לצ'יפ ודייל, זוג הסנאים, או ליתר דיוק זוג הטמיאסים (Chipmunk) המצוירים של חברת דיסני, ימלאו בשנה הבאה 80 שנה. הם הגיעו לשיאם בשנות ה-40 של המאה הקודמת כששלושה סרטים בכיכובם היו מועמדים לפרס האוסקר לסרט האנימציה הקצר. לבני דור המילניאלס הם יהיו זכורים בעיקר בגלל סדרת הטלוויזיה "יחידת ההצלה של צ'יפ ודייל" ששודרה בין השנים 1989-1990, ושאם להודות על האמת הייתה רחוקה מאיכויות האנימציה שהצדיקו מועמדות לאוסקר. אותה הסדרה מהווה כעת בסיס לסרט הנושא שם זה (Chip 'n Dale: Rescue Rangers) ושעלה בסוף השבוע שעבר בערוץ דיסני+. לכאורה לאדם בוגר לא אמורה להיות סיבה למצוא עניין בעלילותיהם של שני סנאים מצוירים, אך לא מדובר בסרט ילדים אלא בסאטירת מטא-אנימציה שרעיונותיה מכוונים לבוגרים שלא ממש התבגרו, וככזו היא מוצלחת באופן מפתיע ומשמח.
יחידת ההצלה של צ'יפ ודייל - טריילר
מאז הסרט המבריק של רוברט זמקיס "מי הפליל את רוג'ר ראביט" (1988) היו כמה סרטים שניסו לשלב בין דמויות אנימציה ודמויות לייב אקשן, וזאת כדי לנסח הרהור רפלקסיבי על הדמויות, המסרים השונים והתעשייה. דוגמאות ספורות הצליחו ("לוני טונס: חוזרים לאקשן" משנת 2003, "מכושפת" משנת 2007), אבל ברוב המקרים היה זה כישלון (למשל שני סרטי "ספייס ג'אם" וגם "בובה של רצח").
לא מדובר רק בניסיון לערבב בין החי והמונפש, אלא בשימוש במספר רב של דמויות כדי לייצר חיבורים מפתיעים ולא סבירים בין עולמות תוכן שונים. אספקט שהפך לנוכח בקצב הולך וגובר מאז הצעצועים המעורבבים בסדרת "צעצוע של סיפור", ובהמשך, למשל, בשלושת פרקי Imaginationland בעונה ה-11 של סאות'פארק, בסרטי "ראלף ההורס", בסרטי האנימציה של לגו ובעוד דוגמאות רבות.
4 צפייה בגלריה
סאטירת מטא-אנימציה שרעיונותיה מכוונים לבוגרים שלא ממש התבגרו. מתוך "יחידת ההצלה של צ'יפ ודייל"
העיסוק של הקולנוע במשחקי מחשב ובמרחבים ווירטואליים זימן הצדקות נוספוץ לחיבורים אלו - למשל ב"שחקן מספר אחת" (2018) של ספילברג, או "לשחרר את גאי" (2021) של שון לוי. הכנסת אלמנט ה"מולטיוורס", בעיקר מאז "ספיידרמן: ממד העכביש" (2018) מעצימה עוד יותר את ריבוי הדמויות וריבוי הווריאציות לאותן הדמויות שדרכיהן מצטלבות. בקיצור, חיבורים אלו הם בה בעת המחשה של העידן התרבותי-טכנולוגי הנוכחי, כמו גם לתרבות שהפכה למערכת סגורה של פליטה ובליעה מחדש המעכלת את עצמה לדעת.
יוצרי "יחידת ההצלה" הם שניים משלושת חברי The Lonely Island - הבמאי עקיבא שפר (Popstar: Never Stop Never Stopping מ-2016) והשחקן אנדי סמברג ("ברוקלין תשע-תשע", "פאלם ספרינגס") בתפקיד דייל, הטמיאס היותר משוחרר והפחות חכם. אליהם מצטרף הקומיקאי ג'ון מולייני בתפקיד צ'יפ, הצד הפיקח והשקול בצמד. את התסריט כתבו דן גרגור ודאג מאנד, שני תסריטאים בעלי ותק בכתיבה לסדרות טלוויזיה קומיות כדוגמת "איך פגשתי את אמא".
4 צפייה בגלריה
ג'ון מולייני (מימין) בתפקיד צ'יפ - הפיקח והשקול, ואנדי סמברג (משמאל) בתפקיד דייל - המשוחרר והפחות חכם.
(צילום: AP)
בגלל שזוהי הפקה של דיסני כל אחת מהדמויות באוצר חברות הבת, האולפנים, החטיבות והפלטפורמות ששייכות לתאגיד הבידור הגדול בעולם - עשויות לצוץ במהלך הסרט. בנוסף, ובאופן שהוא אולי "האפקט המיוחד" הכי מרשים בסרט, קיימות בו עשרות הופעות אורח של דמויות מוכרות מסרטים וסדרות אנימציה שאינן שייכות לתאגיד. הן מופיעות בכל טכניקה אפשרית - אנימציה ידנית, מחשב, סטופ-מושן, בובות לבד, בובות גרב ובשלל סגנונות. אילו קסמים משפטיים ותאגידיים אפלים נחתמו כדי ליצור את הקרוס-אובר המטורף הזה? זה נראה כמו משהו שעוד יכתבו עליו ספרים.
גודש הדמויות לא מבטיח לכשעצמו, בידור או רעיונות בעלי עניין או ערך. זה הצליח ב"רוג'ר ראביט" שתפקד כטייק-אוף שנון על נואר נוסח "צ'יינה טאון" של פולנסקי, עם עלילה שבה מנסים להכחיד את הדמויות המצוירות לשם אינטרסים כלכליים של פיתוח עירוני. זה כשל ב"ספייס ג'אם: אגדה חדשה" (2021) כשגודש הדמויות והופעות האורח נועד לשמש כלא יותר מפרסומת לתכנים המגוונים ששייכים ל"האחים וורנר". למרות ש"יחידת הצלה" הופק במסגרת תאגיד בידור שיש בו יחס הפוך בין הומור עצמי והנחישות לקדם את מוצריו, הסרט מפתיע בחריפות הביקורת המוצגת בו כלפי המחזור האינסופי של דמויות ודימויים.
4 צפייה בגלריה
הסרט מפתיע בחריפות הביקורת המוצגת בו כלפי המחזור האינסופי של דמויות ודימויים. מתוך "יחידת ההצלה של צ'יפ ודייל"
בעולם הבדיה של הסרט בני אדם ושלל יצורי אנימציה חיים זה לצד זה. העלילה מתחילה ב-1982 במפגש הראשון בין דייל, תלמיד חדש ומבודד בבית הספר, וצ'יפ התלמיד היחיד שיושב לידו בקפיטריה. שם הם מתחברים ומפתחים את הדינאמיקה הקומית שלהם שתוביל שנים אחר כך לסדרת הטלוויזיה "יחידת ההצלה של צ'יפ ודייל" שבה הם יובילו צוות הכולל גם את העכבר האוסטרלי מונטרי ג'ק (בקולו של אריק באנה), העכברית גאדג'ט (טרס מקניל), והזבוב זיפר (דניס הייסברט). אבל לדייל נשבר להיות הצד הפחות חשוב בצמד והוא מקבל הצעה לככב לבדו בסדרה שתיקרא "דאבל-או-דייל". מהלך אנוכי זה יוביל להורדת הסדרה "יחידת ההצלה", וכשגם הסדרה בכיכובו של דייל תיכשל, יקיץ הקץ על קריירת המשחק של השניים. ברמה הרגשית, עד כמה שיש לכך משמעות, עלילת הסרט תעסוק באפשרות של השניים להתגבר על משקעי העבר ולהיות בלשים ב"עולם האמיתי" של הסרט.
בקפיצה להווה דייל הוא שחקן עבר שעדיין מאמין שיש סיכוי להחייאת הסדרה. בשנים שחלפו הוא עבר ניתוח CGI פלסטי ששינה את העיצוב שלו, וזאת בתקווה כושלת שבכך הוא יתניע מחדש את הקריירה. הוא מרוויח כסף בדוכן ביריד המעריצים "פאן קון" בלוס אנג'לס, אירוע המספק שלל הזדמנויות ליוצרי הסרט להתבדח על דמויות אנימציה כשחקנים שזמנם עבר. המוצלחת שבבדיחות היא גרסה לדמות ממשחק מחשב שעיצובה האנושי יתר על המידה עורר לפני שנים ספורות את חמת הזעם של המעריצים. בשונה מדייל, צ'יפ נותר דמות שמצוירת ביד. הוא התנתק לחלוטין מעולם הזוהר וכעת עובד בתוך סוכן ביטוח.
4 צפייה בגלריה
עלילת הסרט תעסוק באפשרות של השניים להתגבר על משקעי העבר. מתוך "יחידת ההצלה של צ'יפ ודייל"
המניע למפגש ולשיתוף הפעולה המחודש בין השניים הוא ניסיונם להציל את מונטרי ג'ק שבשנים שחלפו מאז ירידת הסדרה התמכר לגבינות חריפות, וכעת חייב כספים לכנופיית פשע שחטפה אותו. הסכנה שחוטפיו הם חלק מרשת שחוטפת דמויות אנימציה, מוחקת ומעוותת מאפיינים בעיצוב שלהן (כולל זכויות היוצרים), ומשתמשת בהן במעין "סחר עבדים" כדמויות בסרטי אנימציה שאינם אלא חיקוי דל תקציב של סרטים ידועים.
עלילה זו מאפשרת לייצר שלל התייחסויות אירוניות למושגים של כוכבות, לתעשייה שכולה מבוססת על מחזורים ואתחולים (גם אם, באופן אירוני, "יחידת הצלה" הוא חלק ממחזור זה). בדיחות רבות נולדות בהופעות האורח קצרצרות שלא אחת מצויות בשולי או בעומק הפריים הגדוש. עושר המקוריות מודגש במיוחד בסצנה בה משתתף שחקן קומי מפורסם מאוד שהדמות אותה הוא מדבב בסרט פוגשת שלוש דמויות אנימציה שאותן הוא דיבב בעבר, בסרטים שנעשו בשלושה אולפנים שונים. המטאפורה למחזור בתעשייה מובאת לשיא אבסורדי בדמויות היברידיות שהן קומבינציה מעוותת של חלקים שנלקחו מדמויות אחרות.
"יחידת ההצלה" הוא סרט שבדיחותיו מכוונות למבוגרים שעוד זוכרים את דמויות האנימציה שראו בילדותם, מספיק זריזים לקלוט חלק ניכר מהריפרורים, ומספיק בקיאים במושגים ורעיונות של תעשיית הבידור וזאת בכדי שיצחקו מהסאטירה.
