לפני שנתיים פקד משבר קשה וכואב את משפחתו של הכוכב והבמאי הצרפתי רושדי זם. אחיו מוסטפה נפל וחטף מכה בראשו, שגרמה לו לנזק מוחי. הפגיעה שחווה מוסטפה והדברים שקרו בעקבותיה טלטלו את משפחת זם המורחבת, שהוריה הגיעו ממרוקו. "החלק במוח שמאפשר לנו להתנהג בצורה תרבותית נפגע ואחי איבד כל יכולת להביע רגשות", שיחזר זם כשנפגשנו השבוע בפריז. "הוא כבר לא היה אותו בן אדם שהכרנו. האישיות שלו הייתה אחרת".
איך זה בא לידי ביטוי?
"מאז שנפגע, אחי עבר כמה שלבים - בשלב הראשון הוא נהיה מאד תוקפני, ובשלב האחרון הוא לא הפסיק לדבר ולפטפט. בין השלבים הללו הוא איבד את היכולת להרגיש ואת חוש הטעם והריח. הוא גם החל לומר את כל מה שהוא חושב. לא היו לו יותר פילטרים והוא העליב ופגע באנשים. אלה היו שנתיים מאד קשות. בגלל מצבו, אחי הפסיד הכול: את אשתו והילדים, כי הוא לא יודע לאהוב אותם יותר, וגם איבד את עבודתו. כשסיפרתי לסוכן שלי ולאנשים אחרים על אחי והשלכות הפגיעה על משפחתי, כולם אמרו שהסיפור הזה חייב להפוך לסרט".
זם שמע בקולם והתיישב לכתוב יחד עם השחקנית-במאית מאיוון את התסריט של "הקשרים שלנו", שמשחזר את הסיפור המטלטל בצורה כנה ואמיצה. הוא אפילו לא חס על הדמות שלו עצמו. "הסיפורים שמופיעים בסרט אמיתיים והתרכזנו בדבר המעניין בכל אחד מבני המשפחה - אחותי לדוגמה היא המנהיגה והמחליטה, סוג של אמא שנייה. כשהוריי מתו, אחותי לקחת על עצמה את התפקיד שלהם. כשאחי נפל והיה צריך עזרה היא הייתה הראשונה להיות שם. בחברה קיים דימוי של אישה ממוצא ערבי, שהיא כנועה ומדוכאת וזה לא לגמרי נכון. אצלנו כולם מפחדים מאחותי, אבל בדרך טובה, אנחנו מנסים לא להרגיז אותה. כמובן שעשיתי כמה שינויים באישיות של הדמויות, וכך ב'הקשרים שלנו' אני לא במאי ושחקן קולנוע, אלא מגיש מפורסם של תוכנית ספורט".
"הקשרים שלנו" - טריילר
למה בחרת שבן דמותך יהיה שדר ספורט?
"לא רציתי שהדמות שלי יהיה שחקן. רציתי להיות יותר מקורי - כילד חלמתי להיות שדר ספורט, שיש לו תכנית משלו ומדבר בעיקר על כדורגל. גם היום אני אוהב לדבר על כדורגל".
בחרת להציג את הדמות שלך כאגואיסטית. אתה אכן כזה?
"בני משפחתי אומרים לי שאני כזה – אנוכי שלא מתעניין באחרים. וזה אולי נכון. הבנתי שזה מאוד מצחיק להציג תיאור שלילי של עצמך. זו הייתה תרפיה עבורי וגם דרך לומר למשפחה שאני מצטער על התנהגותי האנוכית: 'כן, אני יודע על מה אתם מדברים. כן, אני לא מושלם ויודע את זה".
בריאיון שהעניק לאחרונה האח מוסטפה זם הוא חשף ש"במשך שנים, רושדי היה מרוחק מאיתנו. הוא אומנם הגיע לארוחות משפחתיות, אבל מעולם לא התעניין באיך אנחנו מרגישים. אלה היו 20 שנים של ריחוק, אבל מאז שעברתי את התאונה הוא ליווה אותי לרופא, התחלנו לנגן גיטרה ביחד. אנחנו צוחקים ונהנים, ממש כמו לפני שנים. היום רושדי שוב חלק מהמשפחה באופן מלא. אני יודע עד כמה הוא אוהב אותי, גם אם הוא לא תמיד יודע איך להראות את זה".
הדרמה הקומית "הקשרים שלנו" מגיעה עכשיו לבתי הקולנוע בישראל וזם מעיד שהוא בחר לחלוק את הדרמה, המחלוקות, הנוירוזות, הכאבים וגם את רגעי השמחה והאושר של משפחתו ולא לעסוק בסוגיות חברתיות ופוליטיות. "אני לא מדבר בסרט הזה על מהגרים ומאיפה באתי, ולא על הדת והתרבות שלי. אנחנו במאה ה-21 וצריכים להתקדם הלאה. בסרטים אחרים שביימתי דיברתי על היסטוריה והגירה, אבל 'הקשרים שלנו' מאוד מודרני ואנחנו לא מדברים בו על דת ואיסלאם. אלו בעיות חשובות, אבל לא במקרה שלפנינו. כשהמעצב של הסרט שאל אותי: 'איך אתה רואה את הבית של האח הבכור?' אמרתי 'אולי סלון מרוקאי'. שבועיים אחר כך, המעצב בא אלי ומראה סלון עם צילום של מסגד ואמרתי לעצמי: 'ככה לא נראה החדר של אחי'. הרגשתי איזה טיפש הייתי ושאני קורבן של קלישאה. לאחי יש בכלל בבית פוסטרים של בוב דילן, כי הוא מעריץ שלו, אז שינינו את כל העיצוב. במשפחתי תוכל למצוא את כל המעמדות - אח אחד הוא נהג מונית, לאח אחר אין עבודה ויש גם מנהל חנות, ואחד האחים הוא אדם מפורסם...".
איך המשפחה הגיבה ל"הקשרים שלנו"?
"התגובות היו מגוונות. תלוי באנשים. הסרט לא גרם לריבים. בסופו של דבר אנחנו אוהבים אחד את השני יותר אחרי הסרט, אבל זה סוג אחר של אהבה. אולי יותר כנה. בגלל שלאחי מוסטפה אין יותר פילטרים, הוא אמר את כל מה שהוא חושב על הסרט. ומה שהוא אמר היה מאוד חשוב ומועיל. הסרט שינה את היחסים שלי עם האחים והאחיות, אבל בדרך טובה. אנחנו עדיין עובדים על זה, אבל אני מאמין שעוד מספר שנים היחסים יהיו הרבה יותר בריאים".
מה המצב של אחיך עכשיו?
"עכשיו הוא בסדר. הכול מאחוריו והוא החלים לגמרי".
"אני לא רואה עצמי כסמל או פורץ דרך"
בגיל 57, רושדי זם נמצא בתקופה נהדרת. בתחרות הראשית של פסטיבל ונציה האחרון הוא כיכב עם שני סרטים: "הקשרים שלנו", שאותו כאמור גם ביים, ו"ילדים של אחרים", שאף הוא נרכש להפצה בישראל. שני הסרטים האלה השתתפו החודש גם ב"רנדוו" – אירוע הקולנוע השנתי שנערך בפריז, מטעם יוניפראנס, שתפקידו להפיץ את בשורת הקולנוע הצרפתי ברחבי העולם. ב"נטפליקס" לעומת זאת אפשר לראות אותו מנהיג את הסדרה "נוטרדאם", ששואבת השראה מסיפוריהם של כבאים צרפתים ובוחנת כיצד השפיעה השריפה שהשתוללה בכנסיית נוטרדאם בפריז ב-2019 על חייהם של תושבים אחדים של עיר האורות.
אין ספק שזם עשה דרך ארוכה ומרשימה מאז ילדותו בפרבר פריזאי. בגיל שנה וחצי, הוא נשלח למשפחת אומנה שגרה סמוך לבריסל. זה קרה בעקבות הצעה של שרותי הרווחה, שרצו אז להקל על הקשיים של הורים לחמישה ילדים. זם חי אצל משפחת האומנה עד שמלאו לו שש. "המשפחה שלי חוותה את הפרידה הזו כטראומה", מתוודה זם. "אבל לי יש זיכרונות יפים ומבחינתי השהות במשפחת אומנה העניקה לי יתרון שסייע לי בהמשך".
בגיל 17, זם הפסיק ללמוד והחל לעבוד בחנות בגדים. בגיל 20 הוא גילה את הבמה – זם קיבל תפקיד קטן במחזה "ההודי רוצה לברונקס" והמשיך במקביל לעבוד כמוכר. אחרי שורה של אודישנים, גם קיבל את התפקיד הקולנועי הראשון שלו ב-1987. ומאז הוא לא עוצר, וזה למרות שנתקל לא אחת בקשיים בגלל צבע עורו. בין סרטיו: "אליס ומרטן", "אשתי השחקנית", "שושו", "תחנה 36", "הנערה ממונאקו", "חטיפה לאור יום" והגרסה הצרפתית ל"זרים מושלמים". הופעתו ב"ימים של תהילה" (2006), זיכתה אותו בפרס המשחק בקאן. ב-2019 הוא קטף את פרס סזאר על תפקידו ב"רחמים". "בצרפת יצא לי לשחק דמויות שונות, מהאיש הרע ועד לרופא ולחלק מהן למוצא שלי לא היה משמעות, אבל אני יוצא דופן. וכשאני מקבל הצעה ממדינות אחרות, הם מצפים שאני אדבר במבטא ערבי".
למעשה היית פורץ דרך עבור שחקנים רבים ממוצא צפון אפריקאי.
"אני לא רואה את עצמי כסמל וכאחד שפרץ את הדרך - אני פשוט עושה את העבודה שלי, שהיא התשוקה האמיתית שלי. נכון, ישנם שחקנים שלוקחים ממני דוגמה, אבל עשיתי גם הרבה שגיאות. כשהתחלתי את דרכי לא פעם התנהגתי כאילו אני מתנצל על כך שאני כאן, אבל הדור החדש של צאצאי המהגרים לא מתנצל שהם כאן – הם מרגישים שמגיע להם, כי הם זכו במקום שלהם. בקולנוע ובטלוויזיה כיום, אתה יכול לראת גלריה של אנשים מתרבויות שונות ועבור הדור הצעיר זה נראה כמו המצב הנורמלי... אני לא אוהב להיות דובר. זו אחריות גדולה מדי ואני לא בטוח שאני מסוגל להיות דובר. הדרך שלי לומר ולדבר על פוליטיקה היא באמצעות הסרטים שאני בוחר לעשות".
זם, שמעיד על עצמו שהוא גבר רגיש ולפעמים אף ביישן, מתרגש כשהוא נזכר באימו המנוחה, שאותה כינה "האישה של חייו" ועליה אמר פעם אמר בריאיון: "אני כמו הרבה מזרחיים חושב שביום שאמא שלי מתה גם אני מתתי".
זם מגלה כמה אימו הייתה גאה ומאושרת מההצלחה שלו. "כיוון שהפכתי למפורסם, אמא הייתה מביטה בי במבט מלא גאווה, שהיה שונה מהמבט שלה על האחים והאחיות שלי. לא הייתי אומר שאני הייתי החביב עליה, מאחר שהיא הייתה חכמה מספיק לתת לכל אחד להאמין שהוא החביב עליה, אבל אמא הגנה עליי הכי הרבה וחסכה בעיות משפחתיות – היא נהגה לומר למשפחה: 'אל תספרו לרושדי, כי הוא מביים או מצטלם לסרט'. הרגשתי בטוח איתה".
במהלך הקריירה המרשימה, זם עבד עם שתי כוכבות ישראליות שהתחבבו על הצרפתים: עם רונית אלקבץ ז"ל הוא עשה את "שעיר לעזאזל" ב-2010. כשאלקבץ הלכה לעולמה ב-2016, זם אמר ל-ynet: "אני המום ומאוד עצוב על רונית, לא ידעתי שהיא חולה. לפני כן היא הייתה עבורי האישה הכי חזקה בעולם. כל כך עוצמתית, כל כך נדיבה עם טירוף יפהפה. רונית הייתה השגרירה הטובה ביותר של הקולנוע הישראלי בצרפת - במאית נהדרת באמת ושחקנית בלתי נשכחת".
ואילו ב"תחיה ותהיה" (2005) זם גילם את בעלה של יעל אבקסיס. הסרט התרחש על רקע עליית יהודי אתיופיה במבצע משה, וצולם בחלקו בישראל. "או, יעל", מכריז זם ברגע שהוא שומע שאני מישראל. "אני מאוד מעריך אותה. אני מקווה שהיא בסדר ואם תפגוש אותה תמסור לה את אהבתי".
(זם לצד רונית אלקבץ ז"ל בטריילר ל"שעיר לעזאזל")
עד כה זם ביים שישה סרטים ("זו חווית מטורפת ואינטנסיבית"), המוכר שבהם הוא "מסייה שוקולד" (2016) בגילומו של עומר סי, על הליצן השחור הראשון בצרפת, שהפך לכוכב בשלהי המאה ה-19.
זם היה נשוי 15 שנה לניקול, פסיכולוגית יהודייה, אם ילדיו: נינה וצ'אד. סרטו הראשון כבמאי, "אמונה רעה" (2006), עסק בסיפור התאהבותם ומפגש התרבויות והדתות. זם שיבץ את נינה ב"הקשרים שלנו" וכן ליהק את צ'אד לסצנת הסיום. "במהלך הצילומים לא התייחסתי אל נינה כמו הבת שלי. בסרט היא עושה דברים שלא ראיתי אותה עושה בחיים – למשל צועקת. זה היה מוזר".
למרות שמביים לא מעט בשנים האחרונות, זם מעיד שאין לו כוונות להפסיק לשחק. "בגלל שאני אוהב להיות שחקן ולשרת דמות ביצירה של מישהו אחר", הוא טוען. "תראה, אני מתקרב לגיל 60 ורוצה לעשות דברים חדשים".
כמו מה למשל?
"דמויות אחרות ממה שעשיתי. אשמח לגלם גברים שחווים כאב גדול יותר, נמאס לי לשחק שוב ושוב את האיש החזק והכריזמטי שלא מפחד לעולם. בחיים אני מאוד מפחד ואני רוצה להראות את זה. זה הכיוון הבא עבורי".
