הסופר והמחנך אמנון שמוש, שהיה אחד ממייסדי קיבוץ מעיין ברוך, הלך הערב (ג') לעולמו. שמוש היה בן 93 במותו. הלווייתו תתקיים מחר בשעה 15:00 בקיבוץ.
שמוש נולד בחאלב שבסוריה ב-1929, ולאחר שאביו נפטר כשהיה בן 9, הוא עלה יחד עם אמו ואחד מאחיו לישראל. הוא התגייס לפלמ"ח ב-1946, השתתף במלחמת העצמאות והיה שותף להקמת קיבוץ מעיין ברוך, שבו הוא חי עד ליום מותו.
חלק גדול מיצירותיו עוסק ביהדות המזרח וספרו הידוע ביותר "מישל עזרא ספרא ובניו" עובד לסדרת טלוויזיה בת שבעה פרקים בבימוי נסים דיין ושודרה לראשונה ב-1983 בטלוויזיה הישראלית. הספר זיכה אותו בפרס ירושלים לספרות יפה ע"ש ש"י עגנון. הוא כתב בין היתר את "הכתר – סיפורו של כתר ארם צובא", "דיוואן ספרדי", קובץ שירים ו"אחותי כלה". ב-1979 הוענק לו פרס ראש הממשלה ליצירה.
מעבר לכך, שמוש עסק לא מעט בחינוך. לאחר שסיים את לימודיו במדרשה לחינוך משותף בבית-ברל והשתלם באוניברסיטה העברית עבר להוראה וניהל את בית-החינוך המשותף לעמק החולה. הוא גם יצא לשליחויות שונות, ביניהן מטעם תנועת "החלוץ" לאירופה ומטעם אונסקו לארצות אפריקה הדוברות צרפתית.
"מחד, אמנון היה אדם מאוד צנוע, רהוט ואיש רוח והגיגים. מצד שני, הוא היה איש מעשה ועשייה", סיפרה מזכירת קיבוץ מעיין ברוך, אורטל בארי. "הוא תרם הרבה מאוד למעיין ברוך לאורך השנים, והיה שותף פעיל בנפשו ובכפות ידיו", סיפרה.
שמוש עבד בדיר הצאן בקיבוץ בשנותיו הראשונות, ובהמשך מילא תפקידים ציבוריים במשק ובתנועה. בשנים האחרונות איבד את מאור עיניו, אולם לדברי בארי הדבר לא פגע ביכולותיו. "השנינות והשקדנות לא נעלמו", סיפרה. "למרות הכל, ובצורה עקבית היה מקפיד להגיע לאירועי המשק והחגים".
אשתו חנה נפטרה לפני כשש שנים לאחר שסבלה מאלצהיימר. בתקופה זו כתב את הספר "בוקר טוב אלץ היימר" על מחלתה. "הם היו זוג אוהב וקרוב, והפטירה שלה לא הייתה לו פשוטה", אמרה בארי.
