לואיס, או DD (Drunk Driver), הכינוי שג'ימי ואליס מדביקים לנהג השיכור שגרם לתאונה המדוברת. גולדשטיין (שגילם את רוי קנט ב"טד לאסו" והפעם מגיע נטול זקן) משתלב מצוין בקורותיהם של ג'ימי ושות', ולא בכדי. דמות נוספת שמקבלת עוד נפח, כתוצאה מהיעתרותם של היוצרים לרחשי הלב של הצופים, היא דרק, בעלה של ליז, שתפקד על תקן אתנחתא קומית (מצוינת) בעונה הראשונה ובנוכחית זוכה להתפתחות דרמטית שמבהירה שהוא בהחלט הגיע לאירוע. התיאור "עוד מאותו הדבר" הוא לא בהכרח מחמאה, לא בעולם הטלוויזיה הנוכחי שנדחף להמציא את עצמו מחדש בכל עונה, ובהתאם סובל מביטולים תזזיתיים של כל מה שלא מביא תוצאות. במקרה של "שרינקינג" "עוד מאותו הדבר" הוא בהחלט הבטחה ששווה להתמסר אליה.
