כשבוע לאחר יציאת "ברבי" עולה באפל TV פלוס סרט נוסף על בובות שהפכו לסנסציה כלכלית. במקרה זה אלו בובות שזכו לתקופת תהילה קצרה אך אינטנסיבית במחצית השנייה של שנות ה-90. אלו בובות ה"בייבי ביני" (Beanie Baby) בובות פרווה לילדים עם שמות כמו "ספוט הכלב", "בראוני הדוב", "פלאטי הברווזן" וכו'. הבובות מולאו באופן חלקי בכדורי פי וי סי, כך שניתנה להן צורה רפויה ייחודית לזמנה, ולכול דגם של הבובה הוצמדה תגית עם טקסט קצר או שיר. החברה שיצרה אותן "טיי בע"מ", על שם המיסד שלה טיי וורנר, נקטה באסטרטגיות אפקטיביות של יצירת ביקוש באמצעות שיווק מוגבל של בובות, ומחזוריות של הוצאת בובות לגמלאות והכנסת דגמים חדשים. אסטרטגיות אלו הובילו להתגבשותו של שוק ענק שבו התקיים סחר ספקולטיבי בבובות נדירות שמחירן הרקיע שחקים. ראשית האינטרנט התחברה לשיגעון זה, והסחר בבובות הביני הפך לחלק משמעותי מלידת האי-קומרס (15 אחוז מהמכירות באיביי היו של בובות ביני). בשנת 1999 השוק הגיע לנקודת המיצוי וקרס באחת.
"בועת הביני" - טריילר
(באדיבות אפל TV פלוס)
בשונה מ"ברבי", "בועת הביני" (The Beanie Bubble) לא מנסה להשתמש בבובות עצמן כגיבורות של הסרט. הוא מבוסס על התחקיר אודות העלייה והנפילה של שיגעון הבובות שהוצג בספרו של זאק ביסונה The Great Beanie Baby Bubble: Mass Delusion and the Dark Side of Cute (2015). העלילה חורגת באופן ניכר מהעובדות המוצגות בספר, וזאת על מנת לעצב את הדמויות והשתלשלות האירועים למצע שעליו ניתן לנסח את האמירות הראויות בעיני הבמאית קריסטין גור (שגם עיבדה את הספר לתסריט), והבמאי השותף דמיין קולאש. יש בסרט מבנה נרטיבי מפותל שעובר בין צירי זמן שונים, שלוש דמויות נשיות שמתפקדות כמספרות מתחלפות של האירועים, ונטייה להקצנה קומית בתוכן ובסגנון. כל האמצעים מסתכמים בסרט שמעורר מידה מוגבלת של עניין, ומפגין בעיות של קוהרנטיות עלילתית הנובעות מהניסיון לעצב מחדש אירועים בהתאמה למסר אליו מכוונים היוצרים.
"בועת הביני" כולל אלמנטים שמתקיימים בנקודת המפגש בין שלושה סוגי סרטים. הראשון הוא הסאטירה הכלכלית-פוליטית נוסח סרטיו של אדם מקיי, ובעיקר "מכונת הכסף" (2015) הסאטירה הרפלקסיבית המנתחת את "משבר הסאבפריים" של 2008. התופעה הכלכלית-תרבותית של בובות הביני כבר נבחנה בב-2021 בפרק בסדרה התיעודית "הצד האפל של שנות ה-90" שנקרא "בובות הבייבי ביני קורסות", ובסרט התיעודי "הביני מאניה". הצד הכלכלי-תרבותי של התופעה קיים ב"בועת הביני" אך אינו האספקט המהותי, ומי שמתעניין בו יקבל מענה בסרטים התיעודיים.
לביקורות סרטים נוספות:
האלמנט השני הוא של סרטים על תהליכי יצירתם של מוצרים או שירותים. היכולת ליצור סרטים משמעותיים בנושאים אלו הופגנה ב"רשת החברתית" (2010) של דייויד פינצ'ר, אבל בחודשים האחרונים אנו עומדים בפני צונאמי של סרטים דומים. עד כה סיפקה לנו שנת 2023 את "אייר" על יצירת נעלי "אייר ג'ורדן", "טטריס" על יצירת משחק המחשב, "בלאקברי" על הטלפון, ו- Flamin' Hot על חטיף הצ'יטוס החריף אש. דרך תהליכי הפיתוח של המוצר סרטים אלו מעצבים דרמה על היחסים האנושיים (מי לוקח בעלות על ההצלחה?), האופן בו ניתן להדהד בתהליך הפיתוח ערכים קפיטליסטיים של חזון ומימוש, או להציג את הפער בין טוהר הערכים והמימוש.
3 צפייה בגלריה
מוצג, באופן לא משכנע במיוחד, כדמות צבעונית שיכולה ליצור רגעים של קסם כובש. מתוך "בועת הביני"
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
המרכיב השלישי נובע מהדגש המסוים של הסרט לגבי יחסי האנוש שמאחורי פיתוח המוצר והשוק של הבייבי ביני. זהו הדגש הפוליטי העכשווי על הגבר החלש שמנסה לנכס לעצמו את היצירתיות הנשית. מי שמסתיר, עד שלא ניתן עוד, את טבעו האמיתי. זה שמתמחה במניפולציות של הקטנה וגזלייטינג. מבחינה זו הסרט מתחבר גם לסרטים כמו הקומדיה הפמיניסטית הוותיקה "9 עד 5" (1980) שבה שלוש נשים מתנקמות בבוס נצלן ובעל הידיים הארוכות, או, הבוסית גוזלת קרדיטים בגילומה של סיגורני וויבר ב"נערה עובדת" (1988).
כאמור, הנרטיב של "בועת הביני" משתמש בשלוש מספרות, שסיפורן יתלכד "לסיפור אחד" אודות גבר מניפולטור. הגבר הוא טיי וורנר (זאק גאליפנאקיס) שמוצג, באופן לא משכנע במיוחד, כדמות צבעונית שיכולה ליצור רגעים של קסם כובש. רובי (אליזבת בנקס) היא השותפה העסקית הראשונה של וורנר החל מ-1983, ומי שגם הפכה לבת זוגו. היא מוצגת לא רק כיד ימינו של וורנר אלא כמי שבאמצעות כישרונה חברת הבובות "טיי בע"מ" זוכה להצלחה ראשונית. מאיה (ג'רלדין ויסוואנת'אן) היא בת 19 שנזקקת לעבודה שתסייע לה במימון לימודי הרפואה. היא מצטרפת לחברה ב-1993, ומגלה כישרון טבעי למכירות, ובעיקר להבנת האפשרויות החדשות של שימוש באינטרנט החל מ-1995. בהתאם לכך היא מצפה להיות מתוגמלת ומקודמת מקצועית. המספרת השלישית היא שילה (שרה סנוק - שיב מ"היורשים"), אם חד הורית לשתי ילדות, שוורנר מצליח להפיל בקסמיו ולשכנע שהוא עשוי להיות האבא שהתא המשפחתי שלה חסר. ניתן להבין שהציפיות של כל אחת מהנשים ממערכת היחסים המקצועית ו/או האישית עם וורנר לא תתגשמנה.
3 צפייה בגלריה
השותפה העסקית הראשונה של וורנר, ומי שהפכה להיות בת זוגו. מתוך "בועת הביני"
(צילום: באדיבות אפל TV פלוס)
מאוד יכול להיות שטיי וורנר "האמיתי" הוא אדם שופע תכונות נפסדות, אבל מקריאת הספר שעליו מבוסס הסרט ניתן גם להתרשם עד כמה ההצלחה של בובות הביני היא תוצר של אסטרטגיות שאותן הוא יזם. בסרט, לעומת זאת, הדמות שמעצב גאליפנאקיס היא של מניפולטור שקוף בכוונותיו ביחס לשלוש הנשים, ומי שלא היה מסוגל לקחת החלטה עסקית נכונה אחת ללא ההסתמכות על הדמויות של רובי ומאיה. לא יוצלח שכל כישרונו מסתכם ביכולתו לתמרן שלוש נשים מוכשרות - שתיים מהן נטולות דופי, ואצל השלישית התכונות הפחות מוצלחות המתגלות אצלה מוצדקות בזכות הנקמה שהיא הרוויחה ביושר.
בתחילת הסרט יש טקסט מתחכם בנוגע לעובדות של הסיפור שלא ניתן להמציא, חוץ ממה שהומצא למען הסרט. הדמויות הנשיות מבוססות על דמויות אמיתיות, אך הן קיבלו שם חדש, ולכן גם פטור מהיצמדות לעובדות היכן שזה לא התאים לנושא שקבעו יוצרי הסרט. אני לא חושב שצריך לצאת למלחמת חורמה על מנת להגן על שמו הטוב של טייקון הצעצועים וורנר, אבל הצבה של משוואה פשוטה מדי יוצרת בעיות עלילתיות ומשטיחה דמויות. כך כשאחת הדמויות מתנהגת באופן הפוגע באחווה הנשית, או שחרף מעלותיהן של הנשים החכמות מול וורנר הטיפש הוא מצליח לשטות בהן. כך גם "הנקמה" של סוף הסרט מוצגת תוך בחירה מגמתית של מידע, כדי לייצר "תמונת ניצחון" נשית היכן שספק אם הייתה כזו (וורנר שווה היום 2.5 מיליארד וסוגר את רשימת 400 עשירי ארצות הברית). החיים מורכבים, והתכונות הנפסדות חולקו ביד נרחבת לשני המינים. יכול להיות ש"בועת הביני" היה סרט יותר מעניין אם לא היו תוקעים קודם את החץ ואז מסמנים את המטרה.
